סכסוכי ירושה או בעלות, תוכניות שאפתניות שנותרות על הנייר, בנייה לקויה או סתם חוסר יוזמה – כך נוצרים בדרך כלל מבנים נטושים, בכל מקום ברחבי הארץ. למרות הפוטנציאל שלהם לסכן את מי שיחדור אליהם, ולמרות הגידור והמחסומים שנועדו להקשות על המסתננים, מבנים נטושים תמיד מצליחים לארח פעילות לא שגרתית שחותרת תחת הסדר העירוני.
חלק מהמבקרים באים לשעה קלה, להתבודד ולסדר את הראש מהאינטנסיביות של העיר; אחרים באים לספק יצרים וצרכים שאיתם הם מתקשים להתמודד; ויש הבוחרים להתמקם במבנה נטוש לתקופות בלתי מוגבלות. אלה גם אלה מוצאים במבנה השומם שקט ורוגע שמנותקים מסדר היום הסואן של ישראל: כאן אין צורך בשעון, משום שהזמן נשאר בחוץ.
- פעמיים בשנה, בחול המועד סוכות ופסח, מגיש ערוץ האדריכלות של Xnet סקירה
של אוצרות אדריכליים נטושים בישראל:
מבסיס הצנחנים לתחנת אגד המיתולוגית בחיפה | מהמסגד למבצר האבן על ים המלח | לול תרנגולות מוזר ותיאטרון מרהיב
חשוב להדגיש כי כל המבנים עומדים על תילם כרגע, אך ייתכן מאוד שגורלם כבר נחרץ: מחר הם ייהרסו, ואיתם ייעלמו הסיפורים של המקום. כדאי להזדרז כדי לא להחמיץ אותם. חלק מהמבנים פרוצים ופתוחים למבקרים ללא חשש; אחרים נמצאים במתחם סגור שהכניסה אליו מוגבלת, אך עם מעט מאמץ גם בהם ניתן לבקר. כתמיד, אנו מזהירים ממקומות נטושים שמסוכן לשהות בהם, לא כל שכן כאשר מטיילים לבד ו-או עם ילדים.
1. חדר האוכל בקיבוץ מלכיה
כאשר קיבוצים רצו לעקוף את "דין התנועה" ולבנות חדרי אוכל בהיקף ובעיצוב פחות צנוע מזה שהכתיבו להם ראשי התנועה, הם מסרו את התכנון לאדריכל עירוני. שלמה גלעד, אדריכל חיפאי, היה מי שבחרו חברי מלכיה לתכנון חדר האוכל של הקיבוץ. גלעד, שתכנן בחיפה (באוניברסיטה, את התיאטרון העירוני, את "מרכז פנורמה" ואת "בית בירם" בבית הספר הריאלי), תכנן עשרות מבני ציבור בקיבוצים בכל רחבי הארץ. חדר האוכל במלכיה, כשאר המבנים שתכנן, מתאפיין בבטון חשוף ובמסות גדולות ואקספרסיביות שתואמות את הסגנון הברוטליסטי, שאותו אימץ גלעד ואף היה בין הבולטים שעשו בו שימוש.
במקור, גלעד תכנן במלכיה חדר אוכל קטן יחסית (400 מטרים רבועים), שנחנך ב-1966 והחליף צריף ישן. בתחילת שנות ה-80, כשבמלכיה הרגישו שחדר האוכל צפוף למידותיהם המתרחבות, הם בחרו לשוב ולהזמין את גלעד כדי שירחיב את המקום ל-2,000 מ"ר. הפעם זה לא היה רק מקום לאכול בו, אלא לב לבו של הקיבוץ: קומפלקס ובו גם כל-בו, ספרייה, אולם מופעים עם 407 מושבים ומועדון לחבר.
מהיכן הגיע הכסף? "חדר האוכל עלה לנו בפנסיה שלנו", מגלה נפתלי שמואלי, שכיהן כרכז הבניין בעת הקמת חדר האוכל. "בשנות ה-70 היה למלכיה הרבה כסף והשקענו אותו בקרנות פנסיה. בראשית שנות ה-80 חיסלנו את כל החסכונות, כי חוץ מלבנות חדר אוכל חדש, הרחבנו גם את כל דירות החברים כדי להתאים אותם ללינה המשותפת".
הבניין פעל רק שני עשורים. ב-1985 הוא נחנך, וב-2004 - לאחר שהקיבוץ עבר הפרטה - הפסיקו להגיש בו ארוחות והוא הפך למצבה דוממת לרעיון השיתופי. אולם המופעים המפואר ששוכן מתחת לאולם האכילה כמעט ולא פעל אף פעם, ולא רק משום שהטלוויזיה הביאה לשקיעתה של הפעילות הקהילתית בקיבוץ, אלא משום שלא הייתה בו מערכת כיבוי תקינה. כיום, רק אחת לשנה מתקיים בו אירוע קיבוצי.
