מועדון החשפנות "פוסיקט", שממשיך לפעול בכיכר אתרים למרות שלילת רישיון העסק שלו, יתפנה משם בסוף שנה זו - כך נודע לערוץ האדריכלות של Xnet.
למרות מאבק ממושך של המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות לסגור לאלתר את המועדון, ולמרות פשיטת המשטרה ושלילת רישיון העסק על רקע חשדות לזנות שמתנהלות במועדון בפועל, הוא ממשיך לפעול כרגיל גם כיום. רק לאחרונה עלה שוב המקום לכותרות, כאשר נחשפה הקלטת שבה נשמע יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, מתהולל במסע לילי בין מועדוני חשפנות. אחד מחבריו לנסיעה מתפאר באוזניו: "אחי, אתה יודע כמה בחורות הייתי איתן ב'פוסיקט', יא מטומטם?"
מאחר שלא העירייה ולא המשטרה הצליחו להביא לסגירת המטרד, התשובה יכולה להגיע מהבעלים הנוכחיים של המבנה השכור - חברת JTLV, שרכשה את השטחים הפרטיים בכיכר אתרים במטרה להרוס את הכיכר לטובת מקבץ גורדי שחקים.
בתשובה לשאלת Xnet, האם החברה מתכוונת להמשיך ולאפשר את קיום המועדון, מסרו בעלי JTLV: "לאחרונה הודענו לבעלי מועדון ה'פוסיקט' כי אין בכוונתנו להאריך את החוזה עמו, שתוקפו יפוג ב-31 בדצמבר 2018, וכי מועדון החשפנות הפועל במקום ופוגע באיכות החיים של דיירי האזור, ייסגר סופית. טרם החלטנו איזה עסק יחליף את המועדון. בכל מקרה, לא נשכיר את המקום עבור עסקי חשפנות או עסקים דומים אחרים". השאלה היא אם היזמים ירצו לתת לקולוסיאום לפרוח מחדש, או שיעדיפו להשאיר אותו סגור כדי לחזק את הרושם שכיכר אתרים חסרת סיכוי, מלבד הריסה. בהנחה שהם יסכימו לתת צ'אנס לאופציה הראשונה - יצאנו לדרך.
הקולוסיאום בכלל היה כל-בו שלום
לא תמיד היה מדובר במועדון ידוע לשמצה. המבנה העגול והמונומנטלי, שהוא אחד הסמלים הידועים של חיי הלילה בתל אביב כבר 40 שנה, ידע הצלחות גדולות, נפילות גדולות ונטישות גדולות. מאז נפתח המבנה והייחודי במפגש של שדרות בן גוריון ורחוב הירקון, כחלק מכיכר אתרים (בתכנונם המשותף של האדריכלים יעקב רכטר עם ורנר יוסף ויטקובר), הוא איכלס אתרי בילוי ופנאי חריגים בשאפתנותם.
כאשר נחנכה הכיכר בסוף שנות ה-70, היה המבנה המעוגל אחת האטרקציות המסקרנות ביותר. דיירת-הבכורה הייתה שלוחה חדשנית של "כלבו שלום" (חנות הכל-בו הוותיקה במגדל שלום ברחוב הרצל). המהלך לא הוכיח את עצמו והחנות נסגרה במהרה; אחרי שגם "כלבו שלום" עצמו נסגר, לא הצליחה תל אביב להציע חנות כל-בו ענקית, בפורמט המקובל בערים גדולות בעולם.
הגלגול הבא של המבנה העגול היה שיא תהילתו: מועדון ה"קולוסיאום", סמל חיי הלילה והמוזיקה של שנות השמונים, על עיצובו הכסוף והאפלולי ואלפי הבליינים שהתמגנטו אליו מכל רחבי הארץ, עם הופעות מוזיקה שאנשים מבוגרים נהנים להתרפק עליהן עד היום.
ההרפתקה ההיא נגמרה יחד עם שנות השמונים, החזיקה מעמד עוד כמה שנים ודעכה סופית עם התקדמותן של שנות התשעים.
אחרי כעשור שבו המבנה עמד בשממונו, נעשה ב-2008 שיפוץ מקיף לקראת פתיחתו של מועדון חברים מפואר בבעלותו של איש חיי לילה ידוע באותה שעה, חיים פנחס. הראיונות היו יומרניים וההבטחה מסקרנת, רק שהקהל לא מיהר להגיע והכישלון היה זריז. אחרי עוד כמה שנים של נטישה, עבר לשם הדייר הנוכחי, שהפך את תהילת העבר למבוכה מתמשכת.
מה אפשר לעשות עם הקולוסיאום
למרות רצונם של אנשי JTLV לקדם במהירות את הרס הכיכר לטובת מגדלים, היא לא תיהרס בקרוב. קידום העסקה נעשה בניגוד לחוק, כפי שנחשף ב-Xnet, ובית המשפט הורה לעירייה לפתוח מחדש את מכירת חלקה בחניון "אתרים" ליזמים. נראה כי היזמים אינם יודעים מה לעשות עם המבנה, ומחפשים רעיונות. מכיוון שכך, החלטנו בערוץ האדריכלות לסייע להם ולהעלות רעיונות יצירתיים לשימושים העתידיים של הבניין המפורסם. לא עוד מועדון כושל, אלא אטרקציה שיכולה לשפר את איכות החיים בתל אביב ולהפיח חיים – זמניים או קבועים – במבנה הוותיק.
12 אדריכלים, אדריכלי נוף ואמנים התבקשו להציע רעיון. רק אחד מהם חושב שעדיף להרוס את המבנה, וכל השאר מחבבים אותו. אדרבא, כל ההצעות מוכיחות כי צורך בשינויים מרחיקי-לכת ויקרים מדי, כדי לחזק את האטרקטיביות של כיכר אתרים לתושבים ולתיירים, ולשפר לאלתר את התדמית הגרועה שדבקה באחד המקומות הכי מרכזיים בתל אביב. מי יודע, אולי בסוף ישתכנעו אפילו היזמים שלא חייבים להרוס את הכיכר.
1. אדריכלית הנוף יעל מוריה: מרכז מידע תכנוני
מוריה הגישה בעבר הצעה לחידוש הכיכר , עיצבה את כיכר דיזנגוף המתחדשת וחידשה את "גן יעקב". שותפה במשרד אדריכלי הנוף "מוריה סקלי"
"זה לא יכול להמשיך להיות מקום פרטי. המבנה נמצא בציר של מפגש, בין הקצה של 'טבעת השדרות' לבין הטיילת, צמוד למרכז העיר הלבנה. לכן הוא צריך להיות מרכז עירוני, מקום של אחריות ציבורית, סוג של 'מגדל שומר היערות'.
"מקום שבו ניתנת לתושבים ההזדמנות להיחשף לכל מה שקורה בעיר בתחום הפיזי, ונקודת מוצא לסיורים. יוצבו שם דגמים של פרויקטים שנבנים בעיר, יתקיימו דיונים ושולחנות עגולים על פרויקטים נקודתיים או נושאים כמו מגדלים בעיר. בפריז יש מקום דומה, ה'ארסנל' (Pavillon de l'Arsenal, מ"י), שהוא מרכז מידע אדריכלי ואורבני שאליו תמיד באים כדי להתעדכן מה קורה בעיר. החלק החיצוני של המבנה צריך להפוך למרפסת גדולה, שממנה אפשר להשקיף על הסביבה, ובחלקים הפנימיים צריך מקומות יותר אינטימיים ושקטים, שבהם אפשר לקיים דיונים ולהציג מצגות".
2. אדריכל הנוף רם אייזנברג: גינת ליטוף
אייזנברג תכנן את גן שדרות ההשכלה וגן קרית ספר , שניהם בתל אביב
"מה שחסר במרכז תל אביב הוא מקום למשפחות עם ילדים קטנים. מקום שאפשר להיכנס אליו, לשבת על ספסל, לראות וללטף בעלי חיים.
"אפשר להשתמש בגג הצחיח של המבנה, לגדר אותו, להוסיף קש ולגדל שם חמור או גמל. פעם היה בקצה השני של שדרות בן גוריון גן חיות, שהיה מקום נפלא לפגוש ולגעת בבעלי חיים, וכבר שנים שהוא איננו. מאוד נחמד שבאמצע העיר, ובאמצע המקום הכל כך אורבני של כיכר אתרים, יש מקום כפרי, ובסך הכל מאד פשוט לבצע את העבודה - כי הרבה יותר קל להפוך בניין לאורווה מאשר להפוך אורווה לבית. זה מקום קל לתפעול ולתחזוקה, שמכניס הרבה חיים.
"כשאני הייתי ילד, בקיבוץ נתיב הל"ה, אחד הדברים שהכי אהבנו היה ללכת לפינת החי. שם היינו פוגשים עיזים, כבשים, ארנבות, חמורים - חיות שבמשך אלפי שנים עברו ביות, וטוב להן מאוד כאשר יש להן תנאים טובים".
3. האדריכל אריה קוץ: מרכז אירועים שקוף
קוץ הוא שותף במשרד האדריכלים "ניר קוץ"
"כדי לחבר בין הרצון לחשוף את האיכויות האדריכליות של הבניין עם התביעה לשקיפות שלטונית, אני מציע להשכיר את השטח לתקופות קצרות לטובת אירועים, ירידים, אירועי פופ-אפ וכל מי שירצה לשכור, ובתנאי שתישמר שקיפות מלאה. הקירות לא יוסתרו, ולא יוצבו אלמנטים מסתירים ליד הזכוכית".
4. האדריכל ישראל גודוביץ: מרכז מידע תיירותי
עיצב ב-1980 את מועדון ה"קולוסיאום"
"לפני שפנו אלי לעשות את המועדון, המקום בכלל היה מיועד להיות ציבורי. הפטרייה הייתה צריכה להיות מרכז התיירות של תל אביב, מקום לתיירים שיורדים מבתי המלון, הולכים בטיילת ויהיה להם מרכז מידע כמו בכל עיר תיירותית בעולם. רכטר לא היה דביל, הוא עשה את זה נכון.
"אחר כך שינו את זה, כמו שמשנים פה כל דבר, כדי להרוויח קצת ארנונה. המבנה היה צריך להיות פתוח – פלטה עם גג, סוג של מרפסת גדולה. זה התאים לשנות ה-70 ומתאים גם היום. יש אמפי קטן בכניסה אליו – מקום שאפשר לשבת ולשיר או לרקוד שם, ויש עדיין שולחנות קבועים למשחקי שח ודמקה".
5. האדריכליות רות פקר ורונה לוין: מרכז תנועה וקרקס
משרד פקר-לוין תכנן את מתחם WeWork בבית "בני עקיבא" ברחוב דובנוב בתל אביב
"לשמור רק את שלד הבטון הנוקשה והגרנדיוזי, ולתלות מהתקרה אביזרי קרקסות קלילים כמו חבלים, טרפזים ובדי טיסו. להציב מעקה קל ולתת לציבור מקום פתוח לחוויה משעשעת ומשמחת מול הים. קרקסות במובן הטוב של המלה - לילדי ולתושבי העיר כנגד הלא-מוצלח שמתרחש במדינה. האלמנטים האלה, מבחינת הפרוגרמה של המבנה, מתחברים למה שהיה פה קודם אך לוקחים אותו למקום נאיבי יותר".
6. דני קרוון: בית קפה
האמן, חתן פרס ישראל, עיצב בתל אביב את "כיכר לבנה" ואת "כיכר התזמורת"
"הייתי מציע כהצעה ראשונה להרוס אותו. אבל אם אי אפשר להרוס, אז הדבר שיכול לפרוח שם במקום מועדון חשפנות הוא בית קפה. מקום שאפשר לשבת בו ולהשקיף על הים. ראשית כל, צריך להחליף את הזכוכית האטומה לזכוכית שקופה, כך שניתן יהיה להסתכל מצד אחד על שדרות בן גוריון ומצד שני על הים. בית הקפה גם יוכל להשתמש ברחבה, בעיקר בקיץ עם שמשיות".
7. האדריכלית מאירה מור: מרכז כנסים
חברת העמותה "לא למגדלים בכיכר אתרים" ובעלת משרד אדריכלים
"תל אביב היא עיר עולם. יבואו מכל העולם לכנסים שייערכו שם. יש מלונות סמוכים לטובת האורחים, והמרכז ימשוך פעילות בינלאומית בעיר שנמצאת על הים. צריך להתקין מושבים לקיום ההרצאות, אולי מסעדה או בית קפה, שירותים וחדרי משרדים. ואם לא אולם כנסים - אז מוזיאון לאמנים צעירים, ואולי אולם אירועים".
8. האדריכל רענן שטרן: קולנוע קלאסי
שותף במשרד RUST architects לעיצוב פנים ואדריכלות
"קולנוע קלאסי יכול להיות הצלחה. המקום קרוב לים, והוא מושלם לבילוי עירוני בתל אביב. בשנים האחרונות בתי הקולנוע חזרו לחיים, אחרי שיצאו מהערים לאזורי תעשייה ולמבנים תעשייתיים. בתי הקולנוע רלוונטיים לעיר כמו תל אביב, שזקוקה לאתרי בילוי פשוטים ומשפחתיים. משפחה תתחיל את בוקר שבת בסרט, ומכאן תמשיך אל חוף הים הקרוב.
"זה שימוש שתמיד מביא סביבו עוד עסקים של מזון ובילוי, ומייצר התקהלות שיכולה להתכנס בכיכר הקיימת, שצריכה לעבור רק שיפוץ קל".
9. האדריכלית מיכל קימל-אשכולות: תערוכות ומסיבות פתוחות
מתכננת מוזיאון הטבע בתל אביב והיכל הזיכרון הלאומי בהר הרצל בירושלים, שותפה במשרד "קימל אשכולות"
"הבעיה הקשה של המקום היא הסגירוּת. הוא לגמרי לא מתקשר עם הסביבה שלו, למרות שכאובייקט הוא מוחצן ובולט. הוא דבר והיפוכו. הייתי מציעה לפרק את כל החזיתות והקירות ולהשאיר רק את הרצפה והתקרה, כך שהמבנה יהיה פתוח לקיים בו מיצבי אמנות ואדריכלות. במקביל אפשר יהיה לערוך בו מסיבות והופעות".
10. לירון הרשקוביץ: קולנוע חברתי-חינוכי
מייסד ומנכ"ל עמותת "לצאת מהקופסא", המעודדת סביבות עבודה ליוצרים ויוזמת אירועי תרבות
"בעידן שבו הורסים בתי קולנוע ומבני תרבות, דווקא הקולוסיאום - שהיה מבנה עם ערך תרבותי חברתי - יישאר כזה, או יותר נכון יחזור להיות כזה ויהפוך לקולנוע חברתי. חשוב שעיריית תל אביב תיקח את המושכות ותאפשר להציג בו סרטים חברתיים וחינוכיים לתלמידי בתי הספר, וסרטים לילדים ולמשפחות במחירים סבירים בערבים ובסופי שבוע.
"אפשר להקים בלובי מוזיאון, המציג את תרבות בתי הקולנוע המפוארים של תל אביב. גם את הכיכר הפתוחה ניתן לקשר לנושא בתי הקולנוע, בעזרת גינה ציבורית עם מתקני משחקים ושעשועים בנושא קולנוע, לילדים ולמשפחות הצעירות בעיר".
11. ניסן אלמוג: טבע עירוני וחולי
יזם וחוקר תרבות עירונית
"הכיכר היא סוג של הפרדה בין העיר לחוף הים, ואני מדמיין כמה משאיות עמוסות בחול שפורקות אותו בכיכר, בתוך הקולוסיאום ועל הגג שלו. כך נוצרת גבעת חול גדולה, שתהיה מעין-תזכורת לגבעת הכורכר שהייתה פה עד שבנו את הבניין הענק הזה.
"בתוך החולות אפשר לגדל צמחיית חוף שנעלמה מהאזור הזה ומהעיר בכלל. הצמחייה תגדל גם בתוך הבניין, שיהפוך לאתר טבע עירוני וציבורי לחלוטין. עשו זאת ב-High Line בניו יורק, ובמקביל יש שם קבוצה שרוצה להפוך תחנת רכבת תחתית נטושה לגן ציבורי, עם מראות מיוחדות שיחדירו פנימה אור. גם באזור התעשייה בבת ים לקחו מפעל נטוש והפכו אותו לסוג של גן עירוני. הכל אפשרי.
"בנוסף, הייתי מציג בכיכר עצמה תצוגה על המקום – משכונת מחלול, דרך הקמת בריכת גורדון וכל גלגוליה, וכמובן סיפורה של כיכר אתרים: הצלחתה הקצרה, נטישתה, והדיון הנוכחי שמתקיים עליה".
12. האדריכלית בתיה מלול-סבירסקי: מרכז צעירים
בעלת משרד "באה אדריכלים", המתמחה במבני ציבור
"לתת את המבנה לקבוצה של אנשים צעירים, שבאמצעות העירייה יפעילו מקום שבו יוכלו לעבוד בסגנון WeWork או בסגנון 'צעירים במרכז' הירושלמי, ולתת למקום אופי קהילתי. לכן, מלבד מקום עבודה אפשר יהיה להציג בו גם תערוכות ולקיים פעולות ואירועים חברתיים, כאלה שלא רק יתקיימו במבנה עצמו אלא גם יצאו החוצה לכיכר - שהיא היום כמו מדבר.
''חידוש המבנה לשימוש של מרכז צעירים זמני לא דורש השקעות גדולות, והוא ינצל את השטח בצורה מיטבית מבלי להתחרות או לפגוע בחזות ארכיטקטונית המאוד חזקה של הבניין והכיכר. אני מציעה לפתח צמחייה באופן משמעותי, ובכיכר להוסיף ריהוט רחוב עם הצללה. הייתי הולכת על צבעוניות שמחה. בתוך הבניין אפשר לחלק את האולם הגדול למגוון אזורי עבודה ויצירה, כשבדומה לצורת הבניין עצמו גם את המחיצות הפנימיות רצוי לעצב כמחיצות מעוגלות מקרטון, שאפשר להקים, להזיז ולהסיר בקלות".
----------------
8 סיבות להתנגד לתוכנית המגדלים בכיכר אתרים
