המסתורין, חוסר הביטחון והסקרנות לשהות בבניין ריק מעוררים חשק לחדור למקומות נטושים, ולגלות את סודותיהם. בישראל, למרות מצוקת הדיור החמורה והמחסור במבני ציבור, אפשר למצוא שלל מבנים ומתחמים ריקים ומרתקים. חלקם נמצאים בלב עיר, אחרים במושבים ובקיבוצים, ויש כאלה שנטועים, סתם כך, בתוך שדות חקלאיים ושמורות טבע. אף אחד מהם אינו סתם בניין; כולם טעונים בחשיבות תרבותית והיסטורית, בנוסף לערכם האדריכלי.
המקומות האלה עומדים אילמים, ולפעמים הם ממש מתפוררים, אך הם מעבירים אותנו שיעור היסטוריה ומולדת על החלום של האנשים שבנו וחיו כאן. דרכם אפשר ללמוד על מציאות אחרת, על עבר של מקום, על תחבורה ציבורית טובה יותר, על מאות כפרים פלסטיניים שאינם עוד, על בתי תרבות מפוארים ושוקקים בקיבוצים ובמושבים, ועל חדרי אוכל שייצגו את אחת מפסגות האוטופיה החברתית של המאה ה-20 כולה. את העבר המפואר הזה, יש מי שמנסים להשכיח ולבטל. במדינה שמונהגת על בסיס של עידוד בורות והחלשת התרבות לטובת בידור ובידול חברתי וכלכלי, ערכי העבר נשחקים והולכים. אך אין סיבה שהם יישארו נחלתם של מעטים: כל בניין כאן הוא שיעור חינם.
מקומות נטושים 2015: מקרית שמונה ועד אילת
מדי שנה בוחר ערוץ האדריכלות של Xnet, לקראת חול המועד, מבחר אתרים נטושים ומרתקים שכדאי לבקר בהם ברחבי הארץ. השישייה הנוכחית מתחילה בקזינו חיפאי ומסתיימת בחדר אוכל בקיבוץ בצפון הנגב, כשבדרך ניצבים תחנה מרכזית ומגדל משרדים, מסגד, מחנה צבאי ובית תרבות. כל המבנים עומדים על תילם היום, אך ייתכן מאוד שגורלם כבר נחרץ: מחר הם ייהרסו, ואיתם ייעלמו הסיפורים של המקום. לכן כדאי להזדרז, כדי לא להחמיץ אותם.
חשוב להדגיש: בחלק מהמקומות אפשר לבקר באופן חופשי, בעוד שאחרים דורשים תיאום (פרטים בהמשך הכתבה). האתרים אינם מומלצים למי שחושש להימצא במקום נטוש, ובכל מקרה לא כדאי לבקר בהם לבד. האחריות מוטלת על המבקרים, מאחר שלא מדובר במקומות פעילים.
1. קזינו בת גלים
מיקום: רציף פנחס מרגולין 2, בקצה שדרות בת גלים, חיפה
הימורים לא היו בבניין, השוכן בחלקו הגדול בתוך הים. המיתוג של "קזינו" נעשה לצרכי שיווק בלבד. כן היו כאן בית קפה ואולם ריקודים ואירועים, שהפך לאחד ממוקדי הבילוי התוססים בחיפה המנדטורית, מקום שהיה חביב במיוחד על חיילים, פקידים בריטים ונערות יהודיות.
את המבנה המרשים תכנן האדריכל אלפרד גולדברגר ב-1935, בתקופה של שגשוג כלכלי חסר תקדים בארץ ישראל. הבניין ניצב במלוא הדרו גם היום, אף שמצבו עגום, בקצה שדרה רחבה ונעימה של עצי דקל, הנטועים בשתי שורות כמעט עד בניין הקזינו. את תוכנית השכונה תכנן בכישרון האדריכל הנודע ריכרד קאופמן, שביקש לחבר ככל הניתן את בתי השכונה עם חוף הים. הבניין, שעומד בניגוד לתוכניתו, מנתק את השדרה והים.
הבניין שוכן ממש בתוך המים, ורק חזית הכניסה נשענת על החוף. זה היה פרויקט חדשני בחיפה, אבל בתל אביב כבר הכירו מבנה דומה שנחנך ב-1922 – "קזינו גלי אביב" – שגם הוא לא היה באמת קזינו. מכל מקום, גולדברגר עיצב את הבניין בסגנון הבינלאומי, עם חזית סימטרית הפונה לשדרה. הייחוד של החזית טמון בשני גרמי המדרגות, שמסך לבני-זכוכית חוצץ בינם ובין הרחוב. בערב, כשהבניין היה מואר והמה אדם, הוא האיר את הרחוב באופן מרהיב. בחלקו המערבי של הבניין תוכננה מרפסת רחבה, שבה לגמו קפה ונגסו בפרוסת עוגה מול הים והשקיעה. לצד הבניין הוקמה בריכה אולימפית, ראשונה מסוגה בארץ, שגם היא הפכה למוקד עירוני של ספורט ונופש.
"קיר החזית כמו מסמן את קצה העיר, ובדומה לנמל חיפה הוא ממלא תפקיד כפול: במבט מהעיר זהו שער אל הים, ואילו במבט מהים – דלת אל העיר", כתבו בהערכה האדריכלים עדה כרמי-מלמד ודן פריס בספרם "אדריכלות בפלשתינה-א"י בימי המנדט הבריטי, 1948-1917" (מוזיאון תל אביב לאמנות, 2011). אבל "הדלת" הזו כבר לא מקורית. הסתלקותם של הבריטים הביאה לשקיעתו של המקום; הוא הוסב לבית קולנוע, ולאחר תקופה מסוימת נעזב. בשנות ה-90 הבניין כבר לא יכול היה לגלי הים שהיכו בו במרוצת השנים, ותוך כדי שיפוץ הוא נהרס.
מאחר שהחוק הנוכחי אוסר לבנות על קו החוף, הזדרז בעל הנכס ושיחזר את שלד הבניין. הבניין כולו עומד בשממונו. קזינו בת גלים הוא עדות אילמת לחיי הזוהר של שכונת בת גלים, ואולי של חיפה כולה, עיר בשקיעה. כמות המבנים הנטושים והמרשימים הפזורים בה - מעידים על הדעיכה שבה היא שרויה.
מה מתוכנן? הריסת הבניין ובנייתו מחדש הביאו את היזם, "דור כימיקלים", לנצל את ההזדמנות ולדרוש מהעירייה להוסיף אגפים חדשים. תוספת כזו תאפשר לחלוב עוד שווי מהנכס ההיסטורי, גם אם המחיר הוא אובדן זהותו של הבניין המקורי.
למשימת התכנון של התוספת התותבת הוזמן האדריכל עוזי גורדון, מבכירי האדריכלים הפועלים בצפון. עם כישרון מוגבל השתמש האדריכל בתמ"א 38 לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, והצליח להוסיף שתי קומות חדשות בתוכנית, תוך שהוא פוגע במבנה איקוני. מלון אמור לקום בשטח הבריכה ההיסטורית, המשתרעת על פני כארבעה דונם.
מה יהיה כאן: אשתקד הגיש גורדון עצמו התנגדות לתוכנית המתאר החדשה של חיפה, כשבאותה שנה קיבלה "דור כימיקלים" צו סגירה למפעלה החיפאי בעקבות דליפת חומרים מסוכנים ממנו. בעקבות האירוע החמור נקנס המפעל ב-1.8 מיליון שקל, לאחר שהיה ניסיון להסתיר את הדליפה ולא לדווח כראוי על התקרית. מכל מקום, תוכנית המתאר החדשה ביקשה לייעד את השטח כחוף רחצה לציבור הרחב, תוך הפעלת מסעדה ומלתחות בבניין הקזינו.
- האדריכלים מתעקשים על מלון. אין מלון? תישאר חורבה ולא יהיה חוף רחצה לכולם.
מה עוד כדאי לראות כאן? שכונת בת גלים עשירה במבנים חשובים, אדריכלית והיסטורית. במרחק מטרים בודדים מהקזינו שוכן בית אהרן רוזנפלד, בתכנון האדריכלים בנימין אוראל ויחזקאל זוהר, שנבנה כמעט במקביל לקזינו ובסגנון דומה. זה היה אחד מבתי המגורים המפוארים בעיר, והוא הוסב לסניף של האגודה למלחמה בסרטן אחרי שימור מוקפד. אם תהיו נחמדים, מנהלת הבית תסכים לעשות לכם סיבוב במבנה; אם אתם אנשים טובים, תתרמו באותה הזדמנות למפעל החשוב הזה.
בקצה השכונה נמצא בית חולים רמב"ם, מפרויקטי הבריאות הגדולים שהוקמו בארץ ישראל, בתכנונו של האדריכל הנודע אריך מנדלסון. הבניין שנמצא בתחומי המרכז הרפואי, שבקצה השכונה, עבר תהפוכות שפגעו בו. עדיין, בעיקר בחדר המדרגות, ניתן להתרשם מאדריכלות בסגנון הבינלאומי כפי שבוצעה על ידי אחד מגדולי האדריכלים בדורו.
רוצים עוד? בחול המועד סוכות יתקיימו סיורים בין בתי השכונה, ללא תשלום. הסיורים יצאו בתאריכים 20, 21, 22 באוקטובר בשעה 16:00 מהכניסה לרכבל התחתון.
2. תחנה מרכזית חיפה
מיקום: שדרות ההגנה, חיפה
התחנות המרכזיות של "אגד", שבנייתן החלה בשנות ה-50, הפכו בסוף שנות ה-60 למיזמי ענק. התחנה המרכזית בתל אביב בתכנון רם כרמי היא השיא של כל התחנות, אבל גם התחנה החיפאית היא פרויקט שאפתני, ובניגוד לאחותה התל אביבית היא נבנתה במהירות ונחנכה כבר ב-1974 (עשרים שנה לפני המבצר של כרמי). המיקום, בין בת גלים לקרית אליעזר, נבחר כדי להעניק לצפון הארץ מרכז תחבורתי שבו יצטלבו רכבות, אוטובוסים בין-עירוניים ונמל ימי.
זהו אחד מסמלי הברוטליזם באדריכלות הישראלית: הפרויקט נבנה מבטון חשוף על שטח עצום של 80 דונם, נמתח בניין התחנה לאורך 275 מטרים, והתחנה נשקפת למרחוק בזכות מגדל המשרדים בן 12 הקומות שמתרומם מעל הרציפים ושטחי המסחר. בשאר המגרש הגדול נבנו מוסכים וחניונים וכמו כן נחפרה מנהרה רחבה להולכי רגל המחברת בין שכונת קריית אליעזר, התחנה המרכזית ובין תחנת הרכבת בת גלים.
"מרדכי עופר, מזכ"ל אגד, היה חבר שלי עוד מההגנה ונפגשנו כל שבוע. הוא זה שנתן לי לתכנן שתי תחנות מרכזיות לאגד, והראשונה הייתה בחיפה", נזכר האדריכל אריה פרייברגר שתכנן את הפרויקט במשרד האדריכלים המשפיע שרון-אידלסון. לימים, אגב, נקראה התחנה על שמו של עופר. "אגד" דרשה לצרף לצוות אדריכל חיפאי שיפקח על הבנייה, וכך הצטרפו גם האדריכלים שמואל וארי רוזוב.
"כדי לענות על מה שאגד ביקשה היה צורך ברציף ארוך מאוד שלא יכול היה להיכנס למגרש", מסביר פרייברגר (85) את תהליך התכנון. "לכן, היינו צריכים להעלות רמפה לאוטובוסים לקומה שנייה כדי שרציפי הורדת הנוסעים יהיו בקומה העליונה ורציפי עליית הנוסעים יהיו בקומה התחתונה. רצינו שלא יהיה מצב שנוסעים עולים במדרגות, אלא רק יורדים".
אלא שהעמודים הפריעו לתנועת האוטובוסים. הפתרון היה לקרב ככל הניתן את העמודים לגרעין של הבניין, ולהשתמש בקורות ארוכות במיוחד. התוצאה היא אשליה אופטית של מגדל הנשען, כמו פטרייה, על עמוד מרכזי בודד. הקורות והעמודים העוטפים את הבניין מעניקים לו את אופיו הפיסולי הייחודי.
רגע לפני השלמת הבניין, שילב בו גרשון קניספל, אמן חברתי שפעל בחיפה, שני קירות אמנות מאלומיניום (קירות נוספים עיצב בתחנות המרכזיות של דימונה, עכו וצפת). היצירה, שנעשתה בעקבות שורה מהפואמה "מתי מדבר" מאת ביאליק ("רחף ושוט בטיסה"), קיבלה את הבאים בשערי התחנה. מישהו פירק אותה, משום שהיא כבר לא כאן. התופעה של שילוב אמנות באדריכלות, שהייתה חלק בולט בעשייה הישראלית, התפוגגה במרוצת השנים. "בשעתו החלטנו להתעלם מפעילותם של מוזיאונים וגלריות מסחריות, שבהם ראינו נציגים של הממסד הפוליטי, ולפרוץ עם האמנות שלנו אל הציבור הרחב", הסביר לאחרונה קניספל, בראיון שערכה עמו בתיה דונר בספר שיצא לכבודו לרגל תערוכה מקיפה של עבודותיו במוזיאון רמת גן (הספר בהוצאת הקיבוץ המאוחד).
ב-2003 נעשו שינויים במערך התחבורה הציבורית בחיפה, ושתי תחנות מרכזיות חדשות הופעלו בצ'ק פוסט ובחוף הכרמל; התחנה הוותיקה איבדה את מעמדה, כתוצאה מכך. בתחילת העשור הנוכחי ננטש גם מגדל המשרדים, והחנויות נסגרו במהירות. מאז עומד המתחם העצום נטוש ופרוץ
מה מתוכנן? לפי תוכנית המתאר לחיפה שאותה מקדמת העירייה, אזור התחנה המרכזית יהפוך למוקד עירוני עם עירוב שימושים. השטח נמצא בבעלות חברת נצבא, המתכננת לחדש את בניין התחנה (הפעם ללא אוטובוסים) ולהקים בנייני מגורים בשטח המגרש הפנוי.
מה עוד כדאי לראות כאן? בשכונת קריית אליעזר וסביבתה יש בניינים שתכננו טובי האדריכלים הישראלים. מרכז רפואי "לין" נמנה על העבודות המוצלחות של האדריכל יעקב רכטר בתחילת שנות ה-60. שולמית נדלר, מיכאל נדלר ושמואל ביקסון תכננו מתנ"ס עם מעון ילדים ברחוב צה"ל, ומולו נמצא בניין מרכז הדרכה שמפעיל משרד החינוך (במקור שימש מועדון הסתדרות) בתכנון האדריכלים מוניו גיתאי-וינרויב ואלפרד מנספלד. בכיכר המסחרית הגדולה שבקצה קריית אליעזר מתנשא מגדל מגורים ייחודי שתכנן מנספלד- זהו אחד ממגדלי המגורים הראשונים בישראל.
3. מסגד חיטין
מיקום: ליד טבריה, בין מושב כפר זיתים ומתחם קבר נבי שועייב
במקום לפנות עם הכביש ימינה לכפר זיתים, ממשיכים ישר בדרך עפר נוחה עד שמגיעים לחורשת עצים. היא ניטעה לפני מאות שנים במרכזו של הכפר הפלסטיני חיטין, ששכן כאן עד לפני 69 שנה. לפי מפקד האוכלוסין שערכו הבריטים גרו כאן כ-1,300 תושבים (להשוואה: במושב כפר זיתים שנבנה על אדמותיו גרים כיום 720 איש בלבד).
התושבים, למרות ריבוי האוכלוסין, השכילו לא להתפזר בבנייה אלא להצטופף, כדי להשאיר שטחים פתוחים של כ-23 אלף דונם שנוצלו לחקלאות. לא היו להם בתי מידות מוקפים גינות ובריכות שחייה פרטיות, אלא בקושי חדר או שניים לכל משפחה, ובוסתן עצי פרי למאכל. "חיטין היה בנוי בצורת משולש והיו בו ארבעה רחובות ממזרח למערב ולמרכז הכפר", נזכר תופיק מחמד תופיק חוראני, שנולד כאן ב-1933. בראיון שערכה עמו רנין ג'ריס, בחוברת שהפיקה על הכפר עמותת "זוכרות", הוא סיפר ש"הרחובות לא היו מזופתים, אפילו לא הכביש המוביל לכפר, אבל חלק מהרחובות היה מרוצף באבני בזלת שחורות". תופיק, שגר כיום בעיילבון שבגליל, נזכר בבוסתני הפרי, בפרדסים, במעיינות שהשקו את התושבים והאדמות, בבית הספר, בשכנים ובמאבקים עם השכנים היהודים, שלבסוף באו והרסו את בתי הכפר ועקרו את העצים.
כל שנותר מהכפר, למעט אותה קבוצת עצים עתיקים, הוא מסגד עתיק שהצריח שלו מתבלט בנוף. זה שנים רבות שרשות העתיקות סוגרת אותו בסרטי ניילון, ומציבה שלטים המכריזים כי נערכות בו עבודות שימור, אבל פועלים אין וגם לא שימור. המטרה, כפי הנראה, היא למנוע מילידי הכפר שעקרו ליישובים אחרים בגליל ולמדינות אחרות לשוב ולהתפלל בו. רשות מקרקעי ישראל, שיזמה את העבודות באתר, מאשרת ש"המטרה היא לתחזק את המבנה ולחזקו ולמנוע קריסתו, אך בהחלט לא על מנת להשיבו לשימוש".
מה מתוכנן? ב-2008 אושרה תוכנית שערכו האדריכלים דינה אמר ואברהם קוריאל להרחבת אתר קבר נבי שועייב הסמוך. במסגרת התוכנית, וללא כל התייחסות לשרידי הכפר, הורחב האתר וכביש הגישה אליו וכן הוקם אמפיתיאטרון גדול שפגע קשות בסביבת המסגד והחורשה העתיקה הסמוכה לו. בתחילת השנה המליצה המועצה הארצית לתכנון ובנייה על הקמתו של יישוב דרוזי חדש עם 2,500 יחידות דיור, סמוך מאוד לשרידי הכפר.
4. מחנה צבאי חמאם אל-מליח
מיקום: מזרח השומרון סמוך לכפר תיאסיר, כביש 5779
במשך כמה עשרות שנים שכן בסיס ההדרכה של חטיבת הצנחנים עמוק בתוך השטחים, בבסיס שנקרא "חמאם אל-מליח" על שמו של אתר מעיינות חמים באזור. המעיינות ממשיכים לנבוע, אבל הבסיס כבר ננטש ונחרב ברובו, מאז שטירוני הצנחנים עזבו אותו בעקבות "הסכמי אוסלו" בשנות התשעים.
המחנה מוקף בשטח מדברי. כמה מאות מטרים ממנו, לכיוון מערב, שוכן הכפר הפלסטיני תיאסיר ואחריו העיירה טובאס. היישוב היהודי הקרוב ביותר, בקעות, מרוחק 20 קילומטרים כאן. בשנים האחרונות שוררת רגיעה באזור, ומטיילים ישראלים נועזים חזרו להסתובב פה. הגם שגדר הבסיס מפורקת בחלקה, נראה כי בוזזים לא הגיעו לכאן, כנראה משום שהמחסום הסמוך מרתיע אורחים בלתי קרואים.
ההרס שנוגס בבסיס מתרחש באשמת שיני הזמן, שמעדיפות את חדר האוכל – המבנה הגדול ביותר במחנה, וגם המרשים ביותר בו. המטבח נותר שלם, עדיין, ואפשר למצוא בו שלטים המורים על שמירת הכשרות או על אופני אחסון המזון. באחד מאולמות האכילה הגג קרס – זהירות - אך אולם האכילה השני נותר שלם. על קיר הצריף הצמוד לחדר האוכל, שבו שמור עדיין דוד גדול לחימום המים, נותרה הכתובת הנודעת בצבעי אדום-שחור: "הצבא צועד על קיבתו". מבנה גדול נוסף שנותר שלם הוא חדר התדריכים, שפעם נאספו בו מאות חיילים. בחזיתו נותר טלפון ציבורי, עדות לימים שלפני בריאת הטלפון הנייד.
מה מתוכנן? כאן לא מתוכנן בינתיים שום דבר.
5. בית תרבות בית חנן
מיקום: מרכז מושב בית חנן, קרוב ל"איקאה" ראשל''צ
קפסולת זמן היא מצרך נדיר באזורים צפופים, אבל בית התרבות בבית חנן קולע להגדרה. נראה כאילו אמש, בסיום הקרנת הסרט, המקרין נעל את הדלתות ומאז אף אחד לא נכנס לכאן. 750 מושבי העץ ניצבים בשורות מול הבמה, כשפסנתר גדול עומד בצד. למעלה, בחדר המקרין, מקרן גדול ומבריק ולידו מונחים כמה גלגלי סרטים. אחד מהם הוא סרט מערב פרוע קלאסי. נזילה גדולה מהגג שלא טופלה הותירה כתם שחור גדול בתקרה, וחלונות הזכוכית נשברו בחלקם, אך חוץ מאלה הכל נותר שלם. קצת מאובק, אבל שלם.
ב-1955 נחנך בית התרבות, אחד משורה של מבנים כאלה שתכננו בני הזוג שולמית ומיכאל נדלר בהתיישבות העובדת. הם עיצבו אותו בסגנון כפרי, עם גג משופע וחיבור אל הנוף והצמחייה שמסביב. זמן קצר לאחר חנוכת הבניין, זכה הצמד בתחרות לתכנון הספרייה הלאומית בירושלים (בסגנון מודרני), ולאחר מכן זכו בתחרות יוקרתית נוספת לתכנון תיאטרון ירושלים (שעוצב כבר בסגנון הברוטליסטי). מיכאל נדלר הלך לעולמו בשנות ה-90, ושולמית נדלר מתה בחודש שעבר בגיל 93.
למרות צניעותו של הבניין, הוא היה הגדול ביותר במושב, ומאחר שהוא ממוקם בנקודה הגבוהה ביותר באזור, בלט היטב מעל בתי המושב הקטנים. הרחבה בחזית, יחד עם זרוע של חדרי משרדים וחוגים שסגרה עליה מצפון, נוצר כאן מוקד פעיל שהתושבים אימצו בחום – גם על בסיס יומיומי, גם על בסיס דו-שבועי של אירועי תרבות באולם, וגם בחתונות ובטקסים שנערכו ברחבה.
"האולם התחיל לשקוע כשהמושב התחיל להתפרק", נזכר אברהם דנון. הוא היה בן חמש כשהוריו הצטרפו לגרעין המייסד של בית חנן, מושב שעלה על הקרקע ב-1929. "זה התחיל בשכנים מסביב לבית העם שהתלוננו על הרעש, והוויכוחים איתם היו יותר ויותר קשים. בכלל, ברגע שדור המייסדים התחיל להיעלם, התחילו הסכסוכים של דור הבנים. מיד אחר כך הופיעה הטלוויזיה וכולם נעלמו".
מה מתוכנן? בחדרים הסמוכים לאולם פועלת מזכירות היישוב, וגם בית דואר וחדר ישיבות. האולם עצמו, שרבים מהתושבים זוכרים בערגה וכואבים את העזובה השוררת בו, מחכה לפתרון שיאפשר את חידושו. רעיון מוצלח טרם צץ.
6. חדר האוכל של רוחמה
מיקום: מרכז קיבוץ רוחמה, הנגב הצפוני
באוהאוס אמיתי תוכלו למצוא בקיבוץ רוחמה. במרכז הקיבוץ ניצב חדר האוכל שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין (2004-1908), מי שלמד בבית הספר הגרמני המשפיע "באוהאוס". עם שובו ארצה הפך מסטצ'קין תוך זמן קצר לאדריכל ראשי בתנועה הקיבוצית, ותכנן קיבוצים רבים.
את חדר האוכל הראשון ברוחמה תכנן האדריכל זאב רכטר ב-1944, לאחר העלייה על הקרקע. תוך שנים ספורות התברר כי המבנה קטן מדי ביחס למספר החברים התופח, ומסטצ'קין הוזמן לתכנן חדר אוכל חדש שנחנך ב-1960 (המבנה של רכטר הוסב ל"מועדון לחבר", שפעיל גם היום). חדר האוכל דמוי תיבה אופקית ומוארכת, והגג שמתבסס על קשתות גם חסך פלדה וגם נתן לחדר האוכל את ייחודו.
שוב התרבו החברים, והאדריכל הקיבוצי הוזמן בשנית להתמודד עם האתגר. הפעם התלבטו ברוחמה עם להרוס את המבנה הקיים או להרחיב אותו, ומסטצ'קין המליץ על החלופה השנייה. ההרחבה הביאה לשינויים עיצוביים ותפקודיים משמעותיים: החזית הורכבה עתה מסדרת קשתות רחבות, כפי שנהג מסטצ'קין לעצב בחדרי אוכל באותן שנים (כמו בקיבוצים יקום, שובל ואדמית), והוא הסביר כי בתכנון הבניין עמדו לנגד עיניו כמה מטרות: ליצור "חלל אכילה אחד, גדול ממדים, חופשי מעמודים. הענקת צורה ודימוי יותר מהודרים מזה של המבנה המקורי, גם לחוץ וגם לחלל הפנימי. שימוש בחומרי ציפוי עמידים. הבטחת תפקוד פונקציונלי בהתאם לנורמות הנהוגות כיום בתכנון חדרי אוכל – קשרים נכונים בין מערך השרות העצמי, הדחת כלים וכניסות לבניין לבין אולם האכילה והמטבח".
כמו במקרה של שני חדרי האוכל הקודמים, גם חייו של חדר האוכל האחרון היו קצרים. בשנת 2000 הפסיקו החברים לאכול בו, לאחר שענף המזון במשק הופרט, והוא נסגר. ציוד המטבח היקר נמכר, הבניין התרוקן ודלתותיו ננעלו.
מה מתוכנן? ברוחמה מתלבטים מה לעשות עם הבניין הגדול, שהודות לאיכות הבנייה המצוינת שלו קשה להאמין שהוא נטוש כבר 16 שנה. מדי שבוע פותחים אותו לאירועים חברתיים, ובקיבוץ חושבים להציב מחיצות שיאפשרו להסב אותו למשרדי הקיבוץ. אחזקת בניין גדול לקהילה קטנה היא עול כלכלי שלא פשוט לעמוד בו, כאשר האידאולוגיה המקורית נשכחת יחד עם האחדות החברתית שהקיבוץ חרת על דגלו.
מה עוד כדאי לראות כאן? צמוד לחדר האוכל ניצבת אנדרטה מרשימה שתכנן האדריכל אלי וייסברג, יליד רוחמה. האנדרטה, שנחנכה ב-1988 לזכר בני הקיבוץ שנפלו במערכות ישראל, בנויה כולה מבטון חשוף ושיאה הוא מבנה חרוט היוצר חדר זיכרון אינטימי הפתוח לשמיים. מצפון וממזרח לקיבוץ מומלץ לטייל בשמורת הטבע "בתרונות רוחמה" ולהיחשף לתופעת טבע ייחודית. סיום מתוק אפשר למצוא בקדאיף או כנאפה במרכז רהט, הנמצאת במרחק של עשר דקות נסיעה מכאן.
הצגת הקולנוע האחרונה: פרידה מהאולמות המרהיבים בארץ. לחצו על התמונה
