בלילה, בלילה, כשהפחד משתלט: שלושה ספרי ילדים שמגרשים שדים
מה עושים עם המפלצת שמתחבאת מתחת למיטה ואיך מזעיקים את "שומרת הלילה" לבית הילדים בקיבוץ? מיה מיטב עם 3 המלצות לספרים שמתמודדים עם חרדות
גבריאל, אסא ולואי מדגמנים - ללא חשש - את הספרים של הטור השבועי (צילום: מיה מיטב)
כשהייתי ילדה, פחדתי מהמון דברים. לא הייתי מכנה את עצמי ״פחדנית״, כי הפחדים לא ניהלו אותי ובסך הכל הייתי די בעניינים, אבל מכיוון שגדלתי בקיבוץ בלינה משותפת עד גיל עשר, וישנתי בגן ובהמשך בבית הילדים, לאחר רדת החשיכה כל השדים היו יוצאים לטייל. צללים על הקירות, רעשים מוזרים ומאיימים, מפלצות שהתחבאו מתחת למיטה, חלומות מפחידים, ילדים בוכים המתגעגעים להוריהם – לכולם היה מענה בדמות ״שומרות הלילה״, שהסתובבו כל הלילה בין בתי הילדים וניסו להשכין בהם שקט.
״שומרת לילה״ הוא ביטוי מלא פאתוס ועוז, שהגדיר שתי אמהות שקיבלו בתורן את התפקיד המשמעותי הזה. ואם ילד/ה התעוררו באמצע הלילה מחלום או סתם כך, והצליחו לאזור מספיק תעצומות נפש כדי לרדת מהמיטה, היה עליהם לנווט בחשיכה אל מכשיר התקשורת שהוצב במרכז הגן ולקרוא בקול רם: ״שומרת לילה, בואי לגן רימון!״ במשך כמה פעמים, עד שהתקבל מענה. הקריאות בוודאי העירו עוד ילדים ולפעמים כבר היתה חגיגה שלמה עד שהשומרת הגיעה ופיזרה את כל הילדים בגערה חזרה למיטות, ציוותה: ״ראש לקיר!״ וחיכתה שכולם יחזרו לישון. לפחות כל השדים הספיקו בינתיים לברוח בחזרה לחורים שלהם.
אבל למה נזכרתי בכל זאת ועוד? כי הפעם אני ממליצה על שלושה ספרי ילדים הצוללים לעומק עולם הפחדים והרגשות בצורה ישירה או עקיפה. אחד מהם ספר וותיק בעטיפה רעננה, אשר אני מניחה ששירת גם אותי בילדותי. ולמה ׳שירת׳? כיוון שספר טוב מעלה למודע את ׳מאחורי הקלעים׳ של הנפש, רגשות עמוקים, ומעורר אותם לצאת לחופשי. נפש בריאה הרי רוצה לחוות את כל קשת הרגשות, לצהול ולשמוח עם הרגשות הטובים, להכיל ולהתמודד עם הקשיים, ואחד מתפקידיה של הספרות היא לעזור לנו להכיל את כל היופי הזה.
סוּפֶּרגֵ׳ף
כתב ואייר: מט קאר
מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ
הוצאת כנרת
סיפור על גיבור על חדש ומפתיע - עטלף צעיר בשם ג׳ף. הוא רוצה להיות מיוחד, הוא רוצה להיות אמיץ, הוא רוצה להציל את העולם, אבל כמו שהוא מגלה, זוהי משימה לא פשוטה בעליל. בעצם, כל אחד מאיתנו רוצה למצוא בתוכו את התכונה שתייחד אותו משאר בני מינו. במקרה של ג׳ף היה זה אומץ לב. ספר שמתמודד עם פחד מהכיוון השני שלו – דרך תהליך של גילוי אומץ והכוחות הפנימיים שלנו. ג׳ף העטלף התעורר באמצע היום ולא הצליח להירדם. הוא מעריץ ספרי קומיקס, והיה רוצה להיות מיוחד כמו אחד מגיבוריו. כבר בפתיחה יש כמה קריצות אשר באות לידי ביטוי לאורך כל הספר – ההשוואה לעולם גיבורי הקומיקס – אשר בא לידי ביטוי גם באיורים, העולם הסיפורי שנצמד לחיי העטלפים (כולל דף עובדות בסוף הספר), וכמובן, חוש הומור למכביר.
בקיצור, סופרג׳ף רוצה להיות עטלף על, אבל לא מצליח לספק לחבריו מענה על השאלה הפשוטה לכאורה: ״אז מהם כוחות העל שלך?״ כל כוח שהוא מציע יש גם לשאר העטלפים. הוא כמעט אומר נואש כשהשמיעה העל-קולית שלו קולטת יבבה חרישית מהקצה השני של העיר, והוא יוצא למבצע הצלה של משפחת עכברים מציפורניו של ״חתול גדול ורשע״. וכך הוא זוכה לגלות את אומץ ליבו ומקבל הכרה מחבריו.
התרגום מתוק להפליא, קולח ומשעשע, כמיטב יצירותיהם המתורגמות של הצמד סמיט-כץ, וכולל הברקה עם שם הגיבור. במקור הוא נקרא באנגלית SuperBat ומרפרר לגיבור העל באטמן, ולכן התרגום המחורז סופר-ג׳ף שהוא עטלף, מוצלח בהרבה מסתם ״סופר-עטלף״.
מתאים לגילאי 3-6.
כוח על של עטלף
יש משהו מתחת למיטה שלי
כתב ואייר: ג׳יימס סטיבנסון
נוסח עברי: יהודה אטלס
הוצאת קלסיקלטת
ספר שלא מהסס להוציא את כל השלדים מארון הפחדים של הילדים ולנסח אותם שחור על גבי לבן בתוך הספר. זהו סוג של פסיכולוגיה שנדמית לכאורה הפוכה – במקום להשתיק את הפחדים ולהרגיע ״אין שם כלום״ או ״לא קרה כלום״, כמקובל במחוזות מסוימים, בואו נציף את כל החששות והחרדות הכי איומות וניתן להם שמות וצורות, ובכך נסייע לילד לקבל הכרה בפחדים שלו. יחד עם מנות גדושות של הומור ואמפתיה (וגם גלידה) נכיר בבעיה, ורק כך למעשה אפשר יהיה באמת להירגע.
לואי ומרי-אן ישנים אצל סבא. הם נכנסים למיטה ואז מרי-אן שומעת רעשים מלחיצים וזורעת פחד גם באחיה. לרווחתם זהו רק הכלב שהגיע לחדרם. אבל אז, בחושך, שוב נמלא ליבה של הילדה בפחד וכמו ילדים רבים וטובים לפניה היא חוששת שיש משהו מתחת למיטה שלה. לואי משחק אותה גיבור, יורד מהמיטה, דורך בטעות על הכלב ו"שלושתם טסו למטה במורד המדרגות״. שם הם פוגשים את סבא, ששואל מה קרה.
״יש משהו מתחת למיטה שלי! אמרה מרי אן. / באמת? אמר סבא. מעניין מאד, גם לי זה קרה פעם״. מכאן, במקום להגיד "זה שום דבר, תחזרו למיטות, ולכו לישון", מגולל סבא סיפור הרפתקאות מסמר שיער, על אותה פעם בילדותו בה ישן הוא אצל הסבים שלו, ועל כל הדברים המפחידים, המוזרים והמוגזמים בהם נתקל. המבנה הוא - סבא מתאר סיטואציה מפחידה ואז הילדים מפרשים אותה למה שזה היה ככל הנראה במציאות. הסיפור הולך ומסתבך, בהגזמה פראית, המגיעה לשיא בשתי כפולות מבעיתות של בליל איורים / רישומים בקו שחור של מיני יצורים ומפלצות, בשילוב עם משחקי מילים מפולפלים, עד לכדי ההתרה והסוף הטוב, כשסבא הקטן נתקל בסבים שלו והם לוקחים אותו לאכול גלידה ולהירגע.
התרגום המופתי של יהודה אטלס, עושה כבוד ליוצר וגם לילדים ששומעים את הסיפור. אין כאן ניסיון ליפות את המציאות, אלא להתמודד איתה, וזו הזדמנות להודות לו שהביא את הספר לתרגום בסדרה הקרויה: ״ספרים שאהבתי – מארון הספרים של יהודה אטלס״.
מתאים לגילאי 4-7 ולהוריהם הפחדנים.
משהו מתחת למיטה? מעניין מאוד. גם לי זה קרה פעם
מעשה בילדה בודדה
כתבה: מרים ילן-שטקליס
איורים: איה גורדון-נוי
הוצאת דביר וכנרת
איך אתחיל בכלל לכתוב על ספר מאת מרים ילן-שטקליס? קטונתי. אני מניחה שגם המאיירת, איה גורדון-נוי, ניגשה אל מלאכת האיור והפיכת השיר המפורסם לספר ביראת קודש קלה. השיר של מרים ילן-שטקליס התפרסם לראשונה בספר שנקרא על שמו: ״מעשה בילדה״, בשנת 1946. האם הוא רלוונטי גם היום? בהחלט. אמנם בימינו הורים כבר לא היו משאירים ילדה לבד בבית בשעות הלילה בלי בייביסיטר, אבל המסע שעוברת הילדה במהלך השיר, מעורר הזדהות ומרגש גם כעת.
השיר-סיפור מתחיל בבקשה פשוטה של הגיבורה: ״ירח, ירח, ספר לי סיפור, / ספר לי סיפור שמח!״ עובר דרך רגעי ייאוש וגעגוע להורים, סיפורי פנטזיה והנאה מהיות האדם לבדו, אומץ לב ויצירתיות, ומסתיים במעיין השלמה עם המצב והבנה שהחיים מורכבים משכבות ומעמקים, ותמיד יש מאחוריהם סיפור. המשוררת מגישה לנו את עולמה של הילדה במילים מדודות ומדויקות, בקצב וחריזה ערבים לאוזן, כמו שיר ערש הטומן בחובו שלל הרפתקאות על גבולות עצב ואימה, אבל לא טיפה מעבר למה שהילדה יכולה לשאת. ומכאן אפשר להבין את השיר כמו מסע התבגרות בזעיר אנפין. לגיבורה אין שם, ולכן היא יכולה להיות כל אחת מאיתנו, בשעת לילה בודדה, בה הפחדים עולים וצפים, מחשבות על ההורים ועל מותר ואסור, כאשר הגבולות מטשטשים, אבל פתאום רואים ברור. הייתי יכולה להחליף את השם ל"מעשה בילדה אמיצה".
המאיירת איה גורדון-נוי עובדת בטכניקה של קולאז׳ משולב באיורים, שכבר הפכה מזוהה איתה מספרים כמו: "אלף בית", על פי שירה של נעמי שמר, ״נונה ומחק האוויר״, מאת אורית גידלי ועוד. את הילדה המאוירת היא מיקמה בסביבה ביתית משולבת בפרטי טבע חצי אמורפיים, שתורמים לאווירת החלום, ונתנה בידי הילדה עוגן המלווה אותה לאורך הסיפור, בדמות כורסא גדולה ואפורה. עם הכורסא היא יוצאת מהבית להרפתקאות וכמובן שבה בשלום.
מתאים לגילאי 4-8.
ילדה אמיצה או ילדה בודדה? גלו בעצמכם
עוד המלצות לספרי ילדים:
- הילדים רוצים חיית מחמד ולא בא לכם? קנו להם ספר חייתי במקום
- אבות מהספרים: 3 ספרי ילדים מומלצים, שעושים כבוד לאבא
- הצחקתם אותם: שלושה ספרי ילדים מומלצים לקטנטנים שאוהבים לצחוק
- - - - - - - - - - - - - - - - - - -
לחצו על התמונה כדי לגלות מה ענתה סופרת הילדים שלומית כהן-אסיף על חמש השאלות בחמשיר הספרותי שלנו:
קראו גם: חמש שאלות לסופרת שלומית כהן אסיף: "בעצם רציתי להיות זמרת" (צילום: אלבום פרטי)
כותבת לילדים ולנוער ('אמא, מה זה עושה?׳ ו"אני רוצה את המוצץ שלי!" בהוצאת דני ספרים, סדרת 'הבלוגר' בהוצאת כתר), נשואה ואמא לשלושה בנים. מאז ומתמיד אהבתי לקרוא. אני רואה חשיבות, אחריות וזכות גדולה בהעברת האהבה הזו לדור הבא, אם בכתיבה, בשעות סיפור או בהרצאות בבתי הספר. אומרים שילדים היום לא קוראים, שיש להם הסחות דעת, והפרעות קצב, וריבוי מסכים, ומשחקי מחשב, ומיליון חוגים, ושיעורים... אני מאמינה שקריאת ספרים היא חלק מבריאות הנפש, וחוויה מדהימה לחלוק עם אהובינו הקטנים.
