זכוכית במקום בטון חשוף: הקופסה השקופה של אוניברסיטת בן גוריון

האם הבטון החשוף נפרד לשלום מאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע? 45 שנה התמודדו הסטודנטים והמרצים עם הבטון שמאפיין את המרכז האקדמי של בירת הברוטליזם הישראלי, ורבים מהם לא הביעו אהדה כלפיו. כעת, עם השלמת בניין המעבדות של המכון הלאומי לביוטכנולוגיה בפאתי הקמפוס, מסתמן שינוי מגמה: גם אם עדיין לא מדובר בפרידה סופית מהבטון, הרי שהבניין החדש מאתגר את התפישה העיצובית של האוניברסיטה מאז היווסדה.

באוניברסיטת בן גוריון מקפידים על אדריכלות מאופקת ואלגנטית. בניגוד לבניינים צעקניים וסרי טעם שתוכננו בשנים האחרונות באוניברסיטת תל אביב, להבדיל, הרי שהמוסד האקדמי הדרומי מעסיק אדריכל ראשי והתוצאה נראית בשטח. בעשור הקודם הייתה זו האדריכלית עדה כרמי-מלמד, שפיקחה על כל בניין חדש שתוכנן בקמפוס, ובשנים האחרונות החליפו אותה ברכה ומיכאל חיוטין, שתכננו גם את הבניין החדש.

ברשימת הפרויקטים הבולטים שלהם מופיעים הבניין החדש במוסד ואן ליר בירושלים, בית המשפט בחיפה, תיאטרון גבעתיים, הגלריה האוניברסיטאית בתל אביב, בניין הסנאט באוניברסיטת בן גוריון והאקדמיה למדעים בירושלים. בכולם ניכרים שני מוטיבים מרכזיים בעבודתם של בני הזוג: החדרת אור שמש לבניין, וחזית מרשימה. אף שהשניים מקפידים לא לשכפל מבנים או פרטים שתכננו בעבר, טביעת האצבע שלהם ניתנת לזיהוי בקלות.

הבניין החדש מאפשר חדירת אור טבעי (צילום: דן חיוטין)

חזית הבניין מרשימה מאוד, כמו בפרויקטים רבים אחרים של הזוג חיוטין (צילום: נתן צרניאקוב)

דגם של הבניין (תכנון: חיוטין אדריכלים)

התורם הטיל וטו

הבניין החדש נושא את שמה של משפחת אדגר דה-פיצ'וטו, ונבנה בהשקעה של 76 מיליון שקל (כולל הציוד היקר במעבדות). מי שהוביל את התפנית האדריכלית היה התורם עצמו. ברכה חיוטין התרשמה שדה-פיצ'וטו (84), המייסד והיו"ר של בנק UBP השווייצרי - שהונו נאמד לפי מגזין "פורבס" ב-2.3 מיליארד דולר - מעודכן באדריכלות העולמית ומתעניין בעיצוב הבניין. בפגישה איתו התברר שיש לו קווים אדומים. "נסענו אליו לז'נווה כדי להציג לו הצעה לבניין מבטון חשוף", משחזרת חיוטין בשיחה עם ערוץ האדריכלות של Xnet. "התורם אמר: 'על גופתי המתה יהיה בטון חשוף. אם תעשי את זה, האוניברסיטה לא תקבל את התרומה'". הוא לא הסתפק בכך, והטיל וטו על שילוב בטון באולם המבואה. חיפוי הקירות בעץ היה תנאי מבחינתו להעביר את התשלום.

מדוע הוא סולד מבטון חשוף?

"הוא אמר שזה מדכא אותו".

הבטון ירד מהפרק, והאדריכלים החלו לתכנן מעטפת מלוחות אלומיניום מחורר. התוכניות נערכו, התורם אישר, אבל ארבעה חודשים לאחר שהשלד כבר עמד ותוכנן לשאת את הפתרון הנבחר, דה-פיצ'וטו חזר בו ודרש להחליף.

"הייתה לנו הברקה של שימוש ב-U-Glass, פטנט שמאפשר הצבת לוחות זכוכית ללא צורך בשלד ייעודי משום שהלוחות נושאים את עצמם", מסבירים האדריכלים על החלופה שנבחרה. הזכוכית עבה יחסית, מסננת קרני שמש ויוצרת אשליה של וילון חלבי. שתי שכבות זכוכית עוטפות את הבניין והאוויר זורם ביניהן. חלק מלוחות הזכוכית הוצבו כתריסים חצי פתוחים, כך שמבפנים הבניין אינו אטום וניתן להשקיף ממנו החוצה. "זה מאפשר החדרת אור טבעי מירבי, מה שמייתר את השימוש בתאורה מלאכותית", מסבירה ברכה חיוטין. "מעבדות רבות בארץ תוכננו ללא תאורת יום, מה שיצר תחושה שמתייחסים לחוקרים כאל עכברי מעבדה. אנחנו רצינו לתת להם תנאים אופטימליים, שירגישו טוב".

