בכל שנותיי בתעשיית הביוטכנולוגיה ידעתי שארצה להמציא את עצמי מחדש בקריירה נוספת. אחרי 17 שנה של עבודה בתעשייה, בסביבות גיל 40, חשבתי לעצמי: יש לפניי עוד 25 שנות קריירה. אם אני מעוניינת להשפיע על הבריאות של אנשים, אולי מוטב להשקיע את זמני בתחום מניעת מחלות - ולא בפיתוח תרופות למחלות". ההצהרה הזאת נשמעת מפיה של מרגרט מור בת ה־57, לשעבר מנהלת בכירה בחברות ביוטכנולוגיה, וכיום ידועה יותר כ"מאמנת מג" - אחת המומחיות המובילות בעולם בנושא קואוצ'ינג בריאות, בריאיון בלעדי למגזין "מנטה".
המהפכה שעשתה מור, המנהלת כיום במשותף את מכון הקואוצ'ינג של בית החולים מקלין המסופח לבית הספר לרפואה של הרווארד ומי שחתומה על ספר הלימוד הראשון להוראת קואוצ'ינג בריאות, הייתה יותר ממהפכה בחייה האישיים. המקרה שלה משתלב במהפכה תפיסתית שמתרחשת כיום בתחום הבריאות ומסיטה את הדגש מהריפוי ומהטיפול בחולי לעבר מניעת מחלות. מהפכה שמכירה בכך שפיצוח החידה "איך אפשר לגרום לאנשים לאמץ הרגלים בריאים" קשה לא פחות - ואולי גם חשובה באותה מידה - מפיתוח תרופות ופרוצדורות לטיפול במחלות.
במקרה של מור ההסבה המקצועית לא רק סימנה את כיוון החשיבה החדש אלא גם שינתה את המעמד ואת החשיבות של הקואוצ'ינג לבריאות. מור עסוקה כיום בהובלת הליך הסדרה וכינון של "גוף הידע הרלוונטי" לעוסקים בקואוצ'ינג בריאות, שאמור להסדיר את התחום מבחינה מקצועית ולוודא שהטיפול שנקבל מקואוצ'ר הבריאות שלנו יעמוד בסטנדרטים המקצועיים הנדרשים. במקביל היא מקדמת את החזון האישי שלה שבמסגרתו רופא המשפחה שלנו לא יסתפק בהמלצות רפואיות, אלא גם ישמש כסוג של קואוצ'ר בריאות ויצליח להתניע אצלנו תהליך של שינוי בריאותי. המהפכה שלה מהדהדת גם עד לשדה הבריאות בישראל. כאן חברו לאחרונה אוניברסיטת בן גוריון, החוג לרפואת משפחה והחוג לרפואת אורחות חיים שבאיגוד רופאי המשפחה, וכוננו תוכנית אקדמית להכשרת מאמנים קליניים.
מדע האינטואיציה
את הניסיון ואת ההכשרה שרכשה בתחום הטכנולוגיות הרפואיות ייבאה מור לתחום הקואוצ'ינג הרפואי. היא רקמה שיתופי פעולה עם גופים יוקרתיים כמו הקולג' האמריקאי לרפואת ספורט והקימה את Wellcoaches - בית ספר לאימון בריאות שבו כבר השתלמו כמה אלפי בעלי מקצועות רפואיים והוכשרו כאלף מאמנים. היא חברה למוסדות יוקרתיים נוצצים כמו אוניברסיטת הרווארד ובית החולים מקלין שבו הקימה מכון לקואוצ'ינג בריאות וקיימה כנס עולמי למובילי התחום. היא גייסה הון מקרן הארניש, ואף קישרה בין הקואוצ'ינג לתחומי מחקר עדכניים כמו הדמיית מוח פונקציונלית, פסיכולוגיה חיובית ועוד כדי לעגן את התחום בקדמת המדע.
מה היה הדבר הראשון שעשית אחרי שנכנסת לתחום אימון הבריאות?
"הבנתי שאנו זקוקים לתוכנית לימודים סדורה, כלומר ליצירת תיאוריה שתגבה את הפן האינטואיטיבי של מלאכת הקואוצ'ינג. תלמידי קואוצ'ינג בריאות לומדים כיום תיאוריות של מוטיבציה, פסיכולוגיה חיובית, אינטליגנציה רגשית, מיינדפולנס ועוד. לצד התיאוריות ניתנים גם אמצעים שמסייעים לתרגם אותן לכלי אימון ולעזור לאנשים לטפח חזון לגבי עצמם ולהתחבר לערכים העמוקים שלהם".
