"הרעיון של חדר שקוף בדירה הוא להיות עם ולהרגיש בלי", אומר מעצב הפנים ניצן הורוביץ, "אפשר ליהנות מתחושת חלל פתוח ועדיין לבלות בחדר נפרד". הורוביץ עיצב חדר שקוף בדירתם של בני זוג הייטקיסטים ללא ילדים בכפר סבא. "אני קורא לו חדר המשחקים", הוא אומר על החדר המשמש כחדר עבודה, נגינה וצפייה בטלוויזיה. החדר הרב-תכליתי בנוי כתיבה עם שתי צלעות שקופות הפונות לעבר המרחב הציבורי בדירה (ששטחה 125 מטרים רבועים). הקירות השקופים עשויים פרופיל בלגי וזכוכית אקוסטית, מבודדת רעשים.
החומריות בחדר השקוף ממשיכה את החומריות הכללית של הבית: תקרת בטון חשוף, רצפת פרקט כהה ורהיט בהזמנה מיוחדת, שמתחיל במסדרון ונמשך אל תוך החדר השקוף. כך נשמרת השייכות של החדר לדירה, "ועדיין יש תחושת הפרדה ופרטיות", אומר הורוביץ.
ככל שדירות המגורים העירוניות נעשות קטנות וצפופות יותר (בשל יוקר הבנייה), חדרים שקופים נעשים פתרון יותר ויותר שכיח בהן. בהבדל ממחיצות שמאפשרות חלוקת חדרים גמישה (שעליהן כבר כתבנו כאן), חדרים שקופים מסייעים לתחושה של מרחב ואור, בלי לוותר על החלוקה הנחוצה לחדרים פרטיים. וכדי להבטיח בהם פרטיות וחושך, במיוחד כשהחדר השקוף הוא חדר שינה, הם מחייבים מיסוך מסוגים שונים.
השימוש הנפוץ בחדר שקוף הוא כחדר עבודה. המעצבת סורנה כפיר יצרה כזה בדירתה של ליאורה איזנשטיין ברמת אביב. בין הסלון לחדר העבודה מפריד קיר שקוף, וכך יכולה בעלת הבית להתנתק במהלך העבודה, ובו בזמן ליהנות ממבט פתוח אל רחבי הדירה ואל נוף השכונה, שנשקף מוויטרינת הסלון. כשחדר העבודה הוא חדר קטן, קיר שקוף "מגדיל" אותו. ואת הבלגן קל להסתיר עם וילונות.
טוביה פנפיל: "כשהדלתות פתוחות החדר הופך למרכז"
לא רק חדרי עבודה. גם חדרים רב תכליתיים שקופים הופכים יותר ויותר נפוצים, בעיקר בדירות משפחתיות. מעצב הפנים טוביה פנפיל עיצב למשפחה צעירה עם שני ילדים קטנים דירה בת 130 מטרים רבועים בשכונה חדשה בגני תקווה. במקור היתה הדירה בת חמישה חדרים, אך בני הזוג ביקשו ממנו לבטל את אחד מחדרי השינה לטובת חלל שקוף שישמש כחדר משחקים, נגינה וצפייה באמצעות מקרן.
המעצב מיקם את החדר הרב תכליתי בתפר שבין הסלון לחדרים הפרטיים שמאחוריו. שלושה מקירות החדר סטנדרטיים ואטומים, ואחת מהפינות שלו שקופה כלפי הסלון והמטבח באמצעות דלת זכוכית ופרופיל בלגי. כך בכל זאת נשמרת רמה מסוימת של הפרדה בין החללים (שמסתירה את הבלגן מהסלון).
חדר המשפחה עם הפינה השקופה מרוהט בספריית ברזל עדינה שמקיפה פסנתר, ספת רביצה מודולרית ומסך הקרנה נגלל. "ביום יום", מספר פנפיל, "דלתות הזכוכית פתוחות לגמרי, החדר מתחבר אל הסלון והמטבח והופך להיות המרכז הפעיל של הבית".
אפרת וינרב: "השקיפות מעניקה הרגשה שיושבים בחלל מרווח"
האדריכלית אפרת וינרב הפכה את מרפסת השירות שהיתה בדירה הישנה שקנתה בשכונת בבלי בתל אביב (88 מ''ר), לחדר שקוף במרכז הדירה. החדר, שמוסגר כלפי פנים בשני קירות זכוכית וכלפי חוץ בחלון גדול של המרפסת, מכניס אור טבעי רב גם למטבח וגם למסדרון הצמודים אליו, שהיו לפני כן חשוכים.
על פי התקן, החדר נחשב לחצי חדר, אך בזכות השקיפות יש בו תחושת רווחה והוא מצליח לשמש גם כחדר העבודה של וינרב, גם כחדר נגינה לבן זוגה, וגם כחדר כביסה עם ארון סגור, שבתוכו מוסתרים מכונה ומייבש.
הרצפה השחורה נמשכת מההסלון אל תוך החדר השקוף, אך בניגוד למגוון החומרים והמרקמים בשאר חלקי הבית, בחדרון השקוף שמרה וינרב על איפוק חומרי וצבעוני, שתואם את מידות החדר. "הוא אמנם ממש קטנטן", היא אומרת, "אבל השקיפות מעניקה הרגשה שיושבים בחלל מרווח מכפי שטחו האמיתי".
רונה טמקין: חדר שינה מול הכניסה
אם בחדרי עבודה ובחדרים רב תכליתיים אין הרבה מה להסתיר ואפשר לוותר על פרטיות, חדרי שינה שקופים הם אתגר תכנוני, שמתאים בעיקר לדירות של יחידים או של זוגות צעירים ללא ילדים.
רונה טמקין עיצבה דירה בת 65 מ''ר עבור גרוש בשנות ה-50 לחייו, אב לשני ילדים בוגרים. במקור היה בדירה חדר שינה אחד, ובתכנון השיפוץ ביקש הדייר החדש גם חדר אירוח לילדים. את חדר האורחים, שאינו בשימוש יומיומי, בחרה טמקין לתכנן כחדר סטנדרטי בקצה הדירה; ואילו את חדר השינה של בעל הבית הציבה במרכז, מול הכניסה לדירה, עם קיר שקוף מזכוכית ופרופיל בלגי, שעליו תלוי וילון החשכה לבן. מחיצת הזכוכית הקלה, במקום קיר אטום מול הכניסה, מעניקה הרגשה של פתיחות.
רז מלמד: "מחיצות שקופות מאפשרות גמישות של החלל"
"מחיצות שקופות הן פתרון טוב", אומר האדריכל רז מלמד, "גם לחללים פרטיים וגם לציבוריים, במצבים שבהם נדרש להכניס אור או אוויר לחלל פנימי יותר בבית". מלמד עיצב עבור זוג בשנות ה-40 דירת נופש בבית קטן (70 מ''ר) בנווה צדק. הבית בנוי בקו אפס לרחוב, כנהוג בשכונה. "החלונות פונים לרחוב", אומר מלמד, "וכשהם פתוחים הם לא מאפשרים פרטיות בכלל. לכן את האור והאוויר נדרשנו להכניס לתוך הבית מהחצר האחורית".
לשם כך הוא פתח כחצי מהקירות בגב הבית לחצר הפרטית הקטנה, באמצעות ויטרינה עם שתי דלתות כדי להגדיל את תחושת הפתיחות בדירה הקטנה הוא פתח בנוסף את הסלון והמטבח אל חדר השינה, באמצעות מחיצה של דלתות פיבוט (על ציר) מזכוכית. חדר השינה הפך לתיבה בעלת שתי דפנות שקופות, שמאפשרות מבט החוצה אל החצר הקטנה ומבט פנימה, אל יתר חלקי הבית.
כך מושגת תחושת עומק, כיוון שהמבט מהסלון אינו נעצר בקיר אטום, אלא נמשך הלאה. לפרטיות והחשכה הותקנה בחדר השינה מערכת של וילונות נגללים מהתקרה. "כדי לשמור על פרטיות ואינטימיות", אומר מלמד, "אפשר להשתמש גם בזכוכית חלבית, זכוכית עם טקסטורה, או זכוכית עם שכבת רשת או בד פנימית".
אורי מיליק: "הציפוף יוצר מסדרונות חשוכים"
חדר השינה בדירתו של יזם נדל"ן צעיר, ברחוב נחמני בתל אביב, ניצב במרכז הדירה ועטוף כלפי הכניסה והסלון במחיצות פרספקס חצי שקופות. "בהצבה של חדר השינה במרכז, בתוך קופסה שקופה", אומר האדריכל אורי מיליק, "אפשרנו מעבר של אור טבעי דרכו אל הכניסה והמסדרון, ובנוסף נוצרה תחושה של חלל ציבורי מרווח יותר".
הקיר שפונה למבואה אינו שקוף לגמרי. יש בו דלת ובהמשכה ניצב ארון בגדים. המחיצה השנייה - זו שפונה לסלון - נפתחת במלואה בהזזה (אקורדיון) ומאפשרת לחדר להתמזג עם הסלון. "במחווה פשוטה הדירה הופכת ללופט", אומר האדריכל, "והסלון נהיה פתוח יותר וגדול יותר". את תחושת העומק והפתיחות מגבירה ברקע מחיצה מזכוכית חצי שקופה, שמפרידה בין אזור השינה לחדר הרחצה הפרטי.
מיליק תולה את הצורך בחדרים שקופים באילוצים שנובעים מתכנון ראשוני לקוי של דירות חדשות. "היזם והאדריכל נדרשים לתכנן מקסימום דירות בקומה ולהגיע לניצול מקסימלי של נפח הבניינים", הוא אומר. "הציפוף יוצר ברוב המקרים כניסה למסדרונות חשוכים ודירות עם מקסימום חדרים". כך היה גם כאן. במקור, הייתה הדירה דירת שלושה חדרים וסלון, בת 95 מ''ר, עם כניסה למסדרון חשוך. "הלקוח ביקש ליצור תחושה של דירה מרווחת ומלאת אור".
איתן כהן: "רצינו כמה שיותר אור טבעי בחללים המרכזיים"
המעצב איתן כהן תכנן חדר שינה עם קיר ויטרינות מזכוכית ופרופיל בלגי, בדירה בת 77 מ''ר שהוא חולק עם בן זוגו, בפרויקט מגורים חדש ביפו. בזכות קיר ההפרדה השקוף שבין המרחב הציבורי לחדר השינה, נוצר קו מבט רציף בן 15 מטרים לאורך כל הדירה - מהמרפסת שפונה לשדרות ירושלים דרך המטבח ועד חלון חדר השינה, שמשקיף אל החצר הפנימית של הפרויקט. "הדירה נהנית משלושה כיווני אוויר", אומר כהן, "ורצינו לנצל את היתרון הזה, כך שיהיה כמה שיותר אור טבעי בחללים המרכזיים".
המיטה הזוגית, הניצבת במרכז החדר, פונה אל הקיר והחלון, ושידת מגירות גדולה, שתוכננה בגב המיטה, מסתירה אותה מכיוון המטבח והסלון ומבטיחה פרטיות. "אם רוצים החשכה", אומר כהן, "סוגרים את התריסים של החלונות - בחדר השינה ובאזור הציבורי".
מחוץ לעיר יש יותר מרחב. לחצו על התמונה לבית שנבנה כולו מחומרים טבעיים או ממוחזרים:
