כמו בכל שנה בחודש אפריל, גם השנה יגדשו לשבוע אחד מאות אלפי מעצבים, אדריכלים, אנשי מקצוע וסתם תיירים חובבי עיצוב את מילאנו לשבוע העיצוב הגדול והחשוב בעולם.
למרות האירועים הרבים והשעות הארוכות בביתנים שבמרכז הירידים, מילאנו מציעה לתייר חובב התרבות הרבה יותר מזה - את האדריכלות שלה - ולכן הכנו לנוסעים רשימת המלצות לכמה מהמבנים המעניינים ביותר בעיר.
ויתרנו על המובנים מאליהם - הדואומו, גלריה ויטוריו עמנואלה או בית האופרה "לה סקאלה" – כדי להתמקד בפרויקטים חדשים יחסית (פרט לאחד) ומעניינים שנבנו במרכז העיר בשנים האחרונות; שניים מהם נפתחים לראשונה השבוע ממש. בחירת המבנים לא נובעת מיופיים הסובייקטיבי, אלא מבוססת על ההשראה והמקוריות שטמונה בהם, כמו גם על בחירת החומרים, סוגי הגימורים, הפרטים הייחודיים וכמובן ההקשרים האורבניים.
עוד סיבה לראות אותם? בניגוד לתערוכות המבוקשות ולמסעדות הפופולריות, כאן לא צפויים תורים ארוכים מדי של תיירים בכניסה (וכאמור, הדואומו לא ברשימה).
מוזיאון פראדה | רם קולהאס, OMA
2015
אל תתנו לשמו של המוזיאון להטעות אתכם: הוא לא מציג את המחלצות ההיסטוריות של בית האופנה המפורסם, ולמעשה, נכון לכתיבת שורות אלו, לא מוצגת בו שום תערוכה של בגדי המותג. מאז שנחנך ב-2015, מציג המוזיאון רחב הידיים תערוכות מתחלפות ורב-תחומיות, אבל אין צורך להמתין לתערוכה מעניינת כדי לפקוד את המתחם: אפשר פשוט להגיע, לעבור גלריה אחר גלריה, חצר אחר חצר, וליהנות ממבנה איכותי ומעניין, הודות לתכנון מחודש במשרד OMA שבניצוחו של האדריכל ההולנדי הנודע רם קולהאס.
SPIRITI N. 5 from Fondazione Prada on Vimeo.
המתחם, שמשתרע על פני 19 אלף מ"ר, נפרש על פני שבעה מבני תעשייה ישנים שבתחילת המאה הקודמת פעלה בהם מזקקת ג'ין. בהסבת המתחם מתעשייה למוזיאון, בחרו האדריכלים להימנע ככל האפשר מהריסת והחרבת המבנים הוותיקים לטובת בנייה חדשה במקומם - ועם זאת הם גם לא הוגדרו או טופלו כאתרי שימור.
קולהאס ומשרדו שימרו את האופי התעשייתי של מבני הממגורות, כשהמעבדות והמחסנים משופצים ביסודיות לכדי גלריות רב-תכליתיות שאליהן נוספו שלושה מבנים חדשים. התוצאה היא מגוון רחב של גלריות שנבדלות זו מזו בגודלן, בצבען ובצורתן. עושר פרטי הבניין וחומריו הופך את הפרויקט למרתק: חיפויי מתכות וסוגים שונים של פולימרים, פלטות ייחודיות של קצף אלומיניום לצד ריצוף טרוורטין מקומי, כשסימן ההיכר של המקום הוא בניין גלריות שצופה על כל חזיתותיו בארבעה קילוגרמים של עלי זהב 24 קראט, וכך הוא מאיר בהילה מוזהבת את החצרות הקטנות שסביבו.
שני אזורים שמומלץ לא לוותר על ביקור בהם – ככל שמוזר לחבר בין השניים - הם בית הקפה הצבעוני שצמוד לחנות המוזיאון ומרתף שמירת החפצים וחדרי השירותים הצמודים אליו. את בית הקפה עיצב במאי הסרטים האמריקאי ווס אנדרסון בהשראת בתי הקפה המילאנזיים של אמצע המאה שעברה, והוא מכיל בין היתר איורי קיר של גלריית ויטוריו עמנואלה המפורסמת.
