איפה אני אמורה לדחוף בכל הבלגן הזה עוד תינוק? אהובית והמשפחה (צילום: מתוך אלבום משפחתי)
כבר שלושה חודשים שהאוטו שלנו משמיע צלילים מוזרים. בכל פעם שפותחים את דלת הנהג הוא מתחיל להשתגע, לצפצף ולהבהב, מנסה בכל כוחו להגיד לנו משהו שאנחנו לא ממש רוצים לשמוע.
בפעם הראשונה שזה קרה נלחצתי נורא. הדבר האחרון שבא לי עכשיו זה להיתקע באמצע כביש גהה. אני כל כך קלישאה של בת בכל מה שקשור למכוניות. גם אם יהיה לי פנצ'ר, אני אסע על השאריות של הגלגל עד לתחנת דלק. הבנזוג מיד קבע שמדובר במצבר והמליץ לי לנסוע בתחבורה ציבורית. צחקתי המון מהבדיחה ועליתי לאוטו. למזלי, הנסיעה עברה בשלום. כך חלפו להם שלושה חודשים והאוטו עדיין מצפצף. לשנינו אין זמן או עצבים להתעסק בזה.
- איך הילדים הרסו לי את חדוות הטיסות לחו"ל
- מה קורה כשהפנטזיות מפינטרסט מתנגשות עם המציאות של שיפוץ הבית
- וידויים של שופוהוליקית מתבגרת
למה אני מספרת את זה? כי בימים אלו ממש צפה בסביבתי שאלת טריליון הדולר: ילד שלישי – כן או לא? יש כל כך הרבה סיבות לכאן או לכאן, ובתור הבחורה הכי לא החלטית ביקום, אני פשוט לא יודעת מה לעשות.
גם הבעל מרגיש ששניים זה מעט לו. מה אכפת לו? הוא נראה כמו עוגיפלצת במשך שנה פלוס? לא. הוא ממשיך להיות רזה וחטוב, ובעיקר ממשיך לחזור הביתה בשבע בערב
גדלתי במשפחה גדולה ושמחה עם ארבע אחיות, שאמנע את זה מהילדים שלי?
איפה אני אמורה לדחוף בכל הבלגן הזה עוד תינוק? מצד שלישי, גדלתי במשפחה גדולה ושמחה. אנחנו ארבע אחיות, ומהרגע שהפסקנו ללכת מכות על בגדים, זה נהיה הכי כיף בעולם – שאמנע את זה מהילדים שלי?
מצד רביעי, עד שהקטן (3) נגמל מטיטולים והגדולה (4.5) למדה להתלבש לבד, להתחיל עכשיו את הכל מהתחלה? מצד חמישי, אני אתחרט על זה. אני יודעת שאני אתחרט על זה. הרי כבר היום, כשאני רואה תינוקות של אחרים, אני קצת רוצה לחטוף אותם.
מצד שישי, ברור לי שזו פיקציה. הם הרי נראים כל כך חמודים ולא מזיקים כשהם של אחרים. מצד שביעי, הגדולה שלי נורא רוצה אחות קטנה ולא בא לי לאכזב אותה. אחרי הכל, אני קצת פוחדת ממנה. מצד שמיני, לכי תבטיחי לה שתצא אחות ולא עוד אח (כבר ציינתי שאני פוחדת ממנה?). מצד תשיעי, גם הבעל מרגיש ששניים זה מעט לו. מצד עשירי, מה אכפת לו? הוא נראה כמו עוגיפלצת במשך שנה פלוס? לא. הוא ממשיך להיות רזה וחטוב, ובעיקר ממשיך לחזור הביתה בשבע בערב.
מה אתם חושבים? הצביעו והשפיעו:
מהצד האחד־עשר, מה אלו כמה קילוגרמים עודפים לעומת הזכות להביא לעולם עוד יצור קטן ומופלא? מהצד השנים־עשר, האומנם הם כאלו מופלאים, או שזה עוד בולשיט שהאנושות מאכילה את עצמה? הרי מחקרים שפורסמו לאחרונה מוכיחים חד משמעית שילדים הם לא בהכרח מדד לאושר. נהפוך הוא. פעמים רבות הם פוגעים באושר ומביאים לירידה באיכות החיים.
מהצד השלושה־עשר, אם אמא שלי קוראת את זה – זה הסוף שלי. מהצד הארבעה־עשר, אמא שלי טסה באוגוסט האחרון לחו"ל, אז היא די איבדה את זכות הביטוי בנושא. מהצד החמישה־עשר, המחשבה שלא אהיה שוב בהריון טיפה מעציבה אותי. מה, זהו? לא אעבור יותר את החוויה המטורפת עלי אדמות? לא ארגיש שוב בעיטות בבטן?
ילדים הם יצורים מופלאים, או שזה עוד בולשיט שהאנושות מאכילה את עצמה? הרי מחקרים מוכיחים חד משמעית שילדים הם לא בהכרח מדד לאושר. נהפוך הוא. פעמים רבות הם מורידים את איכות החיים
מהצד התשעה־עשר, אני כבר כמעט ישנה לילה רצוף. נכון, אני קמה פעמיים לעשות פיפי עם הקטן ועוד שמונה פעמים סתם כי מישהו בוכה או מזדחל לי למיטה, אבל אני ישנה! מהצד העשרים, שני הגדולים נולדו בהפרש קטן זה מזו. מה נעשה אם שניהם יטוסו לדרום אמריקה בו זמנית? נישאר לבד? מהצד העשרים ואחת, מיי גאד, נישאר לבד. אתן שומעות את השקט? שששש........
עריכת פלייבאז: ילנה ויינברג
(צילום: דודי חסון)
