אורית גלברד (44) ומרדכי לנמן (55) הכירו לפני 13 שנים, כשהיו גרושים טריים, במסיבת ריקודים. היא אשת יחסי ציבור, גרושה ואם לילדה בת 17, מתגוררת ברמת פולג; הוא דוקטורנט ואיש עסקים, גרוש ואב לשניים וגר ברמת גן.
"שנינו רקדנו עם אחרים כל הערב", מספרת גלברד, "ובסלואו האחרון הוא הזמין אותי לרקוד. הוא ביקש את מספר הטלפון שלי, אבל ביקשתי שייתן לי את שלו. שבוע שלם לא צלצלתי, וכשכבר התקשרתי להזמין אותו לבלות הוא הודיע שהוא לא בנוי לקשר מחייב. לי זה התאים, ומאז אנחנו יחד", היא צוחקת. "כנראה הזמני הוא הקבוע ביותר. אנחנו חוגגים 13 שנים יחד, למעט פרידה אחת שבמהלכה הבנו שאנחנו לא יכולים זה בלי זה".
כל כמה זמן אתם נפגשים?
"אנחנו ישנים יחד פעמיים בשבוע לפחות. שנינו הגענו ממערכות נישואים חונקות, ולכן החופש חשוב לנו מאוד. המשפחה והחברים לא מבינים אותנו, ושואלים אותי אם אני לא פוחדת להזדקן לבד. אבל בחרנו במודל הזוגיות שמתאים לנו. אנחנו לא גרים יחד, אבל נפגשים המון. בחגים ובסופי שבוע אנחנו ביחד תמיד".
אין חשש שהמצב הזה מזמין בגידות? שלמעשה אין לכם שליטה בקשר?
"גם כשנשואים יכולות להיות בגידות. וכיוון שאני רואה אותו המון, אני לא מרגישה שאין לי שליטה בקשר".
את מתגנדרת לקראת פגישות איתו?
"כן, זה כמו דייטים אינסופיים".
ואף אחד מכם לא התלונן אף פעם שאתם לא מבלים מספיק זמן יחד?
"אחרי כמה שנים שבהן התראינו פעמיים בשבוע, הוא התלונן ואמר שהוא רוצה לראות אותי יותר. אז הגברנו את הקצב, ונפגשנו כמעט כל יום. במסגרת העבודה שלי אני נמצאת באזור שלו, אז זה מקל את המצב".
ומה עם המחיר הכלכלי? לגור בנפרד יקר יותר.
"זה נכון, אבל ברגע שיש תלות כספית הקשר זורם פחות וכיפי פחות, כי אז את נשארת בגלל זה, ולא מתוך בחירה חופשית".
חשבתם להסדיר את נושא הזוגיות שלכם משפטית, נגיד בחוזה?
"לא, יש בינינו אמון הדדי".
רות דיין־וולפנר (46) ודן רון (47) מתגוררים שניהם ברמת אביב. בימים אלה הם שוהים בחופשת טריאתלון בלונדון. "שנינו עושים טריאתלון", מספרת דיין־וולפנר. "דן חזק מאוד ואני מתחילה מאוד, אז הוא מלווה אותי". את יום אתמול בילו יחד – היא במקצה נשים באורך 26 ק"מ, והוא במקצה גברים באורך 91 ק"מ.
הם בזוגיות כתשע שנים. לכל אחד מהם יש שני ילדים מנישואים קודמים, ואין להם ילדים משותפים. כבר בתחילתו של הקשר ביניהם הבינו השניים שהם לא רוצים להתגורר יחד. דיין־וולפנר נזכרת: "עשינו זאת כדי לאפשר לכל אחד מרחב אינטימי עם ילדיו, ולכל אחד מאיתנו מרחב אישי נפרד. כעורכת דין בתחום המשפחה אני רואה זוגות רבים שמנהלים פרק ב' ונתקלים בקשיים על רקע הניסיון לאחד משפחות. לעתים בכוח, מתוך איזה אידיאל בלתי כתוב, ולעתים מאילוצים כלכליים. אני שמחה ששנינו יכולים לאפשר לעצמנו להעניק לילדינו ולנו מרחב אישי נפרד".
איך זה עובד בעצם?
"אנחנו נפגשים פעמיים־שלוש בכל שבוע", מסבירה רות, "ובכל סופשבוע נמצאים יחד כמובן, ועורכים ארוחות משפחתיות עם כל הילדים. כל אחד מאיתנו מרגיש לגמרי בבית אצל בן הזוג. אחרי תשע שנים יחד ברור לנו שהקשר שלנו משמעותי מאוד, ושלמרות המגורים בנפרד קיימת בינינו שותפות גורל, בדומה לכל הזוגות האחרים שמתגוררים יחד".
מה היתרונות במגורים נפרדים?
"אנחנו מאמינים שזה המפתח לקשר ארוך ומשמעותי בפרק ב'. היתרונות ברורים: אנחנו שומרים על המרחב האישי שלנו ושל הילדים. יש מקום שהוא רק שלך לפעמים. מובן שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו להחזיק שתי דירות נפרדות, אבל בלי תלות כלכלית זה בזה עולים הסיכויים לשרוד זוגיות של פרק ב', שעל פי הסטטיסטיקה סיכויי הגירושים בה עולים על חמישים אחוז".
ובכל זאת, אילו חסרונות יש במצב הזה?
"החיסרון העיקרי הוא בתקופות שבהן עובדים קשה. זוגות שגרים יחד מצליחים להתראות גם כשהם חוזרים מאוחר, ואנחנו לא – מה שגורם לגעגועים. אבל לא בטוח שלהתגעגע זה חיסרון..."
את ממליצה לנשים לחיות בנפרד מבן הזוג?
"אם הן יכולות להרשות לעצמן – בהחלט. זהו הפתרון הטוב ביותר, גם בשביל הילדים וגם כדי לשמור על זוגיות בריאה וארוכה".
הבחירה של דיין־וולפנר גוררת תגובות שונות מהסביבה. "רבים לא מבינים שאפשר לקיים קשר זוגי משמעותי בלי מגורים משותפים", היא מספרת. "לפני שמונה שנים שאלו אותי זוג חברים שלנו, שגם בשבילם זוהי זוגיות של פרק ב', 'איזה עתיד יש לך איתו?' אותו זוג הזדרז לאחד מגורים ולא הצליח להיפרד ולו ללילה אחד, אבל כבר שש שנים שהם לא ביחד, וכל אחד מהם עבר לפרק ג' או ד'", היא צוחקת.
עינת פרידמן (47), פרסומאית בעלת משרד למיתוג ומינוף עסקים, מתגוררת בגבעתיים, בעוד שבן זוגה ירון סרור (45), איש עסקים ומנטור לאנשים פרטיים וארגונים, מתגורר במושב נווה ימין. לפרידמן שלושה ילדים מנישואים קודמים, ולסרור ילד אחד. אין לזוג ילדים משותפים.
"הכרנו לפני כשנתיים בחברה לשיווק רשתי", מספרת פרידמן, "והשתתפנו בסדנאות רבות להתפתחות אישית". תחילה ניסו את המודל הרגיל של מגורים משותפים: "ניסינו לגור יחד כמה חודשים, אבל החלטנו שעדיף שנתגעגע זה לזה. המרחב נותן לנו את החופש לפעול, לחוות ולאהוב יותר. מאז שאנחנו חיים בנפרד אנחנו אוהבים ונהנים יותר זה מחברתו של זה. כל פגישה שלנו היא זמן איכות, ואם יש לנו כמה ימים רצופים יחד, אנחנו מרגישים כמו בירח דבש".
איך בדיוק זה עובד אצלכם?
"אנחנו נפגשים כמעט כל יום, וישנים יחד שלוש פעמים בשבוע. עם אבי ילדיי גרתי, אבל זה הוציא את התשוקה ממערכת היחסים". לפרידמן ברור היתרון הטמון במגורים נפרדים, והיא מעידה שהוא מתאים לאופי שלה: "יש מרחב עצום, יש חופש, יש בחירה בכל רגע נתון. כל אלה מייצרים אהבה אותנטית. יש אצלנו כבוד הדדי למרחב הפרטי של כל אחד, והתקשורת מכבדת, בוגרת, מכילה ואוהבת יותר, ללא תלותיות".
יש גם חסרונות במצב הזה?
"להחזיק שתי דירות עולה המון כסף!"
תמליצי לנשים לחיות בנפרד מבני זוגן?
"זה תלוי בנסיבות ובגודל הבית. ההמלצה שלי היא לתאם ציפיות וללכת עם הלב. אם יש ילדים משותפים וגרים בבית גדול שיש בו פרטיות – אולי אפשר לגור יחד. אם הבית קטן, זה פחות נוח. במשפחה שלי אומרים ש'זאת לא זוגיות אם לא גרים אחד עם השני כל הזמן', אבל בתגובה אני צוחקת ומבינה שאולי זה בגלל השורשים הפולניים של המשפחה – חייבים הרי לסבול עד הסוף".
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
>>> חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה"
