אוצרות נטושים: 6 טיולים בעקבות אדריכלות נסתרת ברחבי ישראל

הזמן קפא בהם. אנשים כבר לא משתמשים בהם. המציאות פסחה עליהם.

המבנים האלה איבדו את משמעותם. השימוש בהם הסתיים. בעליהם יכלו לעדכן אותם, או לשמור עליהם כפי שהם, או להרוס אותם ולבנות מבנה אחר על חורבותיהם – אך שום דבר מאלה לא נעשה. הם נותרו ריקים מתוכן ומלאים בזיכרונות, שאותם ניתן רק לדמיין כשחודרים אליהם בשקט, עם חשש קל של מסיגי גבול. ואכן, הקסם שמרחף על פניהם של מבנים נטושים מושך אליהם מבקרים.

בחרנו להציג שישה מבנים מיוחדים בצפון, במרכז ובדרום, שסיפורם שונה אך משותפת להם היותם שוממים שנים רבות. אף אחד מהם אינו סתם בניין: כולם טעונים בחשיבות תרבותית והיסטורית, הרבה מעבר לערכם האדריכלי. חלקם פרוצים ופתוחים למבקרים ללא חשש, חלקם מצויים במתחם סגור שהכניסה אליו מוגבלת - אך עם מעט מאמץ גם בהם ניתן לבקר. יש לקוות שהם ייפתחו לציבור הרחב באופן חופשי, כדי שכולם יוכלו להכיר בערכם, ולא ייחסמו בפני אוהבי הארץ והאדריכלות שלה.

עוד בערוץ האדריכלות של Xnet

1. מאגר מים תת-קרקעי בנצרת

מיקום: מצודת טיגארט בריטית, נצרת

כיום: בשימוש פיקוד העורף

כחלק מפרויקט הקמת מצודות המשטרה הבריטיות, שנקראו "מצודות טיגארט" (על שם הקצין הבריטי שיזם אותם), הוקמה ב-1941 מצודה בנצרת שהייתה לאחת הגדולות שהוקמו בארץ ישראל במסגרת הפרויקט. המצודות תוכננו כך שיוכלו לעמוד גם מול מצור מתמשך, ובמצודה בנצרת נחצב מאגר תת-קרקעי בעומק של כמעט 6 מטרים, שיכול להכיל כמיליון וחצי ליטר מים. המאגר יכול היה לספק מים ליושביו עד ארבעה חודשים, בזכות מערכת מרזבים שאספה ואגרה את מי הגשמים.

במשך 60 שנים נשכח המאגר מלב, עד שנערכו שיפוצים בחצר התחנה. במהלכם, התגלה המאגר באקראי. בשיתוף פעולה בין ענף בינוי של צה"ל למועצה לשימור אתרים נחשף המאגר, נוקה ושולבה בו מערכת תאורה בסיסית. למרות המחסור במים, לא שקלו את הרעיון לשוב ולהשמיש את המאגר, וכך הוא נותר חסר שימוש.

מה מתוכנן? דובר צה"ל מוסר שהמאגר שוכן בתוך שטח צבאי, ולכן "הגישה למתחם ניתנת לשוהים בבסיס בלבד". אורי בן-ציוני, מנהל מחוז צפון במועצה לשימור אתרים, מציין שצה"ל מחזיק ב"תוכניות בלתי מגובשות להכשיר את החללים התת-קרקעיים לטובת משרדי מפקדה, אך לא להכשיר את המקום לביקורים. עם תיאום כזה ואחר קבוצות יוכלו להגיע ולראות, אך המקום לא יהיה פתוח לציבור". במלים אחרות, יש להתאמץ מול צה"ל.

2. מסגד ירדני ומבני מגורים שפונו מימית

מיקום: שבי שומרון, מועצה אזורית שומרון

עד 1967 שכן כאן, במקום שבו ניצבת ההתנחלות שבי שומרון, מחנה חטיבתי של הצבא הירדני. לאחר המלחמה התמקם כאן צה"ל והפעיל את מחנה הטירונים של חיל התותחנים, עד תחילת שנות התשעים. בין לבין הוקמה (ב-1977) שבי שומרון, ובה אפשר למצוא - לצד הבתים עם גגות הרעפים האדומים - כמה מבנים ועצים שבנו ושתלו הירדנים. למשל, מבנה המפקדה הירדנית משמש כישיבה.

מאחורי שדרת ברושים יפה שחוצה את היישוב נמצא המסגד שהותירו הירדנים מאחור. המבנה אינו בשימוש, אך ניתן לעלות במדרגות לראש מגדל המואזין ולהשקיף על נוף השומרון. לצד המבנה ניצבים עשרות מבנים מתועשים ונטושים גם הם, "אשקוביות" שנדדו כבר פעמיים: בפעם הראשונה הן הוקמו בעיר ימית, וכשהיא פונתה ב-1982 הן הועברו לחומש, שם זכו לגורל דומה – מדובר באחת ההתנחלויות שפונו במסגרת ההתנתקות מצפון הגדה ב-2005. לאחר פינוי חומש הן הועברו לאתר הנוכחי מתוך מחשבה שינדדו לאחד מיישובי הנגב, אך לאחר שהתברר שהשיקום שלהן יהיה יקר מדי, הוחלט להותירן כאן. ניתן לבקר בהן (בזהירות) ולמצוא שרידים מרתקים לעבר הגיאוגרפי והפוליטי שלהן: כתובות ישנות נגד פינוי סיני, וכתובות חדשות יותר נגד פינוי צפון השומרון.

מה מתוכנן? המסגד הוכרז כמבנה מסוכן והמועצה דאגה למנוע את הגישה אליו. למרות פעולת המועצה, מקפידים צעירי היישוב לחזור ולפתוח את הפתח המוביל לראש מגדל המואזין. ככל הנראה המבנה ייהרס בשנים הקרובות וגם האשקוביות יפונו (שוב) וייהרסו.

3. בית הארחה ארזה

מיקום: מוצא עילית, מועצה אזורית מטה יהודה

ב-1924 נפתח אחד מבתי ההבראה (כך כונו בתי המלון) המפוארים בארץ ישראל. הבניין המרכזי במתחם, שהמשיך להתפתח בעשורים הבאים, היה מרשים במיוחד והזכיר במראהו את הבית הלבן בוושינגטון. את המבנה תיכנן האדריכל יוסף ברלין, שתיכנן בתל אביב מבנים בולטים כגון קולנוע מוגרבי בפינת הרחובות אלנבי ובן יהודה (שנשרף), בית התאומים ברחוב מזא"ה, ובית כנסת אוהל מועד ברחוב שד"ל. השינויים שעברו על ענף התיירות המקומי הותירו את ארזה הרחק מאחור, וב-1989 הפך המקום למרכז סמינרים. בסוף גם מרכז הסמינרים נסגר, והמתחם הענק הפך למקום פרוץ ועזוב.

מה ממנו יישאר לציבור? ארזה (צילום: מיכאל יעקובסון)

מה מתוכנן? לפני כשנתיים נמכר המתחם ליזם פרטי תמורת כ-150 מיליון שקלים, במטרה להקים על חורבותיו פרויקט מגורים. איציק שוויקי, מנהל מחוז ירושלים במועצה לשימור אתרים, מספר שבקרוב יאטמו את הפתחים במבנה ההיסטורי שנועד לשימור, כדי למנוע ממבקרים לא רצויים להיכנס למבנה. לדבריו, לבד מ-250 יחידות הדיור שייבנו על שטח בית ההבראה ההיסטורי, יעבור המבנה שימור וייפתח לציבור, אך טרם הוחלט לאיזה ייעוד ישמש. "המועצה לשימור אתרים מעוניינת שהבניין ישמש כמרכז מבקרים לזכרו של הרצל והארז ששתל בסמוך אליו בעת ביקורו במקום", הוא מספר, ומדגיש שלא מדובר רק בערך אדריכלי של בניין, אלא גם בערך התרבותי שהוא מייצג.

ועוד משהו: סיפורם המלא של בתי ההבראה בישראל - עלייתם ונפילתם.

4. בית העם של כפר שמואל

מיקום: כפר שמואל, מועצה אזורית גזר

המושב כפר שמואל הוקם מיד לאחר קום המדינה, אך רק כעבור 20 שנה (1969) הוקם במרכזו מבנה הציבור הגדול והחשוב: בית העם. זהו אולם מופעים שנועד להתכנסות של כל תושבי הכפר והוא הכיל אולם מבואה רחב, אולם מופעים עם במה משוכללת וקיר מסך גדול שעוטר בעבודה ייחודית של האמן מרדכי גומפל.

המבנה תוכנן בהשראת "כנסיית רונשאם" (Ronchamp) שהוקמה בצרפת בתכנונו של האדריכל לה-קורבוזיה, והפכה למודל חיקוי עולמי. את בית העם תיכנן האדריכל אבא אלחנני – מי שתיכנן בין השאר את משכן נשיא המדינה בירושלים, את כיכר המדינה בתל אביב, ופרסם באחרית ימיו את ספרו החשוב "האדריכלות הישראלית במאה העשרים". בבית העם יש שילוב של חומרים כמו אבן מקומית, בטון, בלוקים וזכוכית. הגם שהבניין פרוץ שנים רבות והושחת לא מעט, ניתן עדיין להתרשם מפרטיו המושקעים המשתלבים זה בזה בפשטות ובצניעות.

מה מתוכנן? "אנחנו מחפשים מימון", מסביר שמעון פז, ראש ועד התושבים, שמצפה באמצעות התקציב המתאים להפעיל מחדש את המבנה כאולם תרבות. עד אז, המבנה עומד בשיממונו. כפר שמואל נמצא על כביש 424, בין רמלה ללטרון, ורואים אותו מכביש 1.

5. מרכז מבקרים "בית היוצר", ים המלח

מיקום: נווה זוהר, מועצה אזורית תמר

בין הבודדים שסיימו את לימודי האדריכלות בבית הספר "באוהאוס" המפורסם בגרמניה וזכה לתכנן מבנים חשובים, בולטת דמותו של האדריכל שמואל מסטצ'קין, שתיכנן את אחד המבנים המיוחדים בישראל, כאן בנווה זוהר. המבנה, שתוכנן כמרכז מבקרים ותצפית על בריכות ים המלח, הוקם בתחילת שנות השישים כחלק מהפריחה התיירותית שהאזור חווה באותה עת.

מסטצ'קין הטביע חותם עמוק על התרבות הישראלית כאדריכל הראשי של תנועת הקיבוץ הארצי, שבקיבוציה הרבים תיכנן יישובים ומבני ציבור. באזור ים המלח הוא תיכנן בין השאר חדר אוכל ואולם מופעים בקיבוץ עין גדי, ובנווה זוהר תיכנן את היישוב כולו, מרכזיית טלפונים, אכסניית נוער ואת "בית היוצר" הצמוד לה. מרכז המבקרים תוכנן כמרפסת תצפית גדולה שנבנתה משילוב של בטון ואבן מקומית, שמרחוק נראה כמשתלב בנוף ומקרוב נראה כבונקר. בתחילת העשור הקודם הופסק תקצוב הפעלת מרכז המבקרים והמבנה נעזב, נפרץ ונבזז. מאז הוא עומד בשיממונו.

מה מתוכנן? לפני כשנה החלה המועצה המקומית תמר בקידום פרויקט שעתיד להשיב את החיים למקום: "אנחנו מתכננים את שימור המבנים הקיימים עם בנייה של אכסניית נוער חדשה", מבטיח יעקב אקריש, מזכיר המועצה. הוא מספר שהתהליך מצוי במו"מ עם מינהל מקרקעי ישראל המחזיק בקרקע, ולאחר שיגובש הסכם שיוסכם בין הצדדים, יחל תכנון המתחם.

6. מפעל אופ-אר, אופקים

מפעל אופ-אר הוקם בעזרת קבוצת משקיעים מארגנטינה (ומכאן שמו: אופקים-ארגנטינה), שנים ספורות אחר הקמת אופקים, והודות לעובדה שתיפקד כמעסיק הגדול בעיירה הצעירה, הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים בה. המשבר בענף הטקסטיל הוביל לסגירת המפעל בשנות התשעים ולהתרופפות היישוב כולו, ויש הטוענים שאופקים לא הצליחה להתאושש מסגירת אופ-אר עד היום. ביום שבו הוכרז על סגירתו של המפעל הושבתה אופקים כולה, והלחץ השאיר את המפעל בחיים למשך כמה שנים נוספות – אך בסופו של דבר הוא גווע. שרידי המפעל הענק, המשתרע של שטח של 20,000 מ"ר, נותרו שוממים. לפני כחמש שנים הושכר חלק משטחו, אך מחציתו עומדת נטושה.

מבצר תעשייתי של פעם. אופ-אר (צילום: מיכאל יעקובסון)

את המפעל תכננו שלושת האדריכלים יצחק רפופורט, אשר גליברמן וצבי פרנקל, מי שתיכננו את בית חברת "מגדל" בשדרות רוטשילד ובית מפעל הפיס בתל אביב, וכן רבים מהמפעלים בישראל בשנות החמישים והששים. כאן הם יצרו בניין תעשייתי בעל אופי אישי ומכובד. בראש בניין המינהלה מתנוסס עד היום שמו של המפעל באותיות גדולות, ובין הקירות השבורים ואולמות הענק חסרי הגג (כשאין גג לא צריך לשלם ארנונה) ניתן לשוטט באין מפריע.

מה מתוכנן? שטח המפעל מצוי בידיה של חברת "מבני תעשייה", שבבעלות אליעזר פישמן. לגבי החלק הנטוש הועלתה יוזמה של פעילים מקומיים - יצחק קריספל וז'וזף דדון, ששיתפו פעולה עם סטודנטים במחלקה לאדריכלות בבצלאל - להקים בו מרכז תרבות וקהילה. "אנחנו מציעים להחזיר את המפעל לתושבים", אומר קריספל, "ונהפוך אותו למרכז קהילתי שאת תכניו יכתיבו התושבים".

אם הרעיון יתגשם, תפעל כאן חממה תרבותית-חברתית שלא רק תשמש כמגנט עירוני ואזורי, אלא גם כמוקד שימשוך מבקרים: חממה לעסקים מתחילים, מכללה להכשרה מקצועית, אולם אירועים, בית קפה, חדרי סדנאות, חדרי עריכת וידאו לסטודנטים ממכללת ספיר, סינמטק, גלריה לתולדות העיר והנגב ובית הארחה. הפרויקט זכה כבר לתמיכת העירייה ולסיוע מגופים נוספים, וכעת מנסים לקדם אותו מול בעל הנכס לפני פנייה לבקשת תרומות. ואם אתם כבר כאן, הנה סיור אדריכלי באופקים .

>> אוהבים בניינים נטושים? אל תחמיצו את הכתובות הבאות:

הבלוג המצוין של שרון רז, "נטוש"