אין ישראלי שלא נהנה מהפארקים שלהן: רות מעוז ועליזה ברוידא הן אדריכליות הנוף הבולטות במדינה, אך להיות אשה במקצוע הזה - שלא לדבר על פתיחת משרד עצמאי על טהרת הנשים - היה דבר מאוד לא מובן מאליו בתחילת הדרך.
"כשפתחנו משרד של שלוש נשים בעולם של גברים, היו כאלה שהרימו גבה", מספרת אדריכלית הנוף רות מעוז, כשהיא נזכרת בראשית דרכה המשותפת עם עליזה ברוידא. "הם הזדעזעו, הסתכלו עלינו כתופעה חריגה, ולא האמינו שנחזיק. לא רצו לתת לנו עבודה". הייתה זו עיריית רחובות שהסכימה לתת להן צ'אנס, בפרויקט לשיקום היקב הישן בעיר, ומכאן נפתחה הדרך להצלחה ממושכת.
גברים שלטו בענף, הפוך מהמצב היום
קשה להאמין, אבל רק לפני כשני עשורים נשלט תחום אדריכלות הנוף בידי גברים בלבד. ברוידא ומעוז סימנו תפנית משמעותית במצב: כיום, רוב אדריכלי הנוף הן אדריכליות נוף. מאז שחנכו את משרדן ב-1986 (יחד עם תמר דראל-דרקסלר בתחילת הדרך), הפכו ברוידא ומעוז לשמות הבולטים ביותר בנוף הישראלי העכשווי.
כל ישראלי מכיר היטב לפחות אחד מהפארקים שהן תכננו, בין אם מדובר ברוב הטיילות לאורך חופי תל אביב-יפו (על המקטע הצפוני זכו בפרס קרוון לאדריכלות גנים ונוף), בטיילת עין בוקק בים המלח, בפיתוח החדש של הנוף בקמפוסי אוניברסיטאות תל אביב ובר אילן, או ב"גן בעברית" בראשון לציון שנחשב לאחד החדשניים והמוצלחים בארץ. המאפיין המרכזי בגנים שלהן הוא פיתוח רגוע בלי גימיקים, ועידוד הציבור להכיר את הגן תוך כדי תנועה בשביל. משני צדיו יש סביבות נופיות נעימות, המורכבות בעיקר מצמחייה ארץ-ישראלית בשילוב של מרבדי דשא.
אבל ברוידא ומעוז לא מהססות לעבוד גם עם אוכלוסיות פחות חזקות, כמו בדואים וחרדים, כאלה שמציבות אתגר לא קטן למתכננים – הן בגלל התקציבים והן בגלל המודעות החלקית לשמירה על הפארק לאורך זמן.
הגיעו למקצוע במקרה
את דרכן למקצוע סללו כל אחת בנפרד, ונפגשו באותו מקום כמעט במקרה. "אף פעם לא חשבתי ללמוד אדריכלות נוף", מודה מעוז. "הלכתי ללמוד בבצלאל, ואז הגיע למחלקה אדריכל הנוף גדעון שריג. ישר אחרי הלימודים המשכתי למשרדו". ברוידא הייתה שרטטת בצה"ל, ואחרי השחרור הלכה אף היא לבצלאל כדי ללמוד על סביבה ועיצוב. "כשסיימתי את הלימודים היה מחסור בעבודה באדריכלות, וגם אני הלכתי לעבוד אצל גדעון שריג. המקצוע מצא חן בעיניי, ואחרי חמש שנים נסעתי לאוניברסיטת אורגון ללימודי תואר שני באדריכלות נוף".
איך אתן מסבירות את העובדה ששרביט המקצוע עבר לנשים?
"מכמה סיבות", אומרת ברוידא. "קודם כל, עניין של אגו. נשים נוטות יותר להתחבר למקום ולהקשיב, ואדריכלות נוף הוא מקצוע קשוב לשטח ולאנשים. זה פחות מקצוע שמותיר חותם מונומנטלי. ובואו לא ניתמם - באדריכלות יש דרישות הנדסיות-טכניות שנשים פחות נוטות להתחבר אליהן".
מעוז: "אדריכלים שמתכננים בניין בוראים אובייקט; כשאנחנו באות לשטח, אנחנו קודם כל שואלות את השטח מה הוא רוצה להיות ולא מתנשאות עליו".
ברוידא: "בארצות הברית, היחס בין גברים לנשים במקצוע הוא חצי-חצי, וגם שם יש נשים שמגיעות להישגים, כמו מרתה שוורץ שתכננה כמה מהכיכרות המפורסמות בניו יורק וסיגני נילסן שתכננה טיילת לאורך ההדסון. בישראל היחס הוא 70-30 לטובת הנשים, ואי אפשר להתעלם מהעובדה שהשכר באדריכלות נוף נמוך מהשכר באדריכלות. נראה שהמגמה תמשיך, כי בשנים האחרונות מספר הנשים במסלול אדריכלות נוף בטכניון גדל והולך".
אתן עובדות במקצוע תובעני. הוא דורש לא רק לשבת ולתכנן, אלא להשתתף בפגישות עם יועצים ומול לקוחות, וכמובן ללוות את הביצוע באתר. כיצד התמודדתן מאז שהקמתן משפחות?
ברוידא: "הפתרון הוא שמג'נגלים. אנחנו בעלות עסק וזה תובעני, וללא ספק הייתה עזרה בבית".
ולמרות ההצלחה, המשרד מעסיק עדיין רק 13 עובדים.
ברוידא: "נכון, לא רצינו להישחק. רצינו להישאר עם אפשרות למגע ישיר יותר עם הפרויקטים, ולא להגיע לסוג של מפעל. ככל שאתה גדל, קטנה היכולת שלך להיות מעורב, ולכן אנחנו דוחות בצורה מבוקרת המון עבודות שמוצעות לנו, ובוחרות את הדברים שמעניינים אותנו".
מעוז: "אנחנו גם לא מעתיקות מפרויקט לפרויקט, מה שמצריך מאיתנו יותר תשומת לב. אנחנו עובדות עם צוות עובדים מצוין ומגדלות את דור העתיד של אדריכלי הנוף, מה שדורש תשומת לב נוספת".
מה מאפיין את הגישה שלכן לעיצוב הנוף?
מעוז: "צניעות, המון הקשבה למקום ורצון להשתלב בו. לא להפוך את הפרויקט לחריג בנוף. יש לנו רצון וניסיון להחיות, להכניס דברים שהיו שייכים למקום ונעלמו ממנו. בפארק שתכננו בשכונת רמת בית שמש, לדוגמה, בחרנו בצמחייה שמתאימה בדיוק למקום הזה – עצי אלון מַיִשׁ, מֵילָה ואגס קלריאני - וכמובן גם דשא, שהוא צורך חברתי. בגלל שזו שכונה חרדית שתלנו הרבה צמחייה ארץ-ישראלית, שקשורה למקורות ומתאימה לאזור ההר".
ברהט אתן מתכננות עכשיו פארק מרכזי, ראשון מסוגו ביישובים הבדואים. איזו בשורה הוא יביא לתושבים?
ברוידא: "תנאי משמעותי לפארק הוא אחזקה, אבל הוא יוכל לעשות שינוי ברהט – בדימוי העצמי, בחברה ובהרגלי הבילוי של התושבים, שהיום צריכים לנסוע ליישובים אחרים כדי ליהנות מפארק ציבורי".
מעוז: "יש מודעות יותר גדולה לצאת החוצה עם הילדים. נשים יוכלו לעשות שם הליכות ברגל, ולכן הוא מתוכנן באופן גלוי ופתוח, כדי שלא ירגישו מאוימות. ביטחון היה עניין מרכזי גם בפארק מדרון יפו, לאחר שתושבות האזור ביקשו מאיתנו שלא יהיו שיחים או מקומות מסתור, ושיהיו קווי ראייה ברורים ותאורה מלאה בשעות הלילה".
נדמה שבשנים האחרונות התחזקה בציבור המודעות למרחב הציבורי. עד כמה זה משפיע על עבודתכן?
ברוידא: "השינוי הוא חיובי והוא רק עוזר לנו, כי לאנשים עכשיו יותר אכפת והם מוכנים לקבל דברים שלא היו מוכנים להם בעבר. באחד הפרויקטים הראשונים של המשרד, הצעתי את הרעיון של גינה קהילתית, וזה נחשב אז לרעיון כל כך מוזר שאף אחד לא קיבל אותו. היום עיריות דורשות מאיתנו להכניס לשטחים הציבוריים גינות כאלה. פעם גם לא היינו מחויבות לצל בגינות משחקים, והיום אנחנו מחויבות".
מעוז: "אנשים גם יותר שמים לב לעצים כאשר באים ומנסים לעקור אותם, ותשומת הלב הזו היא דבר מבורך".
ברוידא: "אבל בנושא של העצים אנחנו בבעיה, בגלל תמ"א 38. מגיעים עם מרתפי הבניינים עד לקצה המגרש, אין מקום לשתול עצים, ואלה שישנם - נעלמים".
מעוז: "היזם בתמ"א מתחייב לתת תחליפים לעצים שהוא עוקר, אבל אין לאותם עצים מספיק בית גידול".
הערים מצטופפות, המגדלים צומחים בכל מקום.
מעוז: "מצד אחד, התופעה מולידה גינות על הגגות. מצד שני, המאבק על בתי הגידול הופך לנושא בעייתי כי כל הזמן נוגסים בשטחים הפתוחים. הרבה פעמים אנחנו מתכננות שתקרת המרתף תהיה בעומק של 1.20 מ' והבטיחו שכך יהיה, אבל אז מחליטים להעביר מערכות מיזוג אוויר גדולות יותר ותשתיות אחרות, ולא נותר מספיק עומק לגדל עצים בגן שאותו הצגנו בתחילת התהליך".
מה הנושא העיקרי שמאתגר אתכן כיום?
מעוז: "השמירה על השטחים הפתוחים. יש נטייה לנגוס בשטחים הפתוחים לטובת בינוי אינטנסיבי, כמו הכוונה להקים מרינה במעגנה שצמודה לפארק רדינג בצפון תל אביב, שאותו תכננו. זה מקום עם שקט ושלווה באזור מאוד עירוני, פתוח לכל האנשים, והרעיון לעשות שם מרינה הוא לא מתאים. להכניס אלמנט כל כך מסיבי, אינטנסיבי ורועש – אני מקווה שזה לא יקרה".
מה את מציעה לעשות במעגנה הנטושה, במקום לבנות בה מרינה?
מעוז: "היום יש במעגנה חוף קטן, ממש נחמד, שאנשים יכולים לבוא ולשבת בו בשקט, להביא סירת גומי קטנה או קאיאק ולשוט. בטח שלא להקים שם מקום מסחרי, בתוך פארק שבו התאמצנו לשמור על פיסת טבע נדירה".
מבין כל הגנים שתכננתן במשך 30 שנה, במי אתן הכי גאות?
מעוז: "הטיילות לאורך חוף תל אביב – מדרון יפו בדרום, פארק צ'ארלס קלור, טיילת רדינג ותל ברוך –השפיעו על דפוסי חיים של אנשים. הן מלאות באנשים שמשתמשים בהן, ואנחנו בהחלט גאות בהן". ואז הן מזכירות את הטיילות בים המלח, שנחנכו לפני כשנה וחצי תוך ניסיון להשתלב בסביבה. "אלה היו למעשה חופים פרטיים מוקפים בגדרות", מזכירה מעוז, "והרעיון המרכזי היה להפוך את חופי ים המלח למקומות תיירותיים ופתוחים לציבור. השתמשנו בחומר ריצוף בגוון כורכרי, וכל הפרגולות לבנות".
ברוידא: "גם ב'גן בעברית' בראשון לציון אנחנו גאות. הוא מוקדש לשפה העברית ויש בו שילוב של פארק ציבורי ותוכן. הוא הוקם על שטח של מחנה הצבא בצריפין, ולכן שמרנו על חלק ממתקני הצבא שהקימו הבריטים והסבנו אותם למסעדה ובית קפה. בקנה מידה קטן יותר, אנחנו גאות במה שעשינו בבית הספר ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב. יש בו פיתוח שמופיע בחזית, בהיקף וגם על הגג, כולל מיחזור של מים אפורים להשקיה. זה גן שקיבל ציון פלטינום של LEED – תקן אמריקאי לבנייה ירוקה".
אגב, איך נראות הגינות הפרטיות שלכן?
ברוידא: "לי יש גינה עם צמחייה עתיקה, ירושה מחמותי. יש בה הרבה עצי פרי - זיתים, הדר, מנגו, אבוקדו - והרבה רוזמרין ודשא".
מעוז: "אני גרה בבית רב-קומות בתל אביב ואין לי גינה על הקרקע, אבל את האהבה שלי לצמחים אפשר למצוא בכל מרפסת וגם בחדר המדרגות המשותף. הכל בעציצים, כי אני מאוד מוגבלת".
אם מעניקים לכן עכשיו חופשה, כדי שתסעו לבקר בגן כלשהו, לאן תסעו?
ברוידא: "שאלה ממש קשה... הייתי נוסעת לקופנהאגן, שם יש מרחב עירוני מאד מעניין".
מעוז מסכימה: "הייתי שם בסתיו, וזו באמת חוויה מיוחדת. יש את הפארק הצבעוני שתכננו BIG ויש את כיכר יזרעאל המאוד אורבנית באמצע העיר. יש בה משהו כל כך נכון ויפה, שמאפשר לשבת וליהנות מהשמש כשהיא יוצאת החוצה. הייתי רוצה לחזור ליפן, כדי לראות את מה שראיתי בביקור הקודם לפני 30 שנה ולראות את הגנים החדשים שעשו מאז. יש ביפן שילוב מרתק של פארקים מודרניים עם גנים מסורתיים".
איזה גן הכי הייתן רוצות לתכנן וטרם הספקתן?
מעוז: "את הבוסתן שלנו. רצינו לתכנן בוסתן שמשולב עם גן למדיטציה. זה חלום שעדיין לא התגשם".
-----------
האם בעיר שלכם מכסחים נכון את הדשא וגוזמים נכון את העצים? שימו לב:
