האדריכל אלי גבירצמן, ממתכנני בית התפוצות, מגדל ישרוטל בתל אביב ומגדלי הבורסה ליהלומים ברמת גן, מת ביום רביעי והוא בן 92. גבירצמן היה אחד האדריכלים הפוריים בארץ, אך קריירה עשירה שנמשכה כשבעה עשורים והיותו חתום על אייקונים ישראליים, לא זיכו אותו בתהילה שממנה נהנו אדריכלים בני דורו.
הוא נולד בפולין ועלה לארץ ישראל ב-1935, כשהוא ילד בן שש. משפחתו התיישבה בתל אביב. את לימודי האדריכלות החל בטכניון בזמן מלחמת העצמאות, וכמו סטודנטים אחרים הוא שוחרר מוקדם מהצבא כדי שלא יפסיד את שנת הלימודים האקדמית. בתום לימודיו החל לעבוד במשרדו של זאב רכטר, ולאחר תקופה עבר למשרדו של האדריכל נחום זלקינד.
בית התפוצות: הפריצה הפכה לפצע שלא הגליד
הפריצה המקצועית המשמעותית נרשמה ב-1961. גבירצמן הצעיר זכה בתחרות האדריכלים לתכנון בית התפוצות בקמפוס אוניברסיטת תל אביב. זו הייתה תחרות יוקרתית במיוחד, ובראש חבר השופטים שלה עמד אחד מגדולי האדריכלים במאה הקודמת, מיס ון דר רוהה, מראשי בית הספר "באוהאוס" בגרמניה.
הצעתו של גבירצמן גברה על אלו של אדריכלים מוערכים כמו שולמית ומיכאל נדלר, שמואל ביקסון, שמעון פובזנר, אריה שרון ובנימין אידלסון. היה זה רק לפני שלושה חודשים, כאשר בראיון לערוץ האדריכלות של Xnet סיפר גבירצמן על העלבון שהיה כרוך בפרשה ההיא - עלבון שליווה אותו למעשה עד יום מותו.
"זה טמטום או רוע": כשגבירצמן גילה על חידוש בית התפוצות בלעדיו. לחצו על התצלום
גבירצמן סיפר, כי לאחר שזכה בתחרות דרשו ממנו לצרף אליו אדריכל מנוסה יותר, כדי להבטיח את הצלחת הפרויקט. כך, לדבריו, התבצע שידוך כפוי בינו לבין האדריכל הוותיק יצחק ישר, תוך הכנסת שינויים של ממש בתוכנית שלו שזכתה בתחרות – שינויים שלא היו לרוחו של הזוכה.
באותו ראיון נודע לגבירצמן מ-Xnet, כי בית התפוצות משפץ את המבנה ומכניס בו שינויים, והוא התקומם על שאיש לא טרח לשתף אותו בכך או להתייעץ איתו בנוגע לאופן השינוי. "זה טמטום או רוע", הגיב בכעס. "אני לא מבין אותם. עושים שיפוץ בבית התפוצות שאני תכננתי ולא מתאמים איתי שום דבר? לא שואלים? לא מתעניינים? לא מבקשים חוות דעת? זה הגיוני?"
הוא הביע תקווה שבית התפוצות ייאות להזמין אותו לבקר במבנה הדגל שתכנן בכל שנותיו במקצוע. בית התפוצות נענה לבקשה, והודיע כי יזמין את האדריכל לטקס הפתיחה שמתוכנן להתקיים בסתיו הקרוב. זה כבר לא יקרה.
ממוזיאון העם היהודי-בית התפוצות נמסר: "שמענו בצער רב על פטירתו של האדריכל אלי גבירצמן, שיחד עם האדריכל יצחק ישר תכנן את בית התפוצות. עם פתיחתה המחודשת של תצוגת הקבע באוקטובר, יוקצה חלל שבו יוצג סיפורו של המוזיאון מראשיתו ועד היום, כולל תרומתם החשובה של אדריכלי המבנה".
יהלומי הבורסה
כמעט 20 שנים עברו מזכייתו של גבירצמן בתחרות בית התפוצות עד חנוכת המוזיאון, והוא ניצל את המומנטום והיוקרה של זכייתו כדי להזניק את הקריירה: באותם שני עשורים הוא בנה ויזם כמה מהפרויקטים המשמעותיים בחייו.
בתחילת שנות ה-60 הצטרף גבירצמן כשותף צעיר למשרד האדריכלים הורמן-אור-גבירצמן (יחד עם האדריכל מאיר הורמן והמהנדס נתן אור, מתכנני בית רומנו ובית ציוני אמריקה בתל אביב). יחד הם תכננו את מתחם הבורסה ליהלומים ברמת גן, העיר שאליה עקרו הבורסה ומלטשות היהלומים מתל אביב.
"לפני שתכננתי את בניין הבורסה ליהלומים, באתי ליהושע רבינוביץ (ראש עיריית תל אביב דאז, מ"ב) ואמרתי לו 'יהושע, תן לי מגרש באזור הדר דפנה (בית הדר דפנה בשדרות שאול המלך, מ"ב) אני רוצה להקים שם הבורסה ליהלומים'', סיפר גבירצמן ל-Xnet בראיון האחרון שהעניק. "הוא חזר אלי ואמר, 'בוא אני אתן לך מגרש נהדר על שפת הים במנשיה' (מתחם בית הטקסטיל כיום, מ"ב). עניתי לו 'תודה, לא צריך'".
ראש עיריית רמת גן, אברהם קריניצי, זיהה את ההזדמנות ומיהר להציע לגבירצמן מגרש חלופי בעירו, כדי "לגנוב" מתל אביב את ענף היהלומים. "כשרבינוביץ הבין את זה הוא אמר לי 'אני אתן לך גם (את השטח שאתה מבקש)', אבל זה כבר היה מאוחר מדי. היינו מיודדים. הוא כל כך הצטער שהוא לא שמע בקולי".
שנים רבות גבירצמן היה האדם המשפיע ביותר על מתחם המגדלים הנוצץ של רמת גן, ממש מתחת לאף של תל אביב שאיבדה אותו. ב"מגדל שמשון", שהיה חלוץ המגדלים במתחם, גבירצמן ושותפיו הטמיעו חדשנות בולטת לשעתו. כאשר נחנך ב-1968, היה זה הבניין הראשון בישראל עם "קיר מסך" מזכוכית - טכנולוגיית בנייה שיובאה מארצות הברית.
אחר כך פתח גבירצמן משרד עצמאי, שבשיאו העסיק 45 עובדים, וקיבל לידיו את המשך בינוי המגדלים במתחם הבורסה. באמצע שנות ה-70 הצטרף "מגדל מכבי", אחר כך "בית נעם", ובמרוצת השנים הצטרפו "מגדל היהלום" ו"מגדלי התאומים" הנמצאים ברחוב ז'בוטינסקי הסמוך, שנבנו בתחילת שנות ה-90 יחד עם הגשרים של הולכי הרגל המחברים את המתחם לרחובות הסובבים.
"הבניין הראשון של הבורסה הוא למעשה הגרעין של כל המתחם ושימש דוגמה למרכזים דומים בארץ", מספר סרג'יו לרמן, שהיה אדריכל העיר רמת גן. "בזמנו, המקום שעליו בנויה הבורסה היה אזור של מוסכים שלא התאים למגורים, והיו בו הרבה הצפות בכל חורף בגלל נחל איילון. לגבירצמן היה רעיון שיעבירו לשם את המלטשות והבורסה, ואחרי זה התחילו לבנות שם את בנייני תעסוקה נוספים. מרכזי התעסוקה של רוטשילד ואחד העם בתל אביב לקחו את ההשראה והדמיון מהבניין שלו. גבירצמן היה אדריכל עם רוח יזמות, והביא רעיונות חדשניים לבניית בניינים גבוהים. הוא תמיד היה אדריכל עם קו מחשבה מאוד עכשווי ומודרני".
עם הזמן התפתח מתחם הבורסה, ונוספו לו גורדי שחקים גבוהים יותר ויותר, כשבשעות היום הרחובות הומי אדם ומכוניות, ואילו בלילות הם ננטשים והופכים לאזור מפוקפק של פשע, חשפנות, בתי זונות והימורים. בשנים האחרונות מקדמים בעירייה תוכנית שאמורה לשנות את פני האזור כולו, לרבות הריסת חלק ממתחם הבורסה ובניית מגדלים גבוהים אף יותר מהקיימים.
שלא כמו בבית התפוצות, במקרה של שינוי מתחם הבורסה ברמת גן ניסה גבירצמן להיות מעורב בשינוי הצפוי, אך מפאת גילו המתקדם החליט לזנוח זאת. "הוא נפגש והציע כמה רעיונות לפני מספר שנים", מספר האדריכל איציק פרנס, חתנו של גבירצמן ושותפו במשרדו האחרון, כנף פרנס, "אבל ב-2017 הוא החליט לקחת צעד אחורה בכל מה שקשור לעבודת המשרד".
מגדל ישרוטל: לתכנן את הבית
חיים כהן, חברו של גבירצמן, כיהן גם הוא כאדריכל ומהנדס העיר רמת גן. "אלי היה חלוץ אמיתי של בנייה לגובה", הוא אומר. "הייתה לו רוח יזם והוא ידע לחבר את כוחות השוק. הוא הבין מה צריך לעשות כדי להוציא לפועל פרויקטים".
אותה רוח יזמית הביאה את גבירצמן למפגש עם היזם אריה פילץ, שהניב את מגדל ישרוטל (מגדלות) בין הרחובות בן יהודה, שלום עליכם והירקון בתל אביב. המגדל נבנה על חורבות גן רינה וקולנוע רינה, שהיו אחד הסמלים של תל אביב הקטנה. גם השלמת פרויקט זה ארכה שנים רבות, ידעה תלאות מסוגים שונים ונסחבה על פני ארבעה עשורים.
המיזם עמד בפני קשיים תקציביים, שינוי ייעוד וככל הנראה גם זכויות בנייה, כפי שהסביר גבירצמן בשיחה לפני מותו, כאשר שאל את המראיין בהתפעלות: "אתה ראית על שפת הים בניין כזה גבוה? אז (שנות ה-60, מ"ב) לא נתנו לבנות בניין מגורים בתל אביב יותר משש קומות. באתי ואמרתי ''סדר, אני רוצה לבנות בניין מגורים של שש קומות, אבל לבנות למטה עוד שש קומות של מלון'. הם התפעלו ואמרו: 'זה מותר!' הבניין שינה את כל קו החוף. שאלתי אותם, למה שרק אנשי המלונאות ייהנו מזה? תנו גם לאנשים לגור שם".
וכשגבירצמן אמר "אנשים", הוא דיבר על עצמו. הוא ואשתו רכשו דירה באחת הקומות הגבוהות במגדל הזה, ועברו לגור בה. המגדל, אגב, צמח הרבה מעל 12 הקומות שהאדריכל היה צריך לשכנע את פרנסי העירייה בנחיצותן - והוא מתנשא לגובה של לא פחות מ-27 קומות.
300 אלף דירות
אם מגדלים ומבני ציבור הם סמלי הסטטוס בקריירה של אדריכל, במקרה של גבירצמן הם היו רחוקים מלהיות עיקר עבודתו. חודשים ספורים לפני מותו, ניסו במשרדו לספור את כל יחידות הדיור שתכנן אי פעם - והגיעו למספר אסטרונומי של 300 אלף יחידות דיור. ככל הידוע, אף אדריכל ישראלי לא הגיע למספר הזה.
הנתון הפנטסטי הזה אינו יד המקרה, וגם הוא נובע מהחושים היזמיים של גבירצמן. כמה עשרות אלפי דירות הוא תכנן ל"שיכון עובדים" ההסתדרותית, בעקבות פגישה (שקבע ביוזמתו) בתחילת שנות ה-60 עם זליג לבון, אחיו הבכור של פנחס לבון, מבכירי מפא"י, שהוביל את החברה. "אמרתי לו, 'לשיכון עובדים יש קרקעות בכל מיני מקומות בארץ, בואו נכין תוכניות בינוי לכל השטחים שיש לכם'", נזכר גבירצמן בפגישה ההיא. לדבריו, הוא הציע להכין את תוכניות הבינוי, אף שבאותו שלב לא הייתה כל כוונה לבנות באותם שטחים, אלא רק אם ייווצר צורך מיידי בעתיד.
לבון הסכים, והם הכינו תוכנית להקמת 20 אלף דירות בכל רחבי הארץ. "זה שווה-ערך למיליון דירות בקנה מידה של תקופתנו", הסביר גבירצמן בראיון ל-Xnet מוקדם יותר השנה. בשנות ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים שרר מיתון כבד בישראל, ומיד אחרי הניצחון במלחמה נפרץ המיתון - והחל גל בנייה אדיר, כששיכון עובדים מתחילה מיידית בבניית הדירות הללו.
"ישבתי אצל זליג נבון והוא קיבל טלפון משר האוצר ספיר", נזכר גבירצמן, "שרצה שההסתדרות תמכור לו 10,000 דירות". השניים הסכימו למכור למדינה את הדירות שתכננו, בתמורה לשטחים נוספים שעליהם תכננו כ-40 דירות נוספות. לימים יתכנן גבירצמן ערים, שכונות ופרויקטים מקצרין שבגולן ועד באר שבע. יחד עם האדריכל חנן מרטנס, הוא חתום על תוכנית "הפרפר" של קצרין (שרק כנף אחת שלה נבנתה) ושל העיר כרמיאל.
מרפסת ישראלית? בזבוז שטח
תאוות המרפסת הישראלית הייתה אלמנט שגבירצמן לא הצליח להבין. "כשבונים דירה של 60 מ"ר, בתוכה יש עוד 12 מ"ר מרפסת. כולם סגרו אותה ולא הוסיפו שטח שימושי, עשו רק סלון גדול יותר. אם מראש אתה מתכנן את זה (ללא מרפסת), אתה מתכנן חדר נוסף", אמר. לטנתו, כאשר בנה בקרית שפרינצק בחיפה דירות שיכון ללא מרפסת, אך עם חדר נוסף, הדירות נחטפו בן רגע.
לדעתך אין איכות במרפסת?
"אין איכות. עם הפתרונות הטכנולוגיים היום, אתה יכול לפתור את הוויטרינה ולקבל את אפקט המרפסת. את החוץ אתה יכול לקבל בצורה אחרת, ואילו את השטח בתור חדר לא תוכל לקבל".
אתה בעצמך גר בדירה עם מרפסת רחבה עם נוף, וזאת דירה שאתה תכננת.
"האמת, לא צריך מרפסת. באקלים שלנו ובמחירי הדירות, לעשות מרפסת זה בזבוז כסף. באותו הכסף אני בונה עוד חדר".
מורשת בסימן שאלה
גבירצמן לא היה חבר בברנז'ה האדריכלית המקומית, בין אם בחר להישאר בצד ובין אם הודר ממנה. כמו בחייו, כך גם במותו: ביומיים שחלפו מאז שהלך לעולמו, לא הופיעה אף מודעת אבל ותנחומים מצד התאחדות האדריכלים, עיריות, קולגות, הטכניון - גופים שעם חלקם עבד במשך שנים. חלק מהגופים האלה מקפידים לקונן על מותם של אדריכלים לא ישראליים שכף רגלם מעולם לא דרכה בארץ הקודש, או על בני משפחה של אדריכלים ישראלים שנמצאים בצד הנכון של הקליקה.
לאדריכל חיים כהן יש הסבר אפשרי להתעלמות: "גבירצמן לא היה של איש יחסי ציבור. הוא היה יזם ולא חלק מהברנז'ה. הוא לא שלח עבודות ושרטוטים לכל העיתונים וכתבי העת, לא היה חבר בעמותת האדריכלים ואיגודים. הוא היה איש מעשה, וידע לחבר בין יזמים".
אפילו ערך בוויקיפדיה אין לגבירצמן, אפילו בערכים אנציקלופדיים שנכתבו על בניינים שאותם תכנן. במידה ניכרת, גבירצמן אחראי לכך. בראיון איתו לפני כמה חודשים, כאשר ביקשנו לקבל ממנו שרטוטים ותמונות היסטוריות משנות עבודתו הממושכות, הוא הסביר שאין כמעט כאלה: הם לא נאספו או תויקו באופן מסודר, וחלקם אבדו. אם משפחתו תרצה שעבודתו תונצח בהיסטוריית האדריכלות הישראלית, היא תצטרך לטפל בכך.
גבירצמן הותיר אחריו אשה, שתי בנות, ארבעה נכדים ונין. הוא הובא למנוחות ביום חמישי.
ואיך אתם אוהבים את המרפסת שלכם? השתתפו בסקר:
