הפעם זה קורה: כיכר דיזנגוף יורדת למפלס הרחוב ולמעגל ההיסטורי

    פרסום ראשון: עיריית ת''א-יפו החליטה לבטל את ההגבהה אחרי 40 שנות ויכוחים. תאריך יעד: סוף 2017. למרות בקשת התושבים לחניון תת-קרקעי, הוא מבוטל

    הילה שמר

    |

    01.02.16 | 09:34

    השנה כבר לא 1938 אלא 2016, אך הכיכר עומדת להיות דומה לתצלום הזה. מזרקה במרכז, ירק ועצים מסביב, ושולחנות בתי קפה במעטפת (אוסף ארכיון אדריכלות ישראל)
    השנה כבר לא 1938 אלא 2016, אך הכיכר עומדת להיות דומה לתצלום הזה. מזרקה במרכז, ירק ועצים מסביב, ושולחנות בתי קפה במעטפת (אוסף ארכיון אדריכלות ישראל)
    הכיכר המקורית נחנכה ב-1938 בתכנונה של האדריכלית ג'ניה אוורבוך, שזכתה בתחרות ותכננה גם את מעטפת הבתים בסגנון הבינלאומי (צילום :אמית הרמן,יוסף ליאור,וילי פולנדר באדיבות ארכיון עיריית תל אביב)
    הכיכר המקורית נחנכה ב-1938 בתכנונה של האדריכלית ג'ניה אוורבוך, שזכתה בתחרות ותכננה גם את מעטפת הבתים בסגנון הבינלאומי (צילום :אמית הרמן,יוסף ליאור,וילי פולנדר באדיבות ארכיון עיריית תל אביב)
    ההגבהה ב-1976 לא זכתה להתלהבות יתרה כבר בהתחלה. הפקק אמנם שוחרר, אבל מבחינה עירונית לא מדובר בהצלחה. גם מבחינה אסתטית זו הייתה נסיגה בולטת (צילום: דוד רובינגר)
    ההגבהה ב-1976 לא זכתה להתלהבות יתרה כבר בהתחלה. הפקק אמנם שוחרר, אבל מבחינה עירונית לא מדובר בהצלחה. גם מבחינה אסתטית זו הייתה נסיגה בולטת (צילום: דוד רובינגר)
    כך זה נראה היום. ההפרדה המפלסית ניתקה את הכיכר מהרחוב, ועם השנים באה ההזנחה (צילום: אמית הרמן)
    כך זה נראה היום. ההפרדה המפלסית ניתקה את הכיכר מהרחוב, ועם השנים באה ההזנחה (צילום: אמית הרמן)

    40 שנה אחרי שכיכר צינה דיזנגוף בתל אביב הוגבהה מעל מפלס הרחוב כדי להקל על עומס התנועה, הכיכר עומדת לרדת למפלס הרחוב ולחזור לתצורתה המקורית. כך נודע לערוץ האדריכלות של Xnet, שמפרסם לראשונה את דבר ההחלטה והתוכנית המתגבשת, שתשנה מהותית את הכיכר ואת תפקידה העירוני בתל אביב.

     

    הזנחה ממושכת, הדרת הולכי הרגל ממפלס הרחוב, פגיעה בעסקים הסובבים את הכיכר, אי-נעימות לעבור בה בשעות הלילה וסכסוך שפרץ בין אמן המזרקה יעקב אגם לבין העירייה - אלה המפגעים המרכזיים שהעלו לדיון ציבורי את הבעיה שנקראת כיכר צינה דיזנגוף ואת הצורך הדחוף בפתרונה.

     

    סוף שנות ה-70. הכיכר עולה למעלה, פסל הזכוכית מחזיק מעמד 8 שנים עד שיוחלף במזרקת האש והמים של אגם (צילום: דוד רובינגר)
      סוף שנות ה-70. הכיכר עולה למעלה, פסל הזכוכית מחזיק מעמד 8 שנים עד שיוחלף במזרקת האש והמים של אגם(צילום: דוד רובינגר)

       

      עם כל הכבוד למשאל, יש חניה

       

      הוויכוח הציבורי התלהט בעשור האחרון. הוא הביא את העירייה, ב-2011, ליזום סקר תושבים בשאלה כיצד צריכה הכיכר להיראות: להישאר מוגבהת, לרדת למפלס הרחוב תוך חפירת חניון תת-קרקעי, או לרדת למפלס הרחוב ללא חפירת חניון תת-קרקעי. המשאל נעשה בדרך תמוהה – כסקר טלפוני, שקשה להעביר בו את מורכבות הנושא, ולא בדיוור לתושבים או באתר האינטרנט העירוני. כך או אחרת, רוב הנשאלים (61%) צידדו בהורדת הכיכר למצבה המקורי במפלס הרחוב. לאחר מכן נערך סקר טלפוני נוסף, שבו ביקשה העירייה לברר אם התושבים בעד חניון או לא. רוב קטן יותר של הנסקרים (53%) צידדו בחפירת חניון; 39% העדיפו לוותר על חניון.

       

      כיצד ייראו ההזמנות לטקס הפתיחה הבא? (באדיבות ארכיון עיריית תל אביב)
        כיצד ייראו ההזמנות לטקס הפתיחה הבא?(באדיבות ארכיון עיריית תל אביב)

         

        אך בבחינה מחודשת שנערכה בעירייה, התברר לה כי כ-300 מקומות החניה המתוכננים בחניון התת-קרקעי לא יצדיקו את העלות הגבוהה וזמני הביצוע הארוכים של הפרויקט – סביר להניח שחפירות הרכבת הקלה שמשבשות את החיים בעיר היו שיקול בהחלטה - ולכן לא יהיה חניון תת-קרקעי. החניונים הסמוכים מציעים חניה מספקת, סבורים בעירייה, והקמת חניון נוסף תמשוך כלי רכב פרטיים למרכז העיר – מגמה שמנוגדת לעידוד התחבורה הציבורית. למזלם של המתכננים, הסרת החניון תמנע את כיעור הכיכר ברמפות כניסה ויציאה שפוצעות את המעגל (כמו שהותקנו באזור כיכר הבימה ובכיכר המדינה המתוכננת), ובוטל הצורך במגדלי אוורור שמיתמרים בצורה גסה.

         

        בבחינה מחודשת שנערכה בעירייה, התברר לה כי כ-300 המקומות בחניון התת-קרקעי לא יצדיקו את העלות הגבוהה וזמני הביצוע הארוכים של הפרויקט

        ''הולך הרגל ורוכב האופניים יהיו בעלי הבית''

         

        כעת מתגבשת במשרד האדריכלים ומתכנני הנוף מוריה-סקלי התוכנית, שתוציא לפועל את חידוש הכיכר במתווה ההיסטורי שלה. בחירת החלופה הסופית אמורה להתרחש בעוד כשלושה חודשים, והתכנון עתיד להסתיים בעוד כשנה, במטרה לחנוך את הכיכר המחודשת בסוף 2017.

         

        "הכוונה שלנו היא להציג פיתוח עדכני לכיכר, שתורד למישור הרחוב ולמדרכות כפי שהייתה בשנות ה-30", אומר אדריכל העיר יואב דוד, "כיכר שבה הולך הרגל ורוכב האופניים יהיו בעלי הבית. הכיכר לא תהיה מעגל תנועה, ואין בכוונתנו לייצר ולהוסיף מערכות תנועה שיזרימו עוד תנועה פרטית אליה".

         

        העבודות להנמכת הכיכר ייעשו בשלבים, ובימים אלה בוחנים באגף התנועה ובמשרד התחבורה את הסדרי התנועה הזמניים שיינקטו במהלך הפרויקט. מסתמן שהתוכנית תדבוק, פחות או יותר, במערכת התנועה הקיימת: התחבורה הציבורית תעבור לאורך רחוב דיזנגוף בשני הכיוונים, דרך הכיכר, בעוד שכלי הרכב הפרטיים מוגבלים בכניסה לכיכר, תוך הסטתם לרחובות ריינס ופינסקר הסמוכים.

         

         

         

        חניון תוכנן ובוטל כבר ב-1938

         

        שיקולי התנועה הממונעת הכתיבו לאורך כל הדרך את השינויים שנערכו בכיכר המפורסמת, עוד שלפני שנחנכה ב-1938 לזכרה של אשת ראש העיר צינה דיזנגוף. פטריק גדס, מתכנן העיר, הגדיר ב-1925 כיכר משושה (כמו שש הצלעות במגן דוד, וגם כדי לנקז את התנועה ממקסימום רחובות). האדריכלית ג'ינה אוורבוך, שזכתה בתחרות לתכנון הכיכר (כולל הבניינים סביבה), החליטה דווקא על כיכר עגולה בסגנון הבינלאומי. גם התכנון של אוורבוך נבע משיקולי תנועה וחניה: התכנון כלל חניון תת-קרקעי, שתקרתו הגביהה את מרכז הכיכר במטר, אך בשנות ה-30 לא הייתה מצוקת חניה כמו היום והחניון בוטל לטובת מזרקה.

         

        מעשית, זהו גשר להולכי רגל מעל כביש סואן. הכיכר משרתת את התחבורה, לא את הולכי הרגל ורוכבי האופניים (צילום: שירן כרמל, מיכאל יעקובסון)
          מעשית, זהו גשר להולכי רגל מעל כביש סואן. הכיכר משרתת את התחבורה, לא את הולכי הרגל ורוכבי האופניים(צילום: שירן כרמל, מיכאל יעקובסון)

           

          כ-40 שנה עברו על הכיכר במתכונתה הראשונית, עד שפקקי התנועה בעיר הסואנת הביאו את ראש העירייה שלמה להט להחלטה לפצל את הכיכר לשניים: הולכי רגל למעלה, מכוניות למטה. האדריכל צבי לישר תכנן את השינוי, שנחנך ב-1976 ושהתברר מיד כבלתי אהוב על הציבור, בלשון המעטה. באחת, הפכה הכיכר לגשר הולכי רגל, כשהיא משרתת בעיקר את כלי הרכב שעוברים מתחתיה ועוינת את המוגבלים, את ההורים עם עגלות התינוקות ואת רוכבי האופניים.

           

          יעקב אגם יכול לחייך

           

          פסל הזכוכית של אלן דוד, ששובץ במרכז הכיכר שתכנן לישר, הוחלף ב-1986 במזרקת "אש ומים" המוזיקלית של יעקב אגם, בהחלטה שרק ליבתה את האש נגד הכיכר. אחרי סכסוך משפטי בין האמן לעירייה, הושג ב-2002 הסכם פשרה שמחייב את העירייה לשקם ולשפץ את המזרקה המוזנחת – וכך היה.

           

          מכתבו של ראש העירייה דאז, שלמה להט, לאמן יעקב אגם שהוביל למזרקה בכיכר. מאז ועד היום התנהל סכסוך משפטי ממושך ופשרה, שתוביל כנראה לשמירת המזרקה (באדיבות ארכיון עיריית תל אביב)
            מכתבו של ראש העירייה דאז, שלמה להט, לאמן יעקב אגם שהוביל למזרקה בכיכר. מאז ועד היום התנהל סכסוך משפטי ממושך ופשרה, שתוביל כנראה לשמירת המזרקה(באדיבות ארכיון עיריית תל אביב)

             

            שתי חלופות תכנוניות נבחנות בימים אלה, תוך הישענות על תיק תיעוד היסטורי, ושתיהן מחקות את ליבת הכיכר (בקוטר של כ-60 מטר) בכיכר המקורית. ככל הנראה, המזרקה של אגם תשרוד גם בגלגול הבא, במרכז המעגל הפנימי. הנושא נמצא כעת במשא ומתן בין הצדדים.

             

            אזורי מנוחה ושהייה יפוזרו ברחבי המעגל, ועצים שונים יישתלו כדי לאפשר לתושבים ליהנות – ולא להיצלות בשמש כנהוג בכיכר הבימה, בכיכר ביאליק ובתחנות האוטובוס ברחבי העיר. אדריכל העיר מציין, כי העצים יישתלו באופן מבוקר כדי לא לחסום את המבטים מהכיכר למבנים ההיסטוריים שעוטפים אותה.

             

            יעקב אגם לצד המזרקה שלו. אילץ את העירייה לדאוג לתחזוקת יצירתו, שכנראה תמשיך גם בגלגול הבא (צילום: שאול גולן)
              יעקב אגם לצד המזרקה שלו. אילץ את העירייה לדאוג לתחזוקת יצירתו, שכנראה תמשיך גם בגלגול הבא(צילום: שאול גולן)

               

              בטבעת החיצונית ייסללו מדרכות רחבות, שיאפשרו לבתי הקפה ולבתי העסק האחרים להוציא שולחנות וכיסאות להנאת הסועדים, ויותקנו ריצוף וגופי תאורה חדשים. שוק העתיקות בדופן המערבית של הכיכר (סמוך לקולנוע רב-חן) עשוי להמשיך לפעול גם בעתיד, משום שנבחנות כעת האפשרויות לשלבו בכיכר המחודשת. בעירייה תוהים כיצד לשלב אותו, כמו פעילויות אחרות שיעשירו את השהייה בכיכר, מבלי להוות מפגע אסתטי.

              בטבעת החיצונית ייסללו מדרכות רחבות, שיאפשרו לבתי הקפה להוציא שולחנות וכיסאות, ויותקנו ריצוף וגופי תאורה חדשים. שוק העתיקות בדופן המערבית (סמוך לקולנוע רב-חן) עשוי להמשיך לפעול

               

              מה יעלה בגורלם של הנרקומנים, חסרי הבית וחבורות הנוער שמצאו בכיכר המוזנחת מקום מפלט? "יכול להיות שקהלים אלה נמצאים שם כי המקום משדר עליבות והזנחה", אומר יואב דוד, "וייתכן שחלק מהם ירגישו פחות טוב במקום החדש שיהיה מטופח. אבל אנחנו עושים מרחב ציבורי פתוח, נגיש ומזמין לכולם".

               

              נרקומנים, חסרי בית ונוער שוליים מצאו להם כאן בית (צילום: אמית הרמן)
                נרקומנים, חסרי בית ונוער שוליים מצאו להם כאן בית(צילום: אמית הרמן)

                 

                יש גם מתנגדים

                 

                "הורדת הכיכר היא פעולה קשה ורדיקלית שלא מתחשבת באבולוציה העירונית", טוען האדריכל אלון בן נון, "אלא ניזונה מנוסטלגיה. היא זהה לפעולה הקשה שנעשתה כאשר הכיכר עלתה למעלה". בן נון, מייסד אירועי "בתים מבפנים", הציע בשעתו להשאיר את הכיכר מוגבהת תוך עריכת שינויים שיהפכו אותה ממכשול לערך.

                 

                לדעתו, אפשר היה למצוא פתרונות שייטיבו עם הכיכר המוגבהת, אך העירייה בחרה בגישה הרסנית במקום לבנות. "כשבונים מחדש, עושים טעויות חדשות", מזהיר בן נון. ימים יגידו אם הוא צודק. ביום שבו נחנכה כיכר אתרים, אולי המקום השנוא ביותר בתל אביב (יחד עם התחנה המרכזית החדשה), אמר האדריכל שלה יעקב רכטר: "בכיכר אתרים לא חזרנו על טעויות העבר".

                 

                איך ייראו החיים של התושבים בכיכר? לחצו להצצה לדירת יוקרה מעל המעגל: 

                לחצו על התמונה להצצה לדירת יוקרה על הכיכר (צילום: שירן כרמל)
                לחצו על התמונה להצצה לדירת יוקרה על הכיכר (צילום: שירן כרמל)

                 

                 

                 
                הצג:
                כל התגובות לכתבה "הפעם זה קורה: כיכר דיזנגוף יורדת למפלס הרחוב ולמעגל ההיסטורי"
                אזהרה:
                פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד