פתחתי בחשש את דלת הברזל הכבדה שסוגרת על תא המעצר. 80 שנה אחרי שהבריטים התקינו אותה בתחנת המשטרה שבדרך, הריח לא מלבב אבל אין נפש חיה. לא עצורים ולא שוטרים, אין צעקות ואין קללות. דממה מוחלטת שררה, וכמה כתובות גרפיטי על התקרה העידו שהיו כאן אנשים. לא מדובר כמובן בחדר מפנק, אלא במיטת קומתיים מבטון, שירותים וכיור מברזל, אבל יש נוף נחמד לגינה פנימית צנועה.
השקט זמני בלבד והוא יסתיים בעוד כשנה וחצי, כאשר תחנת המשטרה ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן תתאכלס מחדש, אחרי עבודות שימור ושיחזור מקיפות שנערכות בה בימים אלה. העצירים שבדרך ימצאו עצמם בתאים האלה, משקיפים החוצה לגינה.
זאת מצודת טיגארט מרשימה, אחת משרשרת מבנים שהוקמו ברחבי הארץ בתקופת המנדט הבריטי. יופיה, שהועם עם השנים משום שהוסתרה מאחורי גדרות וצמחייה, נגלה עכשיו לכל עין: כל מי שעובר ברכב, באוטובוס או ברגל באחד מצירי התנועה המרכזיים של גוש דן, רואה שהגדרות הוסרו ובמקומן נשתלו מאות פרחים צבעוניים. ז'בוטינסקי, שמתחיל בתל אביב שבמערב ומסתיים בפתח תקווה שבמזרח, דל במבני ציבור; התחדשות התחנה ופתיחתה לרחוב, כבונבוניירה אדריכלית, היא אפוא אתנחתא מרעננת ברחוב המכוער והמזוהם.
שימור על חשבון יזם המגדל
בישראל, שימור הוא בדרך כלל תמורה של יזם פרטי על אחוזי בנייה נדיבים שהוא מקבל, ולכן צריך רק להביט סביב ולחפש את הפרויקט. מיד מבחינים בבור עמוק שכבר נפער לצד התחנה, במקום שבו עמדו 20 עצי אקליפטוס (הם נכרתו), חניון התחנה ועוד שני מבנים של מגורי שוטרים. בעקבות התב"ע שערכו האדריכלים דן איתן וערי גושן, חלק משטח התחנה ננגס לטובת מגדל מגורים בן 34 קומות עם 200 דירות, בתכנון משרד האדריכלים CityBee.
היזמים מימנו ב-6 מיליון שקלים את שיפוץ התחנה. באדמה נחפרו חניוני רכב – בצד המערבי חניון למשטרה עם 200 מקומות, כולל רכב כבד ו"זינזנות" (היזמים מימנו זאת ב-22 מיליון שקלים). שני חניונים נוספים נחפרו בשטח שמעליו יקום המגדל, לטובת הדיירים והתושבים. המשטרה אמורה לחזור לכאן בתחילת 2022, אחרי שיפוץ פנימי שיעבור המבנה – זמן רב לפני שהמגדל יאוכלס.
השימור כולל את הצד החיצוני בלבד. החזיתות, שכוסו בשנות ה-80 בשכבת גרנוליט אפורה-כהה, שוחזרו וזכו לטיח שפריץ עדין בצבע אפרסק. חלק נכבד מפרטי הבניין המקוריים שרדו ונשמרו, ונותר רק לחדש אותם. פרטי בניין שלא שרדו, כמו חלק מפרטי החלונות וסורגי הברזל, שוחזרו באותן שיטות ידניות שבהן בוצעו במקור.
מעל פתח הכניסה הראשי הפונה לרחוב ז'בוטינסקי נקבע לוח קרמיקה ששוחזר, ועליו מתנוססת המלה "רמת גן" בשלוש השפות הרשמיות שהונהגו בתקופת המנדט הבריטי – עברית, אנגלית וערבית. השלט עם האותיות המסוגננות הוא "הדובדבן של העבודה שמוסיף לה משהו אמנותי", אומרת האדריכלית סיון אברג'יל, שהופקדה על שימור הפרויקט במשרד אדריכלי השימור "אמנון בר אור - טל גזית".
מעל לוח הקרמיקה ומעל מפלס הקרקע, שבו נקבעו פתחים צרים כדי לשמור על ביטחון המצודה, נמצאת הקומה העליונה ובה מרפסות שקועות כמעט לכל אורך החזית, כדי לשוות למצודה תדמית פתוחה יחסית. אברג'יל הופתעה לגלות שבמרפסות המאורכות, כמו גם במעברים המקורים שבמפלס הקרקע, נשמר ריצוף הטראצו וכל שנדרש הוא ניקוי וחידוש. אף שהמצודה נבנתה מבטון איכותי, חוזקו כעת העמודים המקיפים את החצר הפנימית בפני רעידות אדמה. זאת, באמצעות יריעות דקיקות שאינן מעבות את העמודים ושומרות על המראה המקורי.
פעולת האצ''ל הסתיימה בתליית גרונר
בשונה ממרבית מצודות המשטרה הבריטיות, שהוקמו בשטחים פתוחים או בפאתי יישובים, תחנת רמת גן כבר הייתה מוקפת בבתי מגורים כאשר נבנתה. לבריטים היה חשוב להדגיש את נוכחותם בעיר ולאפשר להם התערבות מהירה בכל אירוע פוטנציאלי, וכך נבחר המיקום לצד הכביש המרכזי שחיבר בין תל אביב לפתח תקווה, לא רחוק מהכפרים הפלסטיניים ששכנו באזור.
היו תחנות בריטיות גדולות ממנה, אך לא מדובר במבנה זעיר – 2,500 מטרים בנויים שטחה. ב-1946 פרץ לתוכה כוח גדול של אנשי אצ"ל, שהצליח לשדוד כמות נכבדה של נשק. שלושה מאנשי המחתרת נהרגו במהלך השוד, ודב גרונר, שפיקד על העמסת הנשק נפצע, נשבה ולאחר שנה נתלה בכלא עכו. פסל לזכרם יצרה האמנית חנה אורלוף, והוא מוצב בכיכר שמול התחנה.
אחרי קום המדינה, ירשה משטרת ישראל את המבנה ושיכנה בו את תחנת בני ברק-רמת גן ואת מרחב דן, מבלי לבצע שינויים מורגשים במבנה. למעשה, כל הבניין הוסב לשימוש משרדי של המשטרה, אך גם היום רואים ומרגישים כיצד ראו הבריטים במבנה הזה מצודה לכל דבר ועניין, כזו שיכולה לתפקד כיחידה עצמאית בעת הצורך. כל הקירות הפונים החוצה נבנו מבטון מזוין ואיכותי, עמיד בפני ירי, ובאגפים הצדדיים נבנו דירות למגורי משפחות קצינים ודירות לרווקים עם חצרות פנימיות (הישראלים הסבו את כולן למשרדים).
בשתיים מפינות המצודה נקבעו מגדלי ביטחון עם עמדות ירי מפלדה, כשבחלקו העליון של כל מגדל הותקנו מאגרי חירום. במגדל העורפי מאגר של דלק, ובמגדל הפונה לרחוב ז'בוטינסקי מאגר של מים. מאגר נוסף נחפר מתחת לחצר וניזון ממי הגשמים שירדו על הגגות, נקלטו במרזבים וזרמו הישר אליו. כל שלושת המאגרים האלה –שהותקנו בביצוע איכותי של פעם, שהשאיר אותם שמורים עד היום – כבר אינם בשימוש.
המצודה חולקה לשניים: החלק הקדמי עם החזית לרחוב הראשי יועד למינהלה ואילו החלק העורפי הוקדש למשק, כלומר חדר אוכל, מגורים, מוסך ואורוות סוסים. כל אחד משני האגפים הקיף חצר פנימית; חצר ייצוגית ומגוננת בצמוד לאזור המינהלתי, וחצר מרוצפת בחלק המשקי ולצדה שער רחב שדרכו ניתן היה לשעוט במהירות החוצה עם מכוניות או סוסים. בעבודות השימור והשחזור שוקמו שתי החצרות, ונשמרו עצי הפיקוס והברוש המקוריים שנשתלו לפני 80 שנה.
69 מצודות ברחבי הארץ והשטחים
69 מצודות כאלה הקימו הבריטים כדי לבסס את שלטונם בארץ ישראל. מרביתן הוקמו במקביל ובתוך שנה, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, וזאת בהמלצתו של מפכ"ל משטרת קלקאטה, צ'רלס טיגארט (Charles Augustus Tegart), שהתבקש לסייע לשלטונות המנדט בהתמודדות עם הטרור והפשיעה המאורגנת של היהודים והערבים.
על התכנון עמלו צוותים גדולים של אדריכלים, מהנדסים ושרטטים. כוח האדם מנה כ-170 אנשי מקצוע בראשותו של האדריכל הבריטי פרדריק פוסטר-טרנר, כשרוב הצוות היה יהודי מקומי. גם החברות הקבלניות שביצעו את הבנייה היו בחלקן בבעלות יהודית, ואת התחנה ברמת גן ביצעה חברת הבנייה התל-אביבית "שחורי את רובינשטיין".
רבים רואים במיזם המצודות, שרובן משמשות גם היום לייעודן המקורי (בעיקר תחנות משטרה, לעתים בבעלות הצבא ושב"ס, אחדות נטושות וחלקן בתחום הרשות הפלסטינית), את פרויקט הבנייה המושקע ביותר שהובילו הבריטים ב-31 שנות שלטונם כאן. "למרות בולטותן של המצודות בנוף הארצישראלי, המחקר ההיסטורי התעלם מפרשת ה'טגארטים' לאורך עשרות שנים", פתח ד"ר גד קרויזר את ספרו (2011) המגולל את קורות המיזם. לטענתו, הסיבה להתעלמות נבעה מעמדת החוקרים, שהעדיפו להתמקד ביישוב העברי ולא בנושאים שאינם קשורים לו ישירות, ובטח לא בהיבטים משטרתיים.
ספרו של קרויזר, מרצה ותיק במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן, חיזק את המודעות לחשיבותו של המיזם הבריטי ולצורך בשימורו. המצודה הראשונה שעברה שיפוץ, אך לא יסודי, הייתה תחנת משטרת מעלות-תרשיחא. סנ"צ איתן רז, שפיקד אז על התחנה, הוביל את המהלך ואף דאג להקים תצוגה היסטורית בתחנה. במקרה של רמת גן מורגשת התקדמות משמעותית בנוגע להחלטה לשמר את הבניין על פי כל הכללים, לרבות תיק תיעוד יסודי. מסמך הנחיות יכוון את המשטרה כיצד להתנהל בבניין - מה מותר להם לעשות ומה אסור.
עורך תיק התיעוד לבניין, האדריכל נאור מימר, סבור שמדובר ב"דוגמה פורצת דרך לפונקציה ציבורית שממשיכה לשמש לייעודה המקורי. לא כל מה שעובר שימור צריך להיות תיירותי או מסחרי, יש גם מקום למבנים רגילים. יש למבנה התחנה נוכחות אדירה כמבנה ציבור במרכז רמת גן, וזה הדבר הכי טוב שניתן לעשות בשימור".
למרות המיקום המרכזי והנצפה של התחנה, לא ברור אם תהיה כאן תצוגה היסטורית שתחשוף לשוטרים ולציבור את סיפורו וחשיבותו של המקום. בהיתר למבנה, אומרת אברג'יל, מוגדר אזור שבו תהיה תצוגה של תולדות מצודות הטיגארט בארץ. נותר די זמן עד גמר השיפוץ כדי לוודא זאת, ולתת למצודה ולמשטרה את הכבוד שהן ראויות לו.
עוד בריטים ברמת גן: השגריר ובן זוגו פותחים את דלתות ביתם. לחצו על התמונה
שימור: אמנון בר אור – טל גזית אדריכלים, אדריכלית אחראית: סיון אברג'יל; אדריכלות נוף: סטודיו אורבנוף, קו בנוף; ביצוע עבודות שימור ושיחזור: ארכו שימור ושחזור בע״מ; ניהול ופיקוח: אפרתי מדפיס
