סרייבו בין שטרודל לנרגילה: מלקקת את פצעי המלחמה אך שוקקת חיים

אדריכלים בוחרים עיר וממליצים (6): יואב אלעד פוסע בתחנות הזיכרון הכואבות של סרייבו, בירת בוסניה והרצגובינה, ומוצא בעיר השוקקת מיזוג ניגודים לא סטרילי

יואב אלעד

|

24.11.16 | 13:35

מבט על סרייבו, עיר חשופת-קרביים. הסיפור יוצא הדופן שלה משתקף בסמטאותיה, בגשריה, בחזיתות מבניה המתפוררים, בבתי הקברות שלה, במועדוניה הנחבאים ובמבני הדת שלה  (צילום: Shutterstock)
מבט על סרייבו, עיר חשופת-קרביים. הסיפור יוצא הדופן שלה משתקף בסמטאותיה, בגשריה, בחזיתות מבניה המתפוררים, בבתי הקברות שלה, במועדוניה הנחבאים ובמבני הדת שלה (צילום: Shutterstock)
כיכר Sebilj במרכז העיר, שסביבה נבנה רובע בשצ'רשיה. בשעות התפילה מתמלא הרובע במתפללים הצובאים על המסגדים (צילום: יואב אלעד)
כיכר Sebilj במרכז העיר, שסביבה נבנה רובע בשצ'רשיה. בשעות התפילה מתמלא הרובע במתפללים הצובאים על המסגדים (צילום: יואב אלעד)
רובע בשצ'רשיה, במרכז העיר, הומה. הבזאר התורכי הוא זכר לאימפריה העות'מנית ששלטה בעיר במשך כמה מאות שנים (צילום: Fotokon, Shutterstock)
רובע בשצ'רשיה, במרכז העיר, הומה. הבזאר התורכי הוא זכר לאימפריה העות'מנית ששלטה בעיר במשך כמה מאות שנים (צילום: Fotokon, Shutterstock)
בית העירייה של סרייבו תוכנן ב-1891 על ידי האדריכל הצ'כי קרל פריק, בסגנון נאו-מורי. לאחר מלחמת העולם השנייה הוסב לספרייה, ובמהלך המלחמה בשנות ה-90  נפגע מפצצות זרחן. אחרי המלחמה שוקם וחזר לשמש כספרייה הלאומית של בוסניה והרצגובינה (צילום: יואב אלעד)
בית העירייה של סרייבו תוכנן ב-1891 על ידי האדריכל הצ'כי קרל פריק, בסגנון נאו-מורי. לאחר מלחמת העולם השנייה הוסב לספרייה, ובמהלך המלחמה בשנות ה-90 נפגע מפצצות זרחן. אחרי המלחמה שוקם וחזר לשמש כספרייה הלאומית של בוסניה והרצגובינה (צילום: יואב אלעד)
תקרת האולם המרכזי במסגד Gazi Husrev-Beg, שתוכנן במאה ה-16 על ידי מימאר סינאן, אחד האדריכלים המפורסמים באימפריה העות'מנית. המסגד נהרס בהפצצות הסרבים בשנות התשעים. שיפוצו מומן בכסף סעודי (צילום: Fotokon, Shutterstock)
תקרת האולם המרכזי במסגד Gazi Husrev-Beg, שתוכנן במאה ה-16 על ידי מימאר סינאן, אחד האדריכלים המפורסמים באימפריה העות'מנית. המסגד נהרס בהפצצות הסרבים בשנות התשעים. שיפוצו מומן בכסף סעודי (צילום: Fotokon, Shutterstock)
נערות מוסלמיות ברחוב. בני העיר אינם מעוניינים עוד בהצגתה כעיר מערבית, שחווה את תור הזהב שלה לאחר נסיגת כוחות הרשע. להיפך. סרייבו מציגה כור היתוך אמיתי, לא סטרילי (צילום: יואב אלעד)
נערות מוסלמיות ברחוב. בני העיר אינם מעוניינים עוד בהצגתה כעיר מערבית, שחווה את תור הזהב שלה לאחר נסיגת כוחות הרשע. להיפך. סרייבו מציגה כור היתוך אמיתי, לא סטרילי (צילום: יואב אלעד)
שרידי המלחמה ניכרים היטב על קירות בתי העיר, ובמיוחד בשיכוני העוני הסובבים אותה. לעתים נדמה שההזנחה היא חלק ממדיניות מכוונת של הנצחה על חשבון חזות העיר ואיכות חיי תושביה  (צילום: יואב אלעד)
שרידי המלחמה ניכרים היטב על קירות בתי העיר, ובמיוחד בשיכוני העוני הסובבים אותה. לעתים נדמה שההזנחה היא חלק ממדיניות מכוונת של הנצחה על חשבון חזות העיר ואיכות חיי תושביה (צילום: יואב אלעד)
"ורד סרייבו". במסגרת מאמצי ההנצחה, אתרים שבהם נפלו פגזים שהובילו למותם של בוסנים נצבעו באדום, והם נקראים בפי התושבים "ורדי סרייבו" (אופן פגיעת הפגזים והתפזרות הרסס, דומה לפרח). העיר מלאה ב"ורדים" כאלה  (צילום: Shutterstock)
"ורד סרייבו". במסגרת מאמצי ההנצחה, אתרים שבהם נפלו פגזים שהובילו למותם של בוסנים נצבעו באדום, והם נקראים בפי התושבים "ורדי סרייבו" (אופן פגיעת הפגזים והתפזרות הרסס, דומה לפרח). העיר מלאה ב"ורדים" כאלה (צילום: Shutterstock)
צילומי הנרצחים בטבח סרברניצה על קיר בגלרייה 11/7/1995, המוקדשת לתיעודו. בטבח נרצחו בתוך ימים אחדים כ-8,000 פליטים בוסנים, שנמלטו לעיר סרברניצה, שהוכרזה כ"אזור בטוח" בחסות האו"ם. הכניסה אל הגלריה מוסתרת, ושלט מזהיר מפני התכנים הגרפיים המוצגים בה  (צילום: יואב אלעד)
צילומי הנרצחים בטבח סרברניצה על קיר בגלרייה 11/7/1995, המוקדשת לתיעודו. בטבח נרצחו בתוך ימים אחדים כ-8,000 פליטים בוסנים, שנמלטו לעיר סרברניצה, שהוכרזה כ"אזור בטוח" בחסות האו"ם. הכניסה אל הגלריה מוסתרת, ושלט מזהיר מפני התכנים הגרפיים המוצגים בה (צילום: יואב אלעד)
אחד מהמתקנים הנטושים וההרוסים של אולימפיאדת החורף, שנערכה בעיר ב-1984. בימי המחלמה של שנות ה-90 הפכו המתקנים האולימפיים לבסיסי ארטילריה של הסרבים שהפציצו מתוכם את העיר (צילום: יואב אלעד)
אחד מהמתקנים הנטושים וההרוסים של אולימפיאדת החורף, שנערכה בעיר ב-1984. בימי המחלמה של שנות ה-90 הפכו המתקנים האולימפיים לבסיסי ארטילריה של הסרבים שהפציצו מתוכם את העיר (צילום: יואב אלעד)

סרייבו. כמעט בכל פינה פוגשים אנדרטה

סרייבו, בירת בוסניה-הרצגובינה, איננה פנינה אדריכלית; היא מרחב אורבני מרתק, שחזותו הגסה מציגה, בעל כורחה, את סיפור מאבקן של תנועות פוליטיות, חברתיות, דתיות ולאומניות, שבנו אותה והרסו אותה במהלך השנים.

 

בוסניה-הרצגובינה היא מדינה קטנה וצעירה, שהיתה חלק מיוגוסלביה, וזכתה בעצמאות בעקבות מלחמות הבלקן בשנות ה-90 של המאה שעברה. היא שוכנת לחוף הים האדריאטי, מוקפת בקרואטיה (מערב), סרביה (ממזרח) ומונטנגרו (מדרום-מזרח); ומונה כארבעה מיליון תושבים.

 

מבט פנורמי על העיר. הדרך אליה שזורה בצריחים סדוקים המזדקרים מעל מסגדים, פסלי ענק של ישו ומריה, ומגדלי פעמונים לצד כנסיות בעלות כיפות מוזהבות (צילום: Julian Nitzsche, cc)
    מבט פנורמי על העיר. הדרך אליה שזורה בצריחים סדוקים המזדקרים מעל מסגדים, פסלי ענק של ישו ומריה, ומגדלי פעמונים לצד כנסיות בעלות כיפות מוזהבות(צילום: Julian Nitzsche, cc)

     

    הנסיעה לסרייבו מזגרב, בירת קרואטיה, מרחק של כ-400 קילומטרים, אורכת כמה שעות. מיד לאחר מעבר הגבול, הופך הכביש המהיר לדרך עקלקלה, רעועה וצרה, שמאפשרת מעבר של כלי רכב אחד בלבד. גם השלג שהקדים השנה את זמנו, וירד עוד לפני שהחלה השלכת, יצר מראה יוצא דופן: שמיכה לבנה על גבי פסגות הרים שמורדותיהם אדמדמים-צהובים.

     

    אך טבעי שדרך כזו תפריד בין שתי הבירות השונות האלה, זו שצועדת קדימה ומתפתחת באופן מואץ (זגרב), וזו שעודנה מלקקת את פצעי המלחמות של שנות ה-90.

     

    הדרך לסרייבו שזורה בצריחים סדוקים המזדקרים מעל מסגדים רחבי ידיים, פסלי ענק של ישו ומריה מבטון, ומגדלי פעמונים לצד כנסיות בעלות כיפות מוזהבות. לפרקים נדמה כי נוכחותם של מבני הדת השונים נוגעת פחות למשמעותם הדתית, והם כאן יותר כסימון לקבוצה האתנית השולטת באותו אזור.

     

    עוד בסדרה "אדריכלים בוחרים עיר"

    בודפשט | ורשה | ג'איפור | איי האמנות היפניים | מרקש

     

    בניגוד למרבית הרפובליקות ההומוגניות שהרכיבו את יוגוסלביה, בוסניה והרצגובינה מורכבת משלוש ישויות פוליטיות ודתיות עוינות: בוסנים מוסלמים, סרבים אורתודקסים וקרואטים קתולים, שמלחמתם העקובה מדם זו בזו הותירה צלקות רבות בחזות של ערי המדינה בכלל וסרייבו, הבירה, בפרט.

     

    כמעט בכל פינת רחוב בעיר ניצבים מבני זיכרון ואנדרטאות, ובצומת הרחובות Obala Kulina Bana ו-Zelenih Beretki יש תזכורת לימים קשים עוד יותר בעברה. שלט צנוע מזכיר כי "במקום זה נרצח יורש העצר האוסטרו-הונגרי פרנץ פרדיננד ובכך החלה מלחמת העולם הראשונה''.

     

    השלט שמזכיר כי "במקום זה נרצח יורש העצר האוסטרו-הונגרי פרנץ פרדיננד". בעקבות רציחתו פרצה מלחמת העולם הראשונה (צילום: Asim Led, cc)
      השלט שמזכיר כי "במקום זה נרצח יורש העצר האוסטרו-הונגרי פרנץ פרדיננד". בעקבות רציחתו פרצה מלחמת העולם הראשונה(צילום: Asim Led, cc)

       

       

      מבלי להמעיט מחשיבותו של המימד הפורמלי שבאתרי הזיכרון, חזותה של עיר חשופת-קרביים כסרייבו מדברת בעד עצמה. סיפורה יוצא הדופן  משתקף בסמטאותיה, בגשריה, בחזיתות מבניה המתפוררים, בבתי הקברות שלה, במועדוניה הנחבאים ובמבני הדת שלה. עם זאת, כיום סרייבו, על כחצי מיליון תושביה, היא עיר חילונית שוקקת.

       

      רובע בשצ'רשיה (Baščaršija)

       

      רובע בשצ'רשיה, במרכז העיר, לב הבזאר הטורקי, הוא זכר לאימפריה העות'מנית ששלטה בעיר במשך כמה מאות שנים. הרובע צמח סביב כיכר Sebilj עם המזרקה המעוטרת ופסלי העץ שנבנו במאה ה-18.

       

      כיכר Sebilj ברובע בשצ'רשיה. פסלי העץ נבנו במאה ה-18 (צילום: Smooth_O, cc)
        כיכר Sebilj ברובע בשצ'רשיה. פסלי העץ נבנו במאה ה-18(צילום: Smooth_O, cc)

         

        רובע בשצ'רשיה, במרכז העיר. בתי הקפה מגישים עוגות שטרודל לצד נרגילות לעישון (צילום: Ben Snooks, cc)
          רובע בשצ'רשיה, במרכז העיר. בתי הקפה מגישים עוגות שטרודל לצד נרגילות לעישון(צילום: Ben Snooks, cc)

           

          הסמטאות הצרות והמפותלות מקיפות את הכיכר ונתחמות במבני עץ צפופים בני קומה אחת, המשמשים לממכר הלבשה ומזון. בשעות התפילה מתמלא הרובע במתפללים הצובאים על המסגדים, שהצריחים התמירים שלהם מגיחים בנוף הבינוי הנמוך של השוק, כאילו היו אבני דרך למי שאבדה דרכו בסמטאות.

           

          הבזאר התורכי (צילום: roibu, Shutterstock)
            הבזאר התורכי(צילום: roibu, Shutterstock)

             

             

            עם ההתרחקות מהכיכר המרכזית, הסמטאות מתרחבות בהדרגה ומבני העץ צמודי הקרקע מתחלפים במבנים בעלי חזיתות מעוטרות וסימטריות, שנבנו במאה ה-19, בתקופה שבה העיר היתה תחת שליטה אוסטרו-הונגרית.

             

            המעבר בין שני המרקמים האורבניים אינו חד. ברחובות העיר ניתן למצוא בתי קפה רבים שמציעים שטרודל תפוחים לצד נרגילות לעישון; כיכרות שבצדן האחד מבני תרבות מהמאה ה-19, ובסמוך אליהן שווקי תבלינים צבעוניים; ומבני דת שחזיתותיהם האקלקטיות מקשות על אלו שאינם בני המקום לזהות את ייעודם, או את זהות המתפללים בהם (עד לשמיעת קריאות המואזין או פעמוני הכנסייה).

             

            מסגד Gazi Husrev-Beg

             

            את מסגד Gazi Husrev-Beg, במרכז רובע בשצ'רשיה, תיכנן במאה ה-16 מימאר סינאן, אחד האדריכלים המפורסמים באימפריה העות'מנית. הוא נבנה כחלק מקומפלקס של מבני דת, והפך תוך זמן קצר למסגד הגדול והחשוב באזור.

             

            המסגד הגדול בימי השלטון  העות'מני. נחשב לגדול והחשוב באזור באותם ימים (צילום: Lysippos, cc)
              המסגד הגדול בימי השלטון העות'מני. נחשב לגדול והחשוב באזור באותם ימים(צילום: Lysippos, cc)

               

              לאחר כיבושה של העיר על ידי האוסטרו-הונגרים נבנו למסגד הרחבות (שירותים ציבוריים, מרכז היטהרות, מגדל שעון גבוה ומרכז הסעדה לסטודנטים ולנזקקים) ששימשו את המערכות החברתיות והכלכליות של הקהילה המוסלמית בעיר. נוספו לו גם עיטורים קלאסיים בסגנון אוסטרו-הונגרי. אף על פי שתוספות אלו אינן מאפיינות אדריכלות איסלאמית, האוסרת על שימוש במוטיבים מהעולם הגשמי, השימוש בעיטורים התקבל בקהילה המוסלמית בשביעות רצון, דבר המצביע על אופיה הליברלי והפרגמטי.

               

              המסגד היום. במלחמת הבלקן הוא נהרס ואחריה  שוקם במימון סעודי (צילום: Bjoertvedt, cc)
                המסגד היום. במלחמת הבלקן הוא נהרס ואחריה שוקם במימון סעודי(צילום: Bjoertvedt, cc)

                 

                במהלך המלחמה בשנות ה-90 נהרס המסגד בתקיפות הסרביות על העיר, ונותר נטוש והרוס במשך כמה שנים. הוא נבנה מחדש בתרומה סעודית, משום שבריאד רצו, כמו במדינות זרות אחרות, "לקנות" השפעה תרבותית במדינה החדשה. הסעודים ביקשו לחזק את הקהילה המוסלמית במדינה, במציאות פוסט-סובייטית של התעוררות דתית, נוצרית ומוסלמית, ברחבי מזרח אירופה.

                 

                 

                הרחבות המסגד שנבנו בתקופת השלטון האוסטרו-הונגרי כללו שירותים ציבוריים, מרכז היטהרות ומרכז הסעדה לסטודנטים ולנזקקים (צילום: Farris Noorzali, Shutterstock)
                  הרחבות המסגד שנבנו בתקופת השלטון האוסטרו-הונגרי כללו שירותים ציבוריים, מרכז היטהרות ומרכז הסעדה לסטודנטים ולנזקקים(צילום: Farris Noorzali, Shutterstock)

                   

                  סביב שיקומו של המסגד התעוררה מחלוקת, שנגעה לסגנון הבנייה שלו. הסעודים התנו את תמיכתם בבניית המסגד מחדש ללא עיטורים וללא האלמנטים החילוניים שנוספו לו עם השנים; הקהילה המוסלמית המקומית התעקשה על בנייתו במתכונת זהה למתחם שנהרס. לבסוף הושגה פשרה.

                   

                  בית העירייה (Vijecnica)

                   

                  על הקמת בית עירייה חדש בסרייבו הוחלט מעט לאחר כיבוש העיר על ידי אוסטרו-הונגריה. ב-1891 הוטל על האדריכל הצ'כי קרל פריק לתכנן את הבניין, בסגנון ניאו-מורי, ובהשראת הארמון המוסלמי אלהמברה בספרד. הבחירה בסגנון הזה לא הייתה מקרית.

                    

                  במחצית השנייה של המאה ה-19, התחזקו בבלקן תנועות לאומניות, ובהן גם התנועה להקמת ישות בוסנית עצמאית. האוסטרו-הונגרים חששו מהקשר ההיסטורי והדתי בין התנועות הלאומניות לאימפריה העות'מנית, יריבתם המרה. לכן, ביקשו לתכנן מערך מבנים איקוניים בעלי מוטיבים חזותיים איסלאמיים, שהבוסנים יוכלו להתחבר אליהם מבחינה דתית, ובכך אולי ינותק הקשר ההיסטורי בינם ובין התרבות העות'מנית.

                   

                  בית העירייה הישן הפך לספרייה הלאומית של בוסניה והרצגובינה (צילום: Shutterstock)
                    בית העירייה הישן הפך לספרייה הלאומית של בוסניה והרצגובינה(צילום: Shutterstock)

                     

                    מבנה העירייה, שבנייתו הושלמה ב-1896, נחשב כיום לאחת הדוגמאות המוצלחות לאדריכלות ניאו-מורית באירופה. הוא ממוקם על חלקה פינתית משולשת. במרכזו אולם פתוח, שממנו יש גישה לאגפיו השונים. החזית משלבת עיטורים וקשתות, המאפיינות את האדריכלות המורית, תוך שמירה על מערך עמודים סימטרי וחזות מונומנטלית כלפי הרחוב.

                     

                    לוח זיכרון לשריפת הספרים בספרייה הלאומית, בהפצצות זרחן של הסרבים במהלך המלחמה (צילום: FAmra Pasic, Shutterstock)
                      לוח זיכרון לשריפת הספרים בספרייה הלאומית, בהפצצות זרחן של הסרבים במהלך המלחמה(צילום: FAmra Pasic, Shutterstock)

                       

                      בשנים הראשונות לא מצא המבנה חן בעיני תושבי העיר, שנפגעו מכך שהאוסטרים מצאו קווי דמיון בינם ובין התרבות הערבית. לאחר מלחמת העולם השנייה הוסב המבנה לספרייה, ובמרוצת המלחמה בשנות ה-90 הופגז בפצצות זרחן, ששרפו את מרבית הכתבים שנשמרו בו. מעט אחרי המלחמה שוקם המבנה בסיוע ממשלת ספרד, וחזר לשמש כספרייה הלאומית של בוסניה-והרצגובינה.

                       

                      בשנים האחרונות התעורר דיון מחודש סביב השימוש במבנה. יש כאלו שטוענים שיש להשיבו לייעודו המקורי כבית העירייה.

                       

                      גלריה 11/07/1995

                       

                      הגלריה שבמרכז סרייבו חושפת את המבקרים בה לטרגדיה הנוראה של טבח סרברניצה, שהתרחש בעיצומה של המלחמה בבלקן. מוסלמים רבים נמלטו אז לבקש מקלט בתחום העיר סרברניצה, שנשלטה על ידי יחידת האו"ם ההולנדית, והוכרזה כ"אזור בטוח".

                       

                      בגלריה. התערוכה הקבועה מצליחה להעניק למבקרים חוויה מורכבת ומרשימה  (צילום: יואב אלעד)
                        בגלריה. התערוכה הקבועה מצליחה להעניק למבקרים חוויה מורכבת ומרשימה (צילום: יואב אלעד)

                         

                        ביולי 1995 צרו כוחות סרביים על העיר, והיחידה ההולנדית, שאמורה היתה להגן על הפליטים, נסה על נפשה. התוצאה: כ-8,000 אזרחים בוסנים נטבחו במשך כמה ימים על ידי מיליציות סרביות, ללא כל סיוע מצד האו"ם או גורמים בינלאומיים אחרים. שמה של הגלריה נגזר מתאריך הטבח.

                         

                        העדויות מן הטבח נאספו במשך כמה שנים, ולאחר שגויס ההון הדרוש, נפתחה הגלריה, בכיכר הצופה אל פסל האפיפיור ואל הכנסיה הקתולית המרכזית בעיר. הכניסה אל הגלריה מוסתרת, ועל אחד הקירות במקום מופיע שלט המזהיר מפני התכנים הגרפיים המוצגים בה. והם אכן קשים.

                         

                        נרצחי הטבח בסרברניצה על קיר בגלריה (צילום: יואב אלעד)
                          נרצחי הטבח בסרברניצה על קיר בגלריה(צילום: יואב אלעד)

                           

                          אוצרי התערוכה הקבועה ביקשו להפוך את המבקר לעד חי לאירועים: סרטוני וידאו מוצגים לצד חלקי עצמות שנמצאו בקברי האחים; קולות ממכשירי הקשר של הכוחות הסרביים נשמעים לצד תמונות של ילדים יתומים; דיאגרמות עם נתונים סטטיסטיים יבשים על הטבח מוצגות, כשברקע קולות נשים המתחננות על חייהן.

                           

                          התערוכה מוארת באמצעים מלאכותיים, למעט כמה פתחים שמאפשרים מבט אל המבנים הסובבים את הגלריה, שבדומה למרבית מבני העיר, ניזוקו במהלך המלחמה וטרם שוקמו. מיקומם של הפתחים נבחר בקפידה, והוא מאפשר למבקרים להביט מקרוב, ובאופן בלתי אמצעי, בנזקי ההפצצות, כך שמתחזק הממד הריאליסטי של התכנים המוצגים.

                           

                          במקביל לתערוכה הקבועה והמרשימה הזו, מוצגות בגלריה תערוכות מתחלפות בעיקר בנושא של שימוש בכוח נגד מיעוטים ברחבי העולם.

                           

                          ורדי סרייבו (Sarajevo Roses)

                           

                          מרכז העיר ההיסטורי של סרייבו שוקם לאחר המלחמה בסיוע גופי מקומיים וחיצוניים, אך בשיכוני העוני הסובבים את העיר, ניכרים סימני ההפצצות, עד כי נדמה שההזנחה היא חלק ממדיניות מכוונת של הנצחה על חשבון חזות העיר ואיכות חיי תושביה.

                           

                          במסגרת מאמצי ההנצחה האלה, אתרים שבהם נפלו פגזים שהובילו למותם של בוסנים,נצבעו באדום, והם נקראים בפי התושבים "ורדי סרייבו" (אופן פגיעת הפגזים והתפזרות הרסס, דומה לפרח).

                           

                          צעירים ליד "ורד סרייבו". שיעור גבוה יותר של "ורדים" קיים לצד מבנים בעלי חשיבות אסטרטגית (צילום: יואב אלעד)
                            צעירים ליד "ורד סרייבו". שיעור גבוה יותר של "ורדים" קיים לצד מבנים בעלי חשיבות אסטרטגית(צילום: יואב אלעד)

                             

                            תפוצת "הוורדים" ברחבי העיר רומזת על הרציונל שמאחורי נסיונות הפגיעה בעיר: שיעור גבוה יותר של "ורדים" קיים לצד מבנים בעלי חשיבות אסטרטגית, כמו שווקים, מסגדים, משאבות מים, בתי חולים ובתי ספר.

                             

                            "ורדים" רבים פזורים גם בשכונות העוני, שבהן בתי מגורים רבי קומות. בעת המלחמה היה חשש שגובהם של הבניינים ינוצל להשבת אש אל מקורות האש הסרביים שמסביב לעיר, ולכן ירו לעברם במיוחד.

                             

                            מנהרת סרייבו

                             

                            במהלך המצור על סרייבו, מנעו המיליציות הסרביות, שכיתרו את העיר, את כניסתן של שיירות נשק ואספקה חיונית. תושבי העיר שלא הצליחו לברוח ניסו לקיים רשתות חיים אלטרנטיביות במציאות החדשה. מקלטים הוסבו לכיתות לימוד ולבתי חולים, בארות המים העתיקות של העיר הופעלו מחדש ומקומות עבודה חלופיים הוקמו באזורי מסתור תחת האדמה.

                             

                            מנהרת סרייבו. הכניסה אליה מתוך מרתף של בית פרטי (צילום: Shutterstock)
                              מנהרת סרייבו. הכניסה אליה מתוך מרתף של בית פרטי(צילום: Shutterstock)

                               

                              התושבים גם חפרו מערכת מנהרות מתוך העיר אל מחוצה לה. חלקן הגדול של המנהרות התגלו לסרבים והושמדו, אולם אחת מהן - כ-800 מטרים אורכה - שרדה וחיברה את העיר, בארבע שנות המצור, עם השטח החופשי בפאתי נמל התעופה שהיה בשליטת האו"ם.

                               

                              בניגוד לאתרי הזיכרון האחרים בעיר, מיקום המנהרה אינו מצוין במדריכי התיירים, ומציאת פתחה אינה משימה פשוטה. הירידה אל מתחת למפלס הקרקע מתבצעת במרתף של בית כפרי, הזהה למבנים האחרים סביבו, בפאתיה המערביים של העיר. המרתף הזה, שדרכו הועברו מיליוני אנשים וכמויות גדולות של דלק, מזון ומים, מסמל עד היום עבור הבוסנים את הדרך אל החופש.

                               

                              המתקנים האולימפיים

                               

                              כשיוגוסלביה הציגה את מועמדותה של סרייבו לאירוח אולימפיאדת החורף של 1984, עשו היוגוסלבים מאמץ להציג לא רק את אחדותה של המדינה, לאחר מותו של הנשיא, הגנרל טיטו, ב-1980, אלא גם את סרייבו כעיר שתארח אולימפיאדה של שלום, שבה ישתתפו מזרח ומערב, לאחר תקופת החרמות של סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80.

                               

                              המשחקים נערכו בתשעה אתרים שהוקמו בהרים המקיפים את העיר. אולם ההחלקה על הקרח, Zetra Ice Hall, תוכנן על ידי האדריכלים המקומיים לודומיל אליקלפיץ' ודושן דאפה, ונקבע כאתר המרכזי שבו ייערכו טקסי הפתיחה והנעילה של המשחקים.

                               

                              האולם הענק נבנה מקונסטרוקציה קלה עם חיפוי פח, והוא היה יוצא דופן בהשוואה למתקני ספורט בסגנון הברוטליסטי, שנבנו בשנים ההן בגוש הקומוניסטי. על אף גודלו, האולם אינו מאופיין בחזית מונומטלית, ונדמה כי השימוש המועט בבטון נעשה מתוך רצון להציג את יוגוסלביה כמדינה מתקדמת שמשלבת תרבות סוציאליסטית, אך אינה סרה למרותה של ברית המועצות.

                               

                              אתרים נוספים, כמו מסלול המזחלות ב-Trebevic ואתר קפיצת הסקי ב-Igman, הוקמו על ההרים המקיפים את העיר ושימשו את הספורטאים במהלך המשחקים.

                               

                              דוכן המדליות באתר הנטוש של אולימיאדת החורף 1984 (צילום: Fotokon, Shutterstock)
                                דוכן המדליות באתר הנטוש של אולימיאדת החורף 1984(צילום: Fotokon, Shutterstock)

                                 

                                שמונה שנים אחר כך, עם פירוקה של יוגוסלביה, הכריזו המוסלמים שבבוסניה והרצגובינה על עצמאות. המיעוט הסרבי, שלא הכיר במדינה החדשה, הקים, בתמיכת מוסקבה, מיליציות חמושות והכריז על ישות סרבית-אורתודוקסית בשם רפובליקה סרפסקה.

                                 

                                במטרה לכבוש מחדש את המדינה החדשה ולהשיבה לחסות יוגוסלביה, החלו המיליצות הסרביות לכבוש את ערי המדינה. בסרייבו נתקלו בהתנגדות אזרחית אלימה. כשהתברר שלא יוכלו לכבוש את העיר, הם צרו עליה והתמקמו בתשעת האתרים האולימפיים.

                                 

                                הם הרסו את אולם ההחלקה על הקרח, והקימו בו ובאתרים האחרים בסיסי ארטילריה, שמהם הפציצו את העיר מ-1992 עד 1995. השטחים שסביב האולם שימשו במהלך הלחימה כבית קברות שדה לקורבנות המלחמה הסרבים.

                                 

                                אחד מהאתרים האולמפיים נטוש והרוס (צילום: יואב אלעד)
                                  אחד מהאתרים האולמפיים נטוש והרוס(צילום: יואב אלעד)

                                   

                                  לאחר המלחמה, נבנה האולם מחדש על פי תוכניתו המקורית, במימון תרומות של האיחוד האירופי, וחלקו הוסב למוזיאון, אחד מני רבים, לתולדות אותה מלחמה. האתרים האחרים נותרו נטושים ומוזנחים. סימני הירי וההפצצות ניכרים בכל מקום, על אף שהתותחים נדמו לפני יותר מעשרים שנה.

                                   

                                  די למאבקי הזהויות

                                   

                                  המונח "עיר של ניגודים" נפוץ ורווח בשנים האחרונות, ביחס לערים כמו סרייבו, שבאות בהן לידי ביטוי נקודות קיצון בין מעמדות חברתיים, סגנונות בניה, תקופות היסטוריות, תנועות פוליטיות וכדומה.

                                   

                                  כצופה מהצד נדמה לי שסרייבו קצה במאבקים, ומאסה במלחמה על הגדרת זהותה. תושבי העיר עשו במשך שנים מאמץ רב להציג את העיר כמקום מודרני וליברלי, ולשמור על מרקם חיים שליו עד כמה שאפשר במקום כה נפיץ. אך משיחות עם מקומיים, עולה כי בשנים האחרונות חל מפנה. בני העיר אינם שואפים עוד להסתיר את כיעורה ועונייה ואינם מעוניינים בהצגתה כעיר מערבית, שחווה את תור הזהב שלה לאחר נסיגת כוחות הרשע. להיפך.

                                   

                                  בית קפה ברובע בישצ'רישה. הטוב והרע חיים זה לצד זה (צילום: János Korom, cc)
                                    בית קפה ברובע בישצ'רישה. הטוב והרע חיים זה לצד זה(צילום: János Korom, cc)

                                     

                                    סרייבו מציגה כור היתוך אמיתי, לא סטרילי, שבו "הטוב" ו"הרע" חיים זה לצד זה, במקום להמשיך ולנסות להכניע אחד את השני. העיר חושפת את צדדיה האגרסיביים, את הכיעור של מבנייה, ואת העדויות לאכזריותן של קבוצות שחושבות שהן טובות מאחרות.

                                     

                                    סרייבו של היום היא עיר שסמטאות הבזאר הטורקי שלה מתמזגות אל שיכוני העוני האפורים ואל הכיכרות הרחבות מהתקופה האוסטרו-הונגרית, והתווך בין כל אלה מייצר את אופייה הייחודי.

                                     

                                    סרייבו לא לבד: האצטדיונים האולימפיים שהפכו לפילים לבנים. לחצו על התצלום 

                                    יש עוד אצטדיונים אולימפיים נטושים בעולם. לחצו על התמונה (צילום: Gettyimages)
                                    יש עוד אצטדיונים אולימפיים נטושים בעולם. לחצו על התמונה (צילום: Gettyimages)

                                     

                                     

                                     
                                    הצג:
                                    אזהרה:
                                    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד