כל המשפחה מתגוררת במעונות החדשים של אוניברסיטת בן גוריון

יהודי, ערבי וסיני עולים במעלית. זאת לא התחלה של בדיחה ישנה, אלא מציאות יומית בבניין המעונות של אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, שאוכלס לאחרונה לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית. בעוד שקהל היעד הטבעי של מעונות סטודנטים הוא רווקים צעירים, כאן רשאים להתגורר תלמידי מחקר לתארים מתקדמים (שני ושלישי) ובתר-דוקטורנטים (פוסט דוקטורט), שהם פלח מבוגר יותר שבחלקו כבר הקים משפחה.

המעונות החדשים מותאמים לצרכיהם, והמיקום אידיאלי: ממש מול תחנת הרכבת של האוניברסיטה ומרכז הספורט של הקמפוס, בקצה שכונה ג' שמאוכלסת באלפי סטודנטים. כאן הוקם צמד מבנים בני חמש קומות, שלכאורה אינם מסוגרים לחלוטין (כנהוג בקמפוסים הישראליים) בזכות מיקומם על שפת הכביש. אז במבט ראשון, הנה בניין מגורים אקדמי שמשתלב לראשונה בעיר באר שבע, אבל לא באמת: גדר היקפית, שער כניסה ושומר מזכירים שהאוניברסיטה היא עדיין שטח חוץ-עירוני מבודל.

בין שני המבנים, שכל אחד מהם מתוכנן בצורת האות ו', כלואה חצר פנימית ומוצלת היטב. לצד שער הכניסה יש שטח מסחרי, עדיין ריק, שבו אמור להיפתח בית קפה לשירות הדיירים, השכנים ועוברי האורח שממהרים אל הרכבת או בדיוק ירדו ממנה.

הבטון החשוף - סימן ההיכר של אוניברסיטת בן גוריון לדורותיה - נעדר במפתיע מהמעונות החדשים, שכמעט צמודים למעונות הסטודנטים הברוטליסטיים של האדריכל רם כרמי (שנראים היטב בצילום הרחפן בראש הכתבה). "זה בניין שעובד עם תחנת הרכבת, הוא כמו מקבל אותך אל העיר, ולכן יש בו חומרים יותר חמים", מסביר האדריכל אבי ליואי ממשרד האדריכלים ליואי-דבורינסקי. "הבניינים בקמפוס הם חמורי סבר, וכאן רצינו לעשות משהו אחר".

כאן גרים בכיף ובממ''ד

129 דירות (2-3 חדרים) יש במעונות, שמציעים לדיירים חדר משחקים לילדים (ג'ימבורי), חדר כביסה, חדר כושר וחדר לימוד. דירת שלושה חדרים בת 75 מ"ר עולה 2,800 שקלים לחודש (כולל חניה) בתוספת דמי ארנונה בסך 89 שקלים; על דירת שני חדרים בת 40 מ"ר משלמים 2,200 שקלים וארנונה בסך 62 שקלים. המחירים מסובסדים: האוניברסיטה מעניקה לתלמידי המחקר מלגה של כאלף שקלים בחודש כדי לגור כאן, בעוד שהעירייה מעניקה להם הנחה משמעותית בארנונה.

מתקני שעשועים לפעוטות בחצר הפנימית של המעונות, בין שני המבנים(צילום: ליאור גרונדמן)

60 מיליון שקלים עלתה ההקמה של המתחם, ששטחו 8,500 מטרים רבועים, וחברת "אשטרום" מפעילה אותו בשיטת DBOT (עצב-בנה-הפעל-העבר: Design-Build-Operate-Transfer): החברה קיבלה מהאוניברסיטה ומהחברה הממשלתית "דירה להשכיר" סכום כסף שאותו הציעה במכרז, ובתמורה היא תכננה, הקימה ומפעילה את המעונות לתקופה של 24 שנים ו-11 חודשים. לאחר מכן אמור המקום לעבור לידי האוניברסיטה במלואו.

