שש הנשים המדברות בכתבה זו היו עד לפני שנה נשואות והחליטו לעשות שינוי דרמטי בחייהן. ביקשנו מהן לספר בכנות על מה שטוב בחיים החדשים שלהן וגם על מה שפחות, שנה אחרי שיצאו לדרך חדשה. שימו לב, תחושת הכוח והקסם החוזרת בסיפורים השונים קשורה לתחושת העצמאות שהן חוות, כנראה אחת החוויות המעצימות שיש.
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה"
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
חזרתי להיות עצמאית וחזקה
ענת רביד, 34, גבעתיים, אמא לשניים (5 וחצי, 4), מורה לחינוך מיוחד ודולה
"בשנה האחרונה אני גרושה אחרי חמש שנות נישואים. הכרנו דרך חבר משותף והתאהבנו לחלוטין. חודש אחרי שהכרנו עברנו לגור יחד, חמישה חודשים אחר כך התחתנו. תוך שנתיים וחצי כבר היו לנו שני ילדים. אני נשארתי בבית במשך שלוש שנים ולא עבדתי. היחסים בינינו השתנו ובעיקר מבחינתי, הוא השתנה מאוד. היה רע לתפארת.
"נשארתי כי היה לי תינוק, אחר כך כי היה לי תינוק שני, ואז יום אחד הדלקתי את האור והבנתי שלאף אחד לא מגיע לחיות ככה. הגשתי בקשה לגירושים, הקפאתי את הבקשה והלכנו לטיפול זוגי למשך ארבעה חודשים. המטפלים היו נהדרים (אסנת ואבישי גרייצר), הם נתנו לי כלים לחיים ועזרו לי להתחזק. לנישואים לא ראיתי סיכוי. אני חושבת שהוא אבא מצוין, לא הייתי מאחלת לעצמי אבא טוב יותר לילדים שלי. עם זאת, אני שלמה עם ההחלטה לוותר על הנישואים. אני לא חושבת שהם התפרקו כי התקדמנו מהר מדי. יש סיפורי אהבה מהירים שמתאימים ומצליחים".
דבר טוב שקרה מאז הגירושים: "תחושה של פריחה וצמיחה בפן האישי, הנשי והמקצועי. חזרתי להיות האישה העצמאית והחזקה שהייתי לפני הנישואים. אין לי ספק היום שאני יכולה לגדל שני ילדים לבד ובמקביל להתקדם ולהתפתח. אני חווה אושר גדול".
דבר פחות טוב: "הדבר שאני הכי אוהבת זה להיות אמא, ועוד לא ממש קל לי עם השקט שיש ביומיים בשבוע שבהם הם לא ישנים איתי, ובכל סוף שבוע שני. מצד שני, אני לומדת להעריך את הזמן שקיבלתי לעצמי. יש בשקט הזה עצבות ושמחה גדולות ששלובות יחד. אני לומדת ליהנות מההזדמנויות שטמונות במצב: פוגשת חברות, נהנית, מתכננת לחזור ללימודים. אני לוקחת עוד ועוד ליווי לידות כדולה – שזו ברכה גדולה בחיי ואולי העשייה הכי מרגשת שיכולתי להעניק לעצמי, חוץ מתחום החינוך".
ניצחתי את הפחד
תום בן-ארי, 43, צור יצחק, אמא לשתיים (11, 5), רכזת בחינות באוניברסיטה הפתוחה
"היינו נשואים 11 שנה. קצת אחרי ההיריון השני צצו אצלו התנהגויות בעייתיות. התגרשנו לפני שנה, והדברים עדיין לא עובדים חלק מבחינת חלוקה כלכלית. מבחינת הקשר בינינו – אני בעד לבלוע את הצפרדע עם קצת תבלינים, כדי שהילדות ייהנו מאבא בחיים שלהן וכדי לכבד ולזכור את העבר המשותף".
דבר טוב שקרה מאז הגירושים: "אני מרגישה שניצחתי את הפחד. יש לי חברה שכבר עשרים שנה צריכה להתגרש, ומפחדת. זה בזבוז של חיים. פחדתי להסתדר לבד כלכלית, אבל בניתי לנו חיים צנועים ומספקים. אני לוקחת עבודות צדדיות להשלמת ההכנסה, ומחנכת את הבנות שלי ליהנות מאהבת האדם והטבע. הן אוהבות קמפינג, וכיף להן גם בלי בתי מלון. לשנה הבאה אנחנו מתכננות בת מצווה ולא בת מצווש. הבנות שלי עצמאיות ושותפות באחזקת הבית כפי יכולתן, יש לי בבית שתי לביאות. לא חשבתי שתהיה לי עוד אהבה, כי אני גרושה עם שתי בנות ועליתי במשקל בשנים האחרונות. גם השיער שלי הלבין, וכשצבעתי אותו הרגשתי שזו לא אני. אבל בסוף, עם הקילוגרמים שעוד לא ירדו ועם השערות שהלבינו, הכרתי דרך חברים גרוש פלוס שלושה. לראשונה, אחרי ילדות לא פשוטה ונישואים בעייתיים, אני מרגישה שאני יכולה להיות פחות דרוכה ולהירגע לידו".