מה מתוכנן?
הספרייה והכל-בו ממשיכים לפעול בהצלחה, וכך גם המועדון לחבר. בשטח המטבח מתכוונים לייצר בקרוב גבינות. לאולם האכילה הגדול קשה למצוא תפקוד חלופי, ואין כל תכנון להשמשתו בעתיד הקרוב.
2. הנהלת המוביל הארצי – חבל הירדן, נצרת עילית
שדרות מעלה יצחק פינת רחוב הגלבוע
מול בניין העירייה ניצב מתחם גדול ונטוש, ובו מבנה משרדים מרשים, בתי מלאכה ורחבת חניה ותפעול. כל מי שנכנס לנצרת עילית רואה אותו מיד, ואף שמדובר באחד המבנים הנאים בעיר, הוא שומם ועזוב, מוסתר כמעט לחלוטין מאחורי צמחיית פרא. אך פעם היה הבניין שוקק חיים, והגן שהקיף אותו היה מטופח ונחשב לפנינה בפני עצמה. מכאן ניהלו את הזרמת מי הכנרת לאורך מסלול המוביל הארצי, מאתר "ספיר" על גדות האגם ועד ראש העין.
ברוח התקופה, הבניין נבנה בצורת תיבה אופקית ומחופה אבן נסורה, הנראית כמרחפת מעל הקרקע (הודות לעיצוב קומת המסד בנסיגה מקו החזית, כשהיא מחופה אבן פראית כהה). תוכנית הבניין פשוטה: מבואת כניסה עם מדרגות, מסדרון שחוצה את שטח הקומה לכל אורכה, ומשני צדיו מאורגנים חדרי העובדים. לחלק מהחדרים בקומת הקרקע הצליחה הצמחייה לחדור, והחדרים הפכו לגינה מקורה.
"עבדתי כאן מההתחלה ב-1965", נזכר סבי סלומון. "שנה קודם לכן עליתי מרומניה, ובגלל שהייתי עולה חדש קבלתי דירה. שאר עובדי החברה קיבלו את הדירה מ'מקורות', כהטבה בשכירות נמוכה, כי בזמנו רצו למשוך עובדים לנצרת עילית שהייתה עיר פיתוח חדשה".
סלומון החל את דרכו ב"מקורות" כמנהל חשבונות, התקדם לפקיד שכר וסיים בתפקיד הממונה על כוח אדם. הוא עבד כאן עד שיצא לפנסיה ב-2002. שנה לאחר מכן עזבו כל העובדים את הבניין ואת נצרת עילית, ועברו לבניין משרדים חדש שהוקם לצד המוביל הארצי ב"אתר אשכול", סמוך לצומת המוביל. כך נחסכו תשלומי ארנונה לעירייה, והמשרדים סמוכים למוביל עצמו.
מה מתוכנן?
רוב המגרש, שמשתרע על פני כ-6.5 דונם, נרכש על ידי יזם פרטי כדי להפוך לפרויקט משרדים ומסחר. שמעון גלרון, מנכ"ל החברה הכלכלית של נצרת עילית, מגלה כי בימים אלה מוכרת העירייה את חלקה במגרש.
3. בית ספר ימי נטוש בחיפה
קצה רחוב חלוצי התעשייה, סמוך לחוף
אחד הרחובות הכי מבוזבזים בחיפה הוא "חלוצי התעשייה", שנמתח בין כביש 4 לרצועת החוף. רק כמה עשרות מטרים מהחוף, שוכן בית ספר ימי נטוש. הגדר המקיפה אותו קרסה זה כבר, וחצר המוסד כוסתה במערומי מכולות כחלק מעורף לוגיסטי של נמל חיפה.
סיפורו של הבניין הגדול והמרשים לא לגמרי ברור, והמאמצים לגלות את זהות האדריכל שלו לא צלחו בינתיים. בתחילת שנות ה-70 הוקם כאן בניין בית ספר ימי, שכנראה אף פעם לא פעל. הבניין המתנשא לגובה שלוש קומות מורכב בעיקרו מבטון חשוף, כשבחלקים קטנים שלו נעשה שימוש בבלוקים בגוון זהה לבטון. אמנות קיר מכסה חלק מהקירות, כתוצאה מאירועי תרבות מחתרתיים שנערכו כאן בעשור האחרון, וגם בידיהם של יוצרים אקראיים שמצאו בחללים העצומים כר פורה שיקלוט בדממה את יצירתם.
הקווים האלכסוניים המודגשים בחזיתות הבניין מעניקים לו מראה עתידני-משהו. אולם מבואה מרווח וגבוה מקבל את פני הבאים, ומדרגות רחבות וייצוגיות מובילות לקומה הראשונה (שנועדה כנראה לחדרי ההנהלה). הבניין עוטף חצר שקועה ומקורה בחלקה, המוגנת מפני רוחות הים. החצר מכוסה בשרידי משקופי עץ וזכוכיות החלונות, שנעקרו ממקומם והושלכו לכאן – מה שמעיד כי הבניין היה גמור בשלב מסוים, אף שכיום הוא נראה כשלד שמעולם לא הגיע לשלב הגמר.
מה מתוכנן?
עיריית חיפה עדיין לא ניגשה לתכנן מחדש את האזור שמשנה את פניו - מתעשיות כבדות לאזור אחסנה ומסחר. מדוברות העירייה נמסר, כי היא "בוחנת חלופות שונות לפיתוח המגרש וטרם התקבלה החלטה בנושא". במלים אחרות: אין לעירייה תוכנית.
4. מלון הנשיא, ירושלים
רחוב אחד העם בשכונת טלביה
תקופת הצנע לא הרתיעה את חיים שיף, שהחליט להקים את מלון הבכורה שלו בירושלים החצויה. מי שהפך למלונאי בולט, עם שורה של פרויקטים בירושלים, בתל אביב ובשבי ציון, הזמין לפרויקט הראשון שהשיק את האדריכלים אלכסנדר פרידמן ומאיר רובין – שניהם היו פעילים בירושלים, ורובין אף כיהן כסגן ראש העירייה (וספג לא פעם ביקורת קידום פרויקטים פרטיים במסדרונות העירייה).
כישרונם של צמד האדריכלים הוכח במבנים סמוכים בשכונת היוקרה טלביה - "בית המעלות", בית הכנסת ישורון והמוזיאון לאמנות האסלאם – אך במלון "הנשיא" לא הצליחו להציג ערך אדריכלי ייחודי. ואולם, המבנה הקופסתי מתנאה בסדרת מרפסות קטנות בחזית המזרחית, זו שפונה לכיוון חומת העיר העתיקה (שהייתה באותו זמן בשליטת ירדן), והן שהעניקו למלון חן מסוים.
ב-1954 נחנך המלון במעמד ראש הממשלה, משה שרת ,והפך ליעד מבוקש בקרב תיירים שחיפשו מקום לינה בעיר ובקרב תושבים שביקשו לשחות בבריכה שלו. "מלון המלך דוד" הוותיק היה אמנם מתחרה משמעותי, אך גם במלון הנשיא התקיימו אירועים ממלכתיים: כשנה לאחר פתיחתו קבע בו דוד בן גוריון את מעונו לתקופה מסוימת, וקיים כאן ישיבות של פורומים ממשלתיים שונים, מה שכמובן חיזק את התדמית של המלון ומשך תיירים לחייג ולהזמין חדר.
המלון התרחב למגרש הסמוך, שם נבנה לו אגף חדש ברוח הבניין המקורי, אך בשנות ה-80 מעמדו שקע והוא הוסב למרכז לקליטת עולים חדשים, עד שנסגר סופית וננטש.
מה מתוכנן?
ב-2014 אישרה ועדת התכנון המקומית תוכנית של חברת "אפריקה ישראל", להקמת בניין דירות ומלון עם 180 חדרים. התוכנית טרם מומשה והאתר נותר נטוש. מ"אפריקה ישראל מגורים" נמסר, כי היא פועלת בשיתוף פעולה מול העירייה כדי לקדם תב"ע לפרויקט. "אנו מעריכים כי ההליך התכנוני יארך לפחות שנתיים", נמסר.
5. בית תרבות, קיבוץ ניר עם
ניר עם נמצא מול הכניסה לשדרות
בסוף שנות ה-60 הזמינו חברי קיבוץ ניר עם את האדריכל יעקב רכטר, חתן פרס ישראל לאדריכלות, לתכנן להם בית תרבות חדש בלב המשק. בדומה לחדר האוכל במלכיה, גם כאן הוזמן האדריכל מתוך שאיפה לקבל מבנה גרנדיוזי שיתבלט מעל בתי התרבות שנבנו בקיבוצי האזור.
למשימת העיצוב, הזמין רכטר את בני הזוג האדריכל ארטור גולדרייך ומעצבת הפנים תמר דה-שליט. רכטר הכיר אותם היטב כשכן שלהם בהרצליה פיתוח, והם גם שיתפו פעולה בתכנון "יד לבנים" בהרצליה ובמלון "שרתון" בתל אביב. באותה תקופה התעניין רכטר בצורניות (דוגמה מובהקת לכך נמצאת בקונסרבטוריון בבאר שבע), והוא תכנן את בית התרבות מאוסף של גופים עגולים. חומר הבנייה העיקרי של רכטר באותן שנים היה בטון חשוף, מה שתרם לבית התרבות את מראהו המפוסל.
התקציב ההתחלתי הגיע מהממשלה, והכסף היה אמור להנציח את בני הקיבוץ שנפלו במלחמות, אך תקציב נוסף לא הושג והבנייה הופסקה. אגף הבמה העגול כן הושלם, וכך גם מבואת הכניסה וחדר הזיכרון. החלק היחיד שלא נבנה, אך היה החשוב ביותר, היה האולם עצמו. מסכי זכוכית גדולים הנעים על מסילות נקבעו בחזית הבמה, כדי להעלות מופעים לעיניהם של החברים שיישבו במדשאה הגדולה למרגלות הבמה, אך גם הרעיון הזה לא צלח: אגף הבמה הפך לספריית הקיבוץ, שבינתיים עברה מקום, והבמה ננטשה.
המבואה הוסבה למועדון לחבר, שכיום משמש את משרדי הקיבוץ, ורק חדר הזיכרון העגול בעיצובם המרהיב של בני הזוג גולדרייך ודה שליט בוצע כמתוכנן. למרות הזנחתו הוא נותר שלם. פעם בשנה, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מתקיים בו טקס צנוע.
מה מתוכנן?
את אגף הבמה הגבוה מתכוונים לפצל לשתי קומות, תוך פריצת חלונות, כדי להשכיר את השטח למשרדים. המזכירות וחדר הזיכרון ימשיכו להתקיים במתכונת הקיימת.
6. מלון דורטל סול, אילת
דרך הערבה / כביש 90
אחד הפצעים הפתוחים בשוליים של אזור המלונאות באילת הוא מלון בן 301 חדרים, שעומד בשממונו כמעט 20 שנה, שרוף בחלקו ומפורק מכל חלונותיו.
ההתחלה הייתה אופטימית, אך ההמשך הכושל לא איחר לבוא. המלון נפתח ב-1983 תחת השם המבטיח "סונסטה" (רשת מלונות מצליחה באותו עשור; לאחר מכן שינו את השם ל"דורטל סול"), בקונספט חדשני לזמנו: חדרי המלון נמכרו לציבור כיחידות נופש, שמותר לנצלן במשך 60 יום בשנה, כשבשאר הימים חברת הניהול משכירה את היחידות ומתחלקת בהכנסות עם בעלי הדירות.
האדריכל הירושלמי אמון בן דור תכנן גוש ארוך ומדורג (בחיפוי האופנתי-אז של פסיפס לבן), הכולל את חדרי האירוח ומתנשא לגובה 6 קומות מעל שתי קומות ציבוריות. הגוש המרכזי עוטף באופן חלקי בריכה גדולה, וקומה מסחרית מלווה מבחוץ את הרחוב. התכנון לא הוכיח את עצמו: חלק גדול מחדרי האירוח לא הציעו נוף לבריכה או לנוף, אלא לעורף. העסק קירטע ולא הצליח לעמוד על רגליו, וחברות הניהול התחלפו במהירות, עד שב-2001 ננעל המתחם בהוראת בית משפט בעקבות חובות תופחים לבנקים.
מה מתוכנן?
לפני כשלוש שנים נמכר הבניין לחברת "יוסי אברהמי - עבודות הנדסה אזרחית" תמורת 40 מיליון שקל. הוא אמור להיקרא "Sea Side", וכעת הסתיים השלב הממושך של ניקוי הבניין. משרד "אורן אדריכלים" בבעלות האדריכל גיא ארבל משלים את התוכניות לקראת תחילת השיפוצים, בשאיפה לאכלס בעוד שנתיים כ-200 דירות מגורים וכ-83 חדרי מלון (התמהיל טרם נקבע סופית).
באילת נשמעת ביקורת על העירייה, שאישרה להסב שטח יקר-ערך של מלון הסמוך לחוף לדירות מגורים מפוארות, בזמן ששורר מחסור בולט של חדרי מלון בעיר, אחרי כשני עשורים שלא נבנה בעיר הדרומית מלון חדש.
---------------
ואיך ננטש קניון האופרה, אחד הלהיטים של שנות השמונים? לחצו על התצלום