ביום של הפצצה

מחלון בקומת הקרקע, כמעט אפשר להציץ למתרחש בדירתם של ליאור (29) ונועה (28) חסן, שמתגוררים כאן עם ילדיהם הראל (2.5) וליה (1.5) והכלבה טוקיו. ליאור הוא בן בירת הנגב ולומד רפואה, לקראת דוקטורט במרכז למחקרים קליניים ב"סורוקה" בהנחיית פרופ׳ ויקטור נובק; נועה מלהבים הסמוכה ועוסקת בפרסום. הם היו הדיירים הראשונים שחנכו את הבניין, ועברו אליו מדירה שכורה בשכונה ג' הסמוכה. "לא הבאנו איתנו כלום", הם אומרים. את כל הריהוט - כולל מקרר, תנור ומסך טלוויזיה – קיבלו עם הדירה בעסקת חבילה. אפילו את התמונה על הקיר לא היו צריכים להתאמץ ולבחור.

ביום שלישי שעבר, מצאנו את ההורים הצעירים כשהם שוקדים על קיפול הכביסה, בתום יום מתיש שבו בילו עם הילדים. העבודה בוטלה, גם הפעוטונים והגנים, לנוכח המתיחות הביטחונית ובעיקר באזור הדרום. כמה ימים מאוחר יותר, שוב שוגרו רקטות מרצועת עזה על באר שבע.

משפחת חסן אחרי יום שלם בלי גן ובלי ללכת לעבודה, עדיין מחייכים(צילום: ליאור גרונדמן)

הממ"ד הוא אחד משני חדרי השינה, ויש גם חדר רחצה וסלון שמשקיף לחצר הפנימית של המעונות, שבה מוקמו מתקני שעשועים לפעוטות. נועה וליאור יוצאים איתנו למסדרון הקומתי ומשם אל הג'ימבורי – שהוא חלק מהדירה מבחינתם, ממש כמו החצר הצמודה, כי הילדים מבלים בהם חלק נכבד משעות הפנאי.

תישארו בבאר שבע לאחר גמר הלימודים?

ליאור: "אני מתכנן להתמחות ב'סורוקה' או באשדוד, אבל אני לא יודע אם אחרי ההתמחות נישאר בבאר שבע. אולי נמשיך לניו זילנד לכמה שנים, גם שם יש מחסור ברופאים. זו חוויה מעניינת, לדעתי, לראות תרבות ונופים אחרים". 

רים ואסין כבר התרגלו לבאר שבע

מעל משפחת חסן גרות שתי דיירות מהגליל. רים (25) מכפר מנדא התחילה את השנה השישית בלימודי הרפואה, ואסיל מסאלחה (23) מדבוריה לומדת לתואר שני בפסיכולוגיה התפתחותית. בחיג'אבים פרחוניים, הן פותחות את הדלת ומזמינות אותנו לשבת איתן בסלון, שהפריט הבולט ביותר בו הוא בובה בגודל אנושי שנועדה ללימוד אבריו הפנימיים של האדם. להצטלם הן מסרבות בנימוס.

חדר רחצה באחת הדירות. שכר דירה מסובסד(צילום: ליאור גרונדמן)

לפני הלימודים הספיקו השתיים להתגורר בעיר ולעבוד יחד כקופאיות בסופרמרקט. "כבר התרגלנו לבאר שבע", מספרת רים. "בהתחלה היה קשה עם הנסיעות, מזג האוויר שונה ואין ירוק, אבל לסטודנטים כיף לחיות פה, כי הכל נגיש ואין לחץ. תוך כמה דקות אנחנו כבר בקמפוס".