דבר פחות טוב: "אין דבר כזה. כשנישואים הופכים לבעיה בחיים שלך, אני לא רואה סיבה להחזיק בכוח".
הגשמתי את עצמי
מירי בלום, 35, חיה בפריז
"היינו ביחד תשע שנים, מתוכן שלוש כזוג נשוי. לפני כשנתיים הגשמתי חלום ונסעתי ללמוד תואר שני בתקשורת שיווקית בפריז. כיוון שהיה מדובר בלימודים של שנה והטיסה קצרה יחסית, האמנו שנשרוד את זה. פריז הוציאה אותי מהאקווריום של הזוגיות. לא היה קל לישון לבד, לראשונה אחרי שמונה שנים, ולהתמודד עם החיים בעיר זרה, אבל גם חזרתי להרגיש עצמאית ורווקה. אחרי שנת לימודים התקבלתי לתפקיד בכיר בחברה בינלאומית, והיה ברור שזה לשנתיים לפחות. לו לא התאים לעזוב את ישראל. הבנו שלא משנה איך הגענו לשם, אנחנו נמצאים במקומות שונים. בדיעבד הבנו שהשגרה כרסמה בקשר עוד הרבה לפני פריז, ולא היינו במצב אופטימלי כבר כשנסעתי".
דבר טוב שקרה מאז הפרידה: "אני מרגישה שהגשמתי את עצמי. אני מנהלת בחברה בינלאומית, אני טסה הרבה במסגרת העבודה, ולומדת הרבה תרבויות עסקיות. הייתי השנה בטוקיו, סיאול, אמסטרדם, ניו יורק, סן פרנסיסקו. מעניין לי מאוד".
דבר פחות טוב: "לא מצאתי זוגיות. הגברים פה מרשימים, אבל לא נגישים. חסרה לי תרבות של חמימות ויצירת קשר כמו בתל אביב. אני מניחה שפריז זו העיר הרומנטית בעולם למי שמגיעים עם בני זוג. הרומנטיקה שלי כנראה מחכה לי במקום אחר".
הייתי כבויה והתעוררתי
איילת אייכן, 37, חיפה, אמא לשניים (4, שנה וחצי), צורפת ומנהלת אדמיניסטרטיבית
"נפרדנו לפני כשנה. היינו יחד כשמונה שנים. כשהכרנו זה היה כמו חלום, כי סימנתי וי על כל רשימת המשאלות שהייתה לי מגיל צעיר לגבי האהבה שלי. הוא הבין אותי כל כך שהוא ממש השלים לי משפטים. רק שטעם דומה במוזיקה ובסרטים ועוד דברים שחשובים לך בגיל 14, הם לא הדברים הקריטיים לאישה בת שלושים שבוחרת בן זוג לחיים. הבנו שהציפיות שלנו מהחיים ומהזוגיות לא נפגשות. עם הזמן נוצר כשל תקשורתי שהוביל לנתק, וזה הסתיים בפרידה שיזמתי".
דבר טוב שקרה מאז הגירושים: "אני מרגישה חופש. הייתי אדם כבוי והתעוררתי. אחרי הפרידה התרכזתי יותר בעצמי, והתקרבתי למהות שלי. אני מבלה, יוצאת, מרגישה שאני פורחת ואפילו נראית טוב יותר. גם השותפות שלנו בגידול הילדים הפכה לשוויונית וברורה יותר, כי היא מסודרת".
דבר פחות טוב: "אני בתחילת הדרך, ועוד לא מאוזנת כלכלית. אני בטוחה שזה אפשרי להסתדר, וברגע שאדייק את הצרכים שלי ואדע מה לבקש מהיקום, אני אקבל את זה. בינתיים הכנסתי לדירה את אמא שלי, שהיא חד־הורית מבחירה (מהראשונות בארץ. הייתה עליה בזמנו כתבה ב'לאשה'), ואנחנו חולקות את שכר הדירה. זה לא קל לגור עם אמא בשלב הזה של החיים, אבל אני אופטימית. הרבה דברים טובים קורים לי לאחרונה".
הנשיות שלי פרצה
אילנית אוחיון, 42, רעננה, אמא לשניים (17, 12), גננת עצמאית
"הייתי נשואה עשרים שנה, ובשנים האחרונות האהבה שלי כלפיו דעכה. היינו בית שקט שלא מדברים בו על דברים, וגם על זה לא דובר. חייתי חיים חסרי התלהבות. לא היה לי עניין לצאת ולבלות איתו, או ליהנות משום דבר זוגי. הייתי עוטה מסכה כדי לחייך, לצאת לתפקד מחוץ לבית. בכיתי בלילה במיטה בלי שהוא הרגיש. לטיול הבר מצווה עם הבן טסתי בלי בעלי, רק עם הבן. לא היה לי עניין שהוא יבוא. בגלל שדרכה של אמת להתפרץ, גם אם מנסים להחניק אותה, הכל יצא ביום אחד. שכבנו בעוד ערב סתמי במיטה. הוא דיבר על זה שאין בינינו חום, ואני אמרתי שאין לי מה לתת. הוא היה מתוסכל ושאל אם אני פשוט רוצה להתגרש, ועניתי שכן. הוא בחור טוב ומגיעה לו מישהי שתאהב אותו. אני אוהבת אותו כאדם, לא כבעל".
דבר טוב שקרה מאז הפרידה: "הצטרפתי לקבוצות של גרושים וגרושות בפייסבוק, ואני יוצאת עם הבת שלי לטיולים ולפעילויות של הקבוצה. אני פורחת, ופתחתי עוד גן. הנשיות שלי פרצה, ואני אפילו לא נראית כמו אותו אדם. רואים שאני מאושרת".
דבר פחות טוב: "להורים ולאחים שלי קשה לקבל את הצעד שעשיתי. מבחינת אבא שלי, היציבות היא מעל הכל, ואם לא הייתה בבית אלימות, אין סיבה להתגרש. גם האחים שלי לא מדברים איתי. המשפחה שלי הייתה מאוד מעורבת בחיי לפני הגירושים, וקשה לי עם השינוי, כי אני מתמודדת לבד עם לא מעט דברים. אני מקווה שבהמשך הם יבינו אותי".
יש בי יותר שמחה
ענת עזרתי, 40, נהריה, אמא לשלושה (6,8,11), מורה
"בעלי לשעבר היה הראשון שהעלה את רעיון הגירושים. הוא היה נחוש ומעשי, וזה תפס אותי בהפתעה. לא חשבתי שהנישואים שלנו מושלמים, אבל קיבלתי אותם. בטיפול הזוגי שהתחלנו הוא טען שהוא דיבר על פרידה רק כדי לזעזע ולהוביל לשינוי, אבל האמון שלי כבר נפגע מאוד. ככל שהטיפול התקדם הבנתי שאלמלא הפרובוקציה שלו היינו ממשיכים באותו מסלול עוד שנים רבות, אבל האמת היא שלא היינו מאושרים יחד. התהליך עבר גלגולים שונים במשך כארבע שנים, ולפני שנה התגרשנו. אני לא אוהבת את המילה גרושה, כי לא גירשו אותי. בחרתי בזה"
.
דבר טוב שקרה מאז הגירושים: "אדם שלא חי באושר ובאהבה, גם לא יכול לתת אהבה. מאז שאני חיה אחרת יש בי יותר שמחה לתת למי שחשובים לי. פחדתי מהחיים שאחרי, אבל עכשיו אני שם, והשד לא נורא כל כך. כסף ורכוש, עם כל הכבוד להם, הם זניחים. יותר חשובים הבריאות והנשמה הרכה של הילדים ושלי. גיליתי מחדש שיש לי משפחה תומכת, וחברות ששימשו משענת נפלאה. למדתי שיש בי כוחות להתמודד עם מציאות חדשה, ושאני אסרטיבית יותר ממה שחשבתי. אני שמחה שלמדתי לשתף יותר, ומרגישה שהיום אני יודעת יותר מה אני רוצה ומה עושה לי טוב. מרגישה חופשייה ומאושרת".
דבר פחות טוב: "לא תמיד יש לי את הסבלנות ואת הכוחות לטפל לבד בבית, בחיים ובילדים. לפעמים אני מתרוקנת וקצת חסר לי מה שיטעין אותי בחזרה. כמו כן, רוב החברים שלי הם בסטטוס שונה משלי, וכנראה אני צריכה להרחיב את מעגל החברים כדי לחיות את החיים החדשים שלי".
