הצחקתם אותם: שלושה ספרי ילדים מומלצים לקטנטנים שאוהבים לצחוק
ילדים הם הקהל הכי קשה לבדיחות. הם אף פעם לא יצחקו רק מתוך נימוס ולכן, בשבילם צריך להתאמץ במיוחד. השבוע במדור: כמה ספרים לזמן משפחתי קליל
ידוע כי הצחוק יפה לבריאות, ולכן, מה יותר נפלא מלקרוא ספר עם הזאטוט ולצחוק ביחד? מכיוון שאני נוהגת לקרוא בעצמי את הספרים לפני שאני מקריאה אותם לילדים מטעמים מקצועיים (אבל יש להניח שרוב ההורים נוהגים כך מטעמי היגיון בריא), אני כבר יודעת מה עומד לקרות בסיפור, מתי יש טוויסט בעלילה ומתי כדאי לעשות פאוזה דרמתית.
כמו בכל קומדיה טובה, גם בספרי ילדים אלמנט ההפתעה ו/או מקוריות הוא זה שיגרום לפעוט ולנו לחייך ואף לצחוק בקול, אבל אל ספר טוב הרי נרצה לחזור שוב ושוב (ושוב), ולכן זה לא מספיק. צריך לשלב בחוכמה אלמנטים משעשעים ולשזור הומור לאורך כל הטקסט, ואז לסנן, לנפות, לדייק ולזקק אותו, כדי שיהיה מנוסח לעילא ומהודק.
בקיצור, כל סטנדאפיסט מתחיל יודע עד כמה קשה להצחיק את הקהל, וכשמדובר בספרים לילדים על אחת וכמה, כי הילדים לא יחייכו בנימוס למשמע בדיחה עקומה. כשמצליחים לשמור על רמה גבוהה ולא להתדרדר לבדיחות קקי-פיפי, להכניס עומק ועלילה ראויה עם מסרים חיוביים ברקע, לשלב איורים שירימו את הטקסט ויוסיפו עליו עוד רבדים – התוצאה פשוט נהדרת.
לילי והסלע
מאת: סטיבן וו. מרטין.
איורים: סמנתה קוטריל.
מאנגלית: עטרה אופק.
הוצאת הכורסא.
"לילי בן שושן רצתה חיית מחמד", כך נפתח הספר המתוק הזה. באיור משתקפת דמותה של ילדה ממושקפת המביטה בערגה על חיות מחמד שונות מצדה החיצוני של חנות חיות. הקורא הצעיר מזדהה מיד ורוצה לאמץ בעצמו חיה. הוא פוזל אל ההורה שמקריא לו ובודק אם גם עליו הסצנה משפיעה באותו אופן. אבל כפי שנגלה בקרוב, הוריה של לילי לא נכנעו ללחץ המתון שהפגינה, וליום הולדתה השישי קנו לה... סלע-מחמד.
מכאן אנו עוקבים אחרי מערכת היחסים שמפתחת לילי עם הסלע שלה, בעלילה רווית הומור ואיורים נפלאים שמעלים את הטקסט לדרגה של פרצי צחוק. הבעיה היחידה היתה, שהסלע לא החזיר ללילי אהבה (קריצה קריצה), ובאותו לילה הסלע המכונה "רוקי" לא נרדם כי ידע שלילי צריכה חיבוק. כאן מופיע טוויסט לסיום – מהסלע בוקע חיבוק גדול בצורת דינוזאור.
התרגום של עטרה אופק נהדר וקולח, עם הברקות קטנות, כמו למשל שם הגיבורה: לילי בן שושן. בספרים אמריקאים יש נטייה משעשעת להציג את גיבור הספר עם שם המשפחה שלו. משחק המילים שבחרה כאן המתרגמת המנוסה בהחלט מוסיף על הנאת הקריאה. הרי הפרח לילי נקרא בעברית שושן צחור, ולילי נקראת בכלל שרלוט באנגלית. עוד נציין לטובה, שבספר נשאר איור של חזיר, חיה אשר נעדרה במשך שנים רבות מספרי הילדים על שום טומאתה. במדינה שמעליה מרחף איום ההדתה, גם פרט קטן כזה אינו מובן מאליו.
ספר כייפי ורווי הומור, אשר מזכיר לנו לא לאבד תקווה ולהשתדל לראות את העולם באופן חיובי.
מתאים לגילאי 4-7.
לא תמצאו אותי
כתבה ואיירה: תמר הוכשטטר.
סדרת "הספרייה שלי", הוצאת טל-מאי – ידיעות ספרים.
תמר הוכשטטר, מאיירת וסופרת ("כרובינה", אותו כתבה ואיירה בהוצאת מטר, "דונו", אותו כתבה אך איירה עינת צרפתי, בהוצאת כנרת), עורכת כתב-העת המקוון "הפנקס" לספרות ותרבות ילדים, ג'ינג'ית ורבת פעלים - חוזרת אלינו עם ספר משעשע ומקורי. היא לקחה תֶמה של ילדה שלא מוותרת על שאיפותיה בכל מחיר ורעיון של משחק מחבואים שכונתי, תיבלה ברוח "בילבילאית" ורקחה סיפור שישמח כל ילד/ה וצעירים ברוחם.
"קרני היתה גרועה במחבואים", כך נפתח הספר, בלי ניסיון ליפות את המציאות הכואבת. קרני לא ידעה להתחבא מספיק טוב ותמיד מצאו אותה במשחקי "מחבואים", אך כאשר היא מבקשת להזמין ליום הולדתה את כל השכונה למשחק מחבואים ענקי, אמא שלה נעתרת לבקשה (אפילו שהיא חושבת שעדיף כדורגל), כי קרני היא נסיכת היומולדת. והנסיכה הזו מתכננת מתיחה רצינית לכבוד האירוע שלה – היא מתחבאת כל כך טוב עד שלא מוצאים אותה ומשפחתה חוששת שהיא "נעלמה לעולמים". וכך, בסיום מפתיע לאירוע ולספר, אנו נהנים למצוא אותה במקום בלתי צפוי.
הספר המקסים הזה יצא בסדרה חדשה של הוצאת הבוטיק טל-מאי המיועדת לראשית קריאה בשם "הספרייה שלי". בצעד מהפכני בחרה ההוצאה להחליף סיפורים בסגנון "אלפוני" במשהו קצת יותר עדכני לעידוד הקריאה. עד כה יצאו בסדרה המבטיחה שלושה ספרים, וזה יופי טופי. האיורים מצחיקים ומדויקים, כולל מפה של כל מקומות המחבוא האפשריים בשכונה, עם תשומת לב לקהל היעד שעושה את צעדיו הראשונים בעולם הקריאה. למשל, כשמחפשים את קרני ולא מוצאים אותה יש עמוד עם בועות קומיקס בו כל מילה כתובה בבועה, ולא במשפט רציף של "קרני! קרני! צאי כבר! ניצחת! נו, צאי מהמחבוא! איפה את?" – זה מוסיף דרמה לרגע, ומראה כמה נחמד להשתעשע בעולם המילים.
סיפור בניחוח נוסטלגי של ימים בהם שיחקנו בחוץ עד שהחשיך, עם אווירה שלא מנסה ליפות את הילדות וצרותיה הרבות, ארוז בעטיפה מבריקה.
מתאים לגילאי 5-7.
מקס האמיץ
כתב ואייר: אד ויר.
מאנגלית: רונית רוקאס.
הוצאת כנפיים וכתר.
הספר הזה מתחיל כמו עוד הרבה סיפורים שכבר שמענו, על בעל חיים כלשהו שאמור לייצג את העולם הילדי. בהתחלה אנחנו פוגשים חתלתול חמוד מאוד בשם מקס, אשר הוא "מתוק כל כך שלפעמים אנשים מקשטים את צווארו בסרט", ועוד בצבע וורוד. אבל כבר בעמוד הבא צפויה לנו הפתעה – כשאנו מבינים ש"מקס לא אוהב שמקשטים אותו בסרט" ורואים אותו קופץ בזעם על הסרט הוורוד.
מתברר שמקס המתוק רוצה להיזכר כגיבור אמיץ הנלחם בעכברים, אבל ממש כמו ביבי, אשר רוצה להיזכר בתור המגן של מדינת ישראל, מקס הקטן לא יודע איך נראה עכבר. מכאן מתחילה עלילה משעשעת בה מקס מנסה לגלות איך נראה עכבר, וכשהוא כבר פוגש אחד, אותו עכבר שובב מציג את עצמו בתור מפלצת ושולח את מקס המסכן להילחם במפלצת אמיתית. וכך מגלה החתלתול, שלפעמים בחיים עדיף להיות זהיר מאשר אמיץ. אולי כדאי לשלוח עותק לבית הנבחרים שלנו.
האיורים של אד ויר, ממש כמו מילותיו, חסכניים אך מוסיפים על המתואר; התרגום של רונית רוקאס, היודעת דבר או שניים על גיבורים ספרותיים אמיצים (כתבה את הספר "לא קל להיות גיבור על", איירה מאיה שלייפר, הוצאת כנפיים, 2015), שומר על רוח הדברים וההומור האוניברסלי, כך שהסיפור יישמע טוב גם בעברית.
מתאים לגילאי 2-5.
חמשיר ספרותי עם רועי סלמן
מוזיקאי וסופר, מתגורר בתל אביב. מחבר ספרי הנוער "כמעט שם" ו"באמצע הרחוב", שראו אור בהוצאת "טל מאי". הספר "באמצע הרחוב" מתאר חלק מתקופת הנערות וההתבגרות שלו, עיבוד של חוויות נעורים בהקשרים חברתיים ומשפחתיים. אמנם בילדותו אהב רועי לקרוא ספרי אימה, אבל כיום נהנה גם מספרים משעשעים ומגניבים.
איזה ספר אהבת והשפיע עליך כילד?
"מקס ומוריץ", בעיקר השפיע על החלומות שלי. כנראה הגעתי אליו לבד איכשהו ומשהו בו תפס אותי. אני לא זוכר שהביאו לי אותו או הקריאו לי. היה לי חלום אחד שאני לא אשכח לעולם: כל המיטה שלי היתה מלאה ג'וקים, שזה אחד מהתעלולים של מקס ומוריץ בספר. אני זוכר שהתעוררתי בבהלה, ואז חזרתי לישון וחלמתי את אותו דבר שוב. ככה במשך הרבה לילות. מסתבר שאני לא היחיד שזה קרה לו.
אם היית דמות מסיפור – מי היית רוצה להיות?
הייתי רוצה להיות הגיבור נטול השם של הספר "ביקרה אצלי ג'ירפה" מאת סטניבלב ויגודסקי, שיום אחד, כאמור, ביקרה אצלו ג'ירפה, ויחד הם חוו חוויות מאוד ריאליסטיות ומשעשעות.
מה התגובה הכי מרגשת שקיבלת מילדים על ספרייך?
הכי מרגש אותי לקבל ציורים מנערים ונערות של סצנות מתוך ספריי. הם ממש מרגישים את הדמויות וההתרחשות ויודעים לבטא את כל הרגשות בצורה משכנעת.
האם אתה כותב לילד שהיית פעם או לילדים של ימינו?
אני כותב לילד שהייתי פעם, ונשאר כזה גם היום, כך שמתכתב עם הילדים של ימינו.
כשהיית ילד – מה רצית לעשות כשתהיה גדול?
חוקר ג'ירפות! קשה להסביר את האהבה שיש לי לג'ירפות מגיל קטן. זה התחיל מבובת ג'ירפה בחנות צעצועים, והמשיך לאובססיה שלי בתור ילד. זה היה משהו ממש ידוע עלי. אני זוכר שהיה לי בית קברות לג'ירפות, כלומר, בובות צעצוע שנשברו ולא היה לי לב לזרוק אותן, אז התאבלתי עליהן. עד היום זו החיה האהובה עלי. ולגבי החוקר ג'ירפות - אולי זה עוד יקרה.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
מיה מיטב, כותבת לילדים ולנוער ("אמא, מה זה עושה?" ו"אני רוצה את המוצץ שלי!" בהוצאת דני ספרים, סדרת 'הבלוגר' בהוצאת כתר), נשואה ואמא לשלושה בנים.
