אחרי שנדחה פעם ופעמיים, נפתח סוף סוף יריד האמנות והעיצוב "צבע טרי" 2020. בגלל הקורונה, לא נוכל השנה לשוטט במרחבי הגלריות, אלא רק במהדורת אונליין מיוחדת. האתר יהיה פתוח במשך חודש שלם: הקהל מוזמן לשטוף את העיניים, בתקווה שיחליט להשקיע במרחב הביתי ובאותה הזדמנות גם לתמוך בקהילה היצירתית הישראלית.
הנה 8 דוגמאות שבחרנו מתוך חממת העיצוב:
זכוכית. דובר צדרבאום
נועם דובר ומיכל צדרבאום מחברים בין מחקר חומרים וטכניקות למחשבות על קראפט ותרבות. בשנים האחרונות הם מתמקדים בזכוכית, ומשלבים בין ניפוח זכוכית מסורתי לבין טכנולוגיות דיגיטליות עכשוויות. הם הציגו בגלריות ותערוכות רבות בארץ ובעולם, זכו בפרסים ומרצים במסגרות האקדמיות המובילות בישראל.
"עבודת קנבס", הסדרה החדשה שהם מציגים במהדורה המיוחדת של צבע טרי 2020, מבוססת על שיטה מורכבת וייחודית שפיתחו. תחילתה בתפירה של גופים תלת ממדיים מבד קנבס. סביב גופי הבד הם בונים את התבניות, שבהן מוטבעים פני השטח של הגופים הרכים. התבניות מוכנסות לתנור, וכשחומן מגיע ל-500 מעלות הן מוצאות ממנו ולתוכן מנפחים צמד המעצבים את הזכוכית החמה.
כשהתבנית מתקררת היא מפורקת ומתוכה נחשף גוף הזכוכית. כל תבנית היא ייחודית וחד פעמית, ומאפשרת להעתיק את פרטי הפרטים של אובייקט הבד אל פני השטח של כלי הזכוכית. צורתו הסופית של הכלי, הנראה כאילו נוצר בתפירה, נגלית רק בתום התהליך, עם שבירת התבנית שלתוכה נוצק.
בטון. OA Design Studio
לפני שש שנים, אחרי 20 שנה בניו יורק, חזר לארץ האדריכל עופר גימפל, בוגר מכון פראט. כבר בתקופת לימודיו נמשך לעיצוב מוצר, ומאז שלח ידו מפעם לפעם בעיצוב רהיטים וחפצי נוי פיסוליים. את עמי חלא הכיר בניו יורק, כשהאחרון היה בתחנה האחרונה של טיול-אחרי-הצבא.
השניים עבדו יחד בתפוח הגדול – שנים שבמהלכן הספיק חלא לסיים לימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל – והחליטו לאחד כוחות גם בחזית המקומית ולפתוח סטודיו לעיצוב בארץ. את החלל רחב הידיים ברחוב התחייה 14 ביפו הם חולקים עם סטודיו 207, המחבר בין אמנות, קולינריה, מחול, מוזיקה ועיצוב.
זוהי השנה השנייה שגימפל וחלא מציגים ביריד. הפעם הם משיקים את MONO, קולקציית גופי תאורה מבטון פולימרי יצוק בתבנית ומעובד בעבודת יד. הגוונים מונוכרומטיים: לבן, אפור ושחור בגימור מט; קווי המתאר יוצרים צורות עגלגלות, המהוות ניגוד לחומר הנוקשה. משעשעת סדרה של מנורות מחווה ל-Puppy, הכלב האיקוני שעיצב ארו ארניו הפיני לקולקציית רהיטי הילדים Me Too של חברת Magis.
מתכת. סטודיו Fe
מיקי מן – אדריכלית, אורבניסטית ובעיקר מעצבת – מתגוררת באוטרכט, הולנד, אבל עובדת בישראל. "עיצוב", היא אומרת, "תמיד היה חלק מחיי. אני אוהבת לגשת כל פעם להרפתקאה אחרת, בה אני מפרקת אסתטיקה לטכניקה, ואז מיישמת את המסקנות שלי על מתכת. מתכת נמצאת בבסיס כל העבודות שלי. לפעול מתוך צמצום כזה מנקה את התהליך ממניירות''.
סטודיו fe שלה הוא בית מלאכה, וגם סוג של מעבדה. ferrum (ברזל בלטינית), היא אומרת, התגלה כחומר שיודע להיות בו בזמן צורה ופונקציה: יש לו עוצמה קונסטרוקטיבית, והוא יכול לשאת את עצמו בצורות שונות.
מן מציגה את ''פוסט כנענית'', סדרה של כלי קיבול מעודנים ומינימליסטיים, שעוצבה במיוחד ליריד. הם שימושיים: כלי לקפסולות של מכונת הקפה, כד למים צוננים, קערת פירות. "העיצוב מתחקה אחר כלי חרס מקראיים, אלא שהפעם הם עשויים מתכת", היא מפרטת. ''כאלה שכדאי לנו לקחת אתנו במסע קדימה, בשיח על עתידנו בעולם הולך ומתכלה".
נייר. ביאנקה ספריינס
הזרות אינה זרה לביאנקה ספריינס ההולנדית, שבחרה להתיק את חייה לישראל לפני 13 שנה. עקירה, תגובה למקום, אגרטלי קינון, הדרך הביתה, שמיכות הגנה – אלו הם שמותיהן של חלק מסדרות עבודות הנייר המרגשות שלה. את האחרונה הוזמנה להציג בביאנלה לאמנות בוונציה בשנה שעברה, והיא משתתפת גם בביאנלה לאמנות ועיצוב במוז"א.
ספריינס קורעת את נייר הגלם לפיסות קטנות, ואת הפיסות הרבות היא שוזרת לקומפוזיציות מורכבות ומופשטות. לפעמים היא מוסיפה צבע, לפעמים משאירה את הנייר כמו שהוא – כך או כך, האימפקט החזותי מרהיב. הפעם מציגה ספריינס את "מקצב החיים" – כלים ותבליטי קיר שנבחרו עבור המהדורה המיוחדת של היריד.
קרמיקה. Orto
באיטלקית Orto היא המילה המתארת גן ירק קטן, בקרבת הבית. עבור דפנה לוי-בנאי היא מסמלת את הבחירה לעבוד עם אדמה. את לימודיה במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל סיימה לפני חמש שנים, והיום היא סטודנטית בתוכנית לתואר שני בעיצוב באקדמיה הירושלמית.
היא גדלה במדבר, חיה בתל-אביב, מדוושת בין הבית לסטודיו הסמוך ליד שוק הכרמל. לחיים בעיר התרגלה, אבל עדיין "מפנטזת על חיי מדבר. ההרים המדבריים והשקט העוטף הם השראה גדולה בעשייה שלי". לוי-בנאי מציגה את "סינרגיה", סדרה שכל אחד מכליה הוא תוצר של שילוב שתי טכניקות: יציקה לתבנית ועבודה עם אובניים. "משחק השכבות הצבעוני, הנוצר על ידי יציקת חומר בצבעים שונים אל תוך התבנית הפתוחה, פוגש בסיבוב הרפיטטיבי, הנוצר על האבניים".
טקסטיל. איוטה
הקולקציה החדשה של IOTA היא הראשונה המיועדת למרחבי חוץ (אם כי היא יכולה, כמובן, להיכנס גם הביתה). כמו כל מוצרי המותג, היא סרוגה במסרגה אחת, וכוללת פוף קובייתי, כרית תיק יחידה או כפולה, ומחצלת בהשראת שמיכות הסבתא, יריעות הקישוט למיניהן והשאלים שהיו פופולאריים שנים רבות, ונסרגו משאריות חוטים לריבועים שחוברו זה לזה. כל הפריטים מוצעים בסקאלה של חמישה צבעי אדמה טבעיים.
מקור ההשראה הם הטיולים, הטרקים וסגנון החיים של אוהבי הנוחות המחפשים חוויות חדשות. לכל פריטי הסדרה ידיות נשיאה ורצועות העוזרות לשנע אותם בקלות בין החוץ לפנים, ובין אזורים שונים במרחב הביתי. זאת, מתוך הבנה שבתפישת המגורים העכשווית המעבר בין חללים הוא דינמי: לא הגדרת החדר היא העיקר, אלא מה הוא מאפשר ולמה הוא משמש.
עץ. דניאל אלקיים
הטבע על תופעותיו מהלך קסם על דניאל אלקיים. בשנה שעברה, כחלק מפרויקט הגמר שלו במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, הוא יצר מחיצות, מיריעות המתבססות על אצות.
בצבע טרי הוא מציג אובייקטים דקורטיביים מעץ שרוף. את השריפה הוא מבצע בעזרת מבער במפעל רהיטי העץ של אביו, ואת האובייקט הגמור הוא מצפה בלכה אקרילית, לקיבוע וחיזוק.
שימוש חוזר. טראשיק
את "טראשיק" (טראש + שיק) הקימו נועם חיים-משה והראלה טוויטו לפני כשנה. שני ידידים שסיימו את לימודי העיצוב הגרפי (עם דגש על עיצוב פנים) במכללת תלתן, והרגישו בעצמותיהם את הבעירה ליצור – אבל בלי להרוס. הוא מיוקנעם עילית, היא ממושב צרופה, והתנאים במשק שבמושב התאימו: חלל עבודה, חצר, גינה.
השניים אספו חפצים נטושים והתחילו לעבוד. "המושג זבל לא קיים אצלנו. אנחנו רואים בו משאב והשראה. צריך ידיים טובות וראש פתוח – והשמיים הם הגבול. החלק שאנחנו אוהבים ביותר הוא כשאנחנו סוטים מהתוכנית המקורית, משנים כיוון ויוצרים משהו שמפתיע אפילו אותנו".
ביריד המקוון הם מציגים את "לגו", סדרת רהיטים ועציצים. בלוני גז קירור של מזגנים, שלא משתלם כלכלית למחזר, הפכו לשרפרפים ועציצים; אמבטיית מתכת זרוקה, ששכבה חודשים כאבן שאין לה הופכין, מורקה, שויפה, רופדה והפכה לבסיס לספה טרנדית וקלילה.
