מרב אבישי

"הלב שלי נקרע. עשינו ילד בהסכם הורות ואחרי הלידה הכל השתבש"

הראל, מנהל מחלקה בבי"ח והומוסקסואל, החליט לעשות ילד עם חברתו הטובה דנית. הכל היה נפלא, עד שהיא החליטה לקחת את הילד ולעבור לגור בדרום

עו"ד מרב אבישי

|

30.04.18 | 09:10

"אני מרגיש כאילו היא מחזיקה אותי לא בגרון, אלא בלב. אני כל הזמן מקווה שעוד אצליח לשכנע אותה לשנות את דעתה". צילום אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)
"אני מרגיש כאילו היא מחזיקה אותי לא בגרון, אלא בלב. אני כל הזמן מקווה שעוד אצליח לשכנע אותה לשנות את דעתה". צילום אילוסטרציה (צילום: Shutterstock)

הראל נכנס למשרד עם אוזנייה, כשהוא שקוע בשיחת טלפון וסימן לי בידו כי זה ייקח רק עוד דקה. "מצטער, זה היה דחוף", אמר כשסיים. "מטופל שנכנס פתאום לקריסת מערכות ויש רק מתמחים במחלקה". הוא מנהל מחלקה בבית חולים באיזו המרכז, הצעיר ביותר שמונה אי פעם לתפקיד, לבושו פשוט, אבל יקר למראה וניכר כי הוא מבלה שעות רבות בחדר הכושר.

 

הפוסטים הקודמים של עו"ד אבישי:

 

נוסעת להורים להתאושש מהלידה

הראל הוא בן למשפחה דתית שהחל את דרכו בתחום הרפואה כחובש קרבי. בגיל 20 הוריד את הכיפה ובגיל 25 אזר עוז ויצא מהארון, בהתחלה בפני חברים קרובים ובהמשך גם בפני בני משפחתו, שלאחר תהליך ארוך השלימו עם המצב. "ובלבד שאקפיד להגיע הביתה עם כיפה ולא להראות יותר מדי גיי", הוא אומר בציניות, שמתקשה לכסות על פגיעותו.

 

אחרי שנים רבות בהן הקדיש את כל זמנו לעבודה, לטיפוח הגוף ועבר שורה ארוכה של מערכות יחסים קצרות ולרוב חסרות משמעות עם גברים שונים, החליט כי הגיעה השעה להקים משפחה. הוא הודה שלמרות שהוא שלם עם עצמו, המודל המשפחתי ה"נכון" בעיניו כולל בהכרח אמא, אבא וילד.

 

המחשבה על הקמת משפחה עם בן זוג מעולם לא חלפה בראשו לדבריו. המועמדת הטבעית לתפקיד הייתה דנית, חברתו הקרובה ביותר עוד מימי הלימודים באוניברסיטה. כבר בגיל 25 נהגו לומר זה לזו, חצי בצחוק וחצי ברצינות, שאם עד גיל 40 אף אחד מהם לא ימצא אהבה, יעשו ביחד ילד. הם התחילו בתהליכי הפרייה ובמקביל דיברו על הסכם, כשהם נעזרים בדוגמאות אותן מצאו באינטרנט.

 

בשבוע 35 להריון, כשדנית נתקפה צירים, הם היו בשלבי סיום של הסכם אותו ניסחו בעצמם, במסגרתו סיכמו על משמורת משותפת, חלוקת זמני שהות שווה החל מגיל שנה ונשיאה משותפת בחלקים שווים בהוצאות. דנית אושפזה במחלקה להריון בסיכון ומטבע הדברים כל דיון בנושא ההסכם נדחה למועד לא ידוע. למרות כל מאמצי הרופאים לעכב את הלידה, נולד איתי, בנם המשותף של דנית והראל, בחלוף שבוע, בניתוח קיסרי, אבל לשמחתם היה גדול ובריא ואחרי זמן קצר שוחרר מביה"ח.

 

דנית נסעה עם התינוק לבית הוריה בעומר להתאושש מהלידה והראל עשה כמיטב יכולתו לסייע לה והתחיל לנסוע מספר פעמים בשבוע מתל אביב לעומר כדי לראות את בנו. השבועות הפכו לחודשים ובסופו של דבר התגבר הראל על החשש ושאל את דנית מתי היא חוזרת לתל-אביב.

 

לתדהמתו הרבה, היא הודיעה לו שקיבלה הצעת עבודה מפתה מבית חולים סורוקה והחליטה להיענות לה ולעבור להתגורר בעומר, לידי הוריה. הראל היה המום ונסער. הוא אמר לדנית שההחלטה שלה עומדת בניגוד לכל ההסכמות ביניהם ותפגע אנושות גם בקשר שלו עם בנו וגם בתפקוד שלו בעבודה. דנית הבהירה שהחלטתה היא סופית והביעה מורת רוח מכך שהוא לא תומך במהלך שיאפשר לה קידום משמעותי מבחינה מקצועית וקבלת עזרה שוטפת מהוריה, שהנה חיונית לטעמה לאור שעות העבודה הארוכות שלה ושל הראל.

 

כשההורות המשותפת הופכת לזירת קרב

"בפעם הראשונה בחיים שלי אני פשוט לא יודע מה לעשות", אמר לי הראל. "אני מרגיש כאילו היא מחזיקה אותי לא בגרון, אלא בלב. אני כל הזמן מקווה שעוד אצליח לשכנע אותה לשנות את דעתה ואני מפחד שאם אעשה איזשהו צעד אגרסיבי זה יסגור סופית את האופציה הזאת".

 

בשנים האחרונות יותר ויותר הומואים ולסביות מחליטים להביא ילדים לעולם במסגרת הרכבים משפחתיים שונים. מטבע הדברים, כאשר מדובר בהומואים, הדרך להגשמת השאיפה להפוך להורים ארוכה וסבוכה יותר ומצריכה התקשרות עם אישה אחת לפחות, בין אם מדובר בהורות משותפת ובין אם בפונדקאות ושימוש בתרומת ביצית. לכאורה, הבחירה בהורות משותפת היא אידיאלית, מכיוון שהיא מאפשרת לספק לילד גם אב וגם אם אשר שניהם מעורבים ונוכחים בחייו.

 

עם זאת, התקשרות כזו יוצרת מחויבות וקשר שנמשך חיים שלמים, או לכל הפחות 18 שנה, עם אדם שלעיתים הוא זר כמעט גמור ולעיתים הוא קרוב ומוכר, אך ההיכרות איתו איננה אינטימית או זוגית. לעיתים קרובות מערכת יחסים זו מתגלה עד מהרה כמורכבת לא פחות, ואולי אף יותר, ממערכת יחסים בין בני זוג גרושים, המגדלים יחד ילדים משותפים. דברים שנראים קלים ופשוטים "על הנייר" מתבררים כהרי גורל וכגורמים פוטנציאליים לסכסוכים קשים, כאשר מעורב בעניין ילד בשר ודם.

 

השקפות מוקדמות באשר לרצונות ושאיפות הצדדים נוטות להשתנות אל מול המציאות המורכבת של ההורות. על מנת למנוע את הפיכת ההורות המשותפת לזירת קרב המזכירה את הגרועים שבמקרי הגירושים ישנה חשיבות רבה לקיום שיח מעמיק וממושך לגבי רצונות ושאיפות הצדדים עוד לפני שלב ההיריון. במסגרת שיח זה חשוב לבחון את כל התרחישים האפשריים, החל מיצירת זוגיות על ידי מי מהצדדים ורצון לשינוי מקום מגורים וכלה בהריון מרובה עוברים או לידת ילד עם צרכים מיוחדים, ולהגיע להסכמות גם לגבי דרך הפעולה במקרים אלה.

 

במקרים רבים קשה יהיה לצדדים להעריך מראש את תחושותיהם ואת צרכיהם לאחר לידת הילד, בעיקר כאשר מדובר בצדדים שזהו ילדם הראשון, ולצורך כך ניתן ומומלץ להיעזר בפסיכולוג ילדים. את הסכמות הצדדים חיוני להעלות על הכתב במסגרת הסכם מפורט אשר יערך על ידי עורך דין המתמחה בתחום ולתת להסכם תוקף משפטי מחייב באמצעות אישורו בביהמ"ש. היום, בניגוד למצב ששרר בעבר, אין צורך לחכות עד לאחר הלידה לצורך אישור ההסכם ומרבית השופטים יאותו לאשר הסכם כבר במהלך ההיריון.

 

הבהרתי להראל שככל שימתין זמן רב יותר ויאפשר לדנית ליצור עובדות בשטח (כגון שכירת בית, התחלת עבודה ורישומו של איתי לגן ילדים) יקשה עליו יותר לשנות את המצב וכי לצערי אין מנוס מפנייה דחופה לביהמ"ש.

 

מסקנות אופרטיביות

1. מומלץ לקיים דיון מעמיק בצרכיהם ושאיפותיהם של ההורים, לערוך "תיאום ציפיות" עוד לפני שלב ההיריון ולהיעזר בפסיכולוג ילדים או בכל איש מקצוע מתאים אחר במסגרת תהליך זה.

 

2. מומלץ לערוך הסכם מפורט באמצעות עו"ד מנוסה העוסק בתחום ולחתום עליו עוד לפני שלב ההריון. יובהר כי לפני ההריון עדיין לא ניתן לאשר את ההסכם בביהמ"ש ועל כן ההגנה המירבית אותה יכולים הצדדים לספק לעצמם בשלב זה היא הגעה להסכם חתום.

 

3. מומלץ להגיש את ההסכם לאישור בביהמ"ש לענייני משפחה עוד לפני הלידה ובמועד מוקדם ככל הניתן במהלך ההריון. בעבר, נהגו בתי משפט לאשר הסכמי הורות רק לאחר הלידה, אולם כיום נוהגים שופטים רבים לאשר הסכמים עוד במהלך ההריון.

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
עורכת דין לענייני משפחה בעלת משרד עצמאי. עוסקת בגירושים, הסכמי ממון, אימוץ והסכמי הורות, צוואות עזבונות ואפוטרופסות. מאמינה שתפקידו של עורך הדין בתחום דיני המשפחה הוא להעביר את הלקוח לצדו השני של הנהר הסוער הנקרא סכסוך משפחתי כשהוא בריא ושלם. מדובר במסע מפרך והקשר שנוצר במהלכו עם האנשים אותם יש לי הזכות ללוות היא הדבר שגורם לי לקום כל בוקר בשמחה לעבודה.
הכאב והכעס שמתעוררים במהלך סכסוך משפחתי מובילים במקרים רבים להידרדרות במדרון חלקלק והרסני. אני משתדלת, ולשמחתי בדרך כלל גם מצליחה, לעזור ללקוחות שלי לא רק להגיע לתוצאה טובה מבחינה כלכלית, אלא גם למזער את הפגיעה במערכת המשפחתית כדי שתוכל להמשיך לתפקד גם אחרי שההליך המשפטי יסתיים.