״זה נראה כמו בית כלא לעצים״, הגיב אחד הגולשים באתר העיצוב הפופולרי Dezeen, לכתבה שהציגה את התכנון החדש של משרד האדריכלים הדני BIG, בראשות ביארקה אינגלס. מדובר בגורד שחקים ״ירוק״ בסינגפור, שיכלול - בהתאם לטרנד העכשווי - פטיואים פנימיים וחיצוניים לגידול עצים, שעלוותם פורצת מהמגדל.
האסוציאציה של כלא נובעת אולי מרצועות האלומיניום שמלוות את המגדל מבסיסו ועד לגג. הן מזכירות את חזית מגדלי התאומים ז"ל בניו יורק, בין השאר באופן שבו הן משתלבות בבסיס לכדי עמודים עבים. רצועות אלה נאספות בכמה נקודות בבניין - בבסיס, בגג ובפטיו שבין השליש התחתון עם דירות המגורים לבין שני השלישים הנותרים שיוקדשו למשרדים - ומאפשרות לעצים להוציא את ענפיהם החוצה דרך הפתחים.
הכל התחיל במילאנו
המגדל של BIG, שתוכנן בשיתוף משרד האדריכלים של קרלו ראטי, תיאורטיקן ב-MIT שמתמחה ב״סביבות עירוניות חכמות״, הוא רק אחד משלל הפטריות שצצות אחרי הגשם ביער (האנכי) של המגדלים. כולם בוקעים מהילת הפרסום הבינלאומי שניתן למגדלי המגורים ״היער האנכי״ במילאנו, בתכנון סטפנו בוארי.
שני מגדלי המגורים שנבנו בשכונה מתחדשת בעיר, ושעל מרפסותיהם נתלו לא פחות מ-1,000 עצים, 5,000 שיחים ו-10,000 סוגי צמחייה נוספים (כך לפחות לפי הצהרת היזמים), היו להצלחה מסחררת מבחינת ביקושי רכישה וכתבות בכל רחבי תבל. הם קיבלו את דירוג Leed הגבוה ביותר, ״זהב״ (בין היתר, בשל פאנלים סולאריים על גגו - כמקובל בישראל), וזכו בתואר "גורד השחקים של השנה" שמעניקה המועצה הבינלאומית לבניינים גבוהים וסביבה אורבנית (CTBUH).
הפרסום הוביל לפריחה של פרויקטים כאלה, ובמשרדו של בוארי בפרט. לפני כחודשיים פורסמו הדמיות של פרויקט חדש שלו בפאריז, ״היער הלבן״ (שם שמגיב יותר לקירות המבנה הלבנים מאשר לצמחייה עצמה), בניין מגורים קטן יותר בממדיו, שיכוסה הפעם בכ-2,000 צמחים שונים. בסין נשלמת בנייתם של ״המגדלים הירוקים של נאנג׳ינג״, שתכנן בוארי בעיר הדרומית, והם יכוסו ב-3,000 עצים. לפי אנשי השיווק, יהיה זה ״היער האנכי״ הראשון באסיה - תואר שיעמוד עכשיו במבחן מול התקדמות פרויקט הבנייה של ביג בסינגפור, וכן מול פרויקט המגורים ״אלף העצים״ שמוקם בשנגחאי, בתכנונו של כוכב העיצוב הבריטי, תומס הת׳רוויק.
הפרויקטים לא נשארים בקנה המידה המבני בלבד. בקיץ האחרון פורסם כי תכנונו של בוארי ל״עיר היער״ הראשונה בעולם, עיר ל-30 אלף תושבים שכולה עשויה מגדלים מגוננים - פרויקט מחקרי שעליו עמלו במשרדו מאז 2015 - עומד לצאת לדרך בדרום סין. גם פה יש תחרות, הפעם מול האיים המלאכותיים שייכללו ב״עיר היער” של ג׳והור במלזיה; בנייתם יצאה כבר לדרך.
בשורה או מס שפתיים?
התחרות על תואר ״היער האנכי״ הראשון, או למי יהיו איים מלאכותיים-ירוקים מרשימים יותר, מצביעה על האופנתיות הרבה של הנושא. אך מה היא מידת התרומה שלו לעתיד העולם? זו מוטלת עדיין בספק.
תרומתה של הצמחייה, כל צמחייה, ברורה. העצים במרפסות יסייעו לסינון זיהום האוויר בדירות, להפחתת כמויות הרעש, לפתרונות הצללה ולהפחתת כמויות החום שהבניין פולט, במיוחד בהשוואה למגדלי הזכוכית, וגם יעודדו את חיי הציפורים בעיר (״זו הדוגמה הראשונה בעולם למגדל שמעשיר את המגוון הביולוגי ואת חיי הטבע בתוך העיר״, צוטט בוארי עם פתיחת מגדליו במילאנו). לא פחות מכך הובלט היתרון בשיפור חזות העיר באמצעות הגנים התלויים - גם אם הפריחה הדלילה על מרפסות הבניינים שכבר נבנו, עדיין רחוקה מלהזכיר את הסבך הירוק שהוצג בהדמיות.
ואולם במקביל ליתרונות הברורים, בזמן האחרון גוברת הביקורת על סוג המבנים החדש - שכבר זכו לכינוי Tree Scraper (״עצי-שחקים״ או ״יער-שחקים״ בתרגום חופשי), שנדמים יותר ויותר כמס שפתיים למגמות הקיימות והבנייה הירוקה, מאשר פתרון אמיתי למצוקות אלו. בשתי מלים: Green-Washing.
הביקורת נובעת בראש ובראשונה מכך שגם אם הבניין מסייע להפחתת אנרגיה, הרי שהליך בנייתו דווקא מזהם יותר. עצים הם כבדים, ושתילתם במרפסות דורשת רצפה בעלת יכולת נשיאה גבוהה יותר מהרגיל, גם בשל תוספות האדמה הרטובה והכבדה, מה שמאלץ תוספת של בטון ופלדה למבנים. שנית, השתילה של עצים בוגרים - לחץ של היזמים, שרוצים שהמגדלים יזכירו כמה שיותר את הדמיית המכירה, שהציגה אותם במצבם הסופי - מכריחה שימוש נוסף בעגורני הבנייה, שמזהמים לא פחות.
הסיבה השנייה קשורה לצמחייה עצמה. גורדי השחקים מתנשאים לגובה רב, שלא כל סוגי העצים מסוגלים לשרוד בטמפרטורות הנמוכות ששוררות בהן, ובמיוחד לא ברוחות העזות שנושבות בהן. הניסיון לייצר מגדל שעטוף מכל צדדיו בצמחייה מייצר גם הוא בעיתיות - בשל כמויות השמש השונות על כל חזית, והיעדר השמש הישירה בחזית הצפונית (לפחות בחצי הכדור העליון) שדרושה לעצים.
גם בנוגע לסיוע בהפחתת הזיהום בעיר, מומחים הוכיחו כי תרומת הגנים האנכיים של מגדלי המגורים מזערית לעת עתה, לפחות בהשוואה לכמות שהם מייצרים. כך למשל, בניתוח של ״המגדלים הירוקים של נאנג׳ינג״ נמצא, כי הבטחות היזמים להפחתה של 25 טונות פחמן דו-חמצני בשנה באמצעות הצמחייה, היא שוות-ערך לפליטת הגזים של כשש מכוניות בסך הכל, או לכמות הזיהום שמיוצרת כתוצאה מחימום של שש דירות בשנה.
כל זאת, כמובן, אם הבניין עצמו יקום בכלל. רוב המבנים שהתיימרו להתכסות בעצים נותרו עד כה על הנייר. את הבאזז שליווה את ההדמיות החדשות של "ביג" בשבוע האחרון, ניתן היה לראות כבר לפני שש שנים בפרויקט שהציג המתחרה הגדול, MVRDV מרוטרדם, שתכנן ״יער-שחקים״ בג'קרטה בירת אינדונזיה, בשם Peruri 88; וגם לפני שמונה שנים, כאשר צמד האדריכלים האיטלקים מאסימילאנו ודוריאנה פוקסס (שתכננו בין היתר את "מרכז פרס לשלום" ביפו) זכו בתכנון מגדל גואוסן בשנג׳ן, סין, והציעו גינה אנכית לאורך כל הבניין. אילו בנייתם לא הייתה מתעכבת עד כדי כך (המועד המעודכן ביותר לפתיחת המגדל של MVRDV עומד כעת על שנת 2020), ייתכן שאחד מהם כבר היה קוטף את תואר ה״יער האנכי״ הראשון של אסיה.
עיר הגנים של המאה ה-21?
באחד המשרדים הבולטים בתכנון הגנים התלויים בשנים האחרונות - WOHA הסינגפורי - טוענים שמדובר רק בחבלי לידה. הם מאמינים שזו תהיה תשובת המאה ה-21 ל״ערי הגנים של מחר״, אותו חיבור רב-חשיבות מאת האנגלי אבנעזר הווארד, שהשפיע על תכנון הערים של המאה ה-20. ״תנועת עיר הגנים״, שאותה הוביל, הגיבה לזיהום ולצפיפות של ערי התעשייה של המאה ה-19, ויצרה את דגמי ערי הגנים המוכרים היטב, במיוחד בישראל, תוך דילול הערים הצפופות ונטיעת מקסימום פארקים וגינות בין הבניינים.
בעלי המשרד, וואנג מון סום הסינגפורי וריצ׳ארד האסל האוסטרלי, מציעים לחשוב מחדש על דגם ״עיר הגנים״, במציאות של ״אורבניזציה מואצת חסרת-תקדים של ממש, שמזרזת את שינויי האקלים ומאלצת אותנו להידרש לסוגיית שימור המגוון הבילוגי״. בתערוכה שהציגו בביאנלה האחרונה לאדריכלות בוונציה, שלוותה גם בספר ״Garden City Mega City״ הם פירטו את חזונם לשילוב בין הציפוף המתעצם לדאגה סביבתית. החזון מושתת על ניסיונם בבנייה בסינגפור - מהמדינות הדחוסות בעולם, שמזג האוויר הטרופי השורר בה מציב אתגר לאיכות החיים של תושביה.
בין הבניינים שהם תכננו: מלון ״פארק-רויאל״, שהשתלטות הצמחייה עליו נדמית יותר כמו חזון דיסטופי של קץ האנושות והשתלטות הצמחייה על הבניינים; פרויקט השיכון ההמוני ״עיר-השמיים״, ובו מסודרות 960 הדירות בשלושה בניינים, שמחולקים בעצמם כל אחד לארבעה "כפרים" עם 80 דירות, שלהן גם גינות משותפות בגובה הבניין; וכן מלון ״אוסיה״, שחזיתו היא תשתית ענק לצמחים מטפסים, ובתוכו פטיואים פנימיים בני כמה קומות. המלון מזכיר את תכנונו של גורד השחקים הירוק ה״ראשון״, מגדל המשרדים ״קומרץ-בנק״ בפרנקפורט של האדריכל הבריטי נורמן פוסטר. המגדל, שנבנה לפני 20 שנה, הציג כבר אז פטיואים פנימיים לגובה הבניין.
בהרצאה שנתנו בבית הספר לאדריכלות בהרווארד, עם זאת, העלה אחד הסטודנטים את התהייה העיקרית כלפי הבנייה הירוקה כיום: ההתעסקות בפתרונות שונים להגברת הקיימות של הבניין, באה על חשבון השאלה איך כל זה יבטא צורה חדשה של אדריכלות. ״הביטוי הצורני נמצא פחות בראש מעיינינו, אנחנו רואים את הצורה כמשרתת את הרעיון הגדול יותר״, ענה האסל, ״אנחנו כן רוצים שהבניינים יהיו יפים, אבל פחות מחויבים לדרך צורנית אחת. הדאגה שלנו היא בעיקר לפרטים, וכיצד הם יאפשרו לצורות הגדולות הללו לקום לתחייה״.
קודם תדאגו לעצים ברחובות
אדריכל הנוף שחר צור, שעוסק ב״ייעור עירוני״ ועבד בעבר במשרד אדריכלות הנוף החשוב WEST8 בהולנד, מדגיש כי חייבים לדאוג קודם כל לעצים ברחובות, לפני שמתעסקים במיקומים שלהם במגדלים.
״אני מאמין בעצים על בניינים", הוא אומר. "עשו את זה ב-600 לפני הספירה בגנים התלויים בבבל, והיום אנחנו יודעים לעשות את זה בהנדסה שלנו. אבל צריך להבין שיש פה גם סוג של טרנד. אי אפשר להגיד בצורה גורפת שעיר טובה היא עיר עם מגדלים ירוקים. קודם אנחנו צריכים שהרחובות יהיו ירוקים. תחבורה ציבורית היא עדיין ברחובות, ושם אנחנו הולכים. בעתיד, כשילכו באוטוסטרדות עיליות, כמו בסרט ׳האלמנט החמישי׳, דברים שמתחילים לקרות כיום, זה יהיה רלוונטי״.
צור משוכנע שמגדלים מיוערים הם יותר מגימיק: ״יש יותר עלווה שסופחת מזהמים, יש יותר קליטה של פחמן דו חמצני, יש הצללה. אבל מהצד השני, כל עץ שאתה נוטע במגדל דורש שתתחזק אותו על אינפוזיה - אתה זה שצריך לדאוג למים, לדשן או להחזיק אותו נגד רוחות. זה לא דבר מקיים, כמו בשתילה בקרקע. מעכשיו עד עולם צריך לדאוג להם, וזה דרמטי. הם לא יכולים לדאוג לעצמם״.
ניצנים לחלחול האופנה החדשה נראים גם בישראל. בתכנון ״העיר האנכית״ של משרד קימל-אשכולות, שאמורה לקום במקום מזרח בסיס הקריה מול מגדלי עזריאלי, שולבו עצים במרפסות מבני המגורים, במה שהוגדר כ״חורשה בשמיים״.
צור מציע להתאפק, משום שישראל עדיין לא מוכנה לכך: ״אנחנו אמנם מאמצים טרנדים מהר, אבל ברגע שמגבילים אותנו עם תקציב, זה נופל. לשים עץ בגובה - זה לא פשוט. יש לו משקל גדול. כשאנחנו עושים גג ירוק, זה דורש תוספת קונסטרוקציה. על גג רגיל אפשר להעמיס 300-400 ק״ג לקילו, ועל כל קילו נוסף אתה משלם. עץ בוגר יכול להגיע לעשרות טונות. או שאתה שומר אותו כבונסאי קטן, ואז זה לא עץ על בניין אלא שיח, או שאתה משקיע הרבה כסף בקונסטרוקציה - ושום יזם לא ימהר לעשות את זה".
והוא מסכם: "קודם נדע לשים עצים במפלס הקרקע; אחר כך נתקדם. אני מתכנן גגות ירוקים ומאמין בעצים על בניינים, אבל קודם כל צריכים לדאוג לעצים ברחובות. אנחנו כל כך גרועים בזה, שלרוץ ולעשות עצים על מגדלים זה סוג של שטיפה ירוקה".
