כוכבת הילדים בדימוס: "אני לא רוצה שיאחלו לי אריכות ימים. מיציתי"

    דליה פרידלנד מרגיעה: "זה לא שמחר אני הולכת לאבד את עצמי לדעת" - אבל בגיל 83 יש רגעי בדידות ואין הרבה עבודה. הנחמה: עדיין מזהים אותה מ"זרעים של מסטיק"

    איתי חכמה

    |

    04.05.18 | 00:01

    דליה פרידלנד, השבוע. "היום אני כבר לא אחפש זוגיות חדשה. אני גם לא יוצאת לשום מקום. מה שמחזיק אותי זה המשפחה והנכדים" (צילום: יובל חן)
    דליה פרידלנד, השבוע. "היום אני כבר לא אחפש זוגיות חדשה. אני גם לא יוצאת לשום מקום. מה שמחזיק אותי זה המשפחה והנכדים" (צילום: יובל חן)
    פרידלנד ב-1969, עם בעלה לשעבר מישה אשרוב בהצגה "פרח, הסכין והבושם" (מימין), ובילדותה, עם הוריה חנה'לה הנדלר וצבי פרידלנד (צילום רפרודוקציה: יובל חן)
    פרידלנד ב-1969, עם בעלה לשעבר מישה אשרוב בהצגה "פרח, הסכין והבושם" (מימין), ובילדותה, עם הוריה חנה'לה הנדלר וצבי פרידלנד (צילום רפרודוקציה: יובל חן)
    פרידלנד (משמאל) ב-2009 עם ותיקי תיאטרון הבימה שלמה בר שביט, ליא קניג, אלכס פלג, טובה פרדו ומרים זוהר. "לא רצו לתת לי לדבר בטקס" (צילום: שאול גולן)
    פרידלנד (משמאל) ב-2009 עם ותיקי תיאטרון הבימה שלמה בר שביט, ליא קניג, אלכס פלג, טובה פרדו ומרים זוהר. "לא רצו לתת לי לדבר בטקס" (צילום: שאול גולן)
    פרידלנד בביתה בתל אביב, השבוע. למטה: בתוכנית טלוויזיה לילדים בשנות ה-70. "אלמלא הזוגיות שהייתה לי, חיי לא היו טובים" (צילום: יובל חן)
    פרידלנד בביתה בתל אביב, השבוע. למטה: בתוכנית טלוויזיה לילדים בשנות ה-70. "אלמלא הזוגיות שהייתה לי, חיי לא היו טובים" (צילום: יובל חן)

    דליה פרידלנד מאוד לא אהבה את הטקס שציין את פתיחת חגיגות ה-100 להבימה, בפברואר האחרון. השחקנית הוותיקה, בתם של שניים ממייסדי התיאטרון, חנה'לה הנדלר וצבי פרידלנד, ומי שבעצמה השתתפה בעשרות מהצגותיו, אמנם הוזמנה להשתתף באירוע, אבל נותר לה ממנו טעם מר.

     

    >> תאהבו אותנו גם בפייסבוק

     

    עוד בערוץ אנשים:

     

     

    "החליטו שהפנסיונרים של התיאטרון ייקחו את המונולוג של שייקספיר 'כל העולם במה', וכל אחד יקרא שש שורות ממנו", היא מספרת. "כשהגעתי לחזרה, מיד שאלתי: 'מה עם מייסדי הבימה?' הרי יש לי אינטרס; מדובר בהורים שלי, ואני רוצה לדעת אם יזכירו אותם. קיבלתי תשובה מגומגמת, אז אמרתי: 'לא בא בחשבון. איך אפשר לא להזכיר את המייסדים?' הבנתי שעליי לנקוט פעולה ולכתוב כמה מילים שיזכירו את מקימי התיאטרון; הרי בלעדיהם לא היינו כאן הערב. היה עניין שלם, כי לא רצו לתת לי לדבר, אבל בסופו של דבר הסכימו והופעתי".

     

    בכל זאת, היא לא הייתה מרוצה. מי שקלקלה לה את החגיגה הייתה שרת התרבות והספורט, מירי רגב, שהשתתפה בטקס וביצעה מערכון שבו היא מתמודדת כביכול על תפקיד במחזה של צ'כוב. "ראיתי את הדבר הזה", אומרת פרידלנד, "ולא הבנתי את החנופה הגדולה. נכון, רגב היא זו שנותנת את הכסף, אבל יש גבול. מה, זה השואו שלה? התיאטרון עושה יום הולדת, מזמינים אותך בתור שרה, אז למה את צריכה לפאר את עצמך? בעיניי, זה היה חוסר טעם".

     

    דליה פרידלנד ב-2005. "איך אפשר לא להזכיר את המייסדים?" (צילום: צביקה טישלר)
      דליה פרידלנד ב-2005. "איך אפשר לא להזכיר את המייסדים?"(צילום: צביקה טישלר)

       

      לאף אחד לא היה זמן אליי

       

      בגיל 83, דליה פרידלנד מוצאת חוסר טעם לא רק ביחס של תיאטרון הבימה לשרת התרבות, אלא גם ביחס שלו אליה. היא לא תשכח, למשל, איך משלב מסוים, בשנות ה-80, החלה לקבל שם תפקידים יותר ויותר קטנים, עד שהחליטה להפסיק להעליב את עצמה והעלתה הצגת יחיד באופן עצמאי. היו גם עלבונות ברמה האישית, כמו החלטתו של בעלה המנוח מישה אשרוב לעזוב אותה למען אישה אחרת. כיום היא נהנית מהמשפחה שלה - הבת, המוזיקאית אילה אשרוב (49), מי שכתבה את השיר "לאורך הים" שהקליטה עפרה חזה, והנכדים התאומים רון ודניאל (שש) – אבל כשהיא בודקת את ההצלחות ואת הכישלונות של חייה, הסיכום שלה די עגום. "כשאני עושה חשבון נפש עם עצמי", מודה פרידלנד, "אני מבינה שאלמלא הזוגיות שלי עם האדריכל ז'ק אלון, שנמשכה כ-20 שנה עד שהוא נפטר לפני שלוש שנים - חיי לא היו טובים. הוא נתן לי 20 שנים מקסימות".

       

      "המנהל החדש כנראה לא חשב שאני מוכשרת, אז המחזה שעבדתי עליו באותה תקופה נגנז, ומאז התחלתי לקבל את התפקידים הקטנים ביותר בכל הצגה. בשלב מסוים התפקיד נעשה כל כך קטן, שאמרתי שאני לא מוכנה לעשות אותו"

      ההתחלה הייתה הרבה יותר מבטיחה. בגיל שבע הצטרפה פרידלנד לאחת מהופעותיו של אביה צבי, ובמהלך ההופעה עלתה על שולחן והחלה לדקלם את השיר "ג'ינג'י" מאת מרים ילן שטקליס. זו הייתה הבכורה שלה. "אני מוקפת בתיאטרון מאז שאני זוכרת את עצמי", היא מספרת. "שני הוריי היו שחקנים, והקרן הקיימת נתנה להם בניין של שתי קומות ברחוב פרוג בתל אביב, שבקומה השנייה שלו, שבה אני גרה כיום, אבא הקים סטודיו למשחק שהעסיק אותו כל הזמן. בבית שלי לאף אחד לא היה זמן אליי. אמא מעולם לא השכיבה אותי לישון, כי היא שיחקה בערבים; גם לאבא היו עניינים בלילה, ויצא שהייתי ילדה עצמאית לגמרי. עד גיל חמש גדלתי עם מטפלת. לבית הספר הייתי הולכת לבד, ברגל, בין כל הרחובות הקטנים".

       

      את התפקיד הראשון בתיאטרון גילמה בזמן שירותה בצה"ל – לא בלהקה צבאית ("לא רציתי, ובדיעבד אני נורא מצטערת על זה"), אלא כמזכירתו של האלוף ישראל טל. "התפנה תפקיד של חיילת בהצגה 'ליל סופה', שאבא ביים, והוא התעקש שזה בדיוק בשבילי, מאחר שאני חיילת. אמרתי לו: 'אני צריכה להיות בצבא', אז הוא הלך לידידנו הטוב דניאל אבידר, שהיה קצין בכיר, ואמר לו: 'הבימה לא יכול בלי דליה. היא מוכרחה לשחק, וזה יהיה כבוד למדינה שחיילת תשחק חיילת'. כך קיבלתי אישור לצאת".

       

      אחרי שהשתחררה מהצבא, נסעה ללמוד משחק בלונדון במשך שנתיים, וכשחזרה, קיבלה תפקיד בהצגה "מירל'ה אפרת" של הבימה. בהפקה השתתפה גם חנה רובינא הגדולה, אבל השחקנית הצעירה, שגדלה בין אגדות תיאטרון, לא התרגשה. "רובינא הייתה שכנה שלי, הייתי אצלה בבית, שיחקתי עם בתה אילנה, אז זה היה מאוד טבעי בשבילי שאופיע איתה", היא מסבירה. עם הזמן קיבלה תפקידים גדולים וגם החלה להשתתף בהצגות בידור ובסרטים. זכור במיוחד התפקיד הראשי שגילמה בסרט "שרית" בבימוי ג'ורג' עובדיה:

       

       

      הפכנו אולמות ועולמות

       

      במקביל לפריצה הגדולה החלה במערכת יחסים עם השחקן מישה אשרוב, שהיה מבוגר ממנה ב-11 שנה. "הרומן התחיל כשהיינו יחד בפריז מטעם הבימה", היא מספרת. "הוא היה עדיין עם אשתו הראשונה, כך שמערכת היחסים התנהלה באותה תקופה בשקט, בלי שמישהו יידע עליה. לכל אדם מותר לחטוא פעם אחת, אז זה היה החטא שלי". את העונש קיבלה אחרי 12 שנה, שבמהלכן נישאה לאשרוב והביאה איתו לעולם את בתה היחידה אילה: הוא בגד גם בה. "כשמישהו סתם עוזב אותך, זה הרבה יותר קל", אומרת פרידלנד. "כשמישהו עוזב אותך בשביל אישה אחרת, זה עלבון".

       

      בצד המקצועי ידעה ימים יפים. קריירת המשחק נסקה וידעה שיאים רבים, "עד שנכנס להבימה מנהל אמנותי חדש", היא משחזרת. "הדברים אז השתנו. לא מצאתי חן בעיניו; כנראה שהוא לא חשב שאני מוכשרת, אז המחזה שעבדתי עליו באותה תקופה נגנז, ומאז התחלתי לקבל את התפקידים הקטנים ביותר בכל הצגה. הבנתי שהכבוד העצמי שלי לא יחזיק מעמד הרבה זמן. בשלב מסוים התפקיד נעשה כל כך קטן, שאמרתי שאני לא מוכנה לעשות אותו".

       

      כדי לפצות את עצמה, העלתה הצגת יחיד, "ובתפקיד הראשי", והמשיכה להצגת יחיד נוספת, "נולדתי לתיאטרון", שרצה יותר מ-1,000 פעמים בארץ ובחו"ל, ובה סיפרה על חייה כשחקנית וכבתם של שניים ממייסדיי הבימה. בשנות ה-90 החלה לשתף פעולה עם חברתה לספסל הלימודים בבית הספר למשחק בלונדון, אנה קרופר, והשתיים העלו יחד שני מופעים באנגלית – "אם אשכחך ירושלים", שכלל קטעים מהתנ"ך ושירי משוררים, ו"מעבר לגשר", שהתבסס על ספרים של ניצולות שואה. את שני המופעים הללו, שהוצגו באנגליה ובארצות הברית, רואה פרידלנד כפסגת הקריירה שלה. "למעשה, אני צריכה לקבוע פגישה עם המנהל ההוא  ולומר לו: 'הפסקתי לשנוא אותך. בזכותך עשיתי את כל הקריירה שלי. כל עבודתי בהבימה היא כסף קטן לעומת מה שעשיתי עם אנה. הפכנו אולמות ועולמות'".

       

      פרידלנד בשנות ה-80. "הבנתי שהכבוד העצמי שלי לא יחזיק מעמד הרבה זמן" (צילום רפרודוקציה: יובל חן)
        פרידלנד בשנות ה-80. "הבנתי שהכבוד העצמי שלי לא יחזיק מעמד הרבה זמן"(צילום רפרודוקציה: יובל חן)
         

         

        לא ידעתי שיש לנו להיט

         

        לא מעט ישראלים בוודאי יחלקו עליה ויגידו שפסגת הקריירה שלה היא התקופה שבה נחשבה לכוכבת ילדים: פרידלנד קיימה הופעות רבות עבורם וגם הקליטה תקליטי ילדים רבים. הפעילות שלה בתחום התחילה במקרה, במסיבת יום הולדת שערכה חברה שלה לבתה. "כשהתחילה המסיבה, פתאום היא קלטה שאין תוכנית אמנותית, אז היא קראה לי וביקשה עזרה. ביקשתי ממנה שתביא לי ספר של מרים ילן שטקליס, וקראתי מתוכו את השיר 'ג'ינג'י', שאותו דקלמתי בהופעה הראשונה שלי בגיל שבע. כשסיימתי, כולם החמיאו לי ואמרו שאני חייבת לעשות משהו לילדים, אז התחלתי לעשות מופעים לילדים, בעיקר בקיבוצים, עם שירים והפעלות".

         

        בעודה מופיעה בקיבוצים, קיבלה טלפון מחברת התקליטים סי-בי-אס והתבקשה לבוא לפגישה עם המנהלים, סיימון ושירלי שמידט. בפגישה הוצע לה לקרוא ספרי ילדים לצורך העלאתם לתקליטים. הראשון בסדרה, "שמוליקיפוד", זכה להצלחה מסחררת. לאחר מכן הקליטה את תקליט הילדים המזוהה איתה יותר מכל - "זרעים של מסטיק". "נחצ'ה היימן הגיע לסי-בי-אס והציע להם להפיק תקליט שיתבסס על המחזמר הזה, שהוא כתב עם לאה נאור", מספרת פרידלנד. "בני הזוג שמידט הסכימו ובחרו בי להקליט אותו. אני לא ידעתי שיש לנו להיט ענק, אבל שירלי שמידט הייתה אישה חכמה, והיה לה חוש. עד היום מזהים אותי בזכות האלבום הזה. ברגע ששומעים אותי מדברת, אומרים לי: אוי, זו את מ'זרעים של מסטיק'".

         

         

        בעקבות ההצלחה השתתפה בהפקות ילדים רבות, בהן שלושה פסטיבלי ילדים. "זרעים של מסטיק" נמכר בעשרות אלפי עותקים מאז שראה אור לראשונה בסוף שנות ה-60, וגם זכה לגרסאות נוספות, אבל פרידלנד עצמה ממעטת להופיע בפני ילדים כבר שנים. למעשה, היא בכלל ממעטת להופיע. מהעשורים האחרונים זכורה בעיקר הופעתה בסרט "החברים של יאנה", שזיכתה אותה בפרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר. "אבל אין בי מרירות", היא אומרת. "את הטעם הטוב של המקצוע שלי קיבלתי בזמן עבודתי עם אנה, וכשבן זוגי ז'ק היה בחיים, הוא דאג שגם הנפש שלי תקבל מרגוע".

         

        אז מה נאחל לך?

        "לא אריכות ימים".

         

        למה לא?

        "כי מיציתי. זה לא שמחר אני הולכת לאבד את עצמי לדעת, אבל יש רגעי בדידות. היום אני כבר לא אחפש זוגיות חדשה. אני גם לא יוצאת לשום מקום. מה שמחזיק אותי זה המשפחה והנכדים".

         

        ________________________________________________________

         

        גם היא הייתה פעם כוכבת ילדים, וכיום עושה דברים אחרים לגמרי. הקליקו על התמונה:

         

        "הרגשתי שזה מצמצם אותי". הקליקו על התמונה (צילום: נמרוד גליקמן)
        "הרגשתי שזה מצמצם אותי". הקליקו על התמונה (צילום: נמרוד גליקמן)

         

         
        הצג:
        כל התגובות לכתבה "כוכבת הילדים בדימוס: "אני לא רוצה שיאחלו לי אריכות ימים. מיציתי""
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד