The Jaffa: ההיסטוריה לא נמחקה במלון החדש והמפואר ביותר ביפו

בעלים יהודי-אמריקאי, אדריכל אנגלי, אדריכל ישראלי, 180 מיליון דולרים השקעה, 121 חדרי אירוח, 34 דירות, 2 מסעדות שף ובר בכנסייה, שקדושתה הוסרה. הצצה ראשונה

מיכאל יעקובסון

|

29.07.18 | 07:27

לחצו PLAY לתמונות ראשונות מהמלון. צילומים: עמית גרון
המלון משלב ישן וחדש בשני מבנים סמוכים. הבניין ההיסטורי נבנה בסגנון אופייני לבנייה הממסדית האירופית במאות ה-18 וה-19, והוכרז לשימור (צילום: עמית גרון)
המלון משלב ישן וחדש בשני מבנים סמוכים. הבניין ההיסטורי נבנה בסגנון אופייני לבנייה הממסדית האירופית במאות ה-18 וה-19, והוכרז לשימור (צילום: עמית גרון)
בניין האבן ההיסטורי נבנה ב-1879 כבית חולים ואכסנייה לצליינים נוצרים. הוא נחכר ל-99 שנים מהמנזר הצרפתי הקתולי "סנט ג'וזף של ההתגלות", ונמכר ב-2005 ליזם, שהפך אותו למלון היוקרתי  (צילום: מעזבונו של אדריכל יצחק רפופורט, באדיבות אדריכל עודד רפופורט)
בניין האבן ההיסטורי נבנה ב-1879 כבית חולים ואכסנייה לצליינים נוצרים. הוא נחכר ל-99 שנים מהמנזר הצרפתי הקתולי "סנט ג'וזף של ההתגלות", ונמכר ב-2005 ליזם, שהפך אותו למלון היוקרתי (צילום: מעזבונו של אדריכל יצחק רפופורט, באדיבות אדריכל עודד רפופורט)
המלון נבנה על מגרש בשטח 5.5 דונמים, בצומת הרחובות יפת ולואי פסטר. הוא מורכב משני מבנים סמוכים: המבנה ההיסטורי, בצורת האות ח', שלו נוספה קומה בנסיגה, והאגף החדש, הפונה מערבה, אל יפו העתיקה. את המלון תכננו האדריכל האנגלי (הבינלאומי) ג'ון פוסון והאדריכל הישראלי רמי גיל  (צילום: מערכת)
המלון נבנה על מגרש בשטח 5.5 דונמים, בצומת הרחובות יפת ולואי פסטר. הוא מורכב משני מבנים סמוכים: המבנה ההיסטורי, בצורת האות ח', שלו נוספה קומה בנסיגה, והאגף החדש, הפונה מערבה, אל יפו העתיקה. את המלון תכננו האדריכל האנגלי (הבינלאומי) ג'ון פוסון והאדריכל הישראלי רמי גיל (צילום: מערכת)
בלובי בולטים שרידי החלקלקה, החומה המשופעת שמנעה טיפוס על החומה הצלבנית הגבוהה שמעליה. השרידים משמרים משהו מההיסטוריה הארוכה של המקום (צילום: עמית גרון)
בלובי בולטים שרידי החלקלקה, החומה המשופעת שמנעה טיפוס על החומה הצלבנית הגבוהה שמעליה. השרידים משמרים משהו מההיסטוריה הארוכה של המקום (צילום: עמית גרון)
הלובי עוצב בסגנון מודרני גנרי וגוונים מונוכרומטיים, ומצליח להימנע משקיעה לכבדות היסטורית ודתית, המאפיינת לא מעט מלונות בבניינים היסטוריים (צילום: עמית גרון)
הלובי עוצב בסגנון מודרני גנרי וגוונים מונוכרומטיים, ומצליח להימנע משקיעה לכבדות היסטורית ודתית, המאפיינת לא מעט מלונות בבניינים היסטוריים (צילום: עמית גרון)
את הבר בחרו האדריכלים למקם בכנסייה שהקים המנזר הנוצרי שהפעיל את בית החולים והאכסנייה. האולם כולל את כל פריטי הבניין המקוריים: גילופי אבן, תקרת קמרונות, רצפת שיש מבריקה. החלונות מזוגגים בוויטראז'ים צבעוניים (משמאל) - חלקם מקוריים  ואחרים שוחזרו בקפידה (צילום: עמית גרון)
את הבר בחרו האדריכלים למקם בכנסייה שהקים המנזר הנוצרי שהפעיל את בית החולים והאכסנייה. האולם כולל את כל פריטי הבניין המקוריים: גילופי אבן, תקרת קמרונות, רצפת שיש מבריקה. החלונות מזוגגים בוויטראז'ים צבעוניים (משמאל) - חלקם מקוריים ואחרים שוחזרו בקפידה (צילום: עמית גרון)
כומר קתולי הוזמן לערוך טקס לנטילת הקדושה מהכנסייה, כדי לא לפגוע ברגשות המאמינים  (צילום: עמית גרון)
כומר קתולי הוזמן לערוך טקס לנטילת הקדושה מהכנסייה, כדי לא לפגוע ברגשות המאמינים (צילום: עמית גרון)
"האופי של יפו טמון בקשר ההדוק שלה לאבן", אומר האדריכל ג'ון פוסון, שתכנן גם את מוזיאון העיצוב בלונדון. "אני בן הארץ", אומר האדריכל הישראלי רמי גיל, שותפו לתכנון ביפו. "זה הפרויקט החשוב שביצעתי בחיי"  (צילום: עמית גרון)
"האופי של יפו טמון בקשר ההדוק שלה לאבן", אומר האדריכל ג'ון פוסון, שתכנן גם את מוזיאון העיצוב בלונדון. "אני בן הארץ", אומר האדריכל הישראלי רמי גיל, שותפו לתכנון ביפו. "זה הפרויקט החשוב שביצעתי בחיי" (צילום: עמית גרון)
בחדרי האירוח שבבניין ההיסטורי מודגשת טכניקת הבנייה מלפני 140 שנה, עם הקמרונות וקורות התקרה. בחדרים נוצרת אווירה מיוחדת, אך אין בהם נוף  אלא לחצרות הפנימיות. לילה לזוג בחדר "דה לוקס" עולה 620 דולרים. לילה בסוויטה: 6,000 דולרים  (צילום: עמית גרון)
בחדרי האירוח שבבניין ההיסטורי מודגשת טכניקת הבנייה מלפני 140 שנה, עם הקמרונות וקורות התקרה. בחדרים נוצרת אווירה מיוחדת, אך אין בהם נוף אלא לחצרות הפנימיות. לילה לזוג בחדר "דה לוקס" עולה 620 דולרים. לילה בסוויטה: 6,000 דולרים (צילום: עמית גרון)
חדרי המלון מרוכזים סביב חצר פנימית, העוטפת בנועם את פינות הישיבה, ושומרת במידת מה על האופי הבוסתני שהיה כאן במקור  (צילום: עמית גרון)
חדרי המלון מרוכזים סביב חצר פנימית, העוטפת בנועם את פינות הישיבה, ושומרת במידת מה על האופי הבוסתני שהיה כאן במקור (צילום: עמית גרון)
בשטח הכלוא בין המבנה ההיסטורי לחומת המתחם נבנתה בריכת שחייה לא גדולה. מתחת לשטחה נוצל מרחב תת קרקעי חדש למכון כושר וספא (צילום: עמית גרון)
בשטח הכלוא בין המבנה ההיסטורי לחומת המתחם נבנתה בריכת שחייה לא גדולה. מתחת לשטחה נוצל מרחב תת קרקעי חדש למכון כושר וספא (צילום: עמית גרון)

אל הפריחה המלונאית שעוברת על יפו מצטרף בימים אלה The Jaffa, מלון יוקרה בעל אווירה היסטורית לא אופיינית לבתי המלון ברצועת החוף הישראלית. 13 שנות עבודה והשקעה של כ-180 מילון דולרים הובילו לתוצאה מרשימה המשלבת חדש עם ישן בשני מבנים סמוכים: מבנה אחד חדש הפונה מערבה, ליפו העתיקה, ולצדו - מבנה אבן בצורת האות ח', שהוקם ב-1879 כבית חולים וכאכסנייה לצליינים נוצרים, ושהיה ידוע כ"בית החולים הצרפתי" - אייקון יפואי מפורסם.

 

המלון החדש שייך לרשת מלונות היוקרה של רשת ''מריוט'', וכולל 121 חדרי אירוח, שתי מסעדות, בר, בריכת שחייה, ספא, מכון כושר ו-34 דירות מגורים.

 

האדריכל: "דיאלוג קרוב עם מבנה היסטורי משמעותי"

 

"האופי של יפו טמון בקשר ההדוק שלה לאבן", מתאר את המאפיין המרכזי שזיהה באזור האדריכל הבריטי ג'ון פוסון (John Pawson), שתכנן את הפרויקט

במשותף עם האדריכל הישראלי רמי גיל. בשיחה עם ערוץ האדריכלות של Xnet, אומר פוסון: "כשאתה מסתובב בסמטאות המתפתלות של העיר העתיקה, אתה מודע לקרבה של המבנים זה לזה. אתה מרגיש בעוצמה רבה את המעבר החוזר ונשנה בין פתיחות לסגירות, מעבר מסמטה צרה לחצר פתוחה וחשופה, מעבר מצל עמוק אל בוהק האור. יפו מתבססת על הנושאים המרחביים האלה, בייחוד במונחים של אינטראקציה אינטימית בין מבנים ישנים לחדשים".

 

תכנון מוזיאון העיצוב בלונדון, שנפתח לפני שנה וחצי, הקפיץ את פוסון לליגה הגבוהה והמבוקשת של אדריכלים בינלאומיים. המוזיאון הפך לאחד ממוקדי הביקור המתוירים בבירה הבריטית. כמו ביפו, גם בלונדון הוא קיבל מבנה עם ערך היסטורי, שאותו חידש והתאים לדרישות עכשוויות.  

 

מימין חזית הבניין ההיסטורי, משמאל הבניין החדש, המלווה את הפנייה לנמל (צילום: מערכת)
    מימין חזית הבניין ההיסטורי, משמאל הבניין החדש, המלווה את הפנייה לנמל(צילום: מערכת)

     

    מבט צפונה, לכיוון תל אביב (צילום: מערכת)
      מבט צפונה, לכיוון תל אביב(צילום: מערכת)

       

      "הפרוגרמות של שני הפרויקטים (המלון ביפו והמוזיאון בלונדון) שונות בתכלית, אך בשניהם העבודה נערכה בדיאלוג קרוב עם מבנה היסטורי משמעותי", מסביר פוסון, ומשווה בין השניים: "בשניהם שולבו אלמנטים של מרחב ציבורי, ומחשבה על תנועת המבקרים עם כניסתם בפעם הראשונה, כך שירגישו באופן אינסטינקטיבי בנוח ובבית".

       

      האדריכלים פוסון וגיל. "לזהות את הרמיזות של המקום" (צילום: מיכאל יעקובסון)
        האדריכלים פוסון וגיל. "לזהות את הרמיזות של המקום"(צילום: מיכאל יעקובסון)

         

        האדריכל רמי גיל לא מסתיר את התרגשותו, כאשר אנחנו מסיירים יחד במבנה המחודש: "זה הפרויקט החשוב ביותר שביצעתי בחיי, אני בן הארץ ורואה בפרויקט הזה הישג. סוג של פרויקט שבו הצלחתי לזהות את הרמיזות של המקום וליצור משהו מבלי לאנוס אותו בהיבט החומרי או הגושני".

         

        היסטוריה: הנזירות כבר לא כאן

         

        גיל החל לעבוד על התב"ע לפרויקט כבר ב-1995, בעבור יזם שחכר את הנכס ל-99 שנים מהמנזר הצרפתי הקתולי "סנט ז'וזף של ההתגלות". הוא החל בתהליך לשינוי ייעוד הקרקע, ו-12 שנה לאחר מכן הצטרף אליו פוסון, אחרי שהנכס נמכר ליזם הנוכחי. בעת רכישת הבניין התגוררה בו קבוצה של 28 נזירות קשישות. לנזירות אלה תכנן גיל, במימון היזם, חדרים בצד השני של הרחוב, אך רובן מתו בתוך כמה שנים והנותרות עברו להתגורר במנזר באבו גוש. 

         

        המגרש שעליו הוקם המלון משתרע על פני 5.5 דונמים. בניין האבן ההיסטורי, שנבנה בסגנון שאפיין את הבנייה הממסדית האירופית במאות ה-18 וה-19, הוכרז לשימור. הוא מפנה את חזיתו הראשית לרחוב יפת ונותר כשהיה. החלונות הגבוהים לא מאפשרים להציץ פנימה ודלתות העץ הגדולות נעולות.

         

        המבנה, כפי שצולם ב-1928. שימש כאכסנייה לצליינים ובית חולים, שניהלו הנזירות (צילום: מעזבונו של אדריכל יצחק רפופורט, באדיבות אדריכל עודד רפופורט)
          המבנה, כפי שצולם ב-1928. שימש כאכסנייה לצליינים ובית חולים, שניהלו הנזירות(צילום: מעזבונו של אדריכל יצחק רפופורט, באדיבות אדריכל עודד רפופורט)

           

          והיום, במבט מצומת הרחובות יפת ולואי פסטר. לבניין ההיסטורי נוספה קומה עליונה בנסיגה (צילום: מערכת)
            והיום, במבט מצומת הרחובות יפת ולואי פסטר. לבניין ההיסטורי נוספה קומה עליונה בנסיגה(צילום: מערכת)

             

            הבניין מתנשא לגובה שתי קומות גבוהות מעל קומת מרתף, ובתכנון החדש נוספה לו קומה עליונה חדשה בנסיגה. הואיל ולא ניתן לחנות בפתח הראשי והמרשים של הבניין ההיסטורי, אף לא להורדה והעלאת נוסעים, פתח הכניסה הראשי נקבע בחזית הבניין החדש, בדופן הפונה לרחוב לואי פסטר, היורד לנמל. כאן נמצאת גם הכניסה לחניון תת-קרקעי אוטומטי, שבו 145 מקומות חניה.

             

            בלובי: שרידי חומה צלבנית ועבודות של דמיאן הרסט

             

            אל הלובי מוביל מעבר צר וארוך, המדופן בלוחות פלדה מחוררים דמויי משרביות ומואר בתאורה נעימה. הלובי הוא אולם מלבני מרווח, שעוצב בגוונים בהירים ומונוכרומטיים ובסגנון מודרני, עכשווי וגנרי. עיצובו מייצג את המאמץ להימנע משקיעה לכבדות היסטורית ודתית, שהם נתוני הפתיחה שלו, שקל לגלוש עימם למחוזות השמרנות הרוויה בסמלים (ראו מקרה מלונות ולדורף אסטוריה והמלך דוד בירושלים).

             

            בלובי: עבודות של דמיאן הירסט  וג'ורג' קונדו  (צילום: עמית גרון)
              בלובי: עבודות של דמיאן הירסט וג'ורג' קונדו (צילום: עמית גרון)

               

              וששבש על שיש (צילום: עמית גרון)
                וששבש על שיש(צילום: עמית גרון)

                 

                לבד מיצירות האמנות התלויות וניצבות בלובי, מבית היוצר של דמיאן הירסט וג'ורג' קונדו, בולטים בו שרידיה של החומה הצלבנית שהקיפה את יפו ואת המצודה שניצבה כאן לפני 800 שנה. השרידים הם חלק מהחלקלקה (חומה משופעת) שמנעה טיפוס על החומה שהתנשאה מעליה לגובה של כששה מטרים. החומה לא שרדה, אך שרידי החלקלקה משתלבים בלובי - לא רק כדי להעניק לבניין את העומק ההיסטורי שטבוע בו, אלא גם כדי לחצוץ בין אזור המבואה והמעבר הפנוי לאזור ההסבה והבר המרוהטים.

                 

                שרידי החלקלקה הצלבנית בלובי (צילום: עמית גרון)
                  שרידי החלקלקה הצלבנית בלובי(צילום: עמית גרון)

                   

                  איור של חומה צלבנית טיפוסית, כולל החלקלקה, שהקשתה על טיפוס ופלישה למבצר (באדיבות רמי גיל)
                    איור של חומה צלבנית טיפוסית, כולל החלקלקה, שהקשתה על טיפוס ופלישה למבצר(באדיבות רמי גיל)

                      

                    שרידים נוספים שהותירו כאן הצלבנים מצויים בחצר הבניין, והאדריכלים בחרו לשלב גם אותם: בחצר אחת את המשך החלקלקה, ובאחרת בסיס של מגדל שמירה צלבני, ששוקם והוסב לגינה קטנה ואינטימית. על עבודות השימור, שנמשכו כחמש שנים, הופקדה חברת "ארכו שימור ושיחזור".

                     

                    לחצר: אופי בוסתני

                     

                    אגפי המלון מרוכזים סביב חצר פנימית, שאת תכנון הנוף בה ביצעו אדריכליות הנוף עליזה ברוידא ורות מעוז, בשיתוף המשרד הניו יורקי Rees Roberts. החצר מגוננת באופן נעים ובשטחה פזור מגוון של מקומות ישיבה. את חלקה העליון מכסה חלקית שריג של גפנים ועצי תות, המצלים עליה ומעניקים לה את האופי הבוסתני שהיה כאן במקור ונמחק לטובת הקמתו של האגף החדש. בחירת הצמחייה נעשתה על ידי המשרד האמריקאי

                     

                    שריג גפנים ועצי תות מצלים על החצר הפנימית (צילום: עמית גרון)
                      שריג גפנים ועצי תות מצלים על החצר הפנימית(צילום: עמית גרון)

                       

                      בזמנן הנזירות טיפחו כאן בוסתן. האגף החדש נבנה על שטחו (צילום: מעזבונו של אדריכל יצחק רפופורט, באדיבות אדריכל עודד רפופורט)
                        בזמנן הנזירות טיפחו כאן בוסתן. האגף החדש נבנה על שטחו(צילום: מעזבונו של אדריכל יצחק רפופורט, באדיבות אדריכל עודד רפופורט)

                         

                        בחלק המערבי של החצר, שבו היה בעבר הבוסתן שטיפחו הנזירות, ניצב האגף החדש, המתנשא לגובה של שבע קומות. זהו בניין בעיצוב עכשווי, המפוצל לשלושה גושים, בעיקר כדי להימנע מיצירת גוש מסיבי ומתוך ניסיון להשתלב מעט בנוף המקומי. בקומותיו התחתונות של הבניין החדש חדרי המלון, ובעליונות דירות מגורים. 

                         

                        מעקות דמויי משרבייה במרפסות האגף החדש (צילום: עמית גרון)
                          מעקות דמויי משרבייה במרפסות האגף החדש(צילום: עמית גרון)

                           

                          שאר דפנות החצר מורכבות מחזיתות הבניין ההיסטורי הבנוי בצורת האות ח'. את הקשר בין הבניין ההיסטורי ובין הבניין החדש והמודרני מתאר האדריכל רמי גיל, כ"שיחה אינטליגנטית בין שתי מאות".

                           

                          במרתף: מטבח ושתי מסעדות שף

                           

                          הבניין ההיסטורי היה במקור בן שתי קומות בלבד, ומרתף זעיר התפרס מתחת לחלק משטחו. היות וכבר ב-1995 החל גיל את עבודת התכנון באתר (אז בהזמנת יזם אחר) הוא הכיר לעומק את מאפייני המקום, והבין שניתן לחפור מתחת ליסודות הבניין אל סלע האם, ולנצל קומה חדשה ותת-קרקעית, רעיון שאותו עיגן בתב"ע. 

                           

                          במהלך הבנייה והשיפוץ (צילום: רמי גיל)
                            במהלך הבנייה והשיפוץ(צילום: רמי גיל)

                             

                            נערכו בשטח חפירות ארכאולוגיות (צילום: רמי גיל)
                              נערכו בשטח חפירות ארכאולוגיות(צילום: רמי גיל)

                               

                              החפירות אפשרו הקמה של קומה תת קרקעית גדולה (צילום: רמי גיל)
                                החפירות אפשרו הקמה של קומה תת קרקעית גדולה(צילום: רמי גיל)

                                 

                                במסגרת החפירות הארכיאולוגיות באתר נחשפו בו שרידי עצמות אדם שהובילו לעיכוב בעבודות. בסופו של דבר נחפרה קומה חדשה, שהעניקה לפרויקט שטחים יקרים חדשים – 1,000 מטרים רבועים ליתר דיוק. באותה הזדמנות זיהה גיל כי האבנים שמהן נבנה הבניין ההיסטורי הן אבני כורכר חזקות (בהשוואה לאבן הכורכר היפואית הרכה), שהובאו ממחצבות בעתלית לפני 140 שנה על גבי דוברות.

                                 

                                המטבח הפתוח במסעדת ''גולדה'' (צילום: עמית גרון)
                                  המטבח הפתוח במסעדת ''גולדה''(צילום: עמית גרון)

                                   

                                  קומת המרתף הזו מאכלסת את המטבח ואת שתי מסעדות המלון, עליהן מנצח השף רועי ענתבי. מסעדת השף האיטלקית בסגנון ניו יורקי ''דון קמילו'', שבה מוגשת גם ארוחת הבוקר, היא מסעדה אינטימית ואלגנטית שמשקיפה על החצר.

                                   

                                  מנות מהמטבח היהודי-אמריקאי (צילום: עמית גרון)
                                    מנות מהמטבח היהודי-אמריקאי(צילום: עמית גרון)

                                     

                                    המסעדה השנייה - "גולדה" - מגישה מנות מהמטבח היהודי-אמריקאי. היא מוארת ומעוצבת באופן קליל, כשאת קירותיה מעטרים תצלומים של ראש הממשלה הרביעית של ישראל, וכלי ההגשה מעוצבים בהתאם. שתי המסעדות אינן כשרות.

                                     

                                    מתחת לבריכת השחייה יש מכון ספא וחדר כושר (צילום: עמית גרון)
                                      מתחת לבריכת השחייה יש מכון ספא וחדר כושר(צילום: עמית גרון)

                                       

                                      הבריכה כלואה בשטח לא גדול, בין הבניין לרחוב (צילום: עמית גרון)
                                        הבריכה כלואה בשטח לא גדול, בין הבניין לרחוב(צילום: עמית גרון)

                                         

                                        בשטח הכלוא בין המבנה ההיסטורי לחומת המתחם הפונה לרחוב לואי פסטר יש בריכת שחייה לא גדולה, שממנה נשקפים קירות הבניין ובר צמוד. מתחת לשטחה נוצל מרחב תת-קרקעי חדש למכון כושר, ולצדו ספא - הראשון בארץ מהרשת הבינלאומית של רונית רפאל-לייטרסדורף.

                                         

                                        הבר: כנסייה בהסבה

                                         

                                        האולם המרשים במלון הוא ללא ספק הבר, מהמקומות הסוריאליסטיים בארץ, מקום שמחבר בין דת והרוחניות הסגפנית של העבר לנהנתנות והחומריות החושנית של ימינו. הוא ממוקם בכנסייה שהקים המסדר הנוצרי שהפעיל את האכסנייה ובית החולים. האולם מתנשא לגובה רב וכולל את כל פריטי הבניין המקוריים: דלתות עץ, רצפת שיש מבריקה, גילופי אבן מרהיבים ותקרת קמרונות מצוירת, שעיטוריה המקוריים, שנחשפו במסגרת עבודות השיפוץ, מדמים שמיים זרועי כוכבים.

                                         

                                        הבר נבנה במקומו של המזבח. האולם המרשים במלון (צילום: עמית גרון)
                                          הבר נבנה במקומו של המזבח. האולם המרשים במלון(צילום: עמית גרון)

                                           

                                          החלונות הגדולים, אלה הפונים לרחוב יפת, מזוגגים בוויטראז'ים צבעוניים - חלקם מקוריים וחלקם שוחזרו בקפידה לאחר שנהרסו באחת הפרעות ביפו בתחילת המאה שעברה.

                                           

                                          הומור על הקירות: צילומים של שחקני קולנוע שגילמו אנשי דת (צילום: עמית גרון)
                                            הומור על הקירות: צילומים של שחקני קולנוע שגילמו אנשי דת(צילום: עמית גרון)

                                             

                                            בחלק העליון של האולם הוסיף פוסון, בהומור, תצלומים בשחור-לבן שנלקחו מסרטי קולנוע קלאסיים, ובהם מופיעים שחקנים הוליוודיים שגילמו אנשי דת. הבר עצמו נקבע במרכז האפסיס, המקום שבו ניצב היה המזבח. כדי להימנע מפגיעה ברגשות הנוצרים הדתיים, הוסרו מהכנסייה הצלמים, וכומר קתולי אף הוזמן לערוך טקס לנטילת הקדושה.

                                             

                                            הקהל: 80% תיירים

                                             

                                            חדרי האירוח בבניין החדש דומים זה לזה. העיצוב היוקרתי צפוי ולא מחדש. החדרים הפונים לכיוון מערב כוללים גם מרפסת קטנה, ואלה הפונים לחצר הפנימית מסתפקים בחלון. מהקומות הגבוהות הפונות  מערבה נשקפים בתי העיר העתיקה וגם הים, אך אלה קומות שמיועדות לדירות פרטיות, בעיקר כאלה בנות חדר עד שלושה, שכמחציתן כבר נמכרו במחירים גבוהים.

                                             

                                            קורות רלסים תומכות בתקרות הגבוהות באגף ההיסטורי (צילום: עמית גרון)
                                              קורות רלסים תומכות בתקרות הגבוהות באגף ההיסטורי(צילום: עמית גרון)
                                               

                                               

                                              החדרים בבניין ההיסטורי שונים. שיטת הבנייה שבה נעשה שימוש לפני 140 שנה - קורות רלסים וקמרונות - מודגשת בתקרות הגבוהות ויוצרת אווירה מיוחדת. העיצוב עכשווי ומפואר, אך שומר על קלילות אופנתית. הוא מורגש בכל הפרטים בחדר ובולט במיוחד בחדרי הרחצה (על תיאום עיצוב הפנים בחדרי המלון הופקד משרדה של דניאלה ראובני). החיסרון הבולט בחדרים אלה הוא היעדר נוף.

                                               

                                              הנוף הוא לחצר הפנימית (צילום: עמית גרון)
                                                הנוף הוא לחצר הפנימית(צילום: עמית גרון)

                                                 

                                                חדר רחצה. המלון מעסיק 250 עובדים (צילום: עמית גרון)
                                                  חדר רחצה. המלון מעסיק 250 עובדים(צילום: עמית גרון)

                                                   

                                                  "היה חשוב לי שמכל חדר יהיה נוף שיתפוס את העין", אומר פוסון. "בחלק מהמקרים הנוף הוא הים, אבל גם חדרים שמהם נשקפת החצר, הבריכה או אדריכלות ישנה הם עשירים ומעניקים אווירה באותה מידה".

                                                   

                                                  המלון מעסיק 250 עובדים, והקהל הפוטנציאלי, לדבריו של אלי מאור, מנהל המלון, מורכב מ-20% ישראלים ו-80% תיירים, בעיקר מארצות הברית, אנגליה, צרפת ודרום אמריקה. "תיירים שמחפשים איכות גבוהה של שירות ומוצר". המלון אינו כשר, ובעליו מצפים כי עובדה זו תמצב אותו בנישה שונה מהמקובל.

                                                   

                                                  היזם: "תל אביב קוסמופוליטית. זה מה שחיפשנו"

                                                   

                                                  בעלת המלון היא חברת הנדל"ן האמריקאית RFR, שבראשה עומד אייבי רוזן, יהודי אמריקאי המחזיק בין השאר את מגדל סיגראם, שתכנן האדריכל לודוויג מיס ון דר רוהה, במנהטן. "בצעירותי רציתי להיות אדריכל. אני אדריכל מתוסכל", מסביר רוזן, עורך דין בהכשרתו, את העניין הרב שלו באדריכלות ואת ההתעמקות וההקפדה שלו על פרטים.

                                                   

                                                  מבין האדריכלים בישראל הוא אוהב במיוחד את פיצו קדם, שאת שירותיו (יחד עם ברנוביץ גולדברג אדריכליות) הוא שכר לעיצוב הפנטהאוז העצום שבאגף הדירות במלון. הפנטהאוז, שבנייתו עדיין נמשכת, תופס קומה שלמה (1,500 מטרים רבועים ועוד 1,000 מטרים רבועים של גג) והמחיר המבוקש עבורו הוא 60 מיליון דולרים.

