כרטיס הכניסה לעולם הבלוגוספירה מגיע לפעמים דווקא מהמקומות הכי לא צפויים. עבור שירה ארבל (39), אמא לארבעה מנהריה, הוא הגיע ממקום מעט כואב. לאחר שגילתה ששניים מבניה סובלים מצליאק, היא החלה לחקור את עולם התזונה בתחום, לצבור ידע ולפתח מתכונים משלה. "צריך לזכור שלפני כמה שנים לא היה את כל הידע שיש היום, וגם לא את שפע המוצרים", היא מסבירה, "והכניסה שלי לעולם הזה הייתה דרך ניסוי וטעייה". כשרופא המשפחה והחברים התחילו לשלוח אליה להתייעצות הורים לילדים שסובלים מצליאק וגם מבוגרים שגילו שהם סובלים מהמחלה, היא החליטה לפתוח קבוצת וואטסאפ לשיתוף והכוונה. הקבוצה של ארבל התמלאה במהירות, והפעילות הרוחשת שהתקיימה בה הובילה אותה לחשוב על פתיחת בלוג.
בלוגרית האופנה אסנת חדאד: "הרגל הביונית היא האקססורי שלי" >>
הסטודנטית לסיעוד שמקבלת לייקים מהוליווד ועבודות ב"ווג" >>
השתעממה באילת, פתחה בלוג והגיעה עד לטומי הילפיגר >>
מחלת הצליאק של בניה לא הייתה הטריגר להתאהבות במטבח. היא גדלה לאב מרוקאי ואם פולנייה, ועם תוספת של מגורים בחו"ל בשנות הילדות אפשר להבין שהמטבח שגדלה עליו היה מעורב ורב השפעות. "האהבה לאוכל תמיד הייתה קיימת אצלי", היא מסבירה, "ועד היום אין אצלי טיול בחוץ לארץ בלי כניסה לסופר מקומי ובדיקה של מה אני יכולה למצוא שם חדש. כשמתחילים איתי שיחה על תזונה או על ניקוי רעלים, משהו בי נדלק ואני מתחילה לחפור. זה פשוט תחום שתמיד דיבר אליי. כמובן, עם השנים פיתחתי אותו. השתתפתי בקורסים והילדים אתגרו אותי למצוא עוד ועוד פתרונות ולפתח מתכונים חדשים. ככל שהבלוג תפס תאוצה קיבלתי יותר ויותר פניות ותגובות מהורים בנושאים כמו תזונה דלת לקטוז, אלרגיות או ניקוי רעלים".
גם לאופנה, תחום שארבל מרבה לכתוב עליו בבלוג, היא הייתה מחוברת מאז ומתמיד. "האהבה שלי לסטייל לגמרי מגיעה מהבית", היא אומרת. "אמא שלי הייתה מתוקתקת ברמות וגם אבא שלי היה סופר סטייליש. אני זוכרת את עצמי כילדה נכנסת לארון של אמא ומודדת בגדים וגם משוטטת איתה בבוטיקים, לאו דווקא למטרות קנייה, פשוט בשביל החוויה".
תוך כדי כתיבת הבלוג התרחבה ארבל גם אל עולם העיצוב וההום סטיילינג, שלדבריה תמיד ריגש אותה. "העליתי תמונות של הבית, ופתאום אנשים התחילו לשאול אותי שאלות שלא קשורות בכלל לאוכל. אמרתי לעצמי שאם גם התחום הזה מעניין אנשים, אין סיבה שלא ארחיב אותו. פיתחתי את האהבה הזו והלכתי ללמוד הום סטיילינג, ולא מזמן גם סיימתי לעשות מתיחת פנים לבית בנהריה".
מה הדבר שאת הכי אוהבת כבלוגרית?
"אני מאוד נהנית מהידיעה שאני הבוס של עצמי ומזה שהדיי ג'וב שלי כל כך מגוון ומעניין. כשאני חושבת על מתכון חדש שאעלה או אילו בגדים ישתלבו בהפקה חדשה, יש לי ממש פרץ של אדרנלין בגוף. תמיד חשבתי שההיילייט יהיה עצם ההקמה של הבלוג, אבל היום אני מרגישה שהעובדה שפונים אליי לשיתופי פעולה של אוכל, עיצוב או אופנה היא הכרה מאוד מתגמלת ומיוחדת עבורי".
מה פחות זוהר בעשייה הזו?
"יש עומס ברשתות ויש מלא מלא דברים לספוג. לפעמים זה נהיה קצת טו מאץ'. אני מנסה לא להיות מושפעת, לשמור על הקו הסגנוני שמאפיין אותי, ועדיין לא לפחד לנסות דברים אחרים. חשוב לי גם בקטע החינוכי שהילדים שלי לא יראו אותי כל היום עם הטלפון. כמובן שמדי פעם זה גולש לחיים, אבל חשוב לי לשמור על גבולות מסוימים.
"יש גם את הרגעים האלו, שמגיעים בדרך כלל בסוף היום, כשהבטרייה נגמרת, שאני שואלת את עצמי למה אני עושה את זה. אני רואה כל כך הרבה בלוגים מדהימים שגורמים לי לחשוב לאן אני רוצה לקחת את הבלוג שלי ומה מידת החשיפה האישית שאני רוצה לבטא בו. אבל באמת שהרוב חיובי וכיפי, ואני מרגישה בת מזל שזה סוג העבודה שיש לי".
מה השלב הבא?
"אני מכורה לספרי בישול ואוהבת במיוחד את אלו בעלי הדגש העיצובי. אני מאוד נהנית מהעשייה הנוכחית שלי, אבל אם אני חושבת קדימה, אז ספר בישול שמשלב את עולמות הלייף סטייל האלה, שיש בו משהו מעבר למתכון של מנה ותמונה שלה, הוא הכיוון מבחינתי".
