היכן עובר הגבול בין השראה להעתקה, ובין שימוש באלמנטים אמנותיים של קבוצות אתניות לניכוס תרבותי ללא קרדיט למקור? סוגיות אלה עומדות בימים אלו במרכזן של שתי פרשיות שמסעירות את עולם האופנה. בשבוע שעבר התפרסמה תלונה של קבוצת נשים רוקמות ממחוז וואחקה במקסיקו, שהאשימו את המעצבת הצרפתייה איזבל מארה בהעתקה של רקמה מסורתית בת מאות שנים בפריטים מקולקציית אביב קיץ 2015 בעיצובה. יומיים לאחר מכן התראיינה סלומה אווה, בת לקהילת נונאווט של ילידים אינואיטים (אסקימואים) בצפון קנדה, שהאשימה את המעצב מריאן פג'וסקי מהמותג KTZ כי העתיק בקולקציית הגברים לחורף 2015-16 בגד של סבא רבא שלה, שהיה שמאן מסורתי בקהילת האינואיטים.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
שני הסיפורים האלה מתקיימים בשתי קהילות נפרדות המרוחקות גיאוגרפית זו מזו, אך הם מצביעים על דפוס פעולה זהה: ניכוס אלמנטים חזותיים של קבוצה אתנית על ידי בית אופנה מערבי, שרואה באותה קבוצה ספקית של אותנטיות ונמנע מלבקש את רשותה לשימוש באלמנטים. בנוסף, בשני המקרים דנן מי שמנהלות את המערכה הן נשים, ולא במקרה: קראפט בחברות עתיקות אלה מיוצר לרוב על ידי נשים, הפועלות במתכונת של עבודת בית המשמרת הן את הטכניקה המסורתית והן את הנרטיב ההיסטורי של הקבוצה והשיוך הגיאוגרפי שלה. בשני המקרים נלקחו הדוגמאות המסורתיות ללא אישור מהקבוצה, וכמובן ללא נתינת קרדיט או תשלום כמקובל.
הכול החל בינואר אשתקד, לאחר שהזמרת המקסיקנית סוזאנה הארפ צייצה בחשבון הטוויטר שלה פוסט עם תמונה של חולצה מקולקציית אביב-קיץ 2015 בעיצובה של איזבל מארה, שנראית בדיוק כמו הדוגמה המתנוססת על הבגדים המקוריים של נשים מקהילת סנטה מריה טלאוויטולטפק שבדרום מקסיקו מזה 600 שנה. היא חתמה את הציוץ עם ההאשטג miblusadetlahui#, שמציג עשרות דוגמאות של החולצה על נשים מהקהילה. מהר מאוד התאגדו הנשים למחאה והכריזו כי הן מבקשות מהמעצבת פיצוי על שימוש בעיצוב המקורי שלהן, וכן שתסיר את המוצר ממדפי החנויות שלה.
החולצה של איזבל מארה הדגימה באופן בולט את הפער בין מוצר מסורתי לפריט יוקרה. בעוד מחירה של חולצה מקורית מבנות הקהילה עומד על 300 פסו, מחירה של החולצה שעיצבה מארה עמד על 200 פאונד, כלומר, 4,500 פסו. כדאי לסייג ולומר כי החומרים והמיתוג של שני הפריטים שונים בתכלית, אולם הדוגמה זהה. שאריות מהקולקציה של מארה תוכלו למצוא בסייל, כמו שמלת טוניקה מבד כותנה מוסלין עם רקמה בצבעי שחור ובורדו, שנמכרת היום באתר נט א פורטה במחיר של 100 ליש"ט.
זאת לא היתה החזית היחידה שמארה נאלצה להתמודד איתה. מי שטען בעלות על החולצה היה בכלל מותג אופנה צרפתי אחר, אנטיק בטיק, שהאשים את מארה בהעתקה. בתגובה אמרה המעצבת כי "איזבל מארה מבקשת להעמיד דברים על דיוקם: היא הבהירה בצורה מפורשת כי העיצובים האלה מגיעים מנשות הכפר של סנטה מריה טלאוויטולטפק ממחוז וואחקה. איזבל מארה אינה מתיימרת להיות הבעלים של הטוניקה והעיצוב הזה".
השבוע התעוררה לחיים הפרשה מחדש, לאחר שעיתון יומי במקסיקו טען כי המעצבת הגישה בבית המשפט בצרפת בקשה לרשום פטנט על העיצוב. הסיפור קיבל כותרות ראשיות בעיתוני מקסיקו, כולל התייחסות של ראש המחוז, וביומוני האופנה עלה הנושא לסדר היום עם שאלות על אתיקה באימוץ אלמנטים חזותיים מקבוצות אתניות.
הרוקמות טענו, ובצדק, שאם בית המשפט בפריז יאשר את הצעד החד צדדי של מארה, עבודתן המסורתית תהפוך ללא חוקית, והן אלו שיידרשו לשלם תמלוגים למעצבת במידה שימכרו את העיצובים. מארה הכחישה בכל תוקף את הסיפור והוציאה הכרזה רשמית בה נכתב, בין היתר, כי "לא רק שאיזבל מארה לא מבקשת למנוע מהתושבים למכור את עיצוביהם, אלא שהיא נלחמת בפני בית המשפט המחוזי בפריז כדי לקבוע את דיוק העובדות".
ומצרפת לאנגליה השכנה, שם עומד המותג KTZ בלבה של פרשה דומה. בשבוע שעבר האשימה סלומה אווה את המעצב המקדוני מריאן פג'וסקי (אתם אולי זוכרים את שמו כמי שעיצב את שמלת הברבור הנודעת של ביורק) הפועל תחת שם המותג KTZ, כי העתיק עיצוב מסורתי שנעשה על ידי סבא רבא שלה. כהוכחה היא הביאה תמונה של הסב משנת 1920, שצולמה על ידי החוקר הדני קנוד רסמוסן והופיעה שנתיים לאחר מכן בספרו Northern Voices: Inuit Writing in English. אווה סיפרה כי סבה עיצב את המעיל ביחד עם אשתו, ואחת הדוגמאות הייחודיות שמופיעות בו היא של שתי כפות הידיים בחזיתו, שלדבריה הגנו עליו, כסוג של אמונה תפלה, מהחשש שהוא עלול להידחף על ידי יריבו לאוקיינוס ולטבוע. "העיצוב הזה הוא לעג רוחני לחייו של סבי", אמרה אווה בראיון לעיתון הקנדי The Star. "אין בגד כמו זה בעולם, ובית האופנה בא והופך את הסיפור המסורתי שלנו לאובייקט מסחרי".
זו לא הפעם הראשונה שפג'וסקי נתבע על ידי קבוצה אתנית. בשנה שעברה הוא הואשם על ידי קבוצה של ילידים אמריקאים (אינדיאנים) ממונטנה בהעתקת אלמנטים מסורתיים. KTZ ידוע בשילוב בין אלמנטים שבטיים לאופנת רחוב עכשווית, והוא פופולארי על ידי כוכבות כמו ריהאנה ו-M.I.A, אבל נראה שכעת הוא בדרך לבית המשפט שיכריע איפה עובר הגבול בין השראה להעתקה. פג'וסקי מיהר לשלוח הודעת דוא"ל, בה ביקש את התנצלות המשפחה והקהילה, אך לדברי אווה זה לא מספיק. "הדבר שמקומם אותי מאוד הוא שהמעצב אפילו לא פנה אלינו לבקש רשות", אמרה. "כנראה שמבחינתו אנחנו לא קיימים".
הפרשות האלה רלוונטיות מאוד גם לקהילת המעצבים בישראל, בה מתקיימות קבוצות אתניות רבות, שמשמשות לא פעם בעל כורחן כמקור השראה לקולקציות הלבשה ואביזרים - מאריגה בדואית, ועד רקמה פלסטינית.