וכשמקצוע מוגדר כהלכה וברור מה צריך בעל המקצוע לדעת, הופכים כל נעדרי הידע הזה ל"בלתי מורשים". מור אינה מהססת להודות שבכוונתה להותיר קואוצ'רים מחוסרי עבודה אם לדעתה הם נעדרי ידע ומיומנות. במקביל היא מעוניינת לחדד את ההכרה שרופאים, אחיות ובעלי מקצועות פרא־רפואיים שולטים אולי בידע הכולל טיפול במחלה ודרכים למניעתה, "אבל הם עדיין אינם יודעים איך לגרום לשינוי, איך לגרום לנו לגייס את המוטיבציה שמובילה אליו. כישורי אימון הם כישורים מיוחדים שכדי לרכוש אותם יש צורך ללמוד אימון ואין להסתפק בהכשרה או בהשכלה אחרת".
ואיך את עצמך למדת קואוצ'ינג?
"בניתי את תוכנית הלימודים מהיסוד. לצורך כך גייסתי צוות של מומחים, ובהם גם את אלה שעומדים מאחורי התיאוריות הפסיכולוגיות המובילות. אפשר לומר שעל הדרך נולד המדע החדש ואני למדתי אותו במהלך התהוותו".
תרופה למגפת המוסחות
מור לא הסתפקה בהפיכת הקואוצ'ינג לבן רשמי בבית הספר לרפואה המכובד הרווארד או בחתירה להפוך אותו למקצוע שכל מי שעוסק ברפואה יצטרך ללמוד, אלא חפצה גם בהפצת הידע לקהל הרחב. בספרה Organize Your Mind, Organize Your Life (ארגן את תודעתך, ארגן את החיים שלך, בתרגום חופשי), שיצא לאור ב־2011, היא מציגה את הקואוצ'ינג כמאגר ידע שכל אחד ואחת מאיתנו זקוק לו כדי להתמודד עם "מגפת המוסחות", שמור רואה בה תופעה המאיימת על בריאות הציבור כיום.
"מגפת המוסחות" מתייחסת להתמודדות שלנו עם המידע הדיגיטלי הרב שזורם אלינו כיום מכל עבר ותובע את תשומת לבנו בכל שעה נתונה. "התחושה שאנו מצליחים ללהטט בין כל הגירויים ביעילות רבת הספק היא רק אשליה", מסבירה מור. "האמת היא שהמוח שלנו לא באמת בנוי למולטי טאסקינג, והצורך להתמודד עם שפע הגירויים שהדיגיטל מעמיס עלינו גורם לנו להיות מוסחים באופן כרוני. בשל העומס הזה אנחנו מתקשים להתמקד - אין לנו פנאי להתבוננות, לבהייה, לנשימה, להכרת תודה. אין לנו אפשרות לחשוב, לתדלק את עצמנו ולטעון מצברים. כל אלה גורמים לעלייה במתח, לפגיעה בזיכרון, לפגיעה בתקשורת וביחסים - ובסופו של דבר לפגיעה בבריאות".
בזמן הזה שבו האימייל והטוויטר, הפופ־אפים והווטסאפים גורמים להצפה מתמדת, מור סבורה שאנחנו צריכים לנהל את הקשב ואת הריכוז שלנו. כדרכה, היא אינה מסתפקת באוסף הטיפים המוכרים בנושא אלא מכוונת את חיציה ישירות אל האיבר שאמור להתמודד עם המתקפה הזאת - המוח. "הקואוצ'ינג תמיד מתמקד בארגון המוח", היא מסבירה. "הרי כשהמוח מפוזר, מבולבל ומוצף - כך גם החיים".
כדי לפתח את השיטה שתעזור לנו "לארגן מחדש" את המוח, רתמה מור את ד"ר פאול האמרנס, פסיכיאטר מבית הספר לרפואה של הרווארד שמתמחה בטיפול בהפרעות קשב. האמרנס תרם את הפן המדעי כשהוא נשען על הידע שלו על המוח, חלקיו ואופן פעולתו, כמו גם סיפורי מקרה. אלה מגיעים משתי חזיתות: הראשונה היא כל אותם "מופרעי קשב" שמגיעים אליו לקליניקה מותשים מלנסות לנהל את חייהם תוך התמודדות מתמדת עם אובדן מפתחות ומסמכים, איחור לישיבות ופגישות וקושי להתמקד ולהתרכז. בחזית השנייה ניצבים מצליחנים המתנהלים באופן מעורר קנאה, כמו למשל הראומטולוג ד"ר רוב שמרלינג מבוסטון, שהכותבים מניחים שמוחו מאורגן כהלכה מתוך התבוננות בהישגיו רבי הפעלים הכוללים כתיבת ספרים ומאמרים, הוראה, רכיבה על אופניים ומה לא.
הספר, שלאחרונה הושקה גרסה מקוונת ויעילה יותר שלו, בנוי כך שדברי המדען על מבנה המוח ותנאי הפעילות האידיאליים שלו מרוכזים בחציו הראשון ובחציו השני נפרסת הגישה הפרקטית- הקואוצ'רית, שמורה לנו איך להשתמש במידע הזה כדי לשפר את תפקודנו. אבל אם תסתפקו בקיצור נמרץ של הדברים, מדובר בעיקר בחמישה עקרונות שהאנשים המאורגנים מקפידים עליהם, והבלתי מאורגנים כפי הנראה לא מצליחים להיצמד אליהם.
כלל 1: אל תתנו לרגשות לשלוט בכם
דבר המדען: הצפת רגשות, ובפרט שליליים, פוגעת בריכוז וביעילות המחשבה. רוגז, תסכול, דאגה ומתח גוזלים אנרגיה מהריכוז שלנו וגורמים לטשטוש ולחוסר בהירות, ולכן כדאי "להתנקות" מהם לפני שמתחילים להתמקד במשימה.
עצת הקואוצ'רית: מה שיכול לעזור להתגבר על הרגשות השליליים ולהעביר את הפיקוד למוח הוא תשומת לב ומודעות לרגשות. שימו לב מהו הרגש שלכם וכנו אותו בשם (אני מתוסכל/ אני כועס/ אני דואג). שימו לב גם מה גרם לו - גם זה יכול להקטין את שליטת הרגשות בכם. גם פעילות גופנית, שינה טובה ונשימות עמוקות עוזרות להתנקות מרגשות שליליים.
כלל 2: קחו על עצמכם משימה אחת בכל פעם והתמקדו בה
דבר המדען: המוח בנוי לאפשר לכם להתרכז במשימה אחת בכל רגע נתון. הוא סורק את כל מה שמתרחש בסביבתו ללא הרף, אך הוא מיועד לעבד בשטחיות את שלל הגירויים ולאפשר לכם לסנן את כל רעשי הרקע ולהתעלם מהם כדי להתמקד רק במה שאתם מחליטים.
עצת הקואוצ'רית: הגדירו בכל פעם משימה אחת שאתם רוצים להשלים בפרק זמן נתון, בין אם זה לכתוב מסמך לעבודה ובין אם זה לבשל מתכון חדש. כשאתם מתרכזים במשימה הזאת, נסו להתעלם מכל יתר הדברים שמתרחשים מסביב.
כלל 3: הפעילו את המעצורים שלכם כדי לא להיסחף אחר גירויים מזדמנים
דבר המדען: המוח סורק את כל הסביבה ללא הרף, אבל הוא שולט בעצמו ויכול לקבל החלטה אם להתמקד בגירויים שצצים מכל מקום או לא.
עצת הקואוצ'רית: כשצצים גירויים מסביב, עצרו לרגע, שימו לב אליהם, והחליטו אם הם מצריכים את הפסקת המשימה הנוכחית שלכם או לא. אם לא, אל תעברו לפעילות האחרת. מעברים גוזלים מכם הרבה אנרגיה ומדלדלים את הריכוז שלכם.
כלל 4: השתמשו ב"זיכרון העבודה" שלכם ביעילות
דבר המדען: המוח נועד "להתיך" מידע. את זה הוא עושה בעיקר באמצעות הזיכרון לטווח קצר ("זיכרון עבודה") שמאפשר לאחסן כמה דברים יחד, לקשר ביניהם, וכך לפתור בעיות, להגיע לתובנות, לגלות דפוסים וכדומה. הזיכרון הזה מאפשר לכם להיות יעילים ופוריים.
עצת הקואוצ'רית: כדי לשפר את הגישה לזיכרון קצר הטווח ולנצל אותו, עליכם לשמור על אותם תנאים שעוזרים לכם להיות רגועים - נשימות עמוקות, פעילות גופנית, שינה טובה. גם חשיפה למידע מנקודות מבט מנוגדות, כמו למשל בדיונים פוליטיים בעיתונות, יכולה לשפר את זיכרון העבודה.
כלל 5: הרפו ממשימה קודמת והתמסרו לחדשה לחלוטין
דבר המדען: המוח בנוי לעזוב מאחור משימה קודמת ולהתפנות במלואו למשימה חדשה. כשאתם מחליטים שזה הזמן לעבור למשימה חדשה, הרפו מהקודמת והתמסרו לחדשה לגמרי.
עצת הקואוצ'רית: לעתים מעבר מוחלט ממשימה למשימה יכול לחדש את כוח הריכוז ולרענן אתכם ממש כמו מנוחה או פעילות גופנית. אם אתם מתקשים להרפות מהמשימה הקודמת ולהקדיש את מלוא הקשב שלכם לחדשה, עשו הפסקה קצרה בין משימה למשימה - צאו להליכה, נשמו נשימות עמוקות או בצעו כל פעילות שגורמת לכם לתחושה של הפוגה.
