בעיצומה של מגפת הקורונה, העתיקה "בזק" את מרכז פעילותה מתל אביב ומראשון לציון אל בניין חדש באזור התעסוקה של חולון. את הבניין הבולט בסביבתו הקימה קבוצת עזריאלי, ושבע מתוך 11 קומותיו מושכרת לענקית התקשורת הישראלית.
עד לפני עשור ריכז האזור כמה ממפעלי התעשייה הגדולים שפעלו במרכז הארץ, אך ככל שהמדינה עודדה העתקת מפעלים לפריפריה ובמקביל התכווצה התעשייה המקומית, התפנו המפעלים הוותיקים והם מוחלפים בבנייני משרדים.
הקיבעון הישראלי למסכי זכוכית ולתוצר מנוכר
אין כאן חריגה מהאופנה השלטת באדריכלות הישראלית הנוכחית, ותעיד על כך הגישה העיצובית הקבועה והמקובעת: מבחוץ מסכי זכוכית ולוחות אלומיניום, עם הסטה מסוימת של גושי הבניין בניסיון לייצר אופי; בפנים מפלסים שטוחים וחזרתיים; את פניהם של הבאים מקדמת רחבה מרוצפת עם כמה עצים לקישוט; העובדים אינם מסוגלים לפתוח חלונות, והבניין כולו מתבסס על מיזוג אוויר מלאכותי. יחד עם זה, הוא עונה על תקן הבנייה הירוקה LEED Gold. עוד מרכיבים טיפוסיים הם מרפסות קומתיות, כאלמנט שקושר בין החוץ לפנים, ובית קפה וחנות במפלס הקרקע.
עודף הזכוכית, שנועד אולי להבטיח שקיפות, מביא בסופו של הדבר לתוצאה הפוכה – ניכור ואנונימיות. כדי להיחשף למתרחש כיום בחזית זירת תכנון בנייני המשרדים בעולם, מספיק לבחון את עשרות הפרויקטים האחרונים שפורסמו באתר האדריכלות הבינלאומי Archdaily. נכון שבנייני הזכוכית לא נעלמו מהעולם, אך מרביתם מציגים סטנדרטים גבוהים בהיבט העיצובי והאדריכלי, תוך חיפוש חומרים חדשניים וסביבות עבודה מגוונות.
כל קומה בבניין משתרעת על פני 2,500 מ"ר, ובסך הכל מכיל הבניין כ-30,000 מ"ר שטח בנוי. למשרד בר אוריין אדריכלים, שתכנן את הפרויקט ורגיל לתכנן בתי דירות בתל אביב, מדובר בהישג כמותי הודות להיקף הבינוי לתעסוקה. במקור, ב-2015, ערכה קבוצת עזריאלי תחרות בין שני משרדים, ובר אוריין זכו. הם תכננו שני מבנים דומים משני עבריו של רחוב המנור, שכל אחד מהם בצורת האות ר', עם המשכיות בין שני המבנים שיוצרת מתחם. תוך כדי העבודה החליט היזם לשנות את הפרויקט בצד השני של הרחוב. חלק זה נמסר לאדריכל אחר, ומשרד בר אוריין נותר עם הזמנה לבניין אחד. למרות ביטולו של האח התאום, לא נערכו שינויים בבניין.
כדי להימנע מקופסה סתמית, הוסט כל זוג קומות באופן שמאפשר מרפסות רחבות. התב"ע (תוכנית בניין עיר) איפשרה הקמה של שמונה קומות, ובסופו של דבר (אחרי קבלת הקלה) מתנשא הבניין לגובה של 11 קומות, מעל שלוש קומות של חניון תת-קרקעי לכ-450 כלי רכב (חניון נוסף של עזריאלי, המשרת את העובדים, מצוי בסמוך).
בנפרד מהבניין הוקם מבנה חד-קומתי, עטוף זכוכית כולו, שבו אמור להיפתח בית קפה. המבנה הזה הוקם גם כדי לעמוד בדרישות התב"ע, שהורתה להגיע עם 60% מחזית הבניין לקו המגרש, וגם כדי להשיג רחבת כניסה גדולה. המבנה הקטן מנותק מהגוש המרכזי, ומאפשר המשכיות לרחבת הכניסה תוך יצירת חלק אינטימי בה. כבלים נמתחו מעל השטח הפתוח, ובקרוב תשולב בהם צמחייה שתצל על הסועדים שיצאו אל הרחבה – אם מבית הקפה ואם מחדר האוכל הסמוך.
לעזוב את מרכז עזריאלי
אחרי ש"בזק" החליטה לשכור את עיקר השטחים בבניין ולשכן בהם את מטה החברה, המונה כ-1,300 עובדים (מתוך 5,000 עובדי החברה בסך הכל), נדרשו האדריכלים לערוך שינויים מהירים כדי להפריד בין השוכרת הראשית לבין השוכרים האחרים. מדובר בפיצול מבואת הכניסה ואת גרעין הבניין (על המעליות שהוא כולל), בתכנון חדר אוכל ל-300 סועדים עם מטבח מבשל, בחדר כושר לעובדי בזק ובסניף של "בזקסטור" – כולם פונים לרחוב.
בכך איבד המגדל המשולש של מרכז עזריאלי בתל אביב את מי ששכרה ממנו 17 קומות במשך 22 שנה (למעשה, היא הייתה החברה הראשונה שנכנסה למגדלי עזריאלי כאשר נחנכו). בבזק התלבטו בין כמה מיקומים אפשריים – פתח תקווה, מתחם איירפורט סיטי הסמוך לנתב"ג, אור יהודה וחולון – לפני שהכריעו לטובת האחרונה.
"מראש הלכנו על אזורים מתפתחים מחוץ לתל אביב", מספר אייל קמיל, סמנכ"ל תפעול ולוגיסטיקה בבזק, שהוביל את המהלך. "הגדרנו מספר קריטריונים לבחירה, כמו בניין שנמצא בהקמה, מיקום בקרבה לתל אביב, נגיש וזמין לתחבורה ציבורית, ולהתקשר עם גוף יזמי מוכר, עם ניסיון ומוניטין, כי יש סיכון עם הלו"ז ולא רצינו להיתקע עם נכס שלא מוכן בזמן. הגדרנו גם פרוגרמה של שטח קומה ויעילות, ולפרויקט של עזריאלי בחולון היה יתרון". בזק מתכננת לטווח ארוך, ולכן נסגר כאן חוזה שכירות לעשר שנים עם אופציות של עד 25 שנה.
לאחר מכן, היה צריך לשכנע את העובדים לעבור לכאן. בניגוד למרכזיות והנגישות הגבוהה של מרכז עזריאלי מעל מחלף השלום של האיילון, עם תחנת רכבת שוקקת ועשרות קווי אוטובוס, אזור התעשייה של חולון נגיש ומקושר תחבורתית הרבה פחות, כשתחנת הרכבת הקלה הסמוכה לכאן תפעל – בתרחיש האופטימי – רק בעוד שש שנים.
לדברי קמיל, אתר אינטרנט פנימי הכין את עובדי החברה לקראת המעבר, וניתן עידוד כספי למי שנסיעתו לעבודה עמדו להתארך משמעותית. "לא היו כאלה שעזבו", הוא טוען. "למשבר יש כנראה השפעה, ואנשים פחות ממהרים לעזוב מקום עבודה, ובטח לא מקום כמו בזק שיש לו יתרונות".
כשברקע ממשיכה להשתולל מגפת הקורונה, עם שוק עבודה שבו עובדים בעיקר מהבית, רק כמחצית משטחי בזק בבניין התאכלסו. קליטת העובדים מהבניינים הוותיקים עדיין נמשכת, ומי שכבר עבר לכאן מאורגן בקפסולות. הקומות לשוכרים אחרים בבניין טרם אוכלסו, וחדר האוכל עדיין מיותם. השולחנות והכיסאות מרוכזים בקצות האולם, והעובדים מוזמנים לאסוף את המנות ולסעוד ברחבה החיצונית, במרפסות או בחדרי הישיבות הריקים.
"אנחנו לא מרגישים ירידה בתפוקות", מגיב קמיל לשאלה אם העבודה מהבית משפיעה על תפוקות העבודה, ומציין כי "אצל העובדים הדעות חלוקות - יש כאלה שאוהבים את הגמישות ויש כאלה שפחות".
לדבריו, בחברה בוחנים לעומק את ההשפעה של העבודה מהבית כדי להסיק מסקנות להמשך, וש"כרגע הנחת העבודה היא שבתום הקורונה נחזור לעבודה רגילה עם גמישויות כאלה ואחרות. אנחנו לא רואים מצב שנרד בכמות השטחים, אבל באותם מקומות שבהם יש 'עמדות חמות', נרד בשטחים".
עצות לעיצוב סביבת עבודה תאגידית
קומות המשרדים עצמן מרווחות באופן בולט. אחת מהן מוקדשת לחדרי הדרכה ולאולמות של מוקדני שירות, אחרת מאכלסת את ההנהלה הבכירה, והשאר משמשות את עובדי המטה העוסקים בכספים, במשאבי אנוש, בשיווק ובייעוץ משפטי, כשמרבית העובדים מרוכזים ב-Open space. העובדים נהנים מיתרון על פני המנהלים: הם תופסים את השטח הסמוך לחזיתות הפתוחות אל הנוף והאור הטבעי, בעוד שחדרי ההנהלה נקבעו במרכז הבניין, ללא חלונות (אך עם אפשרות לפרטיות ולתצפית על אזור העובדים). כך, התכנון הפנימי מעניק לעובדים סביבה נעימה יותר, בניגוד לסטנדרט שבו חדרי ההנהלה נצמדים לחזיתות ההיקפיות של הקומה ואילו העובדים הזוטרים יותר מרוחקים מהאור ומהאוויר (במקרה שאפשר לפתוח חלון).
גווני אפור וכחול, ומחיצות עץ בין העמדות, תורמים לסביבת עבודה רגועה. "כשרוצים ש'אופן ספייס' יצליח, צריך שיהיה מרווח", מסביר האדריכל רם גולדברג, שהופקד על עיצוב הפנים. הודות להחלטה על מרווחים גדולים בין עמדה לעמדה – שני מטרים לפחות – אפשר היה לעבוד בבניין גם בימים הסוערים של הקורונה, הוא מציין. טיפים נוספים של גולדברג מתמקדים בסביבת העבודה:
1. בחירת גוונים שמתחברים לטבע, כמו חום, כחול, ירוק, אפור ושחור, משום שהם מחזיקים יותר זמן ולא מצריכים שינויים ושיפוצים בתדירות גבוהה. "באדריכלות, אם בטעות התבלבלת ועשית יותר מדי עיצוב אופנתי, זה יהיה כמו עם בגד, ובעונה הבאה תהיה צריך להחליף. העיצוב צריך להיות אופנתי, אבל הוא צריך להשתנות בקצב של משרדים ולא של בגדים לפי עונות השנה".
2. הרחבת שולחן העבודה ל-1.8 מטר (במקום ה-1.6 מטר המקובל) ותוספת של 40 סנטימטרים לשטח אזור הישיבה. "הנוחות, הרווחה והפרטיות הם שמאפשרות לאנשים להיות באופן ספייס, להרגיש בנוח, להיות פרודוקטיביים ולא להרגיש בתוך צוללת או במפעל אנושי".
3. תאורה חזקה במידה המתאימה (600 לוקס) ושאינה מסנוורת. גוף התאורה שופך גם אור על התקרה ויוצר אווירה נעימה יותר.
4. לוגו החברה אמנם מקבל את פני הבאים במבואה, אך בעיצוב הפנים ניתן לזהות רק הד לצורתו, אם בכלל. "גילינו שהקצנה של נראות המיתוג עלולה להמאיס על העובדים את המותג שהם עובדים איתו, ושאיכות המותג היא במינון שלו", סבור גולדברג.
חטא היוהרה של העיצוב המוגזם
בזק לא בחרה בנתיב של עיצוב-יתר, שמזוהה עם חברות-הייפ דיגיטליות כמו פייסבוק וגוגל, וגולדברג מסביר שהמהלך אינו מקרי אלא מייצג שינוי בתחום: "אחד החטאים שהיה לנו לפני הקורונה היה חטא היוהרה. הייתה תחרות מי משקיע יותר וזורק יותר כסף על הנדל"ן. הקורונה החזירה את הארגונים למסלול, לשפיות. הבינו שצריכים להיות יותר מחושבים, לשמור על ענווה. השוק השתנה, ומתפאורתיות שכללה עצים ומגלשות חזרו לשפיות ולצניעות. אם קודם השקיעו אפילו 7,000 שקלים למ"ר, אז היום חתכו בחצי".
למעשה, מאמין גולדברג, הקורונה יצרה תחרות בין שתי סביבות העבודה – משרד מול בית – ולכן המעצבים צריכים להתאמץ כדי למשוך את העובדים אל המשרד, ולבחור באופציה הזו על פני העבודה מהבית. "הצורך הוא לחזק את תחושת הבית, ליצור מקום שרוצים לבוא אליו, להיות בו ולא לרצות לברוח ממנו", הוא מסכם.
"חזינו את הקורונה", אומר בחיוך האדריכל גידי בר אוריין, בזמן הסיור עם ערוץ האדריכלות של Xnet. "המרפסות בכל קומה מאפשרות לצאת החוצה, וזה בול מתאים למצב". הוא חש, כי השינוי העיקרי שחל השנה בתכנון מגורים או משרדים הוא דרישת הלקוחות לקבל שטחי חוץ: "מרפסות. גיוון בחללים, כמו כאלה שרוצים שבקומת הקרקע של בנייני מגורים יהיו משרדים לדיירים. מקומות ישיבה בקומות העמודים או בגינה. זה מאוד חזק עכשיו".
הרעיונות העכשוויים האלה מחזירים את בר אוריין לרעיונות שיושמו כבר לפני כ-60 שנה על ידי האדריכל השווייצרי-צרפתי לה קורבוזיה, במיוחד בדגם בית הדירות שהוא תכנן בכמה אתרים באירופה תחת השם Unité d'Habitation (יחידת המגורים). "הרעיונות של לה קורבוזיה חוזרים", קובע בר אוריין - האדריכל העסוק ביותר בתל אביב בעשור האחרון - ומה שמפתיע שזה בא מהאנשים, ולאו דווקא מהאדריכלים".
ומה קורה במקום העבודה שלו? בגל הראשון, כמעט כל עובדי המשרד עברו לעבודה מהבית, ובר אוריין היה מרוצה מהתוצאות וחשב שהמצב יימשך גם בשוך המגפה. ואולם, קרוב ל-70 מעובדיו של בר אוריין חזרו לעבוד במשרד השוכן במבנה היסטורי ומשומר בשדרות רוטשילד, ההיפך הגמור מבניין הזכוכית בחולון. "כולם חזרו, חוץ מחמישה שראינו שנוח להם יותר לעבוד מהבית", אומר בר אוריין, "כמו אחד שגר בירושלים ומגיע למשרד אחת לשבוע". כעשרה עובדים נוספים עושים זאת מחו"ל. "אנחנו לא מקיימים אצלנו ישיבות, וארבעת חדרי הישיבות שלנו, שאותן ניהלו עד לקורונה שלוש מזכירות, הם עכשיו הרבה יותר רגועים. כל הפגישות מתקיימות ב'זום', או אחד על אחד, ומהבחינה הזו קפצנו עשר שנים קדימה".
הקורונה שיתקה את העבודה במשרדים. כיצד אתם הגבתם למציאות?
"בהתחלה היינו בחרדה ממה שהולך לקרות, וגם שלחנו את כל העובדים הביתה למשך חודשיים, אבל למעשה כמות העבודה לא נפגעה. קשה יותר לגבות כסף, ולקוח ביקש שנעצור את העבודה, אז עצרנו".
הוא כן מרגיש עצירה בתחום המסחר והמלונאות, אבל המשרד ממשיך לתכנן חמישה בתי מלון בתל אביב בעבור רשת "ישרוטל". "התקבלה אצלם החלטה שלא עוצרים תכנון וביצוע כי הם מאמינים שהמצב יחזור", הוא מסביר. עוד עסוק משרדו בתכנון מתחם משרדים ומגורים בין הרחובות הרכבת והגר"א באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, ופרויקטים של פינוי-בינוי בהיקפים גדולים של אלפי דירות ביפו ובבת ים, כמו גם פרויקט דיור מוגן ובו 155 דירות במפגש הרחובות לינקולן ויהודה הלוי בלב תל אביב, שהתפרסם כפרשיית "משטרת הג'קוזי".
כיצד תבוא לידי ביטוי השפעת השינויים שנבעו מהקורונה, בעתיד הקרוב?
"אני חושב שבעוד חצי שנה יהיה ריבאונד, תנופת תכנון ובנייה גדולה בעיקר למגורים. אין לי ספק שעיר כמו תל אביב כלל לא תיפגע. להיפך, מיד לאחר החיסון יתחיל ריבאונד נדל"ני שיגרום לעלייה בביקוש למשרדים במרחק הליכה או אופניים מהבית. אנחנו מתכוננים לזה. ניצלנו את המצב השקט לקלוט אנשים חדשים צעירים ומוכשרים, להתארגן ולהתכונן לפרויקטים המשמעותיים והרבים, שאני חושב שייכנסו".
כששואלים את רם גולדברג, אם הוא לא צופה שתהיה העדפה לעבוד מהבית, תוך פגיעה במשרדים כמקום העבודה המרכזי, הוא עונה: "לא תהיה ירידה בצורך במשרדים, אבל תהיה ירידה בשטחים. הגידול בהיי-טק הביא לגידול בשטחי משרדים במאות אחוזים, ועכשיו יש עצירה והשוק מאזן את עצמו. לפני הקורונה, חברה של מאה איש שכרה שטח של מאה כיסאות. אז עכשיו היא תשכור שטח של 60 כיסאות, והגידול יהיה זהיר וצנוע".
לתחושתו, "מסרים או התרשמות לא ניתן להעביר בפגישת זום כמו במפגש אישי. בהתחלה, להישאר בבית זה נחמד, אבל אנשים מרגישים מועקה כשהם לא יוצאים מהבית. רווקים מתים לצאת מהחדר או מהדירה הקטנה והשכורה, הורים צעירים לא יכולים לעבוד מהבית בגלל הילדים, ומבוגרים מרגישים בדידות. גם לא לכולם יש חדר עבודה פרטי. הרבה יושבים בסלון, במטבח או בחדר הילדים".
כיצד אתה מדמיין את סביבת העבודה, אם כך?
"שיטת 'הכיסא החם' תיכנס חזק לארץ. לפני שלוש שנים כבר יישמנו אותה אצל חברת 'ארנסט אנד יאנג' והיא עובדת. כמו שבבית אתה מחליט יום אחד לעבוד בסלון, יום אחר בפינת האוכל ויום אחד במיטה, אז פתאום זה יקרה גם בסביבת העבודה המשרדית, וכל יום תעבוד במקום אחר: יום אחד תבחר לעבוד בסביבת לאונג', יום אחר באופן ספייס, והכל ינוהל באמצעות אפליקציה שתאפשר לראש הצוות להזמין את האזור הרצוי. הנושא של פגישות זום הולך להשפיע. לא ניתן לערוך אותן באופן ספייס, ולכן יש צורך בחדרי זום נפרדים. לא אתפלא אם בעתיד תהיה נסיגה בתחום של האופן ספייס".
ומה עם חדרי האוכל של החברות הגדולות?
"חברות ותיקות כמו בזק לא יוותרו על האירוע של ההסעדה, אבל חברות אחרות ישמחו להיפטר מהקונספט. אלה שהתלבטו או שאין להן - לא יפתחו. האיסוף העצמי והמשלוחים מבחוץ יהיו חזקים יותר".
• בר אוריין אדריכלים. ראש צוות: אדריכל סיימון גירשוביץ, עיצוב פנים שטחים ציבוריים: הדס בר
• תכנון נוף: סטודיו אורבנוף, אדריכל נוף ליאור לוינגר
• עיצוב פנים: רם גולדברג אדריכלים, מעצבת אחראית: שרון יסולה
• מיתוג: סטודיו לוקה
