בסוף רמת גן יש מקום מיוחד, שם אפשר, סוף סוף, ליהנות מהירקון

באיחור כבד, אחרי שבמשך שנים איפשרה להסתיר את גדת הירקון עם שורה צפופה של בניינים בניגוד לתוכנית העירונית, הואילה עיריית רמת גן לדאוג לאינטרס של הציבור הרחב ולפתח חלק מגדת הנחל שעובר בתחומה (2.5 קילומטרים מתוך 3.5 קילומטרים). הפרויקט, המשתרע על פני כ-40 דונם, כולל שביל הולכי רגל במקביל לנתיבי אופניים שהם חלק מרשת "נתיבי אופנידן", פיתוח נופי, וגם שני גנים ובראשם "גן כהנא". הפרויקט כולו הוא בבחינת תיקון מסוים לעוולות העבר, ופותח את העיר אל הירקון ואל הטבע.

בעוד שעיריית תל אביב השכילה לפתח את גדות הירקון מאז שנות ה-50, כשהיא יוצרת בהדרגה שרשרת פארקים שמרכיבים את הריאה הירוקה העירונית המפותחת והגדולה בישראל, הרי ששכנותיה – רמת גן, בני ברק ופתח תקווה - לא עשו דבר. בני ברק אף הגדילה לעשות וחסמה את המעבר לנחל, מעבר שיכול לאפשר חציה בטוחה ומהירה מתחנת הרכבת אל אזור התעסוקה ברמת החייל. פתח תקוה, העיר החמישית בגודלה בישראל, דועכת כבר 50 שנה מבחינה עירונית.  

מול בית כהנא, ששימש במשך שנים כמוזיאון והיום את משרדי מוזיאון רמת גן הסמוך(צילום: דור נבו)

הזמנה לרכיבה ולמשחק(צילום: דור נבו)

על שפת הנחל. מה שתל אביב התחילה לעשות בשנות ה-50, קורה פה עכשיו(צילום: דור נבו)

רמת גן עושה זאת סוף סוף. השביל החדש לאורך הנחל קרוי "שביל יונתן", על שמו של עו"ד יונתן גרוס, שנפטר ממחלה. משפחתו בחרה להנציח את זכרו בתרומה למען הציבור, דרך "קרן בית אלרן" - קרן משפחתית שהקימו סבו וסבתו של גרוס, ממייסדי רמת גן ובנק אלרן. העירייה השקיעה כ-12 מיליון שקלים בפרויקט.

בית כהנא נפתח למבט

"הנגיעות הראשונות שלנו בירקון התחילו לפני 30 שנה", נזכרת אדריכלית הנוף רות מעוז (ברוידא-מעוז אדריכלות נוף), במהלך סיור עם ערוץ האדריכלות של Xnet. באותן שנים בוצע פרויקט לטיהור מי הירקון המזוהמים, ואדריכליות הנוף הוזמנו להציע תוכנית פיתוח. "במשך השנים", היא מציינת, "פעם קידמו את התוכנית ופעם הקפיאו".

הפעם תוכנן כאן שביל צר לאורך הנחל, משום שברצועה הרמת גנית שנותרה פנויה לא תמיד נשאר שטח למעבר סביר. ואולם, כאשר נודע לאנשי מיזם "אופנידן" (מסלול אופניים חוצה גוש דן) על היוזמה, הם ביקשו להרחיב את השביל עד כדי הכפלתו בהתאם לתקן שקבעו, ולצרף אותו לרשת האופניים המטרופולינית. הודות לכך, משלושה מטרים שיועדו להולכי רגל ואופניים, רוחב השביל הנוכחי מגיע ל-6.5 מטרים ומואר עם רדת החשיכה. בעזרת מימון ממשלתי נוסף, ההשקעה בשביל הסתכמה בכ-12 מיליון שקלים.

"גן כהנא" הוא תולדה של פיתוח מוזיאון רמת גן, השוכן בצדו השני של רחוב אבא הלל סילבר. בית כהנא, שנמצא במרכזו, הוא פנינה אדריכלית שתוכננה במשרד "רכטר-זרחי-רכטר אדריכלים" ב-1959. המבנה שימש את הצייר אהרן כהנא והוסב למוזיאון קרמיקה, וכיום הוא משמש את משרדי מוזיאון רמת גן הסמוך. כהנא פעל כאן בהזמנתו של ראש עיריית רמת גן אברהם קריניצי, איש חזון שביקש לבסס את העיר כמרכז תרבות באמצעות הקמת בתי מגורים וסטודיו לאמנים לצד הירקון. טובי האדריכלים הצעירים של התקופה הוזמנו לתכנן את אותם מבנים, בהם יעקב רכטר, משה זרחי, אברהם יסקי ושמעון פובזנר.

להקיף את העץ. הדק המרחף(צילום: דור נבו)

מבט על אחד מבנייני המגורים הסמוכים. תיקון מסוים לעוולות העבר(צילום: דור נבו)

עבודה של קוסו אלול. תזכורת לכך שרמת גן דאגה, בימי אברהם קריניצי, להיות מרכז תרבות ישראלי(צילום: דור נבו)

עד לאחרונה, היה בית כהנא מוסתר מכיוון הרחוב והירקון, בסבך של גדר שיחים גבוהה. בהנהלת המוזיאון ביקשו לא לגעת בגדר, מטעמי בטיחות ושמירה על האינטימיות של בית כהנא. אלא שאדריכליות הנוף הבינו שהסרת הגדרות תעניק רציפות של תנועה ומבט, ותצליח לקשר בין העיר, המוזיאון והירקון. "נאלצנו לעשות תכנון עם הגדרות ולבי החמיץ", אומרת מעוז, "אלא שאז נכנסה לעירייה חנה הרצמן כיועצת, והדבר הראשון שהיא אמרה כשבאה לבקר כאן זה שחייבים להוריד את הגדרות ולפתוח בית קפה. ראיתי שזו הזדמנות, וכך התקבלה ההחלטה".

הדק המרחף

עץ פיקוס ענק שנחשף במלוא הדרו עם הסרת הגדרות הוא המוקד המרכזי בגן רחב הידיים, אחרי בית כהנא כמובן. בגן יש שבילים וספסל בנוי המגשר על הפרשי הגבהים, וכן גבעה ושקע בנויים וצבועים באדום היוצרים מוקדי משיכה ומשחק. מוקדים נוספים בגן הן שתי אנדרטאות, שהוקמו בעבר בסמוך לגבול עם בני ברק: "אנדרטת המחתרות" מ-2006 שעיצב מנשה קדישמן, ו"אנדרטת הצליחה" – עמוד שיש עגול ועתיק שהציבו כאן הבריטים ב-1917 לאחר שצלחו את הירקון בעת כיבוש הארץ מידי העותמאנים (שני עמודים נוספים הציבו על גדות הירקון בתל אביב). עבודות אמנות שולבו בידי האמנים שהתגוררו בסביבה – קוסו אלול (פסל אבן) ואהרן כהנא (תבליטי קרמיקה).

הגן המוצלח כבר מושך אליו מגוון קהלים, ונדמה שכל אדם מוצא כאן את מקומו. שכנים מרמת גן, תושבים מבני ברק הסמוכה, ורוכבי אופניים וקורקינט בדרכם לעבודה באזורי התעסוקה הגדולים על גדות הירקון. החלק המיוחד בו הוא דק מרחף, הנמתח לאורך כ-250 מטרים מעל גדת הירקון. כדי להימנע מהכנסת מערבלי בטון אל גדת הנחל הרגישה והצפופה, מתבסס שלד הדק על ברגי קרקע (במקום כלונסאות), שבוצעו במיכון שהובא מגרמניה.

החצר האחורית והמכוערת נחשפת

הדק, שמעניק סביבה ייחודית ונעימה, הוקם בעורף מבני הציבור שהעירייה קידמה לאורך השנים בשטח ציבורי פתוח על גדות הירקון. בחוסר מודעות משווע, הוקמו המבנים כשהם מפנים את גבם לירקון. מציאות זו מדגישה את התייחסום של אותם גופים לירקון כאל חצר אחורית, והעדות לכך היא הגדרות העלובות החוצצות בין אותם מבני ציבור לבין מי הנחל, גדרות שנחשפות כעת לעיני המבקרים. "המבנים האלה חסמו את המרחב הציבורי הפתוח ורק עכשיו הם מגלים שיש כאן נחל", מתרשמת מעוז. ואולם, סבך שמנע מעבר, כמו גם מכולות וגרוטאות, הוסרו וסולקו כדי לאפשר את המעבר לציבור.

"בזמנו, צבי בר (ראש עיריית רמת גן, שנשלח לשלוש שנות מאסר על עבירות שוחד, מ"י) אמר 'חטאנו ופשענו ועשינו טעויות גדולות'", נזכרת מעוז כשאנחנו עומדים לצד מבנה סתמי עם מגרש חניה מגודר, "ואז הוא הקים מבנה של מחלקת גנים ונוף העירונית עם הטוסיק לנחל". את הקיר הארוך והמכוער במיוחד, שחוצץ בין השביל לבין מרכז הספורט לנכים "ספיבק" של איל"ן, ביקשו אדריכליות הנוף לכסות בתצלומי הסביבה לפני שהיא טופלה, אך בינתיים המהלך לא בוצע וספק אם יבוצע.