חדרי השירותים שבקומת המרתף חופו - מרצפה ועד תקרה, כולל הדלתות והמראות - ברשת ברזל עבה. היא יוצרת אשליה אופטית, שמקשה על המבקרים לזהות היכן דלתות הכניסה לחדרי השירותים ולתאים עצמם.
- חשוב לדעת: ב-20 באפריל, תוך כדי שבוע העיצוב, ייפתח לציבור מגדל הגלריות החדש והאחרון במתחם, שבנייתו מושלמת בימים אלה. המגדל, בעל הצורה הגיאומטרית הבלתי סדורה, מתנשא לגובה של 60 מטרים ובולט בלובנו הבוהק על רקע השכונה האפרורית. צורתו הייחודית, המזוהה עם עבודות OMA, משווה לו מראה שונה מנקודות מבט שונות.
פתיחתו תוסיף למוזיאון שישה שטחי תצוגה חדשים, ששטחם כ-2,000 מ"ר. בגג הקומה התשיעית שלו ייחנך בר-מסעדה, שיציע למבקרים לסעוד מול פנורמה פתוחה של מרכז העיר.
בניין אוניברסיטת לואיג'י בוקוני | Grafton Architects
2008
שלא כמו בישראל, קמפוסי ההשכלה הגבוהה במילאנו פזורים במרכז העיר, הם אינם מגודרים, ולכן מהווים חלק בלתי נפרד מהעירוניות שלה. אין זה פלא שרוב הקמפוסים בעיר ממוקמים בבניינים אסתטיים מתקופות שונות, שבהחלט שווים ביקור. אחד המעניינים שבהם הוא הבניין החדש באוניברסיטת בוקוני, הידועה בבית הספר למינהל עסקים ולכלכלה.
ב-2001 יזמה הנהלת האוניברסיטה תחרות אדריכלים בינלאומית לתכנון בניין חדש, במקום מגרש החניה לאוטובוסים הצמוד לקמפוס, במטרה לשפר את החיבור בין מבני האוניברסיטה לרחובות שסובבים אותה. את ההצעה הזוכה הגישו משרד האדריכליות האירי "גרפטון", בהובלת איבון פארל ושלי מקנאמרה, אוצרות הביאנלה לאדריכלות 2018 בוונציה.
בפני האדריכליות עמד תכנון מורכב של בניין עמוס פרוגרמות: אלף משרדי פרופסורים, חמישה אולמות כנסים והרצאות, מעבדות וספרייה - וכל זאת במגרש ששטחו לא עולה על 80X160 מטרים. אם לא די בכך, העירייה הגבילה את הגובה ל-22 מטרים כדי לא לפגוע במרקם של מרכז העיר. הפתרון של שתי האדריכליות היה לבנות למטה: לא לחרוג מהגובה המותר, אך לחפור 22 מטרים מתחת לאדמה כדי למצוא מקום לחללים הנדרשים.
במבט ראשון נראה המבנה כמו מונולית אפור של אבן ובטון. ככל שנכנסים פנימה, אל החצרות המרוצפות שבליבו, מתגלה מורכבותו שבאה לידי ביטוי בריבוי של מסות ונפחים תלויים, גשרים ומפלסים. הצבע האפור וחיפוי אבן ה"ספו" המקומית עלולים להטעות לרגע, אך לא מדובר בבניין פשוט, אלא בכוונה לפעול בצניעות ולהיטמע ברחוב הוותיק.
ה"סכנה" בתכנון של מבנה שחציו קבור מתחת לפני הקרקע היא שיהיה אפלולי מאוד. לכן, קומת הקרקע משמשת ככיכר ציבורית פתוחה, שמעליה תלויים המשרדים והמעבדות; שחרור קומת הקרקע מפרוגרמות איפשר התקנה של חלונות ענק בגובה שמונה מטרים בחזית, ופתחים נוספים במבנה, שמסייעים בהחדרת אור שמש טבעי לאזורים הבנויים מתחת לפני הקרקע.
בראיון שהעניקה פארל למגזין "The Architectural Review" ב-2009 הסבירה, כי "המבנה הוא כמו צדפה - שריון אפור וקשה מבחוץ, אך לבן, קל ועדין מבפנים". השוואה זו אינה מלים ריקות: שטחי הפנים הציבוריים רוצפו בשיש בגוון לבן פנינה בוהק, שמחזיר את השתקפות קרני האור החודרות לקומות התחתונות, בעוד שהקומות העליונות שמכילות את המשרדים והמעבדות מופרדות לכמה מבננים שונים, שמאפשרים כניסה של אור ואוויר פנימה.
הבניין של פארל ומקנאמרה זכה בפרס "בניין השנה" בפסטיבל האדריכלות של ברצלונה ב-2008, ולאחרונה זיכה את השתיים במדליית הזהב של איגוד האדריכלים המלכותי של אירלנד. הסיבה לפרס המאוחר היא שבאיגוד נהוג לבחון את פעילות המבנה בשנים שלאחר השלמתו, ורק אז להעניק את הפרס על המצוינות.
פלטרינלי פורטה וולטה/ הרצוג ודה מרון
2016
לפני שמונה שנים קיבל לידיו האדריכל השווייצי ז'ק הרצוג, בעלים משותף של משרד האדריכלים הרצוג ודה מרון, את האחריות לתוכנית-אב חדשה לאזור המוזנח של פורטה וולטה, שנמצא מצפון למרכז מילאנו. כדי לעודד את שיקום האזור, החליטה קרן ג'אנג'אקומו פלטרינלי (המו"ל האיטלקי שפרסם את תמונתו הנודעת של צ'ה גווארה, ולימים הבריח את כתבי הרומן של הסופר הרוסי בוריס פסטרנק "דוקטור ז'יוואגו", שפרסומם הביאו להכרזתו של הסופר כחתן פרס נובל לספרות) להעתיק את משרדי הקרן ואת ההוצאה לאור המשפחתית למבנה חדש שיתוכנן על ידי המשרד המפורסם.
האתר שנבחר הוא צר וארוך, תוואי-עבר של אחת מחומות הביצורים שנבנו במילאנו במאה ה-16. מבנים והריסות מתקופת מלחמת העולם השנייה המתינו לפועלי הבניין שבאו לבנות את הפרויקט החדש. בהתאם לתוואי המגרש, תכננו האדריכלים במשרד "הרצוג ודה מרון" שני מבנים ארוכים וצרים, שכמו משחזרים את החומה שנהרסה.
Feltrinelli per Porta Volta - Intervista a Jacques Herzog from Feltrinelli per Portavolta on Vimeo.
צמד הבניינים מתבלט בזכות קשתות בטון מחודדות, שיוצרות מעין ארקדה. לאחד מהם יש 44 קשתות כאלה, ולשני 22. בין שני הבניינים מפריד מעבר אלכסוני ברוחב 3 מטרים, ורק אם עומדים ממש מולו אפשר להבחין בו, כך שנוצרת אשליה ששני הבניינים הם בניין אחד ארוך במיוחד.
השימוש הרפטטיבי בקשתות בא לידי ביטוי בקצב ובחלוקת החזיתות, והוא עמוס בהקשרים לאדריכלות המקומית ולאדריכלות גותית. בטקסטים על-אודות הבניין, שפרסמו האדריכלים, נכתב כי ההשראה לסדרת הקשתות באה בין היתר מהארקדות המפוארות של קמפוס אוניברסיטת מילאנו שנבנה תחילה כבית חולים בתקופת הרנסאנס, ומ"רוטונדה דלה בסנה" הבארוקי.
האם המציאות תואמת את האידיליה האדריכלית שנמכרה ללקוח? ספק. בחזונם של האדריכלים, על המבנה המינימליסטי לא להכיל יותר משלד וחלונות זכוכית גדולים ושקופים. כך, הם חשבו, תתקיים מערכת יחסים ומבטים בין משתמשי הבניין, הרחוב והרחבה הציבורית הסמוכה. בפועל, קרני השמש שחודרות מחלונות הזכוכית הגדולים הופכים את השהייה בו למחניקה ללא מיזוג אוויר, כשווילונות כהים מוגפים רוב שעות היום.
פער נוסף בין התכנון לביצוע הוא בניית בניין שלישי בעתיד. כיום, הבניין המזרחי והקטן יותר מאוכלס על ידי משרדי הקרן המשפחתית, ואת המבנה הגדול יותר ממערב מאכלסים משרדי "מייקרוסופט" ו"אינטל" (כך שהאפשרות לסייר בתוכו מוגבלת). המבקרים בבניין הקרן יכולים ליהנות מחנות הספרים בקומת הקרקע, מבית קפה ומחדר הכנסים הגדול והספרייה המחקרית שממוקמים בקומות העליונות.
טורה ולסקה | קבוצת האדריכלים BBPR
1958
ניסיון כושל בהרבה לשלב אדריכלות עכשווית (לשעתה) באדריכלות מסורתית ומקומית, מוצאים ב"טורה ולסקה". השנה ימלאו 60 שנה להקמת המבנה הכי שנוי במחלוקת במילאנו, שהוא גם אורח קבוע ברשימות "הבניין המכוער בעולם" שמתפרסמות מעת לעת, וכנראה שבמידה רבה של צדק.
מתכנניו ניסו לתלות בו כל כך הרבה דימויים תרבותיים מהעיר ומהעולם, עד שלא נותרה בו חינניות רבה. אבל להתעלם ממנו אי-אפשר: הוא גבוה, בולט ומרכזי מדי – כך שמתבקש להתקרב ולנסות להבין מדוע הוא מעורר התנגדות כה ממושכת.
בגובה של 26 קומות, טורה (מגדל) ולסקה ממוקם בלב ליבה של מילאנו, במרכז כיכר בעלת שם זהה. כבר בזמן הקמתו הוא התגרה באיטלקים, כאשר נקבע גובהו ל-106 מטרים, רק שני מטרים פחות מהמדונה שעל גג קתדרלת הדואומו – הבניין הכי גבוה במילאנו אז. קבוצת האדריכלים האיטלקית BBPR, שנוסדה בשנות ה-30, תכננה מגדל מרכזי שמציע עירוב שימושים: קומות הרחוב עם חנויות ואזורי מסחר, 16 הקומות הראשונות למשרדים, ושמונה הקומות העליונות – שמקנות למגדל את צורת הפטרייה שלו – למגורים.
במקור, בכל קומת מגורים תוכננו 11 דירות בגדלים משתנים. עם השנים הדירות החליפו בעלים, אוחדו לכדי דירות גדולות ומפוארות, וחלקן השתמרו כולל הריהוט המקורי. בעבר איפשרו חלק מבעלי הדירות סיור בביתם במהלך שבוע העיצוב, וכדאי לברר זאת כדי ליהנות מסיור כזה גם הפעם.
עיצובו של הבניין הוא שילוב מוזר של אדריכלות מודרנית עם אזכורים לאדריכלות ימי ביינימית, שנפוצה באזור זה בעיר. גישתם המודרנית של האדריכלים הושפעה מתוצרי העבודות של חברי CIAM ו-TeamX, שעסקו בתחילת המאה הקודמת בסוגיות של עיור ועיצוב מודרני חדשני ברחבי אירופה. כל אחת מהחזיתות מתאפיינת בסידור פתחים שונה, שנובע מסידור פנימי שונה של הקומה (Form follows function), ואילו צורת הפטרייה והתומכות החיצוניות אמורות לאזכר תומכות דומות, שבהן נעשה שימוש בקתדרלה הגותית הראשית של העיר ובמצודת קסטלו ספורצסקו שבמרכז העיר.
בשבוע העיצוב שנערך בעיר לפני שנתיים, נשטף המגדל מידי ערב בתאורה אדומה זוהרת כחלק ממיצג פרסומי של חברת הרכב הגרמנית אאודי, על ידי מעצב התאורה הגרמני הנודע אינגו מאורר.
Bosco Verticale, היער האנכי | סטפנו בוארי
2014
בנייני "היער האנכי" שבשכונת איזולה המתחדשת הם כוכבי אינסטגרם ומגזיני אדריכלות. על המרפסות של זוג מגדלי המגורים (בני 27 ו-17 קומות)נתלו לא פחות מ-1,000 עצים, 5,000 שיחים ו-10,000 סוגי צמחייה נוספים שהיוו השראה לגל הגנים התלויים שנבנים בשנים האחרונות מסביב לעולם ונמצאים בכל הדמיה של משרד אדריכלים מעודכן.
המגדלים הפוטוגניים הם חלק מפרויקט שעורך האדריכל סטפנו בוארי, תחת הכותרת "ניסוי העירוניות של המאה ה-21". הוא מנסה להוכיח כי ניתן לגור ולתכנן סביבה עירונית בת-קיימא, באמצעות שתילה של אלפי צמחים עונתיים כחלק אינטגרלי מחזיתות הבניינים.
מילאנו, עיר תעשייתית מאוד, הפחיתה בעשורים האחרונים את מספר המפעלים שבשטחה ועדיין סובלת מזיהום אוויר גבוה. החזית הפורחת מתיימרת לספק הרבה מעבר לגינה פורחת: מודלים שנערכו בזמן התכנון הראו, כי כמות הצמחייה במרפסות אמורה להפחית את כמות הפחמן הדו חמצני בדירות, לאפשר לדיירים אוויר נקי יותר, וליצור מיקרו-אקלים קריר יותר לדיירים בחודשי הקיץ החמים.
בעיר שבה הטמפרטורות בחורף יכולות להגיע לכמה מעלות מתחת לאפס ובקיץ למעל 30 עם לחות גבוהה במיוחד, נדרשו האדריכלים והבוטנאים לתכנן בקפידה את מיקומם כל צמח ועץ בהתאם לעונה שבה הם מלבלבים, מידת האור שלה הם זקוקים ואפילו את מידת כיסוי והצללה שיסופקו לפנים הדירות. תהליך זה בלבד, כולל הכנת העצים ושאר הצמחים לשתילה, ארך כשנתיים.
לשם שתילת הצמחים הבוגרים תוכננו מרפסות רחבות (3 מטרים) עם אדניות בטון מיוחדות, כשרשת ברזל מעגנת את שורשי הצמחים. כבר מרגע התכנון היה ברור שהצמחייה היא סימן ההיכר של שני המגדלים, ולכן הוחתמו מראש כל הדיירים על התחייבות שיאפשרו לצוותי התחזוקה להיכנס למרפסותיהם ולטפל תדיר בצמחייה. כמו כן, הותקנו כבלי פלדה (המכערים מאוד את המבנה) בין מרפסת למרפסת, כדי לאפשר לגננים לגלוש למרפסות לטובת גיזום וטיפול בצמחים. מערכת התחזוקה כוללת מערכת השקיה מיוחדת, שיודעת מה הצרכים של כל צמח ומשתמשת בחיישנים של בקרת אקלים כדי לוודא שהצמחים שורדים ומשגשגים.
למרות החשיפה הבינלאומית והדירוג הירוק של מדד LEED, אי אפשר להתעלם מעננת Greenwash שאופפת בניינים מסוג זה. לשם שתילת הצמחים, העצים והאדמה שלהם הם נדרשים, תוכננו מרפסות גדולות וחזקות במיוחד שנדרשות לעמוד בעומסים גדולים. המשמעות, כמו במקרה זה, היא מרפסות בטון עבות יותר ושימוש מוגבר בפלדה. לא ברור מה היא נקודת האיזון בין תרומתם של הצמחים שנשתלו אל מול תהליכי הייצור המזהמים שנדרשו כדי לבנות את המרפסות הייחודיות, והגדלת הכמויות של הבטון והפלדה, וזאת מבלי להיכנס לשאלה מדוע לשתול עצים דווקא על הבניין במקום ברחוב עצמו.
ולמרות האביב שהגיע לעיר, עדיף להנמיך ציפיות לפריחה מרשימה כמו בהדמיות.
סילו ארמאני | טדאו אנדו וג'ורג'ו ארמאני
2015
מוזיאון ארמאני, שנפתח ב-2015 במקביל לחנוכתו של מוזיאון פראדה, נמצא בתוך מתחם החברה שברחוב Via Bergognone ומציג הרמוניה מונוכרומטית של בטון.
המבנה, ששימש בשנות ה-50 כמחסן הדגנים של "נסטלה", הוסב ושופץ על ידי האדריכל היפני טדאו אנדו והמעצב ג’ורג'ו ארמאני למוזיאון בן ארבע קומות (4,500 מ”ר) שהוקם לציון 40 שנות היצירה של בית האופנה האיטלקי. במהלך השיפוץ והסבת הסילו (ממגורה) למוזיאון, נשמרו חזיתות הבטון הגיאומטריות. השינוי היחיד שנעשה בהם הוא חציבה ופתיחה של שורת חלונות-סרט (היחידים במבנה החשוך מאוד) דמויי כתר, למבנה בעל חזיתות אטומות.
המינימליזם העיצובי והחומרי של אנדו בא לידי ביטוי גם בעיצוב חללי התצוגה. בכל ארבע הקומות, הבטון שולט יחד עם חיפויי צמנט בגוונים משתנים: החל מהתקרה, דרך הקירות והרצפה, וכלה במדרגות. תקרת חללי התצוגה נצבעה שחור, וכך מעצימה את החללים האפלוליים ומבליטה את מערכות הקונסטרוקציה החשופות. סיומת המשושה של חזיתות המבנה באות לידי ביטוי גם בפנים הגלריות.
האלמנט המרשים במבנה נחשף כבר עם הכניסה למגדל הגלריות, עם חלל גבוה בעל אפקט כנסייתי ותאורה מלאכותית. תקרת החלל חוצה את כל קומות המבנה עד לתקרת הקומה הרביעית.
בימים אלה מוצגת בגלריות של קומת הקרקע תערוכתו של הצלם המקומי פאולו ונטורה, ובשלוש הקומות הנוספות יכולים חובבי האופנה והמותג להתבונן מקרוב במאות השמלות, החליפות והאקססוריז של בית האופנה. למיטיבי לכת, בקומה הרביעית נמצא ארכיון דיגיטלי של המותג שבו אפשר לחפש מוצגים מסוימים ולקרוא עליהם, וגם לצפות בתצוגות האופנה שבה נחשפו לראשונה.
מה שמאכזב לדעת, הוא שהסוד הגדול של המקום אינו פתוח בדרך כלל לציבור. בדיוק מהצד השני של הכביש, מאחורי דלת גדולה עם הכיתוב ARMANI/SPA, נמצא משרדו האישי של המעצב המפורסם. אם התמזל מזלכם להיכנס, תוכלו לחזות במסדרונות עשויי יציקות הבטון של אנדו עם מודול הטאטאמי שמופיע ברבים מבניו. ואם התברכתם בקשרים מיוחדים, או בתעוזה, תוזמנו לשבת בטריבונה שבחדר התצוגה הקבוע ולראות את מסלול הדוגמנות שאורכו 100 מטרים. אולם התצוגות Armani/Teatro עוצב גם הוא על ידי אנדו, כפי שמעידים קירות הבטון והגישה המינימליסטית.
לא הצלחתם להתחבב על השומר בכניסה? תיאלצו להתנחם בסרטון הזה.
Tadao Ando's Armani Theatre from piero GDI on Vimeo.
מגדל ג'נרלי ומתחם סיטי לייף (Hadid Tower) | זאהה חדיד
2018
חובבי גורדי השחקים והקניות מוזמנים להתרשם ממתחם "סיטי לייף" החדש יחסית, שבנייתו אמורה להסתיים רק ב-2020. על חורבות מרכז הירידים הישן שבצפון מזרח העיר, מוקם במרץ בשנים האחרונות מתחם יוקרה שאפתני, שהתחיל בדשדוש.
לפי תוכנית-אב חדשה שהוכנה ב-2005, עם יציאתו של מרכז הירידים אל מחוץ לעיר, החלו לקום במגרש הגדול מתחמי מגורים רבים, פארק עירוני גדול (42 דונם) עם כיכרות להולכי רגל, ובמרכזו מרכז קניות ועסקים המעוטר בשלושה גורדי שחקים. שניים מהם הושלמו, השלישי עדיין לא, ושלושתם נושאים את שמותיהם של אדריכלים כוכבים.
תוך כדי שבוע העיצוב, ב-20 באפריל, ייחנך בטקס חגיגי מגדל המשרדים החדש במתחם, בעיצובה של האדריכלית המנוחה זאהה חדיד - מי שפרויקטים שתכננה ממשיכים להיחנך חדשות לבקרים, גם כאשר מציינים כבר שנתיים למותה.
המגדל החדש, בן 44 קומות ובגובה 170 מטרים, נמצא בבעלות חברת הביטוח האיטלקית "אסיקורציוני ג'נרלי" (שבעבר החזיקה את בניין ג'נרלי ברחוב יפו בירושלים), ובימים אלה מתחיל אכלוס 67 אלף מ"ר משרדים בתוכו. מגדל המשרדים עומד בתקן "LEED זהב", בעיקר בזכות מעטפת זכוכית כפולה שאמורה לחסוך בהוצאות האנרגיה על הקירור והתאורה. בתכנון המגדל, כמו במבנים רבים במשרדה של חדיד, נעשה שימוש בכלים פרמטריים לעיצובו. אלה באים לידי ביטוי בצורה המפותלת והמעוקלת של פרטי הבניין. הקומות הגבוהות מתפתלות ומשנות זווית, כך ששוכני המשרדים היקרים בקומות העליונות ייהנו מנוף ישיר של קתדרלת הדואומו ומרכז העיר.
למרגלות הבניין כבר פועל מרכז קניות (32 אלף מ"ר) בן שלוש קומות, שמעוצב בסגנון חדיד ושיזמיו מקווים למשוך אליו מיליוני מבקרים. רצפת הקניון, כמו גם דוכני המכירות, העמודים והתקרה, חופו בעצי במבוק בעיבודים שונים. פרטי כותרות העמודים בקניון מרשימים, וכך גם חיתוכי ה-CNC בתקרה, אך בניגוד לתדמית הנקייה והחלקה של האדריכלות המזוהה עם חדיד, פרטי הבניין בקניון לא נעשו במקצועיות רבה מדי, אם סימנים של שחיקה (סדיקה של העצים) וחוסר דיוק ניכרים כבר כיום באזורים שונים.
מרכז הקניות והמגדל של חדיד מצטרפים לבניין המשרדים הסמוך, שהושלם לפני שלוש שנים והפך לבניין השני בגובהו באיטליה. תכננו אותו האדריכל היפני אראטה איסוזאקי והאדריכל האיטלקי אנדראה מפי. בניין שלישי, בתכנונו של האדריכל דניאל ליבסקינד, עדיין נבנה בימים אלה והשלמתו אמורה להתרחש בשנה הבאה.
פארק פורטלו | אנדריאס קיפר וצ'רלס ג'נקס
2012
למיטיבי לכת – וביום שמשי: הפארק העירוני הזה, שנחנך ב-2012, נמצא בסמוך לכבישים ראשיים ומסמן את הכניסה למטרופולין של מילאנו כשמגיעים מכיוון שדה התעופה מאלפנסה ואגם קומו.
הפארק, ששטחו כ-35 אלף מ"ר, נבנה על חורבות מפעל הרכב של "אלפא רומיאו" שפעל פה במשך 110 שנים עד לסגירתו והעתקתו מהשכונה בשנות ה-80. אנדריאס קיפר, אדריכל הנוף האיטלקי, תכנן פארק ייחודי בשיתוף פעולה עם היסטוריון האדריכלות ואדריכל הנוף האמריקאי צ'ארלס ג'נקס (מי שטבע בשנות ה-70 את המונח "פוסט-מודרניזם"), כהשראה והמשכיות לפארק מונטה סטלה הסמוך.
בדומה לגבעת טויפלסברג בברלין, פארק מונטה סטלה (שאותו תכנן בשנות ה-50 האדריכל פיירו בוטני) הוא עדות מוחשית להיסטוריה האפלה של היבשת במאה הקודמת. בלב הפארק מתנשאת גבעה מלאכותית, שנבנתה באמצעות ערימה של פסולת והריסות מבני העיר שהופצצו במלחמת העולם השנייה, והריסת החומה הספרדית שהקיפה את העיר ונהרסה ברובה במאה הקודמת. להבדיל, בליבו של פארק פורטלו נבנו שתי סוללות עפר וגבעה מלאכותית שמכוסים בדשא וצמחייה. מבלי להלאות בתיאוריות שאותן ניסו שני האדריכלים ליישם כאן (מסלולי הליכה שמסמלים תקופות, עונות, חלוף הזמן והחיים עצמם), מדובר בפארק מוצלח למדי, ויוכיחו המשפחות הרבות שפוקדות אותו בימי שמש ובסופי שבוע.
הפארק מוגבה בכ-10 מטרים מהכבישים שסוגרים עליו. סוללות העפר מסייעות לחלק אותו לגנים קטנים יותר, לאפשר טיפוס ולהציע נקודות תצפית, וגם לבודד כמו קירות אקוסטיים את שאון תנועת כלי הרכב.
אגמי מים קטנים נמצאים למרגלותיהן של סוללות העפר, והגבעה המלאכותית (שנבנתה משאריות העפר של המחלף הסמוך) הפכה לסימן ההיכר של המקום יחד עם שבילי הספירלה המובילים אליה, ו"גן הזמן" - גן קטן ומוגן שתוכנן בהשראת הגנים בימי הביניים (הורטוס קונקלוסוס) ומשופע בסוגים שונים של צמחים. קל לזהות אותו לפי הריצוף השחור-לבן.
מערכת שבילים מפותלת ומורכבת מציעה מגוון מסלולים שבהם חוצים את הגן, ברגל או באופניים, ומכאן אפשר להמשיך דרך גשר הולכי הרגל לפלאזה ג'ינו וואלה ולכיוון מרכז העיר.
מגדל יוניקרדיט | סזאר פלי
2013
האדריכל הארגנטינאי-אמריקאי סזאר פלי בן ה-91 אחראי לכמה מגורדי השחקים הגבוהים בעולם, ומשרד האדריכלים שלו מתמחה בתכנון מונומנטים לערים ולחברות ענק שמחפשות ארכיטקטורה של כוח.
זה בדיוק מה שרצתה עיריית מילאנו ב-2005, כשהזמינה ממנו תוכנית-אב למתחם "פורטה נובה" ואזור תחנת הרכבת גריבלדי, שכיום מהווים את הרובע העסקי החדש של העיר. בין שלל המגדלים החדשים והשימושים השונים שהוקצו לשטח הנטוש (ביניהם "היער האנכי"), בולטים שלושה מגדלים בתכנונו של פלי, כשהגבוה בהם מתנשא לגובה של 231 מטרים ומחזיק בתואר המגדל הגבוה ביותר באיטליה - כפליים מהדואומו של מילאנו ופי שלושה ממגדל פיזה.
את השיא המתאמץ שבר האדריכל בעזרת מגדל אנטנה בגובה של 78 מטרים, שהותקן על גג הבניין הגבוה. האנטנה, שהותקנה בעזרת מסוק, מעוצבת בצורה ספירלית ומכוסה כולה בנורות לד המאירות בצבעים שונים במועדים ואירועים מיוחדים (כגון הטריקולור האיטלקי ועוד). יכול להיות שגובהו של המבנה והאנטנה הצבעונית הם שקסמו לחברת אחזקות קטארית, שהחליטה לרכוש את הבעלות על שלישיית המגדלים מיד עם סיום בנייתם.
את קומות המשרדים (131 אלף מ"ר) שבשלישיית המגדלים מאכלסים משרדי בנק יוניקרדיט, אחד הבנקים הגדולים באיטליה, ומשרדיהם של בכירים בעולם העסקים והפוליטיקה של העיר העשירה. מעלית מיוחדת תזניק את הבכירים ואורחיהם לקומה ה-32 של המגדל הגבוה בפחות מ-40 שניות; הציבור הרחב יסתפק בבתי קפה, במסעדות ובחנויות שנמצאות למרגלות המגדלים, בכיכר העירונית שקרויה על שם האדריכלית האיטלקיה גאי אולנטי, שמתה ב-2012.
פיאצה אולנטי, המוגבהת מקומת הרחוב בשישה מטרים, מחברת מוקדים אטרקטיביים ולכן שוקקת חיים. מגיעים אליה מתחנת הרכבת הסמוכה ומרחוב הקניות קורסו קומו, וגם משכונת איזולה הסמוכה. הפיאצה העגולה מגדירה את צורת הבניינים שבנויים סביבה, וחזיתותיהם מתעקלות בהתאם להיקפה.
לשלושת הבניינים הוענק דירוג LEED זהב, הודות להזיגוג הרפלקטיבי שהותקן בחלונות, ולמערכות בקרת אקלים ותאורה חכמות שחוסכות עד 37% מהאנרגיה הנדרשת בבניין דומה. הזיגוג הרפלקטיבי המיוחד אולי חוסך בהוצאות המיזוג של חברת הניהול, אך משפיע באופן משמעותי על הדיירים שגרים בסמיכות ומדרום למתחם. אותן זכוכיות מחזירות את קרני השמש הישר לחזיתות וחלונות בתי המגורים השכנים, ומהווים מטרד של ממש.
תודה למיכאל איפרגן על הסיוע בהכנת הכתבה
ואילו תערוכות אסור לפספס בשבוע העיצוב מילאנו 2018? לחצו