האם הלבוש שלהן מעורר תגובות מצד הסביבה? מסאלחה מספרת: "למדתי שנה בטכניון ויש הבדל משמעותי בין שני המקומות. כאן בחיים לא הרגשתי גזענות מצד הסגל או הסטודנטים האחרים. בטכניון אין קשרים בין יהודים לערבים, אבל פה אתה נכנס לספרייה ורואה מישהי עם חיג'אב יושבת ועושה עבודה במשותף עם יהודי. את זה לא תראה בטכניון".

היא עדיין לא יודעת אם תמשיך להתגורר בבאר שבע בגמר הלימודים. רים תתחתן בקרוב עם רופא מתמחה בסורוקה, ששותפתה לדירה שידכה לה, "כך שיש לנו עוד שש שנים בבאר שבע, ואני חושבת להתמחות בגינקולוגיה או ילדים. אחרי שנסיים, אני מקווה שנחזור לכפר מנדא".

סין? הרבה יותר זול בארץ

משפחת סונג לא נולדה בארץ, וסביר שגם לא תישאר כאן לאורך זמן. 75 תלמידים סינים לומדים בבן גוריון, ובהם בני הזוג סונג: צ'אנג (39) שעושה פוסט-דוקטורט בכלכלה ויאנג (37) שהיא פרופסור לכלכלה שמתארחת כעת בבית הספר לניהול. איתם מתגוררים בנם הפעוט צ'וואנדי, בן שמונה חודשים, וסבתא שמשגיחה עליו בשעות אחר הצהריים, כשהוא חוזר מהגן.

על שולחן האוכל, שהוזז כאן אל עומק הסלון, מאורגנות בסדר מופתי צלוחיות עם מגוון ירקות חתוכים, המעידים על ההכנות של משפחת סונג לקראת ארוחת הערב. בקצה השידה בסלון, וסמוך לדלת הזכוכית הפונה למרפסת הקטנה, מונחים בשורה עציצי תבלינים ים-תיכוניים כמו בזיליקום, נענע וטימין. מלבד מניפה ורודה עם פונפון, שום דבר אינו מרמז על ארץ המוצא של הדיירים.

"אנחנו מצפון-מזרח סין, שם בתקופה כזו יש המון שלג", מספרת יאנג. למרות החום שהיא אינה מורגלת בו, טוב לה בבאר שבע: "ישראל היא המקום הטוב ביותר לילדים ומאוד נעים כאן". היא מדהימה אותנו כשהיא טוענת שהאוכל והבגדים בישראל יותר זולים מאשר בסין, ומוסיפה עוד אמירה שתנעם לאוזניים הישראליות: אנחנו הרבה יותר ידידותיים מהסינים, היא טוענת. בקיצור, המשפחה הזאת תהיה שגרירה נאמנה של באר שבע בסין.

אילוצים לאדריכלים

מאז הקמתה, מתבלטת אוניברסיטת בן גוריון כגוף חדשני בתחום התכנון והאדריכלות בישראל. מיטב האדריכלים התבטאו כאן בניסויים חדשניים שהסתיימו במבנים איקוניים - החל בספרייה המרכזית, דרך המעונות של רם כרמי שמציעים דירות לא סטנדרטיות, בניין המעבדות שנחנך לפני כשלוש שנים בצד השני של הכביש, ואפילו גשר הכניסה שזכה בפרס רכטר.

הרקורד העשיר הזה לא בא לידי ביטוי במבנים החדשים, שמציגים בנאליות הן בחזות והן בתוכניות הקומתיות. "התב"ע חנקה ולא נתנה מספיק שטחי שירות, ולכן לא ניתן היה להגדיל מסדרונות או שטחי רווחה", מסביר האדריכל. לדבריו, התב"ע איפשרה גובה של ארבע קומות, וכדי לצמצם את הצפיפות ולהשיג שטח רחב יותר בקומת הקרקע, ביקשו האדריכלים לאשר להם לבנות קומה חמישית - והבקשה התקבלה.

השכפול הוא תוצאה של אילוצים, מסביר האדריכל(צילום: ליאור גרונדמן)

מימין למעונות החדשים: המעונות של רם כרמי. בעומק התצלום: שכונה ג'(צילום: ליאור גרונדמן)

אבי רוד בחדר המוגן(צילום: ליאור גרונדמן)

גם הפרוגרמה המחייבת של הנהלת האוניברסיטה פגעה בחופש התכנוני, מנמק ליואי, שאינו נראה מופתע מהביקורת שהוא שומע. "זה כמו ללבוש משהו שנתנו לך והוא קטן בשתי מידות", הוא אומר. "הסתכלתי על המבנים בקמפוס וראיתי בקנאה את מה שעשו אדריכלים כמו כרמי וחיוטין. הבניינים שלהם נפלאים, וברור לי שהם לא התחילו עם פרוגרמה כמו זו שהייתה לנו. זה חבל, כי בניינים טובים נעשים בתהליך, בדיאלוג אמיתי בין שני הצדדים, אבל ברגע שאין את שני הצדדים - משהו מנותק".

לדבריו, מכרז BOT שבו מתמודדים יחדיו יזם ואדריכל הוא "אנטי תהליך", משום שהזוכה במכרז כזה יכול להיות מי שמעניק את ההצעה הכספית הטובה ביותר, בשעה שנבצר מהאדריכל להעניק פרשנות משלו מול פרוגרמה מוכתבת שאסור לערוך בה שינויים. והוא מציין אתגר שלישי, בנוסף לתב"ע ולפרוגרמה: הדרישה של "אשטרום" להשתמש באלמנטים מתועשים הגבילה את החופש היצירתי ואילצה את האדריכלים לתכנן קומות זהות, "אבל דווקא המגבלה יצרה פתרונות לגיוון", מציין ליואי את נקודת האור.

הקומות אכן משוכפלות, תוך ניסיון לעקוף את התכתיב כדי ליצור עניין חזותי. קומת הקרקע חופתה בלוחות כהים, בעוד שארבע הקומות העליונות חופו בלוחות בטון משולבים בגוון לבן ודמוי עץ. הפריסה שונה בחזית של כל קומה, וכך התקבלה חזית שנמנעת מחד-גוניות. כל קומה מורכבת ממסדרון צר וארוך, שמשני צדיו הדירות, וכדי להכניס טיפת חיים למסדרון הבנאלי, נצבעו משקופי הדלתות בגוונים עזים.

מתרחבים צפונה, ובגדול

המעונות מתאכלסים בעיצומו של תהליך התפתחות משמעותי באוניברסיטה. מצפון לקמפוס נבנה בימים אלה קמפוס צפוני וענקי בשכונת רמות, מעבר למסילת הרכבת. עם רשת מנהרות שבהן יעברו התשתיות השונות, ומרכז אנרגיה בפאתי המתחם, יוקמו בשלוש השנים הקרובות שלושה בניינים: למחקר בתחומי הביטחון ומדעי המחשב, כיתות, וכפר סטודנטים שכבר בשלב הראשון שלו אמור לכלול אלף מיטות ולהכפיל (יחד עם בניין המעונות הטרי) את מספר המיטות שמציעה האוניברסיטה לתלמידיה.

משרד האדריכלים ליואי-דבורינסקי מתמחה בשנים האחרונות בתכנון למגזר הציבורי. בתחילת העשור השלים את חידוש בניין עיריית תל אביב-יפו בשיתוף מנחם כהן, האדריכל המקורי של הבניין; אשתקד חנכו את בית הספר היסודי "בית צורי" ברמת אביב ג', המתנשא לגובה של חמש קומות; את מרכז המוזיקה בראש העין; ואת בניין תיאטרון חולון המחודש והמורחב.

אדריכל נוף: נחמיה ארי, משרד ירון ארי

וכאן מתגוררים תלמידי תיאטרון: המעונות החדשים בשכונת התקווה בת''א