שילוט בשביל יונתן(צילום: דור נבו)

אדריכלית הנוף רות מעוז. היא ושותפתה, עליזה ברוידא, כלל לא מוזכרות בשלט הקרדיטים(צילום: דור נבו)

להירגע על שפת הנחל. שביל יונתן נמתח לאורך 2.5 קילומטרים(צילום: דור נבו)

מתחת לאקליפטוסים הוותיקים(צילום: דור נבו)

אדריכלות מול אדריכלות. בית כהנא למרגלות מגדלי מגורים חדשים ברחוב אבא הלל סילבר(צילום: דור נבו)

אין כבוד ליצירה האדריכלית והנופית

לא זו בלבד שאף עץ לא ניזוק בעבודות, אלא שעל גדות נחל ניטעו עצי דולב, תות וחרוב. השילוט החדש הוא בחלקו אינטראקטיבי, ומציג הסברים על מבני הציבור, על בעלי החיים ועל הצמחייה באזור. רמת התוכן החלקית מעידה כי העבודה לא נמסרה לאנשי מקצוע. בכניסה לפארק הוצב שלט עם שמות המעורבים בכהנתו, אך דווקא את שמות המתכננים בחרו להחסיר. "זה מעליב מאוד", אומרת מעוז, "אין מספיק כבוד ליצירה שלנו". משרדה המשותף עם אדריכלית הנוף עליזה ברוידא הוקם ב-1986, תכנן עבודות נוף רבות ומוערכות כמו פארק רדינג בתל אביב (שזכה בפרס קרוון), פארק מדרון יפו ו"גן בעברית" בראשון לציון. לכל העבודות הללו יש ערך משותף: טיפול בשטחים מוזנחים ונשכחים שהיו סגורים לציבור.

כדי להמחיש את טענתה, מצביעה מעוז על גדר צהובה ולא רלבנטית לנוף, שהותקנה בשולי השביל לאורך כמה עשרות מטרים. "אתה מאמין ששמתי כאן גדר צהובה?" היא שואלת ברוגז. "עשו בסמוך גן משחקים שמישהו אחר תכנן, ואז אני באה ורואה את הגדר, והתעלפתי. ביררתי בעירייה, ואמרו שיועץ הבטיחות אמר שצריך גדר, אבל יש פה כבר גדר עם צבע מסוים שבחרנו, אז למה בחרו בצבע אחר ועשו עוד רעש?"

ואז היא מצביעה על קבוצת שיחים סמוכה, ומפטירה: "זו לא הצמחייה שתכננתי. אני בחרתי צמחייה נמוכה שמשאירה את הסביבה פתוחה, וראש העיר בחר בשיפלרה, שלא מתאימה לגדת נחל וחוסמת את המבט. אלה דברים שמוציאים אותי מהכלים. אין לנו שום הגנה משפטית, או כזו שמקובעת בחוזה שאומר שצריך לשמור על מה שתכננו, ואם עושים שינוי אז צריכים לבוא אלינו. אין מספיק כבוד ליצירה ואין זכויות יוצרים".

• חברת ''נתיבי איילון'' ביקשה להוסיף כי קטע יונתן הוא חלק משביל "ירקון" בפרויקט ה''אופנידן''. השביל נסלל באורך של 19 ק"מ, ומחבר בין ראש העין, פתח תקווה, בני ברק, רמת גן ות"א-יפו. בסך הכל יכלול הפרויקט כ-100 ק''מ של שבילי אופניים ברוחב 3.5 מטרים, מופרדים מתנועת כלי הרכב, ולצידם עצים חדשים שיישתלו לטובת הצללה, תאורה, פינות ריענון ומתקנים לניפוח ושימון האופניים.
  

• צוות תכנון וביצוע: ברוידא מעוז אדריכלות נוף בע"מ - רות מעוז, עליזה ברוידא, משה דאלי, ירדן מנלזון, שלומית זילברמן. קונסטרוקטור: יעקב ליבני. מנהל פרויקט: אברהם שוורץ. קבלן: יורם פרדקין
  

וברחוב הכי מזוהם ברמת גן: בונבוניירה נחשפה לאחרונה

 

לחצו על התצלום לסיפור המלא על משטרת רמת גן (צילום: גדעון לוין)