                                                   

                                                  פוסון: "אינטראקציה אינטימית בין מבנים ישנים לחדשים" (צילום: עמית גרון)
                                                    פוסון: "אינטראקציה אינטימית בין מבנים ישנים לחדשים"(צילום: עמית גרון)

                                                     

                                                    מדוע בחר לבנות מלון דווקא ביפו? "אילת תיירותית מדי", הוא אומר. "בירושלים 80 אחוז מהתיירים הם דתיים, והייתי מתקשה לפתוח מלון שאינו כשר. לעומתן תל אביב היא קוסמופוליטית, עם אווירה של חיים עירוניים. זה בדיוק מה שחיפשנו". בתחילת הדרך, הוא מספר, התכוון לפתוח חמישה בתי מלון, אך לאחר שנתקל בבירוקרטיה המקומית ובקשיי הביצוע בחר לצמצם את שאיפותיו למלון אחד. המרחק של המלון מחוף הים אינו מהווה בעיה בעיניו: "אנשים לא באים לתל אביב רק בשביל החוף. לעיר יש הרבה מה להציע, בעיקר במישור התרבותי".

                                                     

                                                    אם כבר מדברים על רצועת החוף התל אביבית, רוזן מתייחס גם לפרויקט שתכנונו שנוי במחלוקת בתל אביב: "כיכר אתרים היא מקום עם פוטנציאל גדול שלא נוצל. היא מזכירה לי כיכרות במזרח אירופה, בעיקר כאלה שלא עובדות. זה מקום שצריך לחבר אותו ככל הניתן לשכונות הסמוכות לו". לדעתו, אין צורך לבנות בשטח באופן אינטנסיבי מדי מגורים ומלונאות, אלא לנצל את ההזדמנות וליצור בו מרחב ציבורי של פנאי ותרבות עם איכויות שחסרות בו עכשיו.

                                                     

                                                    מבין המלונות בארץ אין כזה שמצא חן בעיניו באופן מיוחד. מלון "נורמן" הוא יוצא מן הכלל לדעתו, ולא לחינם. גם בנורמן הוסב מבנה היסטורי למלון, אך בקנה מידה וסביבה שונים. "זה סוג המלונות שאני אוהב", אומר רוזן. "אני לא מחבב מלונות מהסוג של הילטון או שרתון, שהם פשוט קופסאות, והחדרים בהם אחידים כמו תבניות לקריצת עוגיות. אין שם לייף-סטייל, אלא רק קורת גג למגורים זמניים".

                                                     

                                                    אווירה או נוף?

                                                     

                                                    ההשוואה בין המלון היפואי החדש למלון הילטון בן ה-53, המרוחק ממנו רק כחמישה קילומטרים צפונה, מתבקשת. בשני המלונות יש חדרים במחיר דומה (ב''דה ג'פה'' המחיר מתחיל ב-620 דולרים ללילה לזוג בחדר דה לוקס ומגיע ל-6,000 דולר ללילה בסוויטה). אלא שבהילטון יש כמעט פי חמישה חדרים ולכן חסרה בו אווירה אינטימית. לעומת זאת, הוא לא שוכן על צומת כבישים אלא בלבו של גן צמוד לחוף הים, הנשקפים מכל חדריו מבעד לחלונות רחבים ומרפסות.

                                                     

                                                    אווירה שונה מ''מלונות הקופסאות'', כהגדרת הבעלים (צילום: עמית גרון)
                                                      אווירה שונה מ''מלונות הקופסאות'', כהגדרת הבעלים(צילום: עמית גרון)
                                                       

                                                       

                                                      היקף השירותים בהילטון רחב יותר, אך מטבח המלון שמרני, בוודאי לעומת מסעדות השף שמציע המלון היפואי. הילטון גם קרוב לרבים ממוקדי התרבות, הפנאי והמסחר בעיר. אך היתרון של The Jaffa, מעבר להיותו חדש ומעוצב בהתאם למילה האחרונה, הוא באווירה השונה בו.

                                                       

                                                      עיטורי הקיר המקוריים עברו שימור מזערי, כדי למנוע מראה מצועצע (צילום: עמית גרון)
                                                        עיטורי הקיר המקוריים עברו שימור מזערי, כדי למנוע מראה מצועצע(צילום: עמית גרון)

                                                         

                                                        • עיצוב תאורה: RTLD

                                                         

                                                         
                                                        הצג:
                                                        כל התגובות לכתבה "The Jaffa: ההיסטוריה לא נמחקה במלון החדש והמפואר ביותר ביפו"
                                                        אזהרה:
                                                        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד