צילום: שי יחזקאל

שנת ה-Wellness שלי: יצאתי למסע לתיקון עצמי, אשוב בגרסה משופרת

היא עייפה מדי, מבזבזת יותר מדי, לא אוהבת את הגוף שלה ולא מצליחה למצוא זוגיות. חגית גינזבורג יוצאת לנסות לתקן את כל התחומים בחייה. כתבה ראשונה בסדרה

כל חודש אני מתכוונת להתעמת חזיתית עם נושא אחד שדורש עבודה בחיי, ואתם באים יחד איתי. חגית גינזבורג (צילום: גבריאל בהרליה)
כל חודש אני מתכוונת להתעמת חזיתית עם נושא אחד שדורש עבודה בחיי, ואתם באים יחד איתי. חגית גינזבורג (צילום: גבריאל בהרליה)

כבר תקופה ארוכה שמקננת בתוכי מחשבה מרגיזה מאוד שמסרבת להרפות. אלוהים יודע שניסיתי לגרום לה להסתלק, אבל כמו פשפש - היא מזנקת עלי בכל פעם מפינה אחרת של התודעה. והיא נשמעת בערך ככה: חגית, את חייבת לשנות את החיים שלך. את חייבת לעשות משהו. חייבת להיות דרך טובה יותר לחיות.

 

על הנייר אני בסדר. בת 36, בריאה באופן כללי, מצליחה להתאמן מדי פעם (ולא רק במרתונים של "האנטומיה של גריי"), אוכלת די בריא (בלי סוכר וגלוטן כבר שלוש שנים), לא שותה יותר מדי אלכוהול ולא מעשנת יותר מדי צמחים. אני מתחזקת שתי קריירות במקביל (עיתונות וסטנד-אפ) ומצליחה בקושי לדשדש בין שתיהן.

 

אבל זה רק על הנייר. בפועל, אני עייפה נורא, כל הזמן. ברוב הימים הגוף שלי מרגיש כמו מטוס שטס על אדי הדלק האחרונים שלו; אחרי שירדתי 20 קילו, אני תקועה באותו המשקל כבר שנתיים וחצי, ועם או בלי קשר, אני פשוט לא אוהבת את הגוף שלי ולא מצליחה להתמיד באימונים; חזרתי לעשן (סיגריות!) אחרי חמש שנים (וחצי) שלא נגעתי בניקוטין; השינה שלי איומה ומועטה ואני תלויה בכדורי שינה כדי להירדם; אני לוקחת חצי כדור ציפרלקס כל בוקר כדי להתמודד עם החרדות שלי; יש לי אפיזודות של צריכת ג'אנק פוד (ולא תאמינו כמה ג'אנק פוד אפשר למצוא גם כשאת לא אוכלת גלוטן וסוכר); אני מאחרת לכל מקום ולא מצליחה לקדם פרויקטים שחשובים לי; וחוץ מכל אלה, הבית שלי מבולגן תמיד, אני מכורה לשופינג ולאייפון שלי, ואני דחיינית איומה שעושה ה־כל בשנייה האחרונה. אה, ויש גם את העניין הזה, הפעוט, שאני לא מצליחה למצוא זוגיות.

 

 

אחרי שירדתי 20 קילו, אני תקועה באותו המשקל כבר שנתיים וחצי (צילום: גבריאל בהרליה)
    אחרי שירדתי 20 קילו, אני תקועה באותו המשקל כבר שנתיים וחצי(צילום: גבריאל בהרליה)

     

    לכתוב סיפורים של אחרים (שהצליחו קצת יותר)

    כבר קרוב לשלוש שנים שאני משמשת כעורכת המשנה של מגזין "מנטה" ונחשפת באופן יומיומי למחקרים, מאמרים, שיטות וספרים שנשבעים שאפשר גם אחרת. קוראת (וגם כותבת ועורכת) עשרות סיפורים על אנשים שהצליחו לשנות את החיים שלהם, להפוך מבטטות כורסה לבצלצלי חדר כושר חטובים וחמודים. אנשים שוויתרו על המרוץ הקפיטליסטי לטובת חיים שלווים באשרם בהודו. אנשים שהפסיקו לשים ז*& על מה שהחברה חושבת. הם כתבו על זה ספרים, עשו הרצאות TED, והרציניים שבהם (הרופאים והחוקרים) אפילו הקדישו את חייהם לתגליות שאמורות לסייע לאנשים כמוני - יצורים רצוצים שמעדיפים להיות מולחמים לספה ולבהות בנטפליקס למשך שארית חייהם, להגשים את מלוא הפוטנציאל.

     

    המילה הזאת, שאנחנו פה במערכת "מנטה" מאוד אוהבות להשתמש בה, Wellness, היא הגדרה רחבה וגדולה הכוללת בתוכה עוד המון קטגוריות. וולנס זה לא רק ללכת לפילאטיס ולהקשיב לגווינת' פאלטרו (הכוהנת הגדולה של התעשייה הזאת, למקרה שלא ידעתם) מלרלרת על קריסטלים. וולנס זה לעבוד כל הזמן בשיפור ה־Well Being שלכם. זה כולל את הסביבה שבה אנחנו חיים, את האופן שבו אנחנו מגיבים למה שקורה בעולם, זה כושר ותזונה אבל גם טיפוח העור ומדיטציה, זה ניהול הזמן, הכסף ואפילו הסטרס, וזה עולם שלם ומופלא שיש בו אינספור גישות ורעיונות לשיפור אורח החיים.

     

    האם זו תהיה השנה שבה אנצח את הגנים שלי? (צילום: גבריאל בהרליה)
      האם זו תהיה השנה שבה אנצח את הגנים שלי?(צילום: גבריאל בהרליה)

       

      לקום מהספה (בלי להתנגש בחפצים)

      כשהייתי בת 36, בסוף מאי האחרון, החלטתי שזו השנה שבה אנצח את הגנים שלי. הגנים שלי, אתם מבינים, מכתיבים לי עתיד די מבטיח: השמנה, רפיסות כללית, עישון עד גיל 70 (זה לפחות מה שסבא שלי ז"ל עשה), עבודה מסביב לשעון וחיים בסטרס בלתי פוסק. אבל אני לא מוכנה לחיות את חיי ככה. פשוט לא.

       

      אני רוצה להיות חזקה ואנרגטית. אני רוצה לחיות בבית מסודר ומינימליסטי. אני רוצה לישון טוב בלילה ולחזור לקרוא ספרים. אני רוצה להבין במה הגוף שלי רוצה שאאכיל אותו ולהצליח לעשות מדיטציה בלי לחשוב בתוך שלוש שניות על הפריט מאסוס שראיתי בסייל

      עד לפני שנה המאבק המרכזי שלי היה בעודף המשקל: התחלתי לעשות דיאטות בגיל תשע ולא הפסקתי מעולם. עברתי סוללות של דיאטניות, קבוצות תמיכה, מדקרים, מהפנטים ומכשפים. ארבע שנים מחיי ביליתי בקבוצה של אכלנים כפייתיים, הלכתי למכון לטיפול בהפרעות אכילה, נרשמתי לקבוצות כושר, ובסך הכל סבסדתי מכוני כושר ברחבי הארץ. ניסיתי הכל. לפני כשלוש שנים גם הצטרפתי לקורסים של סיון אופירי, ומשם לקחתי בעיקר את ההימנעות מגלוטן וסוכר. ירדתי במשקל, אבל נשארתי לא מרוצה. מדי פעם, בעיקר בחו"ל, גם חזרתי לבקר את הסוכר כמו שחוזרים למיטתו של מאהב הרסני - נפלתי לזרועותיהם של בן אנד ג'רי, הלכתי לישון מכורבלת עם שוקולד, ועשיתי כמה דברים שאני לא ממש גאה בהם.

       

      אבל בחודשים האחרונים אני מנסה מאוד לחזור למסלול: מקפידה על אכילה נקייה למדי, כמעט לא תעשייתית, מתאמצת מאוד להתאמן (יחד עם הסרטונים של המאמן שרון פורטנוי), אבל משהו פשוט לא עובד. זה לא המשקל שמטריד אותי, זו התחושה הכללית שהגוף חורק, והנפש גם. ואני כבר עייפה מלהיות עייפה.

       

      אז בשנה הקרובה יש לי משימה: בכל חודש אני מתכוונת להתעמת חזיתית עם נושא אחד שדורש עבודה בחיי, ואתם באים יחד איתי. נתחיל מהגוף ונעבור אל הנפש ומשם אל שאר ירקות. ואת זה אני מתכננת לעשות עם מיטב הכלים שעולם הוולנס יכול להציע לי.

       

      אני רוצה להיות חזקה ואנרגטית, אני רוצה להיגמל סופית מעישון ולהפסיק להעביר את רוב הכסף שלי לקרן על שם זארה. אני רוצה לחיות בבית מסודר ומינימליסטי (אפשר גם סביר). אני רוצה לישון טוב בלילה ולחזור לקרוא ספרים (במקום את הפוסטים המטופשים בפייסבוק, סליחה חברים). אני רוצה להבין במה הגוף שלי רוצה שאאכיל אותו ולהצליח לעשות מדיטציה בלי לחשוב בתוך שלוש שניות על הפריט מאסוס שראיתי בסייל. אני רוצה לבדוק אם הכלים האלה באמת עובדים, והכי־הכי, יותר מהכל, אני רוצה להיפטר כבר מהמחשבה המציקה הזאת - מהפשפש העקשן שלי. אולי ככה הוא סוף כל סוף ירפה.

       

       

         

        ה־Well Being מתחיל כאן

        במהלך השנה הקרובה חגית תנסה להגיע למקום טוב יותר ביחס לשורה של דברים שמפריעים לה כיום בחיים. ברשימה (סדר אקראי): להשתחרר מהעייפות ולהתמלא באנרגיה, לנהל את הזמן טוב יותר, להפחית זמן מסכים, לעשות כושר, ללמוד למדוט (להתפקס), לנסות יוגה, להפחית את תסמיני ה־PMS, לעשות סדר בבית ולהיפטר מחפצים מעיקים, להתנהל טוב יותר כלכלית, ללמוד לאהוב את הגוף שלה, להפסיק לעשן, למצוא זוגיות.

         

        מדי חודש היא תחלוק כאן את המפגשים עם המומחים הרלוונטיים, ההשגות והתובנות. את הפרויקט ילוו שני אנשי מקצוע:

         

         (צילום: לימור שי, אלבום פרטי)

          אורית פרי, פיתוח אישי בארגונים ובעסקים. מלווה מנהלות ומנהלים, בעלות ובעלי עסקים ואנשים פרטיים בתהליכי שינוי. מרצה ומנחה: "המוטו שלי הוא לשנות, לממש, לחגוג. אני חוגגת את החיים ומלמדת אנשים לחגוג את החיים. בכל המסגרות שאני פועלת בהן, בתהליכי ליווי אישיים, בהרצאות ובסדנאות, אני נותנת מערך שלם של הבנות וכלים שמאפשרים לחיות מתוך שמחה ובכך להפיק את המיטב מחייהם, לבטא את עצמם באופן מלא ולחיות באנרגיות גבוהות".

           

          ד"ר ראובן ברק, בוגר בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים, התמחה בכירורגיה כללית ובכירורגיית ילדים. מ־1992 עוסק ברפואה סינית, מתמחה ברפואת נשים, רפואת ילדים ורפואת הנפש. מראשוני ובכירי המטפלים ברפואה הסינית בישראל ומחבר הספר "מדריך מפה לריפוי טבעי - הדרך לחיים בריאים".

           

          איפור: אילנה פיצ'חדזה ל"סולו" /// שיער: אלכס גוררי ל"סולו" במוצרי Amica /// חלוק, מגבת, כוס: GOLF & CO /// חולצה: טופּשופּ /// קופת חיסכון: "יחודי" - גאדג'טים, מתנות מיוחדות ומוצרי אבטחה - פלד יבוא ושיווק

           

           

           

          הגיליון החדש של מגזין מנטה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי יחזקאל)
          הגיליון החדש של מגזין מנטה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי יחזקאל)
           
          הצג:
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד