ארבע שנים חלפו מאז שפורסמה בחגיגיות תוכנית בינלאומית להקמת פארק ב"מכתש הגדול" של באר שבע - כינויה של המחצבה הנטושה בשכונה ד' - ובשטח דבר לא קרה. הנתון היחיד שהשתנה הוא התקציב, שתפח וכעת נאמד כבר ב-47 מיליון שקלים. אלא שעכשיו מבטיחים בעיריית באר שבע שזה באמת קורה, ושהעבודות במכתש ייפתחו בספטמבר הקרוב. אז איך תיראה פיסת הטבע העירוני החדשה בלב בירת הנגב?
המחצבה נכרתה בתחילת המאה ה-20, בתקופה שבה העותמאנים בנו את "העיר העתיקה" של באר שבע (ומכאן שזאת לא "עיר עתיקה" בפרספקטיבה היסטורית, אבל זה נושא לכתבה אחרת). כדי לבנות את הבתים, שתוכננו ברחובות שתי וערב, נדרשו אבנים. הפתרון הגיע מחציבה מאסיבית באדמה, לכדי מכתש רחב-ידיים שממנו כרו את האבנים הנחוצות.
מדוע נבחר דווקא האתר הזה לשמש כמחצבה? הגיאולוג ד"ר עמיר אידלמן מסביר שבאר שבע נבנתה על קניון קדום, שרובו מכוסה באדמת סחף עם מאובנים, ולכן קשה היה למצוא אבן מקומית שתהיה טובה לבנייה. ברגע שהעותמאנים גילו את מצבור האבנים בשטח ההוא - הזדרזו להשתמש בו.
"אנחנו הולכים לבתים בבאר שבע העתיקה ואנחנו מזהים את האבן מתוך המחצבה", מציין אידלמן, שכתב את הדוח הגיאולוגי לאתר יחד עם הגיאולוג ליאור אנמפר. כמה מהמבנים הבולטים ביותר בעיר העותמאנית, כמו בית המושל ותחנת הרכבת, עשויים מהאבן שהובאה מהמחצבה לאתרי הבנייה. "אתה רואה את הקשר הישיר בין המחצבה לעיר", מדגיש אידלמן. "אני יכול להראות לך מאיפה במחצבה לקחו את אבן הגיר שלצד החלונות של תחנת הרכבת".
לנוכח הממצאים האלה, סבור אדריכל הנוף אמיר לוטן, שותף במשרד "מוריה אדריכלים - סטודיו מא" שמתכנן את הפארק העתידי, כי "זה מקום בעל ערך גדול מבחינת ההתפתחות של העיר".
פצע בלב העיר
בינתיים הטורקים הובסו, הבריטים באו לתקופה קצרה, ואחריהם הגיעו הישראלים, שנטשו את העיר ההיסטורית המזוהה עם הערבים לטובת שכונות ענק של שיכוני-רכבת ובניינים ברוטליסטיים מבטון. כאבן שאין לה הופכין, המחצבה בין הרחובות יהודה הלוי, בר גיורא ורבי עקיבא שוממת כבר עשרות שנים ומהווה פצע פעור ולא בטיחותי בעליל במרכז העיר. בשנים מסוימות היא שימשה כמטווח, לעתים התחבאו בה שוהים בלתי חוקיים והתקיימה בה פעילות מפוקפקת כזו או אחרת, וגם תיאטרון פתוח שהוכשר באתר לא הפך לפתרון בר קיימא.
הרעיון להפוך אותה לפארק החל לקבל תאוצה ב-2014, כאשר משרד אדריכלות הנוף של יעל מוריה החל לעבוד עם עיריית באר שבע וראש העירייה רוביק דנילוביץ' על פיתוח תוכנית אסטרטגית לשטחים הפתוחים בעיר - וכאלה יש לא מעטים, בעיר שאריה שרון תיכנן כשכונות נפרדות ללא מרכז של ממש. "מתוך החיפוש וההסתכלות לתוך העיר התגלה מחדש הסיפור של המחצבה העתיקה", מספרת מוריה. אז נוצר קשר עם מרטין וייל, שכיהן כמנכ"ל קרן ברכה, ועם יו"ר הקרן טלי יריב, "וחשבנו איזו פעולה תרבותית-מרחבית-עירונית אפשר לעשות עם הסיפור של המחצבה".
"עסקנות מרחבית", מגדירה מוריה את המהלך, שבו הזמינה יחד עם האדריכל יונתן כהן ליטנט (כיום מתכנן מחוז צפון במינהל התכנון) צוותי מחקר מבצלאל, מהטכניון ומהמכללה למינהל ללמוד את המקום ולהציע בעבורו תוכניות פיתוח. במקביל אירגן המשרד תחרות אדריכלים בינלאומית, שאליה הוזמנו אדריכל הנוף מרטין ריין-קאנו ממשרד "Topotek 1" הברלינאי (המשרד שמתכנן כיום את רובע הכניסה לירושלים), אדריכל הנוף פטר וינסטרה ממשרד "Lola" ברוטרדם, ואדריכלית הנוף קייט אורף ממשרד "Scape" שבניו יורק.
צפו בסרטון המלא של הפרויקט:
איך קורה שמשרד אדריכלים יוזם ומנהל תחרות אדריכלים ומזמין אליו משרדים אחרים? "זה לא שאמרנו 'רגע, רגע, רגע, יש פה פארק ואנחנו רוצים לעשות אותו'", אומרת מוריה. "יש לנו, כאדריכלים, אג'נדה אחרת שמדברת על התערבות בתוך המרחב באמצעות פרויקט. אנחנו חושבים שהעבודה שלנו כאדריכלים בעיר יכולה להיות ייזום תערוכה, ביאנלה. זה לא זבנג וגמרנו, 'יש את המחצבה אז בוא נעשה ממנה פארק'. רצינו לקבל מושג קצת יותר רחב, והפנייה לאדריכלים בולטים בחו"ל ולבתי הספר לארכיטקטורה נתנה שני סוגים של נקודות מבט - קצת בינלאומית וקצת מקומי".
משני הנתיבים הללו לא התקבלה הצעה מנצחת. במקום לבחור באחת מההצעות, שוכנעו המשרדים שניגשו לתחרות לעבוד יחדיו כדי ליצור תוכנית-אב משותפת, בעוד שמשרדה של מוריה החל לקדם את מימוש התוכנית, תוך התאמות לתקציבים החדשים ולתקנים הישראליים.
פחות בטון, יותר ירוק
בהשוואה להדמיות שפורסמו באמצע העשור הקודם, הפארק עומד להיראות אחרת. נדמה שיש בו יותר שטחים ירוקים, מדשאות, עצים וצל. 50 הדונמים שעליהם הוא ישתרע מחולקים לשניים. הראשונה היא "הטבעת הירוקה" שנמצאת במפלס העליון של המחצבה, כלומר בקו הרחוב, והירידה לעומק המחצבה נעשית במערכת שבילים דרך ארבע טרסות פעילות.
"הטבעת ההיקפית היא למעשה תא שטח שבנוי מטיילת, שביל אופניים - מקום לשהייה עם פונקציות עירוניות שנמצא במפלס הרחובות", מסביר לוטן. "זה הפך להיות הגן המיידי לטובת השכנים שחיים מול הבור המגודר (המחצבה כיום, מ"ב). תהיה טיילת על סף המצוק ובה פרוגרמות שונות כמו שולחנות פינג פונג, גינת כלבים, מתקני כושר ומקומות לשבת ולצפות פנימה לתוך המחצבה".
באזור הצפוני של הפארק תוכננו ארבע הטרסות, שיהיו פתוחות כל שעות היממה: האחת תכיל מתקני כושר ציבוריים, השנייה עם מתקני נדנדה שיתצפתו על כל הפארק להנאת המתנדנדים, שלישית עם אזור התכנסות ומקומות ישיבה לאירועים קהילתיים, ובטרסה הרביעית גן משחקים לילדים עם משחקי נושא של חציבה ומים. זאת תהיה, למעשה, הכניסה הראשית לאתר.
"חשבנו יחד עם העירייה אילו מתקני משחקים לתכנן למקום", מספר אדריכל הנוף עלא שלחת, שאחראי על הפרויקט במשרד של מוריה. "בהתחלה הם ביקשו מתקני אקסטרים שימשכו אנשים, אבל עם הזמן הם השתכנעו שצריך לשייך את מתקני המשחקים למחצבה. בסוף הם הסכימו שהקונספט יהיה של עיבוד של חומרים, וירדו מכל הרעיון של האקסטרים. יהיו מחפרונים, מתקנים לסינון חול ועוד".
חלק ניכר מהפארק ייבנה מחומרים קיימים במחצבה, כמעין תהליך של עיכול עצמי. בולדרים וסלעים שיפונו בעבודות העפר ישולבו כאלמנטים באזורים אחרים של הפארק, וגם העפר עצמו ישמש את המתכננים למילוי ולהנגשת שבילים.
בריכה אקולוגית ושבילי עזים בבוסתן
החלק השני הוא קרקעית המחצבה, שתיפתח בשעות היום בלבד. כאן אמורה להיות בריכה אקולוגית (במקום התיאטרון הפתוח), ולצידה רחבת יוגה, ומכאן שזו אמורה להיות הפינה השקטה ביותר בפארק. המבקרים יגיעו אליה באמצעות שבילים, שיעברו בין בוסתנים שיישתלו.
ומה בנוגע לצל? המתכננים מבטיחים, כי הם משריינים מראש כמות נכבדה של עצים בוגרים שיספקו צל כבר עם השלמת הפארק. בנוסף, במקומות שונים ייעשה שימוש בבדים, הן לצורך צל והן להדליה של עצי תות. עם הזמן, אותם עצים יגדלו, יחליפו את הצללת הבד ויעניקו צל מלא למסתופפים תחתיהם. "אנחנו שותלים כ-800 עצים בצפיפות מאוד גבוהה", מספר שלחת, ולוטן מציין ש"יש גם קירות שמגיעים לגובה של 15 מטרים ובשעות מסוימות של היום גם הם מספקים צל".
העבודות עומדות לצאת לדרך בתקופה של חוסר יציבות בכלכלה הישראלית, בעקבות משבר הקורונה, כאשר פרויקטים חדשים עומדים בסימן שאלה, לא כל שכן מיזמים שמעורבים בהם כספי ציבור. כל העיריות חוות פגיעה משמעותית בתשלומי הארנונה מצד תושבים ועסקים, בשעה שעוד ועוד משאבים מועברים לטיפול במגפה.
נכון לשבוע האחרון, המתכננים משוכנעים שהפרויקט לא ייעצר, ושהם לא יתבקשו להכין גרסה רזה יותר של הפארק. אדרבא, הם רואים בפרסום מכרז הקבלנות ערב הגל השני של הקורונה, הוכחה לכך שהמהלכים יימשכו כרגיל. אחד הגורמים שתורמים לתחושת הביטחון הוא הכסף: רוב התקציב אינו מגיע מקופת העירייה, אלא כתרומה של קרן ברכה והקרן לשיקום מחצבות.
הקמה לחוד ותחזוקה לחוד, שהיא רעה חולה וידועה בישראל. כששואלים את לוטן, אם לדעתו העירייה תוכל לשאת בעול התחזוקה הכבוד של הפארק לאורך שנים, הוא משיב: "בפארק יש שבילי בטון, מדשאות ומתקני משחק. יש אזור שגם אם לא יגעו בו הרבה זמן, כולל מצב שיפסיקו להשקות אותו, המקום יודע לחיות גם ללא השקיה - וזו סיטואציה שאני לא מניח שתקרה. יש גם הכנות להשקיה במי קולחין, אבל ההשקיה במים אפורים לא תהיה בשלב הראשון של הפרויקט".
