אילה אשרוב נכנסה לפנתיאון של המוזיקה הישראלית בזכות השיר "לאורך הים", שאותו כתבה והלחינה ושהיה להיט ענק בביצועה של עפרה חזה, אבל זה לא מספיק לה: בימים אלה היא מנסה לחזור לתודעה ולפלייליסט עם חומר חדש פרי עטה, שאותו היא מבצעת בעצמה. אשרוב עושה את זה בצורה לא סטנדרטית: בדרך כלל שירים חדשים יוצאים לרדיו ולפלטפורמות השונות לפני שהם מושמעים בהופעות חיות, אבל אשרוב עושה את זה הפוך - קודם הופעות ברחבי הארץ, אחר כך כל השאר.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- איתי דרוקמן ליווה שלוש נשים אל מותן, "ואז עליתי לצוק וחשבתי לקפוץ"
בכלל, הרבה דברים היא עושה קצת אחרת. אחרי הלהיט ההוא ששרה חזה הייתה אשרוב יכולה לנסות לבצר את מעמדה כאן ולכתוב שירים נוספים, אבל היא העדיפה לעזוב את הארץ לתקופה ארוכה, וחזרה לפני שנתיים וחצי. "חזרתי באוגוסט 2017 אחרי 22 שנה בארצות הברית, ובאוקטובר פגשתי את המוזיקאי גלעד אפרת, ועוד לפני שהיו לי שירים, קבענו שתהיה לנו הופעה במרס", היא אומרת. "ההופעה הזו בעצם מספרת את סיפור החזרה שלי לארץ, וכולה חומר מקורי שלי". שמו של המופע, וגם של הדיסק החדש שלה, הוא "להכות בפסנתר", "כי אם לא הייתי מכה בפסנתר, ואם לא הייתה לי מוזיקה, אני לא יודעת איך הייתי מחזיקה מעמד", היא מכריזה. "המוזיקה היא ביטוי פיזי, וכשאתה עושה דברים, הם מהדהדים בך ונותנים לך כוח".
צפו בה מכה בפסנתר:
להיות אדם שלא קשור לכלום
אשרוב (51), נשואה לד"ר רם קילוס, פלסטיקאי, ואם לתאומים בני 17, היא בתם של השחקנים מישה אשרוב ז"ל ודליה פרידלנד, כך שהבמה הייתה חלק מרכזי בנוף ילדותה בתל אביב, שבה היא גרה גם כיום. במה שהרגיש כמו המשך טבעי, היא התגייסה ללהקת הנח"ל – למחזור שבו שירת גם יואב צפיר – ואחרי השחרור החלה ללמוד תיאטרון וספרות באוניברסיטת תל אביב. "במלחמת המפרץ התחלתי להופיע בפני ילדים במקלטים עם מוזיקה שלי", היא מספרת, "ופתאום הבנתי שהחומרים שלי מלהיבים אותי, רק שאני לא יודעת מספיק מוזיקה, אז עזבתי את האוניברסיטה ועברתי ללמוד ברימון". במהלך הלימודים שם החלה להשתלב בתעשיית המוזיקה, ובין השאר הופיעה עם יוני רכטר והקליטה חידוש לשיר "אל נא תאמר לי שלום" בדואט עם אריק איינשטיין, לא פחות:
היא הייתה על מסלול המראה, ואז קיבלה מלגת לימודים לשנה בבית הספר היוקרתי למוזיקה ברקלי שבבוסטון, והכל השתנה. "החלטתי לנסוע לשנה, ושם נפתחו לי הראש, הלב, היצירתיות והאוזניים, ורציתי לסיים את התואר. הכל היה לי חדש, הייתי צריכה ללמוד הכל, ונהניתי מזה. נהניתי גם מהעובדה שהמורים לא ידעו מי אני. כשלמדתי ברימון, כבר הייתי אחרי להקה צבאית והופעתי בטלוויזיה, אז כמה כבר יכולתי להרגיש סתם אדם? בבוסטון הרגשתי מה זה להיות אדם שלא קשור לכלום, ושאף אחד לא משייך אותו לשום דבר".
וכך, כשהיא רחוקה מהמורשת של הוריה ושל סביה מצד אמה – השחקנית חנה'לה הנדלר והבמאי צבי פרידלנד, שנמנו עם מייסדיו של תיאטרון הבימה – הצליחה אשרוב להתנתק מהצל של המשפחה ולפרוח במקום שבו אין עליה שום ידע מוקדם. באותה תקופה ראה אור בארץ השיר "לאורך הים", והצלחתו הפתיעה אותה מאוד. "אני לא יודעת אם באמת התכוונתי לכל העומקים שיש בשיר, ושבגללם הוא מדבר לכל כך הרבה אנשים", אומרת אשרוב. "כתבתי אותו סמוך לשחרור מהצבא, אחרי שעברתי חוויה רגשית חזקה בתור בחורה צעירה. הייתי כמעט בת 20, עסוקה בכל מיני אהבות. עפרה חזה הוציאה את השיר ב-1994, ואחרי שרבין נרצח, היא שרה אותו באזכרה בכיכר, ואז התחיל כל העניין סביבו. אני בכלל לא הייתי פה, ואני זוכרת שהייתי בהלם: באותו זמן הייתי כל כך עסוקה בניסיונות להבין איך כותבים מוזיקה, להבין מי אני, ליצור את עצמי – שבאיזשהו מקום לא הבנתי את גודל העניין, ואולי גם לא רציתי. אולי הייתה כאן איזושהי הדחקה. כביכול, עזבתי את הארץ בשיא, אבל איך אדם יכול להיות בשיא בגיל כל כך צעיר?"
ולמרות ההצלחה בארץ, אשרוב החליטה להתמסר לתהליך שעברה, ולהישאר בברקלי. התחנה הבאה הייתה תואר שני, שאותו עשתה בצפון קרוליינה בתוכנית של כתיבת מוזיקה לקולנוע. "זה היה עולם אחר לגמרי מברקלי: המקום היה מבודד מבחינה תרבותית ומאוד שונה מהמקום שאני באתי ממנו. רציתי להתרחק, וזה כבר היה קיצוני. בשלב הזה הבדידות כבר הייתה קשה מאוד".
נסעתי בעקבות האהבה
בדיוק כשהחליטה לזרום עם התחושות ולחזור הביתה, לחיים היו תוכניות אחרות. "הרגשתי שאני כבר לא יכולה יותר, וחזרתי לארץ, אבל שלושה חודשים אחר כך פגשתי את בעלי, שגר אז בארצות הברית, בדרום קרוליינה. אחרי שנפגשנו בארץ, נסעתי לבקר אותו והבנו שאנחנו מוכרחים לחיות יחד, שזה לא ילך מרחוק, אז נסעתי בעקבות האהבה".
וכך היא שוב מצאה את עצמה בארצות הברית, הפעם ללא מסגרת של לימודים, ובתוך זמן קצר עם שני ילדים. "אמרתי לעצמי: אלוהים, מה אני עושה? אין פה תעשיית מוזיקה, אין פה כלום. התחלתי להפוך כל אבן כדי למצוא את הדרך. הגעתי לנגנים הקלאסיים הכי טובים, הקלטנו יצירות, התחלתי לכתוב מוזיקה קלאסית". והתוצאות לא איחרו לבוא: יצירות פרי עטה נכנסו לתוכניות לימודים בבתי ספר ובוצעו בקונצרטים, היא עבדה ברשת טלוויזיה חינוכית וצברה לרזומה מגוון פרויקטים מוזיקליים. ובכל זאת, חזרה לארץ, בעיקר כדי להיות עם אמה, אבל גם משום שסוף-סוף הרגישה שלמה עם עצמה ועם כישרונה.
"בזמנו נסעתי מכאן כי היה עליי צל גדול, וזה היה קשה לי", היא אומרת. "ההורים שלי היו שחקנים ידועים ואנשים מרשימים, וכך גם הסבים. היה פה צל גדול שמורכב מארבעה צללים; זה כל הזמן נוכח, וגם אם הרבה אנשים כבר לא מכירים את הדמויות האלה, אצלי בפנים הן קיימות כל הזמן. תמיד הרגשתי שמעריכים אותי באמת, לא כי אני בת של, אבל האני הפנימי שלי לא תמיד האמין לזה, לכן כל כך שמחתי שבחו"ל לא ידעו עליי כלום. זה היה כמו יקום מקביל, שבו יש רק אני, אני ואני. הייתי חייבת למצוא את האנונימיות. אם לא הייתי מגיעה למצב שמתייחסים לדברים שלי בזכות עצמי בלבד, ולא בגלל המשפחה, לא הייתי מצליחה לעמוד על הרגליים".
כיום היא עומדת על הרגליים, ועוד איך: את השירים שלה היא כותבת לבד, מלחינה לבד, מנגנת לבד, מפיקה לבד ושרה לבד. כזה הוא שירה החדש, "טוב לי העצב", שיצא לפני מספר שבועות ולקוח מתוך אי-פי בן שישה שירים שיופץ בימים הקרובים:
את השירים האלה תבצע אשרוב במופע חגיגי שמופק על ידי ערן ויץ וייערך בשבוע הבא (4.2) בלבונטין 7 בתל אביב. "השירים שאני כותבת היום לא עונים על ההגדרה 'פופ', אבל לגמרי עומדים ב'אילה אשרוב כתבה את זה'", היא אומרת. "אני משייטת בין העולמות, בלי שאלות כמו איזה סוג מוזיקה זה, ולמה זה דומה".
ולמי שמוטרד – גם "לאורך הים" יושמע במופע.
גם הוא בן של שני שחקנים מפורסמים. הקליקו על התמונה:
