"טעות קולוסאלית", קבע הקורא עמית בתגובתו לכתבה על התקרבות מועד תחילת העבודות לשיפוץ כיכר צינה דיזנגוף בתל אביב, ותהה מדוע במקום לשפץ - הורסים. "עצוב שהורסים כאן כל חלקה טובה", כתבה קוראת נוספת, בתגובה לכתבה שבוחנת את הסדרי התנועה החדשים בזמן השיפוצים ולאחר השלמת הכיכר. הקורא נפתול קיווה "שמישהו בעירייה יתעשת", אחרי שהתעמק במאמרו של האדריכל אלון בן נון שטען שהכיכר חייבת להישאר מוגבהת.
בשבוע שעבר, עם סיומן המתקרב של העבודות בכיכר המשופצת, העלינו לחשבון האינסטגרם של Xnet אדריכלות ועיצוב תצלום של הכיכר מהגג של מלון "סינמה" הסמוך. התמונה, שזכתה ללייקים רבים, ספגה גם תגובות מפקפקות בכך שמדובר בצילום אמיתי. "הדמיה!" – הכריזו חלק מהמגיבים.
האם ייתכן שפרויקט סופי נראה יותר טוב מההדמיות שלו? או שדעת הקהל הספיקה להשתנות ברגע שהוסרו גדרות השיפוץ? כדי להביע דעה נחרצת על צדקת המהלך, צריך יהיה לחכות. אם מישהו התייחס ברצינות ללוחות הזמנים של השיפוץ, הוא בוודאי חדל ממנהגו בחלוף שמונה חודשים מתאריך היעד (והזרוע נטויה: הכיכר טרם נחנכה רשמית). בפרק המי-יודע-כמה ביחסים המתוחים בין האמן לעירייה, שנאלצה בעל כורחה להשאיר את המזרקה שלו בכיכר, שוב עלו הצדדים על שרטון. יעקב אגם טרם אישר את הצבעים של המזרקה, שעומדת עירומה מאריחיה הססגוניים. בתקווה שהמתיחות לא תביא שוב לדיון בבית משפט, תיחנך הכיכר באופן רשמי בזמן הקרוב, ומי שמנחש שהטקס יתרחש ערב הבחירות לראשות העירייה בוודאי אינו חולם בהקיץ.
אין ספק: בקטגוריה האסתטית, יכולים בעירייה ובמשרד אדריכלי הנוף מוריה-סקלי לרשום נקודת זכות. אבל רגע לפני פתיחתה הרשמית של הכיכר הוותיקה בגלגולה השלישי, תוך סתימת הגולל על הדיון הממושך בשאלה מה לעשות עם כיכר דיזנגוף המוזנחת, שלעתים נוהל גם בחוסר ענייניות, ניסינו לבחון מה תהיה ההשפעה התחבורתית (פקקים ובטיחות הולכי הרגל), הכלכלית (שדרוג העסקים סביב הכיכר) והפרקטית (איפה הצל, ומדוע הונחו שטיחי הדשא על שפת האגזוזים של אוטובוס קו 5).
מה בעצם עשו כאן?
במהלך הנוכחי, שנחשף לראשונה ב-Xnet, הוחזרה כיכר צינה דיזנגוף לפורמט המקורי שלה בגובה קו הרחוב. זאת, 40 שנה אחרי שהורמה (ב-1978) בעקבות פקקי התנועה שנוצרו מעומס התחבורה של הימים ההם. הרמת הכיכר פתרה את בעיית הפקקים והבטיחה את שלומם של הולכי הרגל, אך יצרה בעיות אחרות שהובילו לבסוף להחלטה להחזיר את הכיכר לתצורתה המקורית. עוד לפני פתיחת השיפוץ התברר, כי השאלות התחבורתיות נותרות ללא מענה מושלם.
אגב, למרות השיחזור של המעגל המקורי, מכוניות ואוטובוסים לא יוכלו להשלים בה הקפה מלאה. רק הולכי רגל יוכלו לעשות זאת, וגם רוכבי אופניים בשביל החדש שנחנך למענם – אלא שהוא שביל פיקטיבי, שמוביל משום מקום לשום מקום. מקבלי ההחלטות כבר הכריעו שלא תהיה כאן תנועה זורמת מעצמה: מערכת רמזורים עוצרת את המשתמשים בכמה נקודות בהיקף הכיכר, והמשמעות מבחינת הולכי הרגל היא להמתין לאור ירוק ולחצות כביש דו-נתיבי ושביל אופניים רחב כדי להתקרב למעגל הפנימי. כך שמבחינת בטיחות הולכי הרגל, לא מדובר בהכרח בבשורה טובה.
האדריכל צבי לישר, שתכנן את הגבהת הכיכר ב-1978, טוען שהמהלך הנוכחי הוא טעות שתתברר במהרה. "אני יליד 1939", הוא אומר, "אני זוכר את הכיכר והיא הייתה באמת אחת מנקודות המשיכה החשובות של תל אביב, אבל צריך לזכור שכמות התנועה הייתה הרבה פחות גדולה. אתה רואה בכל התמונות ההיסטוריות שיש מכונית אחת ועוד זוג אופניים בכביש המקיף".
האם הכיכר זהה לקודמתה?
לא. רדיוס המעגל הפנימי קטן יותר, עקב הרחבת הכביש ותוספת שביל האופניים. שלא כמו בכיכר ההיסטורית, המדשאה והעצים נשתלו בערוגות בתוך קפל-קרקע בן 40 ס"מ בהיקף הכיכר הפנימית, והם שאמורים להפריד בין הגינה לכביש. לנוכח ההחלטה למקם את משבצות הדשא דווקא על שפת הכביש, ולא פנימה במיקום בטוח, ספק אם הורים ירצו שילדיהם יתרוצצו כאן.
האם הכיכר תחזור לימיה הגדולים ככיכר העיר?
כנראה שלא. הימים האלה היו מזמן, וכיכר צינה דיזנגוף סיימה את תפקידה ההיסטורי כ"כיכר העיר", בעיקר משום שמספר תושבי העיר כמעט ושילש עצמו מאז שנחנכה לפני כ-80 שנה. אחרי הכל, מעגל התנועה הזה קטן וסואן מדי. אירועי יום העצמאות ושבוע הספר נדדו לכיכר רבין, ההפגנות הקטנות יותר לכיכר הבימה והמוזיאון, וככל שהמזרקה של יעקב אגם תמשוך אוהדים נרגשים מכל רחבי גוש דן – מדובר במעגל תנועה. העובדה שציבור אינו יכול להתאסף בו מעידה על כך.
הכיכר תוכל לתפקד ככיכר עירונית פעילה, רק אם תחליט המשטרה לחסום את התנועה הכבדה ברחוב הראשי באירועים מסוימים, ומדובר במאמץ גדול מבחינתה. רק אם תתקבל אי-פעם החלטה לסגור את רחוב דיזנגוף לתנועת כלי רכב, בדומה לרחוב יפו בירושלים (או בשבתות בלבד כפי שקרה בעבר), יכולה הכיכר להיות מקום מפגש עירוני. עד אז, גם כשהיא מצוחצחת, משופצת, פורחת ומוריקה, מדובר במעגל התנועה היפה ביותר בתל אביב-יפו.
מה הרוויחו בעלי העסקים, ומה הפסידו?
המדרכות הורחבו לשמונה מטרים וזכו לריצוף חדש. ספסלי עץ וכיסאות ניידים אמורים למשוך לכאן תושבים ומבקרים, ולהפוך את הכיכר לאטרקטיבית יותר, מה שאמור לעודד עסקים נוספים לתקוע כאן יתד.
כמו שאר העסקים בכיכר, גם קפה "נחת" עבר שנתיים קשות של תהליך רועש ומלכלך שאין לו תאריך יעד. דן אוריאלי, אחד הבעלים של בית הקפה, מספר ש"השיפוץ הזה פגע לנו בעשרות אחוזים מהמחזור. אנשים היו צריכים לקחת הלוואות ולהביא כסף מהבית כדי לא ליפול. מאז ההודעה על התארכות העבודות, הפסיקו גם לענות לנו לגבי הדרישות לפיצוי ולהקלות. במקביל אני קיבלתי, חמישה ימים אחרי שפג לי אישור הוצאת כיסאות לרחוב, דוח של 450 שקל על היתר לא תקף. אין התחשבות, אפילו עוד לא נגמר השיפוץ".
הרחיבו את המדרכות שצמודות לבתי העסק. היה ניתן להגדיל את שטח השולחנות בעסק?
"לא ראש העיר ולא אף אחד מנציגיו לא הגיעו אלינו. פעם אחת הגיע אדריכל העיר, יואב דוד, ואמר שסביר שיאשרו לנו עוד כיסאות ושולחנות, אבל רק אחרי שהכיכר תיפתח באופן רשמי. ברישוי העסקים דרשו ממני בטלפון לא ליצור איתם קשר עד סיום העבודות. להצבת כיסאות ושולחנות יש השלכה כלכלית על בית עסק, על גודל המטבח וגורמים כלכליים ומבניים נוספים. זה לא משהו שאפשר להחליט עליו לחיוב או לשלילה ברגע אחד מבלי לעדכן, זה צריך להיות בתוך מערך התכנון".
אתה חושב שהתוצאה הסופית תשפר את מצב העסקים?
"בצורה ניכרת, אבל ייקח לי לפחות שנה-שנתיים להחזיר את ההלוואות שלקחתי לתקופת השיפוצים".
אזהרת האדריכל הקודם: כולכם עוד תראו
צבי לישר (79) בטוח שבקרוב מאוד ניווכח בכישלון חידוש הכיכר. האדריכל שתיכנן את כיכר דיזנגוף המוגבהת אינו מסוגל לעבור במקום, כדי לא להציף את התחושות הקשות של מי שראה דחפורים הורסים את אחד הפרויקטים המשמעותיים שתכנן בחייו.
"עיריית תל אביב קוראת להחזיר 'עטרה ליושנה'", אומר לישר. "לפי שיפוטי, זה להחזיר אי תנועה ליושנו ואפילו קטן יותר ממה שהיה קודם, עם מעברי חציה מרומזרים, פקקי תנועה מתמידים והמזרקה של אגם, שאף פעם לא ממש הייתה חלק מהכיכר (המזרקה החליפה את פסל הזכוכית של אלן דוד, שהוצב בכיכר בתכנונו של לישר, מ"ב). אגם הצליח להחתים את העירייה על חוזה, שלעולם ועד המזרקה שלו צריכה להישאר שם. עוד לא מצאתי אדריכל שהצליח להחתים לקוח על חוזה כזה. אני חושב שהמזרקה שלו גדולה מדי, ומתאימה לכיכר המדינה".
הכיכר בתכנונך הוזנחה מאוד, ורבים טענו שהיא חסמה את יפי הבניינים לשימור שמקיפים אותה.
"מההגבהה דווקא ניתן היה לראות טוב יותר את בנייני הבאוהאוס. הכיכר שאני תכננתי הוזנחה במכוון על ידי העירייה - כל ההגבהה הייתה בסך הכל שניים וחצי מטר. מי שעמד ליד קולנוע חן יכול היה לראות את האנשים שעמדו ליד קולנוע אסתר ממול (כיום מלון סינמה), וזה לא יצר שום מחסום. השימוש בביטוי 'החזרת המרחב העירוני לציבור' הוא סיסמה ריקה ונבובה, מכיוון שלא החזירו את המרחב העירוני, אלא יצרו מרחב באותו מפלס עם כביש מאוד רחב, כולל מסלול לרוכבי אופניים ורמזורים במעברי החציה. האי-תנועה רובו ככולו דשא, אז איפה הכיכר?
"תראה בתמונות ישנות איך הדשא נראה כשהתחלנו את העבודות. ככה ייראה גם הדשא. אנשים עולים על הדשא. הכיכר קטנה, הרחיבו את הכביש, הורידו את שורת העצים הפנימית ההיסטורית כדי להרחיב את הכביש. הרבה אנשים יתעצבנו מלחצות במעברי החצייה, בקיצור יהיה שם בלגאן בטוח".
פנו אליך מהעירייה כדי לנסות לשפר או לתכנן מחדש את הכיכר?
"אני הצעתי לראש העיר תוכנית לשפץ את הכיכר ב-8-10 מיליון שקלים. אמרתי לו, 'שפצו אותה ואחרי שנתיים תקבלו החלטה סופית לגביה'. ביקשתי גם להציג את עמדתי מול הנהלת העירייה ומועצת העיר לפני כשמונה שנים, בכתב ובעל פה, אבל לא הסכימו. בשום שלב לא פנו אלי ולא הסכימו שאני אציג את עמדתי לפני הנהלת העירייה. הצעתי לשקם את הכיכר שלי, לנקות אותה, אולי להחליף את ריצוף הגרנוליט, לצבוע אותה כמו שצריך, לפרק את הסככות המכוערות שתקעו שם - אבל לא להרוס ב-60 מיליון שקל ואז להגיד 'למה עשינו את זה?' לא קיבלתי אפילו תשובה".
למה לדעתך חולדאי והעירייה החליטו לא לפנות אליך?
"ישבו סביב ראש העיר כל מיני יועצים. דני קייזר (מהנדס העיר תל אביב לשעבר, מ"ב) אמר בכניסתו לתפקיד שהדבר הראשון שיעשה זה לשים דינמיט תחת כיכר דיזנגוף. זאת התבטאות של מהנדס עיר? לאנשים כאלו יש השפעה על חולדאי, ולכן הוא אחד מאלה שעמדו מאחורי כל הסיפור".
תנסה לרגע להתנתק מהאמוציות. התוצאה לא יפה וטובה?
"|יופי זה דבר שנתון לפרשנות. הדיוטות רואים דשא, עמודי תאורה חדשים, ספסלים, ומתרגמים את זה ליופי של דבר. מבחינה פונקציונלית אין לי ספק שזה כישלון. אין פה שום החזרה של המרחב העירוני לעיר, כמו שיעל מוריה התראיינה וסיפרה בחיוך מלא גאווה. את שביל האופניים היה אפשר לעשות גם בפרויקט שלי מבלי להרחיב את הכביש. שביל האופניים גרם לזה שעקרו שורה של פיקוסים בני עשרות שנים, והוא מפריד את המדרכות מהכביש ובעצם מאריך את מעבר החציה המרומזר. אנשים בקושי יעברו, אולי מי שירצה לראות ממש מקרוב את המזרקה של אגם. כיכר לא תהיה שם. זה לא כיכר, זה אי תנועה".
דבר המתנגד: לפחות כבר לא מוזנחת
חזרנו גם אל האדריכל אלון בן נון, תושב השכונה וכותב מאמר האזהרה "אל תתנו לנוסטלגיה לתעתע: כיכר דיזנגוף חייבת להישאר מוגבהת", כדי לשמוע את דעתו בדיעבד. "הכיכר כבר לא מוזנחת וזה כבר מצוין", אומר בן נון, "אבל קרה בדיוק מה שחשבתי שיהיה: קיבלנו אי תנועה מסוגנן, יותר או פחות, שילוב של מעגל תנועה וכיכר. הרוחב של המדרכות ברחובות מסביב לא ממש מוצלח לדעתי, ובכמה פעמים שעברתי שם זה פחות מסתדר להוציא שולחנות, כי יש עצים ושביל אופניים. הרחיבו את המדרכה, אבל היו יכולים אפילו יותר אם היו מוצאים פתרון אחר לכיכר שהוא לא עיגול".
ומה לגבי התחושה שהכיכר פתוחה יותר ומאפשרת לראות מצד לצד?
"כשהייתה ההגבהה, התלוננו שלא ראו את הבניינים. אז עכשיו העצים צעירים ועוד שנתיים יגדלו, ושוב לא יראו את הבניינים. כשניתחנו את התמונות ההיסטוריות היפות של הכיכר, הגענו למסקנה שהן יפות כי העצים קטנים".
אז אנו צפויים שוב לסימפוזיון על עיצובה של כיכר צינה דיזנגוף הרביעית?
"אני לא חושב. זה פה כדי להישאר".
תגובת העירייה: מרחב עירוני פתוח וירוק
"תכנון כיכר דיזנגוף, שנפתחה בימים אלו ומספקת מרחב עירוני פתוח וירוק, לוקח בחשבון את הצרכים השונים של התושבים. המדרכות סביבה הורחבו, נסללו שביל אופניים וכביש דו-נתיבי וננטעו כ-80 עצים חדשים; כל אלו - כמתוכנן ללא חריגה תקציבית. לבתי הקפה הוקצו מקומות ישיבה, כשנושא התיחום וחלוקת המרחב ביניהם לבין הולכי הרגל נמצא בבחינה תכנונית. בניגוד לנטען, לא התקבלו לאחרונה פניות בנושא. בתקופת השיפוץ ניהלה העירייה דיאלוג רציף עם העסקים בכיכר והתנהלה ברגישות. מדובר בדוח בודד לאורך תקופה ארוכה, וככל שבעל העסק יפנה בבקשה לביטול, הפנייה תטופל. לגבי תשלומי ארנונה ואגרות אחרות, החוק אינו מאפשר לבטלם. גווני הפסל נתונים להחלטתו של האמן יעקב אגם, וכשיסתיים תהליך היצירה תזמין העירייה את הציבור לחנוכה הרשמית של הכיכר".
------------------------------------------------
ואיך נראית דירת יוקרה בבניין באוהאוס על כיכר דיזנגוף? היכנסו:
