לא חייבים מגדלים בכיכר אתרים: החלופות שהעירייה מתעלמת מהן

תוכנית המגדלים בכיכר אתרים, שמעוררת סערה בגלל חסימת הים והמרחב הציבורי לטובת גורדי שחקים וקניון, היא מהלך שעיריית תל אביב-יפו מקדמת במלוא הכוח מתוך כוונה לממשה. הציבור לא הוזמן לתת את דעתו על המהלך ולהביע את מורת רוחו – אך תמוה עוד יותר שהעירייה בחרה דווקא בחלופה הזו, בזמן שיש גם חלופות אחרות. אף אחד מהן אינה כוללת מגדלים.

ערוץ האדריכלות של Xnet שולף מהמגירה תוכניות נוספות – אחת מהן אף נעשתה ביוזמת העירייה, שקידמה אותה עד שנטשה אותה לפתע לטובת היזם הנוכחי - שלא כללו מגדלים חוסמי-רוח, בינוי מאסיבי או קניון גדול שצריך לעבור בו בדרך אל הים.

1. ההצעה שהעירייה נטשה: מוריה סקלי

לפני כארבע שנים יזמה העירייה, בהובלת אדריכל העיר יואב דוד, מהלך לשיקום ולשיפוץ כיכר אתרים המוזנחת. התכנון הופקד בידיו של משרד אדריכלות נוף מוערך, "מוריה-סקלי" (יעל מוריה ודוד סקלי), אלא שהפרויקט נמשך ממנו ברגע האחרון.

״זה היה פרויקט יפה של העירייה", נזכרת האדריכלית פרופ' יעל מוריה. "היא רצתה להשמיש מחדש את הכיכר ולהחזיר אותה למסגרת מערכת השטחים הפתוחים של העיר. למדנו את השטח וניסינו לזהות את הבעיות שלו נכון להיום - מעבר להזנחה, למים שנוזלים לחניה, לריצוף האבן המסוכן ולבטון שהתיישן – כדי להבין משהו על ההתנהלות של הכיכר במרחב העירוני. ומה שהבנו, זה שחשוב להנגיש את המרחב״.

מוריה-סקלי הספיקו לחדש את בריכת גורדון במסגרת התוכנית...(צילום מיכאל יעקובסון)

... אבל את החלק של כיכר אתרים שללו מהם, ברגע שבעלי הקרקע התנגדו - ודחפו לתוכנית המגדלים שמקודמת מאז(הדמיה: מוריה סקלי. סטודיו נוף ואדריכלות )

מוריה וסקלי זיהו, כי הרמפה שמובילה מקצה שדרות בן גוריון אל הכיכר והחוף חוסמת במקום לחבר: השיפוע שלה חד מדי ומקשה על הנגישות, וגם מסתיר את המבט לים ויוצר דיסאוריינטציה. ״אחרי הרבה חלופות החלטנו למשוך את הרמפה פנימה, אל השטח המרוצף של הכיכר״, מסבירה מוריה (שמורידה בימים אלה גם את כיכר דיזנגוף אל מפלס הרחוב), וכדי להקל על הנגישות לכיכר, תוכננה מעלית פתוחה וגדולה להעברת אופניים בין המפלסים. המטרה: לחבר את מפלס הכיכר המוגבהת אל מפלס הטיילת ובריכת גורדון למטה. וכמובן: תיקון הריצוף הגרוע והרעוע.

כדי לפתוח את המבטים, החליטו במוריה-סקלי להוריד חלק ממעקות הבטון האטומים ולהתקין במקומם מעקות שקופים. את האמפי הקטן, שמסתיר את המבט מהשדרה לכיוון דרום-מערב, הוחלט גם כן להסיר, וכך גם את המדרגות הלולייניות במרכז הכיכר.

התוכנית עמדה לפתוח את המפגש התקוע בכיכר, בין ציר צפון–דרום (המקביל לטיילת) אל ציר מזרח-מערב (משדרות בן גוריון לים). בנוסף ניסו המתכננים גם לטשטש במשהו את השמש הקופחת על הכיכר הפתוחה (בעיה ידועה בכיכר הבימה של דני קרוון) באמצעות הצללות, תוך שתילת צמחים בפינות שונות.

אבל אז התעוררו בעלי הקרקע, והתוכנית השתבשה.

״כשהעירייה יזמה את התוכנית", מזכירה מוריה, "זה נעשה בשיתוף הדיירים והבעלים. מי שניהל את הבעלים היה דובי שיף (מבעלי מלון ״מרינה״, ה"ש), שכנראה היו לו תוכניות אחרות. זה הפך למאבק של העירייה מול הבעלים הפרטיים, ובינתיים מי שסופג את זה הכי הרבה זה הציבור״. התוכנית כבר אושרה בוועדה המקומית, אך באוגוסט 2013 בלמו אותה בעלי הקרקע בראשותו של שיף. במקביל, כך מתברר בדיעבד, קודמה הצעה חלופית, עתירת שטחים לגובה ולרוחב, שהניחו היזמים הנוכחיים על שולחן העירייה, בעזרת שמו הנוצץ של האדריכל הבריטי הנודע נורמן פוסטר.

כמי שהוזמנה מטעם העירייה לתכנן חלופה שתשמור על השטח הציבורי הפתוח בכיכר אתרים, מה דעתך על תוכנית המגדלים שהעירייה מקדמת במקומה עכשיו?

״זו אולי תוכנית בינוי מצוינת, אבל בלי הבנה של בינוי עירוני על שפת הים חוזרים על טעויות העבר. ראשית, הניסיון שלהם לשכנע שהשאירו שם הרבה שטחים פתוחים - אני תוהה אם אכן זה ככה; בנוסף, אחת הבעיות הגדולות שלנו זו אדריכלות שנבנית בקומות ובמפלסים שונים. היום אנחנו כבר יודעים שהם לא כל כך מוצלחים, וכפי שאני מבינה מהתוכניות חוזרים על הטעות של הפרדה מפלסית. אם כבר בונים, זו הזדמנות לעשות אחרת״.

יש לך הצעה אחרת?

״בינתיים הכיכר ממשיכה לסבול מההזנחה. אפשר היה לשקם אותה לטובת הציבור גם ל-10 השנים של תכנון ובינוי הפרויקט״.

2. להוסיף מפרק: אופיר צרפתי וברק הררי

טרם יבש הדיו על החלטת הערר שהפילה את תוכניתם של מוריה-סקלי, וכבר קמה יוזמה חדשה לתכנון הכיכר. זה קרה ב-15 באוגוסט 2013, רק עשרה ימים אחרי הדיון בוועדה וערב הבחירות המקומיות, כשהאדריכל ישראל גודוביץ (פעם מהנדס העיר) הכריז על תחרות לתכנון כיכר אתרים. הפעם, הוא הבטיח, זה יקרה בשיתוף בעלי הנכסים בכיכר, שיתרמו פרסים לזוכים בסך כולל של 30 אלף שקל.

הגל של צרפתי והררי(הדמיה: אדריכל אופיר צרפתי ואדריכל ברק הררי)

דינמיות שהכיכר הנוכחית לא מתאפיינת בה(הדמיה: אדריכל אופיר צרפתי ואדריכל ברק הררי)

תנועה מפרקית זורמת, בקימור ולא בפינות חדות(תכנית: אדריכל אופיר צרפתי ואדריכל ברק הררי)

המציאות הייתה שונה: היזמים קידמו את תוכנית המגדלים, ולא באמת היו מגויסים לחזונו של גודוביץ. לתחרות, שנעשתה בלוח זמנים דחוק, ניגשו 16 מתמודדים. האדריכלים אופיר צרפתי וברק הררי ניסו להימנע, ככל האפשר, מפגיעה במבנה של הכיכר. "הלבשנו עליה מסכה שמתאימה יותר לתכנון עכשווי״, מתאר צרפתי בשיחה עם ערוץ האדריכלות של Xnet. ״חיפשנו תנועה מפרקית זורמת, שתחבר בקו אחד את העיר והים בקימור, ללא פינות או שבירות של הצורה״.

ההצעה מזכירה גל ששוטף את הכיכר, ולא מכיוון הים אלא דווקא מכיוון העיר, כשהוא נשבר בתצפית על החוף ועל בריכת גורדון. צרפתי והררי דאגו שהמדרך המעוגל יהיה נגיש למוגבלים ויתאים לרכיבה על אופניים – שתי קבוצות אוכלוסייה שמדירות רגליהן מהכיכר הנוכחית.

מה דעתך על תוכנית המגדלים הנוכחית?

״אני לא ממש יודע מה עשו עכשיו, ואני לא יודע מה מתרחש מאחורי הקלעים, אבל מדובר בנקודת ציון עירונית. צריך משהו יותר תרבותי, ולא כלכלי. העירייה עושה חישובים כלכליים, וזה לא נראה נכון בנקודה הזו. זהו קצה של שדרה בתל אביב, אנשים יכולים לעשות על זה דוקטורט, והם תוקעים שם מגדלים. חומה על הים. במקום שהעיר תישפך, העירייה מונעת את זה. זו נראית לי טעות״.

מה כן אפשר לעשות?

״לחזור על אותה תחרות, לתת לאדריכלים צעירים הזדמנות להביא רעיונות, ולשמור על הרעיון שהכיכר תהיה משהו תרבותי. באופן אישי חתמתי על העצומה שמתנגדת לתוכנית, אבל זה לא יעזור״.

3. הגורילה יוצאת לדרך: יערה קפלן צייטלין

גם האדריכלית יערה קפלן צייטלין השתתפה בתחרות של גודוביץ, אלא שהיא באה אליה מתוך נוסטלגיה לביקורי-ילדות אצל סבתא, שהתגוררה ברחוב הירקון סמוך לכיכר אתרים, "המקום שהיה הכי דומה לאיך שדמיינתי את אמריקה עד אז".

"אמא שלי ואני היינו הולכות לשם כמה פעמים בערב", כתבה קפלן צייטלין במסמכי התחרות, "וסבתא הייתה אומרת 'אל תלכו לשם, מסתובבים שם כל מיני פושטקים על קטנועים'. אבל בכל זאת הלכנו. גורילה גדולה ומרשימה הייתה תלויה על דוכן הצילינדר שנקרא 'ספארי', והייתי שואלת את אמא שלי אם הגורילה אמיתית. באחת הפעמים אמא שלי הסכימה שניכנס לאחת מחנויות התיירים, שבה הדפיסו מדבקות על חולצות. בחרתי חולצה אדומה ומאחורה הודפס עליה שמי י-ע-ר-ה. לבשתי את החולצה עוד בחנות וצעדתי איתה בגאווה בחזרה אל הבית של סבתא שלי. חוצה את גשר הבטון לגן העצמאות ומדלגת בסנדלים על סלעי הכורכר שלצד המדרכה, עד שאי אפשר וצריך לחזור למדרכה. פתאום, מאחורה, מישהו שאני לא מכירה קרא בשמי״.

ההצעה של יערה קפלן צייטלין(הדמיה: אדריכלית יערה קפלן צייטלין)

כמו הדרך שעשתה הילדה יערה מהכיכר לבית סבתא, חשובה לה הדרך כאדריכלית. היא זיהתה את הכיכר כמקום-מעבר ולא כמקום-שהייה; דרך המחברת בין הים ליבשה, בין שדרות בן גוריון למגדלור, בין גן העצמאות לטיילת. התוצאה היא דרך מרחפת (פיזית ורעיונית), שנמתחת מקצה שדרות בן גוריון דרך הכיכר, הופכת לגשר מרחף וחובקת כספירלה את המגדלור הסמוך. ציר נוסף, החוצה את הכיכר מצפון לדרום ומוביל למרכז המסחרי, ירוצף בצבעים המרכיבים את לוגו העירייה.

״הרעיון הוא להעיר - גם לעורר לחיים וגם להפוך את הכיכר לחלק מהעיר״, מסבירה קפלן צייטלין. בחלופה שלה מתוכננות שלוש זירות התרחשות; האחת תאכלס את המרכז המסחרי הנטוש שיהפוך לשוק; השנייה תשמש כזירת החלקה לרוכבים מול האמפי; והשלישית היא המבנה העגול (כלבו שלום, הקולוסאום והיום מועדון חשפנות) שיציע הופעות ואירועים.

מה דעתך על התוכנית העתידית?

״כואב לי שהורסים את העיר. אני מאחלת שזה לא יקרה, למרות שאני קצת פסימית".

4. השדרות יחתכו את הכבישים בדרך לים: ישראל גודוביץ

כל התוכניות שהוגשו לתחרות של גודוביץ נשארו במגירה, והוא עצמו – שיזם את התחרות בשיא מאמציו להתמודד על ראשות העירייה מול רון חולדאי – הפסיד כצפוי. המתמודדים באו בטענות קשות למארגן, וקפלן צייטלין טוענת כי "התחרות הייתה הונאה, היא חלפה כמו הרוח בכיכר״.

ישראל גודוביץ, מה אתה היית מציע לעשות בכיכר אתרים?

"אני חשבתי על פתרון שימשיך את השדרות, כך שהן יחתכו את הירקון והכבישים האחרים, כמו בכל מקום אחר בעיר. מה פתאום יעקב רכטר (מתכנן הכיכר, ה"ש) והעלה את מפלס הולכי הרגל? כי היה צריך, או כי זה היה אופנתי? מזה התחיל כל הדרעק. זו שגיאה על שגיאה על שגיאה״.

5. כל עיר צריכה מרפסת: אמנון רכטר

יש מי שחושב שההגבהה של הכיכר אינה שגיאה; אדרבא, לדעתו היא צריכה להיות גבוהה עוד יותר.

האדריכל אמנון רכטר, בנו של יעקב רכטר שתכנן את כיכר אתרים, אומר ל-Xnet כי ״העיקרון הגאוני של הפרויקט הוא המרפסת המוגבהת. תל אביב לא נשפכת לים, ויש מקום לנקודה שהיא מרפסת מוגבהת שנותנת נקודת עצירה, נקודה שבה אתה מסתכל על העיר אבל לא לגמרי בעיר, כשאתה חלק מהים אבל לא לגמרי בים. אזור דמדומים בין השניים, שבו אתה גבוה וחשוף גם למצב האורבני וגם לחוף. אסור לאבד את הדבר הזה".

התוכנית המקורית של יעקב רכטר, שבנו אמנון מחזיק במשרדו היושב בכיכר אתרים(מודל: באדיבות ארכיון משרד רכטר אדריכלים)

''שגיאה תכנונית'', אומר הבן על התכנון העיצובי של הכיכר, בנוגע למסחר האפלולי והבלתי ממוזג(תכנית: באדיבות ארכיון משרד רכטר אדריכלים)

אמנון רכטר אומר את הדברים בפגישה במשרדו, שנמצא בכיכר אתרים המוזנחת, "ואני מתנגד לפתרון של יעל מוריה, שעושה בנאליזציה של הבינוי. זו טעות. להיפך, צא מהעיר, תעצור רגע ותקבל מבט על החוף שאחרת לא היית מקבל אם היית יורד ישר למטה״.

כדי לשמר את האיכות הזו, לצד פעילות שתשקם את הכיכר, מציע רכטר להגביה את פני הכיכר בעוד מפלס אחד לפחות, בנימוק שגם תל אביב גבהה מאוד מאז חנוכת הכיכר ב-1975. בגובה הכפול שייווצר בין מפלס העיר לבין פני הכיכר, כ-12 מטרים (בהנחה שיוכפל הפרש הגובה הנוכחי), ימוקמו פעילויות שהולמות עומק בינוי כזה: במקום החללים הקטנים והנטושים יופעלו מוקדי תרבות, סטודיות לאמנים, מרכז רפואי לספורטאים, פעילויות ימיות, שכונתיות וקהילתיות.

אמנון רכטר סבור, כי בתכנון העיצובי של הכיכר "יש דיכוטומיה תהומית בין החלקים העליונים והחלקים התחתונים. באותה תקופה לא ידעו איך להתייחס למרחב חצי פתוח חצי סגור עם מסחר, והם לא מוצלחים, לא ממוזגים ולא מוארים, ולכן לא היו להם מראש סיכוי. מדובר בשגיאה תכנונית״. את החניון מציע רכטר להוריד למפלסים תת-קרקעיים. ולפנות את החניון התחתון לטובת חזית מסחרית שתלווה את מקטע הטיילת שעובר במקום.

לדעתו, צריך להחזיר לכיכר את פטריות הבטון שהוסרו ממנה בתחילת הקיץ (עקב סכנה בטיחותית) ואת גופי התאורה המקוריים, ואת השטחים הרבים שמעוגנים כעת בתוכנית המתאר, הוא מציע לרכז באזור הצפוני של הכיכר. ״אני לא הייתי עושה את זה", אומר רכטר "אבל אם כבר צריך מגדלים - אז הייתי מרכז את זה בנקודה הצפונית. המשמעות: להרוס את מלון "ליאונרדו" (מרינה) וסביבתו כדי לרכז שם שני מגדלים למגורים ולמלונאות בני 40-50 קומות בשטח בנוי של 50 אלף מטר.

חישוב הגיוני, רק שהוא מגיע רק לכמחצית ממה שמאפשרת תוכנית המתאר.

״נכון, אבל צריך להיות צנוע ואפשר להרוויח יפה. היזמים עדיין יקבלו שטחי מסחר גדולים, ואפשר להושיב את המגדלים על פודיום עם לופטים גבוהים לצעירים, כדי לתרום עוד התרחשות במפלס הקרקע".

רכטר, שמשלם בעצמו שכירות לבעלי הקרקע, מדגיש כי "היזמים ובעלי הקרקע צריכים להרוויח – זו קרקע שבחלקה היא פרטית – אבל עיריית תל אביב לא יכולה להתנהג כמו יזם פרטי. הפריזמה שבה היא מסתכלת על פרויקט היא שגויה. גם אם רון חולדאי ועודד גבולי עושים דברים טובים בעיר, במקרה הזה הם שוגים שגיאה נוראית, ואני מקווה שזה לא מאוחר״.  

-----------------

דמיינו כאן מסיבה המונית. כיכר אתרים - הפוטנציאל! לחצו על התצלום (צילום: משה מילנר, לע"מ)