אחת מיצירות המופת של האדריכלות הישראלית נמצאת בסכנת הריסה – כך נודע לערוץ האדריכלות של Xnet. תוכנית שאושרה לאחרונה מאפשרת להרוס חלקים משמעותיים ממתחם בית ההבראה "שפרינצק" בנצרת, ולשנות באופן בלתי הפיך את שאר חלקיו.
התוכנית אושרה על רקע משבר הזהות העמוק שבו שרויה נצרת עילית, המתרוקנת מתושביה היהודים ומתמלאת בתושבים ערבים שנודדים אליה מנצרת הסמוכה (לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רבע מתושבי נצרת עילית הם ערבים נוצרים או מוסלמים), ובמאמץ להתנתק מ"דימוי ערבי", החליטה העירייה בצעד נואש לשנות את שמה של נצרת עילית ל"נוף הגליל". בו בזמן, העירייה מזניחה נכסים תרבותיים שהעיר התגאתה בהם - בעיקר יצירות אדריכלות מודרניסטיות – וחיסולו המתוכנן של בית ההבראה הוא נקודת שפל עגומה בתהליך זה.
מאות דירות על חורבותיו
בית ההבראה הוסב בתחילת העשור למלון "גרדניה". בעליו (משפחת זועבי מנצרת) עומדים מאחורי התוכנית הנוכחית. המתחם משויך מוניציפלית לנצרת עלית, אך ממוקם דווקא בנצרת. מדובר במובלעת יהודית בעיר הערבית, ממש כמו משטרת הטיגרט הסמוכה לו, ששימשה עד לפני שנים ספורות את פיקוד הצפון של צה"ל. המתחם משתרע על פני כ-120 דונם בראש גבעה ברכס נצרת, והוא אחד המגרשים הפנויים הגדולים בעיר הצפופה.
כבר בתחילת העשור נרמז, כאשר ביקרנו במלון, כי הפעלתו המחודשת לא נובעת מטעמי פיתוח ענף התיירות בנצרת גרידא, אלא במגמה לקדם פרויקט רווחי שיוקם על חורבות המתחם. המלון כבר לא פועל, והמשקיעים מבקשים לחסל את רוב בית ההבראה כדי להקים על חורבותיו מאות דירות, שטחי מסחר ומשרדים.
השטח הפסטורלי, שרובו מכוסה בחורשות אורנים ובמבני בית ההבראה, יעבור שינויים דרמטיים: כבישים ייסללו, המדרון הטבעי ייחצב לצורך הבנייה, שניים ממבני בית ההבראה ייהרסו (מבנה חדרי האירוח ובריכת השחייה והמלתחות), ושאר חלקיו ימשיכו לתפקד כבית מלון אך ייהנו מזכויות בנייה משמעותיות. מאחר שהשטח המלונאי יצומצם באופן חד, מימוש זכויות הבנייה יוכל להתממש רק באמצעות תוספת קומות ואגפים חדשים, כאלה שישנו ללא ספק את אופיים ואת איכותם האדריכלית המקורית.
"הבניין עבר שינויים והאגף במצב הנדסי כבר גמור", טוען האדריכל אריה קוץ, שערך וקידם את התוכנית במשך שבע שנים עד לאישורה. "הוא כבר בניין מסוכן – הבטון בתקרות התפוצץ, הברזל חשוף ויש נזקי מים. הבריכה נורא מיושנת, וכמקום לשימור לא היה לה סיכוי להיות משהו טוב. מנהלי המלון אמרו שמצב הבריכה לא טוב והיא לא מעניינת את האורחים שלהם, כי סוג התיירות בנצרת השתנה. פה זה לא אילת, שבאים לבלות סביב לבריכה". על אגף החדרים, שהוא מתכנן להרוס, אומר קוץ כי הוא "מרוחק וקשה לשירות", ומוסיף ש"שיקום היה עולה הון תועפות".
