בעידן רון חולדאי, תל אביב-יפו מפקיעה מדי פעם מהתושבים כיכרות ורחובות לטובת אירועים מסחריים. מרתון "סמסונג" ומירוץ "נייקי" משתלטים אחת לשנה על כיכר רבין וסוגרים את רובה בפני הקהל; אירוע מכירות של "נספרסו" השתלט על שדרות רוטשילד (ללא כל תמורה לעירייה), וזו רשימה חלקית. מי שמודאג מההפרטה הזוחלת של המרחב הציבורי לטובת תאגידים עם כיסים עמוקים, ושואל את עצמו לאן זה עלול להגיע, צריך רק להרחיק את המבט ללונדון.
המקרה של "גשר הגן" (Garden Bridge), פרויקט ראווה על נהר התמזה, נולד בקדנציה של ראש עיריית לונדון הקודם, בוריס ג'ונסון, מי שהוביל את הבירה הבריטית למעמד של עיר-עולם למיליארדרים מכל העולם, שקו הרקיע שלה נוסק לשמיים ותושבים רבים אינם מצליחים לשרוד בה בגלל שכר הדירה המזנק. כחלק מפרויקטי ראווה שהוא קידם, גם לקראת אולימפיאדת לונדון 2012, העניק ג'ונסון רוח גבית לגשר שיציע מעבר פסטורלי בין גדות הנהר. "זה יהיה אואזיס מרהיב של שלווה בלב העיר שלנו", הכריז בשעתו ראש העירייה הכריזמטי.
הגשר הוא יציר דמיונה של השחקנית ג'ואנה לאמלי, שידועה לישראלים רבים כפטסי סטון, הגיבורה הפרועה מהסדרה Absolutely Fabulous. לאמלי היא לא רק שחקנית עטורת פרסים, אלא שוחרת סביבה אדוקה שסולדת מהזיהום והאובך שלונדון שרויה בהם - והחליטה לעשות מעשה: אזרחי העיר ותייריה יוכלו לברוח מהרעש והזוהמה אל פס קסום, עתיר עצים, צמחייה וציפורים, שיאפשר להם להלך מעל המים בלי מכוניות ובלי אוטובוסים, בלי צופרים ובלי עשן אגזוזים. זו שאיפה אוטופית שקשה להתנגד לה, והשחקנית מצאה קרקע פורייה להיאחז בה.
פטסי סטון נהגה להשתכר, להירדם ולהעביר שעות בחלומות הזויים, אבל ג'ואנה לאמלי לא חלמה בהקיץ. היא רתמה כוחות חזקים שיאפשרו לרעיון שלה להתממש - ברמה הפיננסית, ברמה הפוליטית וברמת התכנון. המעצב והאדריכל תומס הד'רוויק נשכר לתכנן את הגשר ועליו 270 עצים ושלל צמחים נוספים; ראש העירייה החזק בוריס ג'ונסון פרש עליו את חסותו, ואז נשארה בעיית המימון.
העירייה, למרות התמיכה בפרויקט שנראה מצוין בהדמיות וזכה לשלל אזכורים באתרי אדריכלות ועיצוב בינלאומיים, לא הסכימה לממן את הפרויקט במלואו. פתרון-השעטנז היה תמיכה משותפת של העירייה ושל קרן פרטית שתפעיל את הגשר, באופן שיהפוך אותו למרחב כאילו ציבורי - אבל בעצם פרטי. הציבור יהיה זכאי להיכנס לגשר רוב שעות היממה, למעט בשעות הלילה, אך הקרן תהיה זכאית לסגור את הגשר 12 פעמים בשנה לאירועים פרטיים (שהוגדרו כאירועי התרמה, לפחות על הנייר). רבים ראו בכך קומבינה: אם בניו יורק הקימו את טיילת ה"היי-ליין" המרהיבה לטובת התושבים מבלי להפקיע את השטח לניהול פרטי - מדוע לונדון מעתיקה את הפרויקט, אך עושה זאת בדרך עקומה של מסירת שטח לידיים פרטיות?
לאמלי מסבירה על הפרויקט:
About the Garden Bridge - narrated by Joanna Lumley from London Communications Agency on Vimeo.
מרחבים ציבוריים-פרטיים הם סתירה מובנית. רחוב הוא ציבורי, כיכר היא ציבורית, בית או בניין משרדים הם פרטיים - זה ברור. האם גינה ציבורית או גשר באחד המקומות הכי מפורסמים באירופה רשאים להיות מוחזקים בידי גוף פרטי? בישראל, הטשטוש הזה כבר מתקיים, גם אם לא בממדים כה בוטים. מגדלים שמבטיחים גינה ציבורית, ובאופן מעשי סוגרים אותה בפני מי שאינו מתגורר במגדל, נמצאים בשפע בתל אביב וגם בירושלים. הפארק של פרויקט השוק הסיטונאי בתל אביב, שעומד להיפתח בחודשים הקרובים, עדיין לא החליט אם הוא שייך לדיירים (שצריכים לממן את אחזקתו) או לציבור הרחב (שהעירייה מבטיחה לו אמנם גישה לשם, אך איפשרה להגביה אותו מהרחוב באופן שמסתיר אותו מהציבור באופן מעשי).
בחזרה ללונדון: הפרויקט המתוקשר זכה לאוהדים רבים, אלא שבמקביל קמה לו התנגדות חריפה בתקשורת ובקרב מקבלי החלטות בעירייה, שראו בו בזבוז מרהיב של כספי ציבור. בינתיים, בוריס ג'ונסון סיים את הקדנציה, ובן רגע הוביל את בריטניה ליציאה (ברקזיט) מהאיחוד האירופי, והשאיר את מחליפו סאדיק קאן - שהתנגד נחרצות ליציאה מהאיחוד, כמו רוב מכריע של תושבי לונדון - עם פרויקט יקר להקמה ולתחזוקה שוטפת, כשהעתיד הפיננסי של לונדון אינו מזהיר כשהיה לפני הברקזיט.
כדרכם של פרויקטים גרנדיוזיים, לוח הזמנים התברר כבלתי אמין והתקציב העשיר דלף לנהר מבלי שהגשר נראה באופק. 46 מיליון פאונד מכספי משלמי המסים כבר התבזבזו, עד שראש העירייה החליט להדק את הפיקוח ולמנות חברת פרלמנט שתבדוק את ההיתכנות. ממצאיה הובילו את קאן להחלטה, שעליה הכריז בשבוע שעבר: עיריית לונדון מסירה את תמיכתה מהקמת הגשר. המשמעות המעשית: הפרויקט מבוטל.
קאן נשען על ממצאיה של עורכת הדוח, שגילתה כי תקציב ההקמה כבר התנפח מ-60 מיליון פאונד ל-200 מיליון פאונד, והחליט לחתוך את ההפסדים לאלתר. הוא ניצל את ההזדמנות כדי לעקוץ את קודמו: "בתקופת ראש העירייה הקודם, בוזבזה כמות נכבדה של כספי ציבור על גשר הגן. עמדתי תמיד הייתה ברורה - אף פני נוסף של כספי התושבים לא צריך להגיע לפרויקט (...) מתן ערבויות עירוניות יחשוף את תושבי העיר לסיכון כלכלי מיותר". מאחר שהפרויקט מתעכב כבר כמה שנים, וצריך לחדש את אישור ההקמה שלו בדצמבר הקרוב בזמן ש-70 מיליון פאונד טרם הובטחו מצד המשקיעים הפרטיים, חאן הגיע למסקנה שמוטב לקבל החלטה ברורה כבר עכשיו, ולמנוע מצב שבו הציבור יצטרך לתקן את הטעות הכלכלית מכיסו - כפי שקרה לתושבים של ערים שאירחו אולימפיאדות.
בקרן הפרטית שמנהלת את הפרויקט הגיבו בעוגמת נפש, כצפוי, והביעו תקווה שההחלטה תשתנה. לאמלי הגיבה באופן בוטה יותר: ''החלטה מזעזעת'', אמרה ל"טיימס" באופן שמזכיר מאוד את פטסי סטון: “absolutely shattering, devastating”. ואם לונדון העשירה בולמת פרויקט ראווה של קרן פרטית, במחיר של אובדן אייקון תיירותי שיצטלם מצוין באינסטגרם, כנראה שבבריטניה מרגישים שהגבול נחצה. גם גבול הטעם הטוב, גם גבול הכניסה לכיס הציבור.
-----------------------
אבל בינתיים, הד'רוויק מקדם פרויקט הזוי במנהטן: מדרגות לשום מקום
