מי הייתה "אחותי חיה", שעליה כתב בינם הלר, וחוה אלברשטיין שרה

המשורר חיבר שיר עצוב ביידיש לזכר אחותו, שטיפלה במסירות בו ובאחיו, ומאוחר יותר נספתה בטרבלינקה. הזמרת חששה בהתחלה להלחין ולהקליט אותו, אבל "גם זה קרה"

עופרה עופר אורןפורסם: 06.01.19 03:41
חוה אלברשטיין. "פחדתי שזה שיר כל כך כבד ועצוב שאי אפשר לעמוד בפניו" (צילום: תומריקו)
חוה אלברשטיין. "פחדתי שזה שיר כל כך כבד ועצוב שאי אפשר לעמוד בפניו" (צילום: תומריקו)

ב-1995 יצרה הזמרת חוה אלברשטיין יחד עם בן זוגה, הבמאי נדב לויתן ז"ל, סרט תיעודי בשם "מוקדם מדי לשתוק, מאוחר מדי לשיר", שבו היא שוחחה עם משוררים ישראלים שכותבים ביידיש. אחד מהם היה בינם הלר, שאלברשטיין הלחינה והקליטה את שירו "מיין שוועסטער חיה" (אחותי חיה).

 

בספרו של בני מר "סמוצ'ה - ביוגרפיה של רחוב יהודי בוורשה", שראה אור לאחרונה (הוצאת מאגנס), מצוטטת אלברשטיין בהקשר לשיר הזה. "אני לא אדם של תחקירים", היא אומרת, "אבל לקראת הסרט עשיתי קצת תחקיר על משוררי היידיש בארץ. אמרו לי שבבית לייוויק יש ערב קריאת שירה של הדסה קסטין, אשתו של בינם הלר. בערב היא קראה משיריו, ו'מײַן שוועסטער חיה' היה כמובן השיא. כשבאנו אל בינם לצלם, הכנתי כמה שירים שלו שיקריא קצת משם וקצת מכאן. שיר על הכנרת, למשל. והנה, התחלנו לארוז את הציוד, וברגע האחרון אמרתי להדסה: 'אולי בכל זאת תקראי את 'מײַן שוועסטער חיה'?' פחדתי שזה שיר כל כך כבד ועצוב שאי אפשר לעמוד בפניו. אבל אמא של נדב אמרה לי שאני צריכה להלחין את זה. אמרתי, 'מה פתאום? איך מלחינים שיר טרגי כזה?' נו, וגם זה קרה".

 

צפו באלברשטיין מספרת על השיר ומבצעת אותו:

 

 

השיר הוא אכן אחד הנוגים ביותר שנכתבו אי פעם. הוא מספר על מצבן של נשים צעירות, בעצם ילדות, שגורלן היה מר וקשה מנשוא. הן נולדו עניות, עבדו בפרך, ולא זכו להתבגר. הנה הוא בתרגום לעברית מאת בני מר:

 

צַמּוֹת שְׁחֹרוֹת לַאֲחוֹתִי, לְחַיָּה,

הָיוּ לָהּ שְׁתֵּי עֵינַיִם יְרֻקּוֹת.

וְהִיא גִּדְּלָה אוֹתִי וְאֶת אַחַי אָז

בַּמַּדְרֵגוֹת שֶׁל סְמוֹצֶ'ה, הַחוֹרְקוֹת.

 

כִּי אִמָּא, כְּבָר לִפְנֵי עֲלוֹת הַבֹּקֶר,

כְּשֶׁרַק הֵאִיר בָּאֹפֶק, נֶעֶלְמָה

אֶל הַחֲנוּת לִמְכֹּר וְלֹא בְּיֹקֶר –

כַּמָּה פְּרוּטוֹת שְׁחוּקוֹת בִּשְׂכַר יוֹמָהּ.

 

וְחַיָּה לְבַדָּהּ הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת

עִם כָּל אַחֶיהָ וּמַאֲכִילָה,

שׁוֹמֶרֶת עֲלֵיהֶם וּמְשׁוֹרֶרֶת

שִׁירִים יָפִים בִּשְׁעַת הָאֲפֵלָה.

 

הָיָה לְחַיָּה יְרֻקַּת הָעַיִן,

לְחַיָּה אֲחוֹתִי, שֵׂעָר שָׁחֹר אָרֹךְ.

בַּת עֶשֶׂר חַיָּה לֹא הָיְתָה עֲדַיִן

וּכְבָר גִּדְּלָה אַחִים לְאֵין עֲרֹךְ.

 

וְהִיא נִקְּתָה, בִּשְּׁלָה וְגַם הִגִּישָׁה

וְאֶת רָאשֵׁינוּ הַקְּטַנִּים טִפְּחָה.

אֲבָל שֶׁהִיא עַצְמָהּ יַלְדָּה הִכְחִישָׁה

וּלְשַׂחֵק אִתָּנוּ שָׁכְחָה.

 

אֶת חַיָּה אֲחוֹתִי וִירֹק עֵינֶיהָ

שָׂרַף אָז בִּטְרֶבְּלִינְקָה גֶּרְמָנִי.

 

וְאַף אֶחָד, אֶת חַיָּה שֶׁאֵינֶנָּה,

כְּבָר לֹא זוֹכֵר בָּאָרֶץ – רַק אֲנִי.

 

שִׁירַי בְּיִידִישׁ נִכְתָּבִים אֵלֶיהָ,

לָכֵן, בְּעֵת קָשָׁה וּמַחְרִידָה.

כִּי בַּשָּׁמַיִם, לְיַד אֱלֹהֶיהָ,

יוֹשֶׁבֶת הִיא, בִּתּוֹ הַיְּחִידָה.

 

צפו בהדסה קסטין, אשתו של בינם הלר (היושב לצידה), קוראת את השיר:

 

 

לתרגומו של השיר הייתה גרסה מוקדמת יותר, אבל המתרגם החליט לעדכנה בספרו. הנה הגרסה הקודמת:

 

הָיוּ לְחַיָּה יְרֻקַּת הָעַיִן

צַמּוֹת שְׁחוֹרוֹת לְחַיָּה אֲחוֹתִי.

בְּבַיִת מָט לִנְפֹּל בִּסְמוֹצָ'ה שְׁתַּיִם

שָׁם גָּרָה חַיָּה וְגִדְּלָה אוֹתִי.

 

עִם שַׁחַר כְּבָר הָלְכָה מִמֶּנִּי אִמָּא,

לִקְנוֹת, לִמְכֹּר, לָשֶׁבֶת, לְחַכּוֹת.

לִפְנֵי הָנֵץ חַמָּה אִמִּי הִשְׁכִּימָה,

לִשְׁלַל יוֹמָהּ כַּמָּה פְּרוּטוֹת שְׁחוּקוֹת.

 

וְחַיָּה הִיא לְבַד הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת

עִם כָּל אָחֶיהָ וּמַאֲכִילָה,

וְהִיא הָיְתָה שׁוֹמֶרֶת וּמְשׁוֹרֶרֶת

שִׁירִים יָפִים לִשְׁעַת הָאֲפֵלָה.

 

הָיָה לְחַיָּה יְרֻקַּת הָעַיִן

שֵׂעָר שָׁחוֹר לְחַיָּה אֲחוֹתִי.

וְהִיא אֲפִילוּ לֹא הָיְתָה עֲדַיִן

בַּת עֶשֶׂר חַיָּה כְּשֶׁגִדְּלָה אוֹתִי.

 

וְהִיא נִקְּתָה, בִּשְּׁלָה וְגַם טוֹרַחַת,

חוֹפֶפֶת אֶת רָאשֵׁינוּ הָרַכִּים,

וְרַק אֶת זֹאת הָיְתָה תָּמִיד שׁוֹכַחַת –

שֶׁיְלָדִים זְקוּקִים לְמִשְׂחָקִים.

 

אָחוֹת הָיְתָה לִי יְרֻקַּת הָעַיִן,

אֲבָל טְרֶבְּלִינְקָה בָּא לְכַלּוֹתָהּ,

וְרַק אֲנִי נוֹתַרְתִּי בֵּינְתַיִם

בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִזְכֹּר אוֹתָהּ.

 

שִׁירִי בְּיִידִישׁ בְּוַדַּאי יַגִּיעַ

מִכָּאן, בְּעֵת קָשָׁה וּמַחְרִידָה,

הַיְשֵׁר לִימִין הָאֵל שֶׁבָּרָקִיעַ,

שֶׁבּוֹ תֵּשֵׁב בִּתּוֹ הַיְחִידָה.

 

צפו בסרט של אלברשטיין ולויתן:

 

 

נר מדליק נר

 

בינם הלר נולד בוורשה ב-1908. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הצליח להגיע לברית המועצות, ושב לפולין רק ב-1948. לישראל עלה ב-1957, אבל עד מותו ב-1998 המשיך לכתוב ביידיש. "בינם הלר הוא משוררה של יהדות פולין", נכתב בעיתון "דבר" בשנה שבה עלה לארץ. "את חייה חי, את סבלה נשא, את מזמוריה ספג. מעורה בחוסנה ודלותה". קינתו על אחותו חיה, שנאלצה לגדל אותו בעודה ילדה בעצמה, "בַּת עֶשֶׂר חַיָּה לֹא הָיְתָה עֲדַיִן", קורעת את הלב, במיוחד כשיודעים מה עלה בסופו של דבר בגורלה: "אֶת חַיָּה אֲחוֹתִי וִירֹק עֵינֶיהָ/ שָׂרַף אָז בִּטְרֶבְּלִינְקָה גֶּרְמָנִי". הלר המשיך לכתוב ביידיש, לזכר אחותו, שכן זאת הייתה השפה היחידה שהיא ידעה.

 

בני מר, שתרגם את השיר לעברית, מעיד בספרו על דברים שאמרה לו חוה אלברשטיין בעניין הספר שכתב: "זה היופי בעולם, נר מדליק נר. בינם התחיל, אני המשכתי, ועכשיו גם אתה". האם יש בכך נחמה?

 

 

    מיהו ערן ויץ, ומהו הקשר (ההדוק) שלו לחוה אלברשטיין? הקליקו על התמונה:

     

    "אני חושב שאני חופשי איתה, עד כמה שאני יכול להיות חופשי באופן כללי". הקליקו על התמונה (צילום: צביקה טישלר)
    "אני חושב שאני חופשי איתה, עד כמה שאני יכול להיות חופשי באופן כללי". הקליקו על התמונה (צילום: צביקה טישלר)

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים