יום לפני שהראיון הזה התקיים, העלתה ענבל דור לפייסבוק פוסט שנפתח במילים הבאות: "אחד הדברים הכי כיפיים בלהיות אמן אנונימי, זה לפנטז על רגע הפריצה שלך ולעשות לעצמך ראיון עיתונאי במקלחת". בהמשך הפוסט היא שאלה את עצמה מספר שאלות, חלקן קשות, וענתה עליהן ברצינות רבה. כשביקשתי ממנה להסביר את פשר המהלך, אמרה: "פעם אבא שלי אמר לי שכשמתראיינים לרדיו או לעיתונות, צריך לדמיין שכל מה שאתה אומר, נצעק לתוך מגאפון ברחוב, וכל פיפס הכי קטן יכול להיות כותרת ענקית ומזעזעת. אז התכוננתי לראיון וקברתי את כל השלדים בארון".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- המכתב המקורי שכתב מאיר אריאל לאשתו אחרי 25 שנות נישואים
אבא שלה הוא בהחלט אדם שיכול לתת לה עצות בנושא ראיונות, כמו גם בכל נושא אחר שקשור לשואו ביזנס: זהו גילי דור, שותפה המיתולוגי של אחינועם ניני וממייסדי בית הספר למוזיקה רימון.
חלומות על מצלמות באמבטיה
ענבל דור (37), בתו של המוזיקאי הוותיק ושל נטע, אדריכלית ומעצבת פנים - וגם אחייניתו של יובל דור מהכל עובר חביבי - הוציאה בשבוע שעבר אלבום שני, "נוסעת בזמן", ועם ייחוס כמו שלה, לא מפתיע שהיא עושה מוזיקה. כבר בילדותה ביבנה, לדבריה, התחילה לכתוב שירים. "היה לי יומן בצורת לב שאותו חילקתי לחידות, לבדיחות ולשירים", היא מספרת. "כמובן שהחלק של השירים התמלא, ושני האחרים לא. הבעיה הייתה שהתביישתי בזה שאני כותבת".
הבושה הזו, מתברר, מלווה אותה גם היום, אף שקיבלה את כל התמיכה ואת כל האישורים האפשריים מהמשפחה ומהחברה. "אני כותבת בלחש", אומרת דור, "גם אם אין אף אחד בבית, וכשאני מלחינה, אני עושה את זה במינימום ווליום כדי שהשכנים לא ישמעו בטעות את הסוד הגדול. קצת פתטי, אני יודעת".
בתיכון למדה מדעים, פיזיקה ומתמטיקה, אבל לקראת סיום הלימודים החליטה שהיא רוצה ללמוד מוזיקה, והודיעה על כך להוריה. "תמיד הרגשתי שהם מאמינים בי ובכישרון שלי, אבל מכיוון שהם מכירים את התחום הזה, הם לא מאמינים בחלום הנוצץ להיות מפורסם. הם יודעים שזה נחמד, אבל זו לא המהות". למרות זאת, היא הייתה שלמה עם החלטתה ודחתה את הגיוס לצה"ל לטובת לימודים ברימון. אחרי סמסטר אחד התייצבה בבקו"ם והתחילה שירות ב-8200. כשהשתחררה, חזרה לרימון למספר קורסים, אבל לא סיימה. לאביה זה לא הפריע, למרות הקשר ההדוק שלו למוסד. "לא היה משבר סביב העניין הזה", היא אומרת. "מה שכן, ההורים מאוד דחפו אותי להוציא תעודת הוראה, 'כי עם כל הכבוד, את צריכה מקצוע ביד', אז הלכתי לסמינר לוינסקי, וגם שם לא סיימתי. אחר כך עשיתי תואר ראשון במוזיקה באוניברסיטת קליפורניה ותואר שני בקומפוזיציה באוניברסיטה העברית בירושלים".
במהלך לימודיה ברימון הקליטה אלבום ראשון, "מחכים לדפיקות לב", שאותו הפיק לא אחר מאשר אבא שלה ("הוא גאון, וצריך להיות אידיוט כדי לא להשתמש בעזרה שלו"), אבל עם כל השמחה והגאווה, את הוצאת האלבום, לפני 12 שנה, ליוותה מועקה. "עד היום אני מנסה להבין מה היה שם", אומרת דור. "הייתי מדוכאת לפני, תוך כדי ואחרי שהאלבום יצא. כנראה שזה היה גדול עליי קצת. היו לי חלומות שיש לי מצלמות באמבטיה וכל מיני סיוטים. זה היה דיכאון קל, שאני לא יודעת אם הוא היה גנטי, כימי או נסיבתי". בביקור שקיימה אצל פסיכיאטר נאמר לה שהיא סובלת מדיסתימיה - הפרעה נפשית שלדעת המטפל אופיינית למשוררים. "הודיתי לו על האסמכתא שאני משוררת", אומרת דור. "הוא גם נתן לי מרשם, אבל לא השתמשתי בו, והדיכאון עבר לבד".
הקשיבו לשיר הנושא של האלבום הראשון:
אקרא ואבכה כל הלילה
מיד לאחר צאת האלבום היא נסעה ללימודים בארצות הברית, וב-11 השנים שחלפו מאז, הספיקה לסיים עוד תואר, להינשא למוזיקאי עידן טולדנו וללדת שלושה ילדים - לורקה (בת שש), אדם (שלוש) ואמילי (שנה). כיום היא מתפרנסת בעיקר מהוראת מוזיקה בתיכון בגבעתיים, עיר מגוריה, אבל יש לה תקוות רבות מאלבומה החדש, שאותו הפיקה יחד עם אביה ובעלה. הפעם, בניגוד לתחושות הקשות שהיו לה לגבי אלבום הבכורה, אין לה פחדים יוצאי דופן, אף שמדובר בחומר חושפני למדי: דור כותבת ושרה על משברים זוגיים שעברה, על תעשיית המוזיקה וגם על התקשורת. בשיר "חשיפה מיותרת", למשל (ראו סרטון בהמשך), היא מייחלת לחמלה מצד הצמצם, העיתונאי והקהל גם יחד. "יש משהו אינטימי בכתיבת שיר", היא אומרת. "אין בי מחשבה שמישהו אי פעם ישמע אותו. זה עולם קשוח, ואתה לא יודע אם מישהו מעוניין לקבל את מה שיש לך לתת. בסופו של דבר, אני עושה מה שאני עושה מתוך אהבה ליצירה. זה מאוד מרגש כמישהו מתרגש ממה שאתה עושה, אבל חונכתי מגיל מאוד צעיר לא לבנות על חלום התהילה".
ובכל זאת, מגיל מאוד צעיר היא רואה את אביה זוכה לתהילה בארץ ובחו"ל לצד אחינועם ניני. "הייתי בסיבובי הופעות שלהם, ראיתי את העבודה המשותפת שלהם על הבמה ומאחורי הקלעים, אבל לא הרגשתי שזה קשור אליי ולמה שאני עושה. בפנטזיות הכי פרועות שלי לא ראיתי את עצמי מופיעה בוותיקן, אלא דווקא בקפה ביאליק".
איך היחסים שלך עם ניני?
"יש לנו מערכת יחסים קרובה. היא ממש כמו בת משפחה. היא אדם שאני יכולה לסמוך עליו. אם אני אצטרך משהו, היא תהפוך את העולם בשבילי. היא אדם מאוד מחויב לאנשים".
ומה את חושבת על ההתבטאויות הפוליטיות שלה?
"אני חושבת שהיא אישה מאוד אמיצה. בתקופה שבה אמנים לא מדברים פוליטיקה, היא אומרת את מה שהיא מאמינה בו, גם אם המחיר הוא כבד".
לפעמים הוא גובל באלימות.
"השיח בארץ הוא אלים באופן כללי, וזה מצער. יש טוקבקים מכל המינים והסוגים, ואני לא אשב ואקרא אותם, אלא אם כן הם יהיו עליי. אם יכתבו עליי טוקבקים, אני אשב ואקרא את כולם ואבכה כל הלילה, אבל אשמח להיות בצד שסופג, הצד שיש לו אומץ ליצור משהו ולחטוף אש".
רגעים קסומים עם אבא
ב-5 במרס תשיק דור את אלבומה החדש במופע חגיגי שייערך בבית היוצר בתל אביב. הלהקה כבר שוריינה, אבל אביה עדיין לא הוזמן. "בוא נבדוק קודם אם הוא בארץ. ההורים שלי מאוד רוצים לראות אותי עצמאית, בזמן שאני אדם שמבשיל לאט, מתבגר לאט, עומד על הרגליים לאט. אני מרגישה שאבא מחזיק מאחוריי את האופניים בלי גלגלי העזר, אבל כל הזמן דוחף שאסע בלעדיו".
ואת מתעקשת על הנוכחות שלו, אלבום שני ברציפות.
"ברור לי שאם הוא לא היה אבא שלי, בחיים לא הייתי זוכה לעבוד איתו. זה מאוד ממכר לעבוד עם אנשים גאונים כמו אבא ועידן: אבא רק הזיז את האצבע מפה לפה על הגיטרה, ופתאום השיר מצלצל הרבה יותר טוב. אלה רגעים קסומים. אבל אני בטוחה שהוא לא רוצה שאמתין לו כדי לקבוע מופע, אלא שאופיע כמה שיותר. אם הוא נמצא, הוא יבוא, ינגן ויתמוך, אבל הוא היה רוצה לראות אותי עצמאית".
את האלבום בחרה להוציא רק בפלטפורמות דיגיטליות, "כי זה המצב עכשיו: ביותר ויותר מכוניות כבר אין איפה לשים את הדיסק. מה תעשה עם אלבום פיזי? חבר של ההורים שלי כותב לי בפייסבוק: 'מחר אני יוצא לקנות את האלבום'. אני אומרת לו: 'תקשיב לי טוב, אל תצא לשום מקום, תישאר בבית, תלחץ כאן וכאן ותשמע'".
מיהי בת הזוג החדשה (והצעירה) של יובל דור, הדוד של ענבל? הקליקו על התמונה:
