מי הייתה "הקיסרית הלבנה", ואיזה דמיון היה בינה לבין חוה אלברשטיין

רחל שפירא הקדישה את שירה "פרח משוגע" לכוכבת הבלוז האמריקאית ג'ניס ג'ופלין, שמתה ממנת יתר. מבצעת אותו זמרת שממש לא מזוהה עם סקס, סמים ורוקנרול

עופרה עופר אורןפורסם: 28.07.19 07:29
רחל שפירא. כתבה לאלברשטיין אלבום שלם שזיכה אותה בתואר זמרת השנה (צילום: אביגיל עוזי)
רחל שפירא. כתבה לאלברשטיין אלבום שלם שזיכה אותה בתואר זמרת השנה (צילום: אביגיל עוזי)
ג'ניס ג'ופלין. פרועה, נואשת, פסעה על פי תהום ונפלה לתוכה (צילום: Evening Standard/GettyimagesIL)
ג'ניס ג'ופלין. פרועה, נואשת, פסעה על פי תהום ונפלה לתוכה (צילום: Evening Standard/GettyimagesIL)
חוה אלברשטיין. מהוקצעת ומדויקת, מקפידה לבטא כל הברה, מגישה את שיריה ביכולת דרמטית מובהקת ובגיוון רב  (צילום: תומריקו)
חוה אלברשטיין. מהוקצעת ומדויקת, מקפידה לבטא כל הברה, מגישה את שיריה ביכולת דרמטית מובהקת ובגיוון רב (צילום: תומריקו)

הזמרת חוה אלברשטיין עלתה לאחרונה לכותרות – לא בזכות שיריה, אלא בשל הסכמתה להשתתף בסרטון פרסומת לראשונה בקריירה שלה. בפרסומת היא חוזרת אל אחד משיריה המפורסמים ביותר – "לונדון", שאותו הלחינה למילים של חנוך לוין – ומציגה בה לא רק את כישרונה הרב כמבצעת אלא גם יכולות דרמטיות וקומיות. היו מי שנזעקו נגד נכונותה לשתף פעולה עם פרסומאים וראו בכך כמעט "חילול קודש"; אחרים הגנו על זכותה של אלברשטיין להתפרנס. בכל מקרה, נדמה שיש הסכמה על כך שהסרטון שבו היא משתתפת הוא פרודיה משעשעת, לא פחות מהמערכונים המשודרים בתוכניות סאטירה כמו "ארץ נהדרת".

 

בסוף שנות ה-70 זכתה אלברשטיין לכותרות מסוג אחר: ב-1978, לדוגמה, הוכתרה כזמרת השנה. באותה שנה היא הוציאה את האלבום "התבהרות", שאת המילים לכל שיריו כתבה רחל שפירא, ושזכה להצלחה גדולה. אחד השירים הבולטים בו היה "פרח משוגע", שאותו הלחין מוני אמריליו:

 

היא הייתה הקיסרית הלבנה

של הצלילים הנבראים מן הקרעים בנשמה

היא הייתה הקיסרית של האובדים והתוהים

הנודדים במרחבים של אלוהים.

 

היא הייתה הקיסרית היחפה

ושפחתם של הכאב והבדידות החשופה

היא הייתה הנערה המקבצת נחמה

במיתרים הניחרים שבגרונה

 

היא שרה כמו מי שנלחם על חייו

היא שרה כמו מי שמסיר את פצעיו

היא שרה כמו מי שזקוק למגע

אני רוצה לקרוא לה – פרח משוגע

 

היא הייתה הקיסרית האומללה

ולפעמים היא צעקה כמו ציפור מקוללה

היא הייתה הקיסרית של המוכים והכמהים

הנבלעים במרחבים של אלוהים.

 

היא הייתה אולי רק פרח משוגע

אבל פרחים משוגעים הופכים משל או אגדה

היא חייתה מהר מדי עד שמותה חמד אותה

המוות שתמיד ביקש לנסותה

 

היא שרה כמו מי שנטש את ביתו

היא שרה כמו מי שמפיל תחינתו

היא שרה כמו מי שזקוק למגע

אני רוצה לקרוא לה – פרח משוגע.

 

צפו באלברשטיין מספרת על השיר ומבצעת אותו:

 

 

הזמרת האומללה והמקוללה

 

זהו שיר על זמרת שמכונה בו "הקיסרית הלבנה", וגם, כמו בכותרתו, "פרח משוגע": זמרת אומללה ומקוללה, קיסרית לא של המצליחים, אלא של המוכים, ששרה "כמו מי שנטש את ביתו". הזמרת שהשיר מוקדש לה ומתאר אותה, את עוצמתה, את התמכרותה המוחלטת לשירה עד שנהפכה לאגדה לאחר שמתה בטרם עת, היא ג'ניס ג'ופלין, זמרת בלוז ורוק אמריקאית שמתה שמונה שנים לפני פרסום השיר של שפירא בשל נטילת מנת יתר של הרואין. גופתה נמצאה בחדר במלון בלוס אנג'לס. היא הייתה בת 27 בלבד במותה, הספיקה להוציא רק חמישה סינגלים, אבל זכתה להצלחה כבירה, במיוחד אחרי פסטיבל וודסטוק שבו השתתפה. שנים רבות אחרי מותה היא ממשיכה להופיע ברשימות האמנים הטובים ביותר של כל הזמנים, ושיריה נכללים ברשימת 500 השירים הגדולים בהיסטוריה. שירתה התאפיינה בעוצמה, בתחושה שגרונה ניחר בתחינה, ושקולה כמו בוקע מנשמתה ולא מגופה.

 

מעניין שדווקא אלברשטיין חשה זיקה כלפי ג'ופלין, על אף שסגנון שירתה שונה כל כך משלה. אלברשטיין מהוקצעת ומדויקת, מקפידה לבטא כל הברה, מגישה את שיריה ביכולת דרמטית מובהקת ובגיוון רב. פעם היא היתולית ומצחיקה, כמו למשל בשיר "ספר הזיכרונות"; פעם מסתירה את הביקורת שלה בחיוך, כמו בשיר "ביקורת דרכונים"; היא כאובה ואבלה ב"המראות"; נוסטלגית ב"געגועים"; מספרת סיפור ב"בלדה על סוס עם כתם על המצח"; פילוסופית ב"דימוי". היא שופעת, מעניינת, מרגשת ומגוונת מאוד. ג'ופלין צרודה ומיוסרת. אלברשטיין מאופקת; לא פעם, אירונית. ג'ופלין זועקת מרה. למרבה הצער, היא מתה צעירה מדי, ולא הספקנו לשמוע את כל קשת האפשרויות שהיו בוודאי מתגלות בה.

 

צפו בג'ופלין מבצעת את השיר "חלק מליבי" בהופעה בגרמניה ב-1968:

 

 

חרף ההבדלים הניכרים – ג'ופלין הייתה רוקיסטית, אלברשטיין היא בעיקרה שאנסוניירית – יש ביניהן מכנה משותף שאי אפשר להחמיץ: שתיהן שרות ממעמקי הווייתן. אין ספק שאלברשטיין יכולה להזדהות עם השורה המדברת על "הצלילים הנבראים מן הקרעים בנשמה", על אף שג'ופלין הייתה פרועה, נואשת, צעירה שפסעה על פי תהום ונפלה לתוכה, ואילו היא מצטיירת כאדם מתון ומיושב בדעתו. לאחרונה סיפרה בראיון ל"ידיעות אחרונות" עד כמה היא אוהבת את השקט שלה, "ולא רוצה שייכנסו לי לחיים", כך אמרה. היא גם מלאה בהומור: כשנשאלה על גילה, 72, השיבה, "אני חיה בשלום עם הגיל שלי, מה אני יכולה לעשות, לריב איתו?" דבריה רוויים בשלוות נפש שבה היא התברכה כנראה. ג'ופלין, לעומתה, הייתה סוערת, אבל שתי הזמרות היו מעין קיסריות זמר יקרות ללב, והשיר "פרח משוגע" מנציח את התחושה.

 

בסרטון המצורף כאן (ראו למעלה) מספרת אלברשטיין שכשהיא שרה את השיר, היא חושבת לא רק על ג'ניס ג'ופלין, אלא "על עוד כמה זמרות גדולות שחיו את שיריהן, או, יותר נכון לומר: שרו את חייהן שלהן, אולי גם שלנו".

 

 

     

    שיר מפורסם אחר של רחל שפירא הולחן על ידו. הקליקו על התמונה:

     

    "לעולם אהיה אסירת תודה על כי החסד המופלא של לחניו נגע במילותיי". הקליקו על התמונה (צילום: משה מילנר, לע"מ)
    "לעולם אהיה אסירת תודה על כי החסד המופלא של לחניו נגע במילותיי". הקליקו על התמונה (צילום: משה מילנר, לע"מ)

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עופרה עופר אורן
    |
    |
    נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וספר שירה אחד, "מה המים יודעים על צמא", וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים