התקציב עצום: השקעה של 120 מיליון שקלים בבית ספר חדש. זהו הסכום שהושקע בבית הספר התיכון ע"ש שמעון פרס, שנחנך בשבוע שעבר בשכונת נוה עופר (תל כביר) בדרום תל אביב, וזהו שיא ההשקעה הכספית בבית ספר בעיר. התוצאה, שנחשפת כאן לראשונה, משקפת היטב את השקלים ששולשלו פנימה. מדובר בתקציב שחורג משמעותית ממה שרשויות אחרות בישראל מסוגלות לגייס, וכאשר נזכרים שזהו התיכון הראשון שנבנה בדרום תל אביב אחרי שנים רבות, ההפתעה רק גוברת.
זהו משכנו החדש של תיכון "שבח-מופת", שפעל ברחוב המסגר בואכה גשר לה גוורדיה, כשהוא נהנה ממוניטין של בית ספר מוביל באחוזי הזכאות לבגרות. כעת החליפו לו מקום וגם שם, כדי להנציח את נשיא המדינה המנוח. מקס סיון, מנהל בית הספר מרשת "עמל", נזכר תוך כדי סיור עם ערוץ האדריכלות של Xnet במשפט הראשון שאמר לאדריכלים: "אני לא רוצה שתבנו בית ספר; אני רוצה מקום שילדים ירגישו בו את האווירה של תל אביב". והיד החופשית שניתנה לאדריכלים (וינשטין-ועדיה) מתבטאת בחידושים שאפשר למצוא בבתי הספר המעודכנים ביותר באירופה, כאלה שמככבים במגזיני עיצוב ואדריכלות.
כמו בהולנד ובסקנדינביה
ההבדל מורגש בבחירת החומרים, בפרטי הבניין הלא זולים ובגודלו של השטח הבנוי. אך שיא ההשקעה נראה באולם המרכזי ורחב-הידיים, שאליו מתנקזת רוב הפעילות הבית ספרית, מעין כיכר עירונית מקורה בגג. הטריבונות שיורדות אל האולם והחיבור שלו אל החצר מותירים רושם עז, לאו דווקא בזכות העיצוב האדריכלי כמו עצם קיומם בבית ספר ישראלי. מערך כזה של אולם מרכזי, המקושר בטריבונות, וכולל ספרייה ופינות ישיבה, אפשר למצוא בבתי ספר מוערכים כמו Frederikshavn באמסטרדם, Kirkkojärvi בפינלנד או International School Nordhavn בקופנהאגן.
לא מדובר בבית ספר לתל אביבים בלבד. נערי העיר מהווים השנה שני-שלישים מתלמידי המוסד, והשליש הנותר מגיע לכאן מדי יום מערים אחרות באזור המרכז כגון לוד, נתניה ופתח תקווה, וגם באר שבע וירושלים המרוחקות. הלימודים מסתיימים בסביבות השעה 3 אחר הצהריים, ומי שמעוניין להאריך את שעותיו יכול להישאר לחוגים אחר הצהריים או להשתתף בפעילות סמוכה בתנועת "הנוער העובד".
בית הספר הרב-תחומי יעמיד לרשות תלמידיו מסלולי לימוד מגוונים, בהם ביו-טכנולוגיה, פיזיקה, כימיה וביולוגיה, אמנות פלסטית, קולנוע ומוזיקה. בחלק מהמסלולים נרקמו שיתופי פעולה עם חילות הים והמודיעין של צה"ל, ועם חברות פרטיות כמו ענקית אבטחת המידע "צ'ק פוינט", במטרה לגייס תלמידים כישרוניים לשורותיהם.
התלמידים ינווטו בין 42 כיתות, עוד שש לחינוך מיוחד וכן חדרים ייעודיים ואולמות שונים. השנה לא נפתח רישום לבית הספר, מתוך אי-ודאות שייפתח במועד (והוא אמנם נפתח באיחור של יומיים), ולכן נכנסו רק 600 תלמידים – מספר שיוכפל מהשנה הבאה ואילך.
למידה סביב פרויקטים, לא בהוראה פרונטלית
האדריכלות והפדגוגיה שלובות כאן יחדיו. האדריכלים התבקשו להתאים את התכנון לעיקרון החינוכי, שדוגל בלמידה סביב פרויקטים (Project based learning). זאת, בניגוד לשיטה המסורתית של הוראה פרונטלית, שמייעדת לתלמידים תפקיד פאסיבי כמעט לחלוטין.
העיקרון הזה מייתר את הכיתות המסורתיות, שעוצבו לפני מאות שנים ודרשו התמקדות במורה ומינימום הסחות דעת, ושני הצדדים נדרשים לשינוי - תלמידים ומורים גם יחד. הדיון והמפגש הם חלק בלתי נפרד מתהליך הלימוד, ובהתאמה גם העזרים הטכנולוגים והמגוון של סביבות הלימוד. הכיתות מחולקות על פי מקצועות, לכל מורה יש כיתה משלו, והתלמידים עוברים מכיתה לכיתה בהתאם לשיעור שנקבע.
"אנחנו מושפעים בעיקר משני מוסדות", מספר המנהל סיון. "הראשון הוא בתי הספר של רשת 'היי-טק היי' (High Tech High) בסן דייגו. אלה בתי ספר ציבוריים עם פתיחות חברתית, שמגיעים אליהם תלמידים אפילו ממקסיקו השכנה. הוא מורכב ממתחמי עבודה שמתנהלים סביב פרויקטים, ומאחוזים עלובים לזכאות לתעודת גמר הם מגיעים אל קרוב למאה אחוזי זכאות".
המוסד השני שסיון מציין הוא בארד קולג' (Bard College) בניו יורק. "יש להם שיטת לימוד של 'קריאה, חשיבה וכתיבה' – אלה המיומנויות שילד צריך", סבור סיון, "וכיום הכל קצר ומהיר בווטסאפ". בהשפעת השיטה הזו, מתנהלים בבית הספר התל אביבי שיעורים שמורכבים מקריאת חובה ואחריה דיון במעגל, כשכולם רואים את כולם וכל אחד בתורו מביע את דעתו על מה שקרא וכיצד הדברים נוגעים בו. כמעט ללא עזרה של המורה, מתנהל השיעור עם תרבות דיון.
"הרעיון הזה משחזר את דרך הלימוד בישיבות", מתלהב המנהל. "שם מתפלפלים, יושבים וחושבים ביחד ואין מורה – זה החינוך היהודי. את זה אין במערכת החינוך בארץ, שבה 90% מהזמן המורה מדבר, והתלמידים לא מדברים ולא דנים". גם שיעורי השחמט הם חובה כאן, כדי להנחיל לבני הנוער חשיבה אסטרטגית. וכדי לא לקפוא על השמרים ולהישאר מעודכנים במתרחש בעולם, נשלחת מדי שנה קבוצת מורים לשבוע של לימוד אינטנסיבי בבארד קולג'.
שגריר דרומי של העיר הלבנה
כשמתבוננים מקרוב וגם מרחוק בבניין הצחור והבוהק בטיח לבן, הוא נראה כמו שגריר דרומי חדש של "העיר הלבנה" ממרכז תל אביב. קשה להחמיץ את נוכחותו בשכונה, שמתאפיינת בבלוקי מגורים ישנים וחדשים, בצריפים ובבתי באר ערביים – שריד אחרון לענף הפרדסנות ולאוכלוסייה הפלסטינית שהתגוררה כאן לפני מלחמת העצמאות.
ההשפעה של הסגנון הבינלאומי ניכרת בבניין, בעיקר בחזיתותיו: גושים קופסתיים נקיים, פתחים אופקיים, הצללות בנויות בחזיתות הדרומיות וחצרות על הגגות. "ניסינו שהמעטפת תהיה פשוטה, ושהפנים ייתן תחושה של עושר", מסבירים האדריכלים שי וינשטין וגיל ועדיה.המשרד שלהם עתיר ניסיון, אך זהו בית הספר הראשון שהם מתכננים. את הסגנון הבינלאומי כבר הספיקו לבטא לפני שני עשורים, כאשר תכננו בלב השדות את בניין המועצה האזורית מנשה. הם מבדילים בין שני הפרויקטים, באומרם שהבניין ההוא היה יחסית "היי-טקי ומתכתי", כלשונם, בעוד כאן כיוונו לפשטות מוחלטת בעיצוב החזיתות.
בית הספר מורכב משני גושי בניינים מרכזיים, המאכלסים את כיתות הלימוד והמעבדות, ואגף שלישי שמקשר ביניהם. על מגרש בן תשעה דונמים נבנו כ-12 אלף מטרים רבועים, המחולקים על פני ארבע קומות בתוספת קומת גג. פתח אופקי וצר מלווה את קצהו העליון של הבניין ומרמז על גג פעיל למעלה, והוא אמנם נגלה לעין כאשר נכנסים פנימה ומתחילים לעלות. האדריכלים ניצלו את הבדלי הגובה בין שני קצוות המגרש, כך ששתי הקומות התחתונות מקושרות אל החצרות שבמפלס הקרקע התואם.
הכניסה הראשית נמצאת באגף המרכזי. כאן נמצא קטע החזית היחיד שעוטר בקרמיקה, עם הדפס צמחייה שעיצבה טלי רוזן, אדריכלית במשרד. למרגלות הקיר המעוטר מצויה הכניסה הרחבה, ששקועה עמוק בקיר החזית, ומורכבת ממסכים ומדלתות של זכוכית.
נכנסים אל רחבה פנימית, וכעת נחשפת הזירה המרכזית של בית הספר שהוזכרה קודם: טריבונות רחבות לישיבה ולצדן מדרגות מחופות במבוק, מקשרות אל תחתית האולם הענק (כ-500 מ"ר), שיכול להכיל את כל תלמידי בית הספר. המדרגות נוחות למדי, אך המנהל מפנטז על מגלשה מלהיבה שתוריד את התלמידים הישר מהכיתות אל תחתית האולם.
חדר מורה בכל כיתה
ערב פתיחת הלימודים, האולם היה עדיין ריק מריהוט. הוא אמור להתמלא בספרייה פתוחה ובקפיטריה, במרכז יזמות (שיארח חברות הזנק ובתמורה עובדיה ינחו תלמידים) ובחדר רובוטיקה, באזורי ישיבה ובציוד טכנולוגי לשירות התלמידים. עמודי בטון גלוי חוצים את האולם לכל גובהו, והוא מואר היטב לאורך כל היום בזכות שש מחיצות שקופות המתנשאות לכל הגובה ומפרידות את האולם מהחצר הצמודה. בלחיצת כפתור נגללות המחיצות אל-על, והפנים והחוץ מתאחדים. בהמשך הקומה יש אודיטוריום משוכלל עם 286 מושבים, שמתחבר בין השאר לקומה שמעליו ולכניסה נפרדת, שתאפשר את הפעלתו להנאתם של תושבי השכונה.
בשני אגפי הכיתות מאורגנים אולמות הלימוד, באופן שבחזית הפונה החוצה נשקף נופה המרהיב של יפו על צריחי מסגדיה וכנסיותיה, וגם נופה של תל אביב על גורדי השחקים שבה. מנגד, מפנה הכיתה חזית של זכוכית אל פנים הבניין ואל המסדרונות הרחבים. את קירות ההפרדה בין הכיתות מחליפות מחיצות אקוסטיות, הנעות על מסילות ומאפשרות לאחד שתי כיתות לאולם גדול. בכל כיתה יש גם חדר קטן למורה (בין אולם הלימוד לבין המסדרון), וגם הוא עטוף זכוכית אך משולבים בו וילונות לשעות מפגש ולימוד פרטניים.
"היתרונות בזכוכית הם השקיפות, הפתיחות. לא מרגישים קלסטרופוביה", סבורים האדריכלים, שמציינים גם את החיסרון הבולט של החומר: הקירות האלה דורשים יותר תחזוקה. צריך להזכיר ששקיפות בבתי ספר חדשים בתל אביב-יפו אינה מהלך מקרי, אלא מגמה בולטת של מינהל החינוך העירוני בשנים האחרונות. הצבעים שנבחרו לשטחי הפנים רגועים ומופיעים במינון נמוך, כשהגוונים השולטים הם לבן, אפור (הריצוף עשוי יציקות בטון מוחלק), עץ ושחור. רק בחדרי השירותים רואים קרמיקה צבעונית.
לכל קומה צמודה חצר, המכוסה בדק-עץ וטובלת בירק. החצרות כוללות שטחים מוצלים ומקומות ישיבה, וסיון מקווה לשלב בהן בעתיד בריכות מים קטנות שימשכו ציפורים לאזור, עם תיבות קינון להשלמת העניין. מדרום לבניין יש רחבת חניה, שבה יקום בעוד שלוש שנים אולם הספורט של בית הספר; האדריכלים כבר שוקדים על תכנונו. החצר המרשימה מכולן משתרעת על כל שטח הגג. היא מוצלת בחלקה באמצעות גגונים, שמזכירים את הגגות הפעילים שהוקמו בבית ספר "באוהאוס" בעיר הגרמנית דסאו.
לשירלי רימון ברכה, מינהלת מינהל החינוך העירוני, חשוב שמבנה בית הספר "ידבר את התפישה החינוכית שלנו". לדבריה, הלמידה מבוססת הפרויקטים בתיכון הזה הצריכה מרחבי עבודה לתלמידים, חללים לעבודת צוות וגלריות להצגת הפרויקטים. לב סיון מודע לנטל התחזוקה השוטף של בניין כה גדול ומורכב, והוא מצהיר כי יידע כיצד לעשות זאת: "ילד שאתה מרגיל לסביבה נעימה - אז הוא ישמור עליה. אני מכיר היטב את תיאוריית 'החלונות השבורים', שהייתה שיטת העבודה של רודולף ג'וליאני. את המפגע הקטן ביותר אנחנו מיד נתקן".
המטרה: חיזוק נוה עופר (תל כביר)
את משרדם הקימו האדריכלים שי וינשטין וגיל ועדיה ב-1994. הם חתומים, בין היתר, על בניין משרדי מפעל המים של כפר סבא, יקב הרי גליל בקיבוץ יראון, מרכז שיקומי בשדרות ובית החולים לילדים במרכז הרפואי "זיו" בצפת. בימים אלה הם מתכננים בירושלים מבנה תצפיות בפארק "עמק הצבאים" ומחדשים את בריכת הסולטן. בתל אביב הם מתכננים בית ספר בסמוך ל"סמינר הקיבוצים" ואת הרחבתה של גימנסיה הרצליה.
תיכון "שמעון פרס" שהם חנכו כעת מצטרף לשורה של מבני ציבור מרשימים, שנוסדו לפני שנים רבות בנוה עופר, השכונה שסוגרת את תל אביב מדרום, בואכה מחלף וולפסון. המבנה מצטרף למתנ"ס המרשים שתכנן האדריכל משה ספדיה במרחק של כמה מאות מטרים מכאן, ולסדרה ארצית מכובדת של בתי ספר "עמל" שנחשבו לפורצי דרך בשנות ה-60. בראשם תיכון מקיף "שייבר" בבית שמש בתכנון האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן (כיום ישיבה-תיכונית חרדית), ותיכון מקיף "ליידי דיוויס" בשכונת נאות אפקה בתל אביב בתכנון האדריכל רם כרמי.
נוה עופר (תל כביר), שכונה שסובלת מתדמית חלשה וגובלת ממזרח בבית המעצר "אבו כביר", חווה בשנתיים האחרונות גל בנייה שמשנה את פניה. גם התיכון החדש מוקף בימים אלה בעגורנים, שמעורבים בהקמתו של מתחם מגדלי מגורים חדש – חלקו ביוזמה פרטית וחלקו במסגרת הפרויקט הממשלתי "דירה להשכיר". בהמשך מתוכנן גם פרויקט של "פינוי-בינוי", ביחס נדיב במיוחד לתושבים וליזמים.
בעירייה, שערכה תוכנית מדיניות להתחדשות עירונית בשכונה (באמצעות צוות תכנון יפו והדרום, בראשות האדריכלית אירית סייג), מצפים שהמוסד החינוכי המושקע יחזק את תדמיתה של השכונה וימשוך אליה תושבים חדשים. לדברי ראש העירייה, רון חולדאי, התיכון החדש "מסמל את התהליך המעודד שעובר על דרום תל אביב בשנים האחרונות - משפחות צעירות בוחרות לגור באזור, והשכונות מתפתחות ומתחזקות. הוחלט להקים את בית הספר דווקא בנווה עופר, על מנת ליצור מסגרת חינוכית איכותית שתמשיך את תהליך חיזוק השכונה".
- צוות תכנון: אדריכלים שי וינשטין וגיל ועדיה, אנה גרינברג, תמר לוינגר, שחר גלז; אדריכלית נוף: יעל בר מאור
