מה מושך כל כך במבנים נטושים? אולי משום שהם מסתוריים, אולי בגלל תחושת המתח שהם משרים על המבקרים בהם, ואולי כי הם באמת מבנים מעניינים בלי קשר לנטישתם. הכניסה אליהם אינה שגרתית: לרוב היא נעשית מבעד לפרצה בגדר, ולפעמים צריך להשתחל מבעד לחלון שבור, תוך התעלמות משלטים וכתובות מרוססות המזהירים לבל ייכנסו המבקרים הסוררים פנימה. המעבר הדרמטי מהשגרה של הרחוב או הכביש הסואן, ששניהם מייצגים את המרחב המסודר והמאורגן, אל המבנה הדומם והעזוב שיצא מכלל שימוש, מקפל בתוכו את עיקר החוויה.
בשנה שעברה הצגנו שישה מבנים כאלה ברחבי הארץ. השנה אנו מבקרים בשישה מבנים מרתקים נוספים - בצפון, במרכז ובדרום - שכל אחד מהם צופן בחובו סיפור מרתק על תולדות הארץ. אף אחד מהם אינו סתם בניין; כולם טעונים בחשיבות תרבותית והיסטורית, הרבה מעבר לערכם האדריכלי. חלקם פתוחים למבקרים ללא חשש, חלקם מגודרים היטב - אך עם מעט מאמץ גם בהם ניתן לבקר. עם זאת צריך להדגיש, כי הביקור באתרים הללו הוא באחריות המבקרים בלבד, ויש להקפיד ולהיזהר משום שחלקם מבנים מסוכנים. יש לקוות שהם ייפתחו לציבור ויפסיקו להיחסם, כדי שכל ישראלי אוהב ארץ ואדריכלות יוכל ליהנות מהם.
1. לול תרנגולות בקומות
מיקום: קיבוץ מזרע, עמק יזרעאל
בתחילת שנות ה-50 שיגשג ענף הלולנות בקיבוץ מזרע, אך לא נמצא מספיק שטח בקיבוץ לבנות עליו לול גדול שיענה על צרכי המשק. את הפתרון מצא האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר בית הספר המפורסם לאדריכלות "באוהאוס" בגרמניה, שתיכנן מבנים רבים בקיבוצים. מסטצ'קין, שהיה אדריכל יצירתי, איתר שטח בפינת הקיבוץ ועליו הקים לול המתנשא לגובה של ארבע קומות. ב-1954 התקבלו כאן אלפי התרנגולות החלוציות שהחלו להטיל ביצים, משימה שהן וממשיכות דרכן ביצעו במשך 40 שנה.
"בית הוועד הפועל של התרנגולות" היה הכינוי שהצמידו חברי מזרע ללול, משום שהזכיר להם את בנייני בית הוועד הפועל של ההסתדרות שנבנו באותן שנים ברחוב ארלוזורוב בתל אביב (בתכנון דב כרמי וחבר אדריכלים). המבנה המוארך, שפתחי-החזית שנפערו בו יוצרים קצב שווה לכל אורכו, מזכיר גם שיכון מגורים ולכן היו בקיבוץ מי שקראו לו "שיכון התרנגולות". כדי לחסוך בהוצאות, נבנה שלד הבניין כך שישא תרנגולות בלבד ולא בני אדם. מעלית מיוחדת ומסוע משוכלל הותקנו כדי לצמצם את הצורך בתנועה אנושית בבניין. זהירות: המעלית כבר מזמן לא עובדת, וגם המדרגות העולות לקומות שאיכלסו בעבר אלפי מדגרות רעועות.
ב-1993 החליטו בקיבוץ לחסל את הענף כולו. הלול הרב-קומתי נעזב והוזנח.
מה מתוכנן? הואיל והמבנה לא נועד לשאת בני אדם, הוא נותר נטוש כמעט כולו, למעט מפלס הקרקע. הריסת הבניין יקרה, ולכן בינתיים נמנעים במזרע לחסל את השריד האחרון למבנה הלול הכי ייחודי שהוקם בארץ.
מה עוד כדאי לראות כאן? מומלץ לבקר בבניין חדר האוכל הגדול, ובבית הילדים הדו-קומתי שבקומתו התחתונה יש קיר אמנות גדול ומרשים מבטון.
2. מלון דולפין
מיקום: שבי ציון (מדרום לנהריה)
צמוד לחוף הים של שבי ציון שוכן מאז 1942 מתחם מלון "דולפין", שהיה אחד ממלונות היוקרה שפעלו בארץ. בתקופת הצנע, שהונהגה לאחר הקמת המדינה, היה המלון אחד הבודדים בארץ (כמו "המלך דוד" בירושלים ו"דן תל אביב") שמשטר הצנע לא הוחל עליו, על-פי החלטתו של שר ההספקה והתקצוב. בשיאו התארחו בו עשירי הארץ ושחקנים הוליוודים כמו סופיה לורן, דני קיי וקירק דאגלס.
המתחם, כפי שהוא נראה היום, תוכנן בכמה שלבים ותחת שרביטם של אדריכלים שונים, ללא כל קשר סגנוני בין המבנים שנכללים בו. "דולפין" החליף ידיים ובשלב מסוים היה בבעלותו של חיים שיף, מבכירי המלונאים בישראל במאה הקודמת. בינתיים הוקמו מלונות חדישים יותר, והמגמה לא היטיבה עם המלון הוותיק, שלא הצליח לחזור לימיו היפים והתגלגל לכדי בית הבראה של קופת חולים כללית. תוכנית ההבראה כשלה, והמלון גסס ומת.
המבקרים יגלו מבנה כניסה מקושת שהכיל את חדר האוכל, עם חזית רחבה שקיבלה את פניהם של האורחים ובשוליה הותקן בשלב מסוים מגרש מיני-גולף. מעבר מקורה מוביל לאגף חדרי המלון המרכזי, המתנשא לגובה שלוש קומות וכולל עשרות חדרים. בסך הכל שטח המלון היה 30 דונם והיו בו 140 חדרים, שחלקם מוקמו בשטח שכיום בנויים עליו בתי מגורים פרטיים חדשים. בצמוד לבניין החדרים המרכזי ממוקמת בריכת שחייה גדולה. בחלקו הדרומי של המתחם מתקני ספורט שונים, וילה הפונה לחוף הים ולה גג רעפים ייחודי ואח מבוערת. בסמוך לווילה עמדת שמירה מבטון, זכר לימי טרום הקמת המדינה: העמדה נועדה להגן על המלון והיישוב היהודי המבודד-יחסית מפני הכפרים הערביים והעיר עכו, ששכנו מדרום לו.
מה מתוכנן? מאבקים שונים מונעים את פיתוח האתר או הריסתו. הקירבה לים לא היטיבה עם המבנים, שלא תוחזקו כבר עשרות שנים והתפוררותם הואצה בהתאם.
3. בית הבראה ע''ש יערי
מיקום: ביתן אהרן (מצפון לנתניה)
בלב חורשת עצים צפופה מסתתר אחד ממתחמי הנופש הגדולים שפעלו בישראל. ראשיתו ב-1955, כראשון בתי ההבראה שהקימה ההסתדרות הכללית. אחריו באו בתי הבראה רבים ברחבי הארץ, כמו אלה שהוקמו בנצרת, בזכרון יעקב ובצפת. לתכנונו הוזמן האדריכל רודולף טרוסטלר, שהגדיר למעשה לראשונה מתחם מלונאות ישראלי מקורי. תכנון הנוף הופקד בידי אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, לימים חתני פרס ישראל (תיכננו בין היתר את גן השלושה, הוא ה"סחנה").
במתחם יש מבנים רבים ובהם חדרי אוכל, מבני מגורים, אולמות תרבות ומתקני ספורט. שני המבנים המרשימים ביותר הם אולם תרבות ענק שנחנך ב-1988, ושלמרות היותו פרוץ זה שנים רבות, ביקור בו מגלה כי כל הריהוט והציוד בו נותר שלם. רק קולות הציפורים, שהפכו לדייריו הקבועים, מזכירים כי המקום אינו פעיל עוד. בריכת שחייה גדולה היא האלמנט המרשים השני באתר, עם גשר המקשר לאי קטן בלב הבריכה הריקה. הצמחייה הפראית גדלה במהירות והצליחה לכסות חלק מהמבנים ולהקשות את הגישה אליהם.
מה מתוכנן? הקרקע היקרה השוכנת בסמוך לנתניה קורצת ליזמי הנדל"ן, שישמחו לחרוש את האדמה מחר בבוקר ולבנות עליה פרויקט רווחי. המתחם מצוי אמנם בשטח מועצה אזורית עמק חפר, אך זו מתנערת מאחריותה לאתר וטוענת כי המתחם "שייך להסתדרות הפקידים על קרקע של מינהל מקרקעי ישראל, ולמיטב ידיעתנו קיים גם עימות בין שני הגופים בנושא הבעלות". החברה למפעלי כלכלה ותרבות לעובדי המדינה, שהחכירה את השטח מרשות מקרקעי ישראל, מגיבה: "עם השנים, ככל שהמקום התיישן ותקופת החכירה הגיעה לפרקה, והיות ומדובר בהשקעה ניכרת לחידוש האתר, פועלת החברה מול מינהל מקרקעי ישראל לחידוש הסכם החכירה. החברה מקווה לסיום מהיר שיאפשר לה להתחיל בבינוי וחידוש המקום על פי התב"ע".
4. א': תחנת משטרת קטרה (גדרה)
מיקום: גדרה (צמוד לכביש 40)
4. ב': תחנת משטרת באטאני (בית דראס)
מיקום: באר טוביה (ממזרח לקרית מלאכי)
עד למרד הערבי הגדול ב-1936, המודל לתחנות משטרת המנדט הבריטי קיבל את השראתו מווילות מודרניות. את התחנות, שכמוהן ניתן למצוא ביגור ובנהלל (זו האחרונה שופצה והפכה לאתר מבקרים), תיכננה היחידה ההנדסית של ממשלת המנדט ואת הביצוע ערכה מחלקת עבודות ציבוריות.
תחנת באטאני הוקמה ב-1935 בלב אזור שבו נרשמו התנגשויות קטלניות בין יהודים וערבים, שכפריהם שכנו קרוב זה לזה: במאורעות 1929, עשרות מתושבי הכפר בית דראס הגיעו לבאר טוביה, רצחו שניים מתושביה ולאחר שהתעללו בגופותיהם בזזו ושרפו את בתי המושבה. בלחץ הנהגת היישוב היהודי הוקמה, בעיכוב, תחנת משטרת באטאני (הקרויה על שמו של הכפר הקרוב שאינו קיים עוד), לצד הדרך הראשית שקישרה בין עזה, אשקלון וגדרה (כיום בתוואי כביש 3703).
ד"ר נטלי מסיקה, שערכה את תיק התיעוד למבנה, כותבת כי במבנה התחנה הראשי הבנוי בצורת האות L היו חדר פיקוד בקומת הקרקע ועמדת תצפית בקומתו העליונה. כמו כן שכנו בו משרדים, חדרי חקירה, נשקייה, חדר גנרטור, חדר אלחוט, חדר אוכל, תא מעצר, חדרי מגורים לשוטרים עם שירותים ומקלחות, ובחצר מבנה אורוות שלם ומוסך.
התגברות מקרי האלימות באזור הביאה את הבריטים להקים תחנת משטרה גדולה במיוחד בסמוך למושבה גדרה והכפר הערבי קטרה, כ-6 קילומטרים צפונה מכאן. התחנה, שעוצבה כמצודה לכל דבר, הוקמה ב-1939 ושוכנת כיום מול הכניסה הראשית לגדרה ולצד כביש 40. היא שימשה במשך שנים רבות את משטרת ישראל, המחזיקה עדיין בקרקע, ושימשה כמעון קליטה בשנות ה-90. ביקור בשתי תחנות המשטרה הבריטיות הנטושות יכול ללמד על ההשקעה הגדולה ושינוי האסטרטגיה שקיבלו הבריטים, תוך זמן קצר יחסית, בעקבות התגברות המאבק בין הקהילות האתניות שאיכלסו את הארץ שהייתה בשליטתם.
מה מתוכנן? ב-1948 חוסלו הכפרים הערביים והמשטרה חדלה להתקיים. מבני תחנת משטרת באטאני שימשו את צה"ל עד תחילת שנות ה-70, ומאז ננטשו. בעשור הקודם קודמה יוזמה של תושבים והמועצה לשימור אתרים, לחדש את האתר ולפתח אותו לשירות התושבים, אך שהיוזמה לא מומשה והמבנה נותר נטוש. לתחנת המשטרה בגדרה קמו ועלו תוכניות שונות, כגון הקמת מלון ומרכז מבקרים, אך כמו בשאר המקרים התוכניות נשארו על הנייר – האתר עודנו ריק, מוזנח ופרוץ.
5. תיאטרון פתוח
מיקום: לצד כביש הגישה לקיבוץ גברעם
לאחר קום המדינה ביקש השלטון לחזק את ההתיישבות הכפרית, ולצורך כך תיקצב את הקמתם של אולמות תרבות, חלקם כתיאטראות פתוחים. המטרה הייתה להביא מופעי מוזיקה, תיאטרון וסרטי קולנוע לתושבים, כך שלא יהיו תלויים באולמות התרבות והקולנוע העירוניים. כך, לדוגמה, צמוד לקיבוץ נען הוקם תיאטרון פתוח שתיכנן שמואל מסטצ'קין, ובעמק חפר תיכננו בני הזוג האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר פרויקט דומה. זהותו של מתכנן התיאטרון הסמוך לגברעם טרם התגלתה.
מבנה התיאטרון נבלע בחורשת העצים והוא אינו פעיל כבר עשרות שנים. גודלו ועיצובו, ובמיוחד מבואת הכניסה המודגשת בשורת עמודים, הופכים אותו לאתר מרשים. מומלץ לשלב את הביקור בו במסגרת אחד מהסינגלים הרבים הפזורים באזור.
מה מתוכנן? לייעודו המקורי אין דורש, ולכן צמחה יוזמה של חברים מקיבוץ גברעם להפוך את האתר לגן אירועים. היוזמה לא התממשה, האתר נותר נטוש.
6. המבצר
מיקום: נאות הכיכר (מדרום לים המלח)
מודל המגורים הייחודי שפיתח האדריכל נחום זולוטוב
זכה לפרסום עצום, הודות ל"משעולים" בשכונה ה' בבאר שבע,
שנחשבים עד היום לשכונת מגורים מבוקשת. מתחם דומה לו, אך ייחודי לכשעצמו, מצוי במושב נאות הכיכר. הוא נבנה ב-1963 בעקבות יוזמה של קבוצת צעירים שביקשו להקים יישוב חדש באזור. מחשש לחיי התושבים, עיצב זולוטוב את המבנה - שהיה למעשה היישוב כולו - כמצודה.
המבנה התבסס על הטופוגרפיה: במפלס הנמוך מוקמו יחידות המגורים, כשכל יחידה כללה חצר פנימית קטנה ומקושרת לרחוב מקורה. במפלס העליון, סביב חצר פנימית גדולה, הוקמו מבני הציבור (ספרייה, מזכירות, מוסדות חינוך) ואולם גדול ששימש כחדר אוכל. מבחוץ, חזיתות המבנה אטומות יחסית וגם הכניסות למתחם היו מבוקרות ואיפשרו פיקוח, כך שהאווירה תהיה בטוחה הן בשעות הלילה והן בשעות היום, כשהגברים יצאו לעבוד והנשים והילדים נותרו במתחם הקטן.
עם התחזקות הביטחון וקליטת תושבים חדשים, נבנו בתי מגורים מרווחים והמתחם איבד את מעמדו. בית הספר נסגר, וכיום ברובו אינו פעיל. חדר האוכל ששירת את ראשוני נאות הכיכר פוצל למכולת ולאולם ספורט, המזכירות עדיין פועלת, וחדרי המגורים פרוצים לאחר ששימשו למגורי עובדים תאילנדים. האתר פתוח ומאפשר הצצה ליצירה אדריכלית מקורית, שיש מה ללמוד ממנה גם היום.
מה עוד מומלץ לראות כאן? כשנוסעים למושב מומלץ לעצור בכביש הגישה ליישוב (כביש 2499) בעין האהבה, המתחבא בין שיחים ומתחת לעצי דקל. נווה מדבר של ממש ומהמעיינות היפים והנקיים בארץ.
מה מתוכנן? אשר לוזון, מזכיר נאות הכיכר, מספר כי יש תוכנית לשיפוץ כללי של המבנה כדי לשפר את השימוש בו. במסגרת השיפוץ מתוכנן לשלב במבנה הקיים מרפאה אזורית, ארבע יחידות דיור, חדר תקשורת ומועדון לגיל הזהב.
תודה לאסף מדמוני, מדריך טיולים ותיק ובעל צימרים בנאות הכיכר, על סיועו בהכנת הכתבה.