אגב, לדברי פרופ' ורדה שושן-ברמץ, מנהלת המכון, כל החוקרים בבניין הם ישראלים, ו-20% מהם חזרו משהות ממושכת באירופה או בארצות הברית.

חלק מלוחות הזכוכית הוצבו כמו תריסים חצי פתוחים, כך שמבפנים הבניין אינו אטום, וניתן להשקיף ממנו החוצה (צילום: אבי פז)

אחת המעבדות בבניין. "אור טבעי מירבי, כדי שהחוקרים לא ירגישו עכברי מעבדה" (צילום: מיכאל יעקובסון)

לא מתקשר עם הסביבה

מעטפת הזכוכית המלאה מעניקה לבניין החדש אשליה של שקיפות. מדובר בקופסה שכל חזיתותיה זהות, למעט קומת הקרקע, וגם בכך שונה הבניין מקודמיו הוותיקים בקמפוס הברוטליסטי. השוני העיצובי מושך תשומת לב רבה, ומיקומו בקצה הקמפוס, במפגש הרחובות בן גוריון וגרינברג, מול תחנת רכבת האוניברסיטה, מחזק את מעמדו העירוני. קשה לפספס אותו.

• על גשר האוניברסיטה ובניין פיזיקה - זוכי פרס רכטר
  

פרופ' שושן-ברמץ מרוצה מהתוצאה, הגם שמעטפת הזכוכית מייצרת בעיות: "עד שהתקינו וילונות סבלנו מהשמש. אני משערת שנשלם הרבה על החשמל, כי המזגן עובד יותר קשה". ואכן, בניין זכוכית מבזבז הרבה אנרגיה ומשאבים, גם בגלל הצורך במיזוג אוויר וגם בגלל הנטייה שלו להתלכלך. בינתיים הבניין מצוחצח, אבל אם ההנהלה תנסה לחסוך בהוצאות, מובטח שהרוח המדברית תכסה את הזכוכית בשכבה עבה של אבק, כפי שכיסתה את תחנת הרכבת באר שבע מרכז, זו שמקורה בגג שקוף. אשר לבעיית החום, לבניין יש שתי שכבות של חזית זכוכית שיוצרות הצללה מסוימת ושומרות באופן יחסי על הטמפרטורה הפנימית.

הבניין נמצא אמנם בצומת עירוני, אבל ההתייחסות היחידה שלו לסביבה מצויה בקומת הקרקע, המוקפת זכוכית בחלק הפונה לצומת. שלוש הקומות העליונות מעוצבות כאקווריום סגור: למרות השקיפות, החזית הכפולה מייצרת סטטיות ואטימות. גם קומת הקרקע, שנותרה שקופה, עתידה להיות מנותקת מהעיר, בגלל צמחייה שמתוכננת לכסות את גדר הקמפוס. התוצאה היא שהבניין לא משתלב בסביבה, והוא יכול היה לקום בכל מקום אחר בארץ ובחו"ל.

תחושה של אקווריום סגור (צילום: דן חיוטין)

מסכים במקום קירות

אחד המרכיבים המשמעותיים בבניין אקדמי, לצד כיתות הלימוד והמעבדות, הוא זירת המפגשים בין החוקרים. המקומות האלה יכולים להימצא בין הבניינים, בקפטריות או בבניינים עצמם. כאן דאגו האדריכלים לייצר סביבות מפגש שונות בכל אחד מהמפלסים. בקומת הקרקע יש שטח פתוח, מקורה בחלקו, מחוץ לבניין. בינתיים אין שם ספסלי ישיבה או כל ריהוט אחר, אבל אולי זה ישתנה בעתיד. באולם המבואה, שרובו מוקף בזכוכית, פוזרו מערכות ישיבה מעוצבות. בכל אחת מהקומות העליונות יש חדרי ישיבות, מטבחונים רחבים ואזור מפגש מרווח הנמצא בצומת המסדרונות של הקומה, סמוך למעבר בין הקומות (בקומה הראשונה צמודה לו מרפסת רחבה הפונה לחצר הפנימית).

בקומות העליונות מקשר מסדרון היקפי בין כל החדרים. חדרי החוקרים ממוקמים צמוד לחזית הדרומית והצפונית ומשני צדיה של החצר הפנימית, והמעבדות נמצאות צמוד לחזית המזרחית והמערבית. הבניין כולו נבנה על בסיס מודול (מידה קבועה) של 3.20 מ' - מרכיב שמקל על האפשרות לערוך בו שינויים בלי לפגוע בעיצוב הכולל ובתשתיות.

"המטרה המרכזית הייתה לבנות יחידות מחקר שיענו על כל הצרכים ולהפיק לקחים מטעויות שנעשו בבניין הקודם, הצמוד לבניין החדש", אומרת שושן-ברמץ. מתברר שבבניין הישן, שאותו תכננה עדה כרמי-מלמד, הותקנו דלתות שלא ניתן היה להכניס דרכן ציוד גדול כמו צנטריפוגות, ולכן היה צורך בהריסת קירות ובהרכבת דלתות אחרות. בבניין החדש כבר הקפידו על דלתות רחבות יותר.

ניתן בו גם מענה לצורך במספר גדול יחסית של לוחות כתיבה: את מקומם של הקירות האטומים תפסו בחלק מהמקרים מסכי זכוכית, שעליהם ניתן לכתוב ולתלות פתקים. חלק מהמעבדות עומדות לשירותם של גורמים מסחריים: חברות ביוטכנולוגיה שאינן יכולות לממן הקמת מעבדה משלהן, יכולות לשכור מעבדה מהמכון, להשתלב בסביבה האקדמית ולקבל עזרה ממומחים.

תכנון המעבדות נעשה בשיתוף עם משרדו של האדריכל דגן מושלי, מהמובילים בתחום. "בגלל עומס הפריטים שקיים במעבדות, הגענו למסקנה שעדיף להשתמש בצבע בהיר, עם בסיס של לבן", מסביר מושלי. "כתמי הצבע מופיעים בארונות ובשרוולי התשתית שמספקים גז וחשמל. אלה צבעים עליזים, כמו ירוק וכתום, שמופיעים תמיד בזוגות על מנת לשבור את המונוטוניות". כדי לאפשר שינויים, הוחלט להעביר את מערכות התשתית מהתקרה ולשלב אותן במעבדה בתוך מחיצות מתועשות. שטחי האחסון הוגדלו כדי להימנע מעומס יתר על השולחנות.

מערכות ישיבה באולם המבואה (צילום: דן חיוטין)

ויש גם אודיטוריום (ראו תוכניות בתחתית הכתבה) (צילום: דן חיוטין)

משמאל: הבניין הישן של המכון לביוטכנולוגיה, שאותו תכננה עדה כרמי-מלמד. הפעם הקפידו על דלתות רחבות (צילום: דן חיוטין)

הבניין החדש בהשוואה לעירייה

קומת המסד שנסוגה מקו החזית, הצורניות המלבנית המובהקת, ההפרדה החומרית בין קומת המסד לשאר הקומות, החצר הפנימית - כל אלה מזכירים את בניין עיריית באר שבע, שנמצא כ-1,200 מטר מהבניין החדש באוניברסיטה. את הבניין, שהפך לסמל העיר, תכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר ושמואל ביקסון, והוא נחנך ב-1972. את קומותיו העליונות עוטף וילון בטון, וקומת המסד מחופה באבנים גדולות שנאספו בנחל באר שבע. לבניין שלוש חצרות פנימיות מרווחות שאליהן פונים חדרי הפקידים, ונוצר באמצעותן מרחב פתוח המוגן מסופות חול ומקרני שמש ישירות.

"בניין העירייה שייך לתקופה שבה האדריכלים שבנו בבאר שבע ניסו להתייחס למקום", הסביר בעבר האדריכל מיכאל חיוטין. "זה בא לידי ביטוי קודם כל בחומרים: קומת המסד מורכבת מאבן מקומית, ועליה בלוק בטון מחורץ שמייצג את הברוטליזם הבינלאומי. כך ניסו לקשור בין הלוקאלי לאוניברסלי. המקומיות באה לידי ביטוי גם בהתייחסות לאקלים באמצעות חצרות פנימיות יפות. הבניין עצמו חשוך, אך החצרות מוארות ויוצרות אקלים פנימי. המעטפת אטומה, אך כוללת קיפולים המשלבים בתוכם חלונות מוצללים ומוגנים מקרני שמש ורוחות".

"וילון בטון" בבניין העירייה (צילום: הרצל יוסף)

"וילון חלבי" בבניין החדש (צילום: דן חיוטין)

חצר פנימית בבניין העירייה (צילום: מיכאל יעקובסון)

חצר פנימית בבניין החדש (צילום: דן חיוטין)

בני הזוג חיוטין כתבו כמה ספרים העוסקים בהיבטים היסטוריים של האדריכלות הישראלית. גם בבניינים שהם מתכננים ניכרת השפעה מבורכת של העבר. לדבריהם, הבניין החדש בבאר שבע זוכה לתגובות חיוביות, דווקא משום שהוא מתנער מההיסטוריה האדריכלית המקומית בכך שאין בו כמעט בטון. "הסטודנטים מרוצים מזה שאין בטון", אומרת ברכה חיוטין, "הם אומרים שהבניין מאיר להם את העיניים".

• עיצוב התאורה בבניין: עמיר ברנר