יש סיכוי לקיים מלון בנתונים שיצרה התוכנית?
"המפעילים האחרונים של המלון היו סקפטים לעתידו כמלון, אבל אני מקווה שיצליח".
המשוכלל והמפואר בישראל
"שפרינצק" נחנך ב-1962 והיה המשוכלל והמפואר בבתי ההבראה שנבנו בישראל הצעירה. תכנן אותו אחד ממשרדי האדריכלים החשובים בתולדות המדינה: בראש המשרד עמד זאב רכטר, מאבות האדריכלות הישראלית, ובמשרדו עבדו שותפיו יעקב רכטר (בנו ולימים חתן פרס ישראל) ומשה זרחי (חתנו). זו הייתה הפעם הראשונה שבית הבראה מתאים את כל חדרי האירוח לזוגות, כאשר כל חדר מצויד בחדר רחצה וביציאה ישירה למדשאות – או למרפסת, המשקיפה על עמק יזרעאל או על הר הקפיצה.
הבטון והאבן, חומרי הגמר העיקריים בפרויקט, ייצגו את האדריכלות הברוטליסטית שדגלה באמת החומרית של הבניין, תוך חשיפתם של חומרי הבנייה לעין. בהתאם לגישה המודרניסטית שהוביל זאב רכטר, עוצב אגף החדרים הראשי כגוף המרחף על קומת עמודים מפולשת, עם בריכות נוי וצמחייה מקומית, לחיזוק הקשר בין הבניין לבין הנוף.
על מלאכת עיצוב הנוף הופקד זאב (ולטר) פולק, שהמשיך לשתף פעולה עם משרד רכטר-זרחי-פרי בפרויקטים מפורסמים כמו בית הבראה "מבטחים" בזכרון יעקב ומלון "הילטון" בתל אביב. הנוף שעיצב פולק יצר תחושה שהבניין הוא חלק בלתי נפרד מהנוף; לא זו בלבד שהיער עטף את מבני בית ההבראה, אלא שהצמחייה השתלבה במעבה הבנייה – למשל, בחצרות הפנימיות (באגף המיועד כעת להריסה).
"ההישג המרשים של המתחם היה הקומפוזיציה האידיאלית בין מסות בנויות וחללים חיצוניים פתוחים, תוך היטמעות בחלקים גדולים של הטופוגרפיה הנתונה ויצירת טופוגרפיה מלאכותית חדשה במקביל", הסביר האדריכל ד"ר צבי אלחייני במאמרו על בתי ההבראה של המשרד (מתוך הספר "יעקב רכטר, אדריכל", הוצאת הקיבוץ המאוחד ומוזיאון הרצליה לאמנות). "התמהיל השקול, שחיבר את הוורנקולרי, ההקשרי והטופוגרפי עם המודרניסטי, הניטרלי והגנרי, יצר את אחד הבניינים המעולים של האדריכלות הישראלית המודרנית בעשורים הראשונים".
גם מבקר האדריכלות המנוח אברהם ארליק חלק שבחים לפרויקט, במאמר הספד שפרסם לזכרו של זאב רכטר בכתב העת "הנדסה ואדריכלות": "ערכו המיוחד של בניין זה הוא באחדות הפתרון הארכיטקטוני והאורבניסטי, ביצירת האנסמבל של חוץ ופנים, של גוף וחלל. כל הבניין – הן בחוץ והן בפנים – הוא שרשרת ארוכה של 'מקומות', של חללים שאינם מוגדרים בגבולות קשיחים, אך גם אינם חסרי צורה. יותר מכל בניין אחר של זאב רכטר, שולטת כאן אותה האווירה הלירית-רומנטית, האופיינית לנוסח שלו".
האדריכל דניאל זרחי, נכדו של משה זרחי (שהיה שותף בתכנון הפרויקט), התארח לפני חמש שנים עם משפחתו במלון גרדניה. "המלון לא היה במצב טוב", הוא מספר, "היו מלא חיפויים מאוחרים ותקרות גבס שלא החמיאו, אבל האיכות האדריכלית נשארה והוא עדיין היה מרשים".
לדעתו, זהו אחד המבנים הטובים שיצאו מבית היוצר של המשרד, משום ש"יש בו פתרון פשוט להתמודדות עם הטופוגרפיה מבלי לפגוע בנוף, ואפשר למצוא בו סוגים שונים של חוויית אירוח. זו אבן דרך באדריכלות הישראלית. הוא פחות מוכר מבית ההבראה 'מבטחים' שתכנן המשרד, אבל עדיין ברמה של יצירת מופת".
''אני רוצה לבכות''
הקידום החשאי של התוכנית, ללא דיון ציבורי, מעצים את תחושת ההלם של מי שנחשף לכוונת ההריסה. "הלב זועק", קובל האדריכל אמנון רכטר, בנו של יעקב רכטר ונכדו של זאב רכטר. "זו עדות לתקופה חשובה בגיבוש החוויה הישראלית, ומדובר במבנה מופת שצריך לשפץ ולשמר. כשאני רואה פרויקט כזה שנהרס - אני רוצה לבכות. מדהים אותי שפרויקט כזה נעלם ללא דיון ציבורי, ללא תיעוד ובלי ניסיון רציני לבדוק את המשמעויות של שמירה או הריסה. עצוב לי שקולגות שלי משתפים עם זה פעולה".
רכטר טוען, כי מתחת לשכבה החיצונית שהוזנחה קשות נמצאת איכות בנייה משובחת שלא נפגעה, ושאפשר להישען עליה. "כמה פרויקטים באיכות אדריכלות כזו גבוהה יש בישראל? אולי 10 או 15 – וזה בוודאי אחד מהם", הוא טוען. "זו אדריכלות מקורית שמנסה להיות מקומית במהות שלה. המתחם הוא אב-טיפוס חסר תקדים, אחד ויחיד – יש כאן שימוש באבן מקומית, התייחסות לטופוגרפיה, צמחייה מקומית, חצרות פנימיות, התייחסות לנוף קרוב ורחוק".
לצד הקובלנה, רכטר מציין: "היות ואני בעל ניסיון רב בחידוש פרויקטים חשובים מהתקופה הזו שאבא שלי תכנן, כמו בית המשפט בתל אביב ומלון אלמא בזכרון יעקב, הוכחתי שעם רגישות ותפיסה תרבותית אדריכלית כוללת ניתן לעדכן את הפרויקט ולהוסיף פונקציות חדשות מבלי לפגוע באדריכלות הקיימת, אלא להשתמש בה כמקפצה להתחדשות. ניתן להכיל את כל הפונקציות החדשות מבלי לפגוע בבניינים הקיימים, רק צריך להיות רגיש ולרצות שהפרויקט יישאר".
האם ניתן עדיין לבלום?
למרות ההשפעה המכרעת של התוכנית, איש בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה לא חשב לשתף בה את המועצה לשימור אתרים. רק בעקבות פניית Xnet לאורי בן ציוני, מנהל מחוז צפון במועצה, עלתה המודעות שלו לקיומה של התוכנית. "בדקתי את הפרוטוקולים ונדהמתי להיווכח שמתחם כה חשוב וערכי מבחינה אדריכלית ותרבותית לא זכה להתייחסות מקצועית, על היבטי השימור שבו, במהלך הדיונים שנמשכו שנים בוועדה המקומית והמחוזית", מגיב בן ציוני. "הפרוטוקולים מראים שבמהלך השנים 2014 ו-2015, בהובלתו של מתכנן המחוז דאז, לא היה כל סעיף המתייחס לערכיו של המבנה".
לדברי בן ציוני, רק לאחרונה נערכו שינויים בוועדות השונות והמודעות למורשת האדריכלית באזור התחזקה. בעקבות זאת, הגישה מהנדסת העיר נצרת עילית, סבטלנה גרמן, התנגדות לתכנית בגלל אי-עריכת תיק תיעוד למלון. הוועדה המחוזית קיבלה את ההתנגדות ודרשה כי כל בקשה להיתר בנייה במתחם תחייב הכנת תיק תיעוד.
כעת, בעקבות חשיפת התוכנית, פנה בן ציוני לגרמן בדרישה לשלב את נציגי המועצה לשימור אתרים בכל הדיונים שנותרו בדרך למימוש התוכנית, לרבות בחירת אדריכל השימור לביצוע התיעוד והמלצותיו. בן ציוני גם ביקש כי לצורך הכנתו של תיק תיעוד בלתי מוטה, המועצה היא שתערוך את העבודה.
גרמן אומרת, כי "העירייה תפעל בהתאם לדרישות הוראות התוכנית המפורטת המאושרת, ולפיהן מתן היתר בניית מלון כפוף להכנת תיק תיעוד בעבור המבנה לשימור. העירייה ווהועדה לתכנון ובניה רואות חשיבות רבה בשימור המבנה, ומתכוונות לפעול בשיתוף פעולה מלא עם המועצה לשימור אתרים".
מלחמת תרבות
החרבת בית ההבראה, שאותו הקימה ובנתה ההסתדרות, כמו גם השינויים הצפויים ב"מצודת הטיגרט" ששימשה את פיקוד צפון, יהיו ניצחונות מתוקים במבט של ערביי הגליל. "תמיד ראו אותו כנטע זר", אומר עו"ד פאיז שרקאווי, שייצג את בעלי המלון."רובם (של הערבים, מ"י) לא הורשו להיכנס אלא אם כן הם עבדו פה, אבל הרוב המוחלט לא הייתה לו דריסת רגל. ידעו כל הזמן שלכאן מגיעה ההנהגה של המדינה והצבא".
"יש פה מלחמת תרבות, במודע או שלא במודע, אצל ערביי נצרת", טוען אמנון רכטר. "יזמים חושבים על רווח, וזה לגיטימי לגמרי, חשוב להוסיף פונקציות שעונות על הצרכים, והיום אני משוכנע שעם תכנון רגיש ועם מחשבה מראש ניתן לעשות את כל הדברים האלה וגם לשמור".
"יש דבר יפה בנצרת", מעניק פרשנות מרחבית האדריכל זאב דרוקמן, מבכירי המורים לאדריכלות ויו"ר חבר השופטים בפרס ישראל לאדריכלות השנה. "החלק המסחרי נמצא למטה בתוך הוואדי ברחוב פאולוס, וכל המנזרים נמצאים למעלה על הרכס וטובלים בעצים, ביערות קטנים או גדולים. בית ההבראה נתפס כחלק משרשרת המנזרים שישבה מעל העיר נצרת, וזה היה מקסים".
גם דרוקמן נרתע למשמע הכוונה להרוס את המתחם, אומר שהוא "מתפלא על אריה קוץ", וקובע כי "מבחינת העיצוב העירוני זה אחד המקומות המיוחדים במדינה. זה אחד האזורים הכי משמעותיים בגיאוגרפיה הישראלית והטופוגרפיה שם מרתקת. זו מין במה שיושבת בין ואדיות".
מה לדעתך היה צריך לעשות במתחם?
"להשאיר אותו כמלון, לחזק את העניין התיירותי, וייתכן שהיה צריך להוסיף בצורה מסוימת מגורים מסביב כי מגורים תמיד טוב להוסיף, אבל עם מרחב ציבורי מיוחד במינו שיושב בין ערים שונות ודרכים שונות. זה אחד המקומות שאפשר דרכם להבין את הגליל, ובמיוחד את הגליל התחתון ונצרת. אין לנו מספיק אנשים מוכשרים".
הצטרפו לאינסטגרם של Xnet אדריכלות ועיצוב:
