אדריכלות

ורשה של עבר ועתיד: מארמון קומוניסטי עד קניון קפיטליסטי

אדריכלים בוחרים עיר (3): מיכאל יעקובסון מסמן יעדים בבירת פולין המתחדשת, בין מסורת בנייה מפוארת לקואופרטיבים שמנהלים בהצלחה מתחמי מגורים עכשוויים

מיכאל יעקובסון

|

19.10.16 | 20:48

הרובע העתיק של ורשה נוסד במאה ה-13, ונהרס כמעט עד היסוד במלחמת העולם השנייה. שחזורו התבסס בעיקר על תצלומים ורישומי חזיתות שערכו סטודנטים לאדריכלות לפני המלחמה (צילום: מיכאל יעקובסון)
איזה כישלון מפואר: מגדל המגורים שתכנן האדריכל דניאל ליבסקינד מתנשא לגובה 195 מטרים, ב-52 קומות. לחצו על התצלום כדי להבין מה קרה שם (צילום: מיכאל יעקובסון)
בבניין העגול, שנראה כמו מועדון הקולוסאום בתל אביב, לא רוקדים אלא עוסקים בכסף. זהו סניף של בנק שתכנן האדריכל הפולני יז'י יעקובוביץ. מעת השלמתו ב-1966 הפך המבנה לנקודת ציון עירונית (צילום: מיכאל יעקובסון)
אולם התפילה המרשים בכנסיית סנט בובולה, שתכנן יאן בוגוסלאבסקי. שלד הבניין מהווה חלק בלתי נפרד מהאולם ועיצוב החלל מייצג שליטה מלאה בשילוב של אור וצבע (צילום: מיכאל יעקובסון)
שכונת מגורים מרוחקת ממרכז העיר, שתכננו בשנות ה-60 האדריכלים הפינים אוסקר וסופיה הנסן, ברוחו של לה קורבוזיה. ניהולה על ידי קואופרטיב של התושבים הפך אותה משכונת עוני לאזור מגורים מבוקש (צילום: מיכאל יעקובסון)
הווילה ברחוב פרנקושקה 2, בתכנונו של האדריכל היהודי לוסיאן קורנגולד. המבנה, שנבנה בסגנון הבינלאומי, שומר בשלמותו ובאופן מחמיר. בחצר האחורית גרם מדרגות לולייניות מרשים (צילום: מיכאל יעקובסון)
הקומה העליונה הבולטת במגדל הפטיש, שתכנן יאן בוגוסלאבסקי, מבכירי האדריכלים הפולנים במאה שעברה. זהו מגדל מגורים בן 19 קומות, המעוצב בסגנון ברוטליסטי שיכול להיות ממותג כאן כסמל לדיכוי (צילום: מיכאל יעקובסון)
בניין המשרדים "מטרופוליטן", שתכנן האדריכל האנגלי נורמן פוסטר. בעבר ניצב במקום ארמון מלכי פולין ולאחר מכן בניין המטכ"ל של צבא פולין. נורמן עיצב בניין עכשווי – צורנית וחומרית (צילום: מיכאל יעקובסון)
המלה ''פולין'' בשילוב אותיות עבריות ואנגליות על לוחות הזכוכית, שעצבה קלמנטינה ינקוביץ', לחזיתות מוזיאון "פולין" לתולדות היהודים. המוזיאון, שנפתח ב-2013, מציג את תרומתה של הקהילה היהודית, והפך לאטרקציה (צילום: מיכאל יעקובסון)
בית אתגר קרת, הבית הצר בעולם, נבנה במרווח שבין שני בניינים (מימין) בשטח שהיה פעם הרובע היהודי. רוחבו של הבית מטר וחצי ויכולים להיכנס אליו ביחד ארבעה אנשים לכל היותר (צילום: מיכאל יעקובסון)
הביתן התחתון הנטוש וההרוס חלקית, בתחנת הרכבת "ורשבה פובישלה", הפך על ידי קבוצה של יזמים צעירים, בסיוע מימון המונים, לבר ולאתר בילוי מצליח. ערכיו האדריכליים המקוריים נשמרו (צילום: מיכאל יעקובסון)
קניון "טרסות הזהב" המצליח, בתכנונו של האדריכל האמריקאי ג'ון אדמס ג'רדה, נפתח ב-2007. מפלסי המסחר פונים לחלל גדול המתנשא לכל גובה הבניין. התקרה עשויה זכוכית גלית מרהיבה (צילום: מיכאל יעקובסון)

גודלה העצום של ורשה, בירת פולין, לא מאיים על הקומפקטיות היחסית של המרכז העירוני שלה. בעיר גרים יותר מפי ארבעה תושבים מאשר בתל אביב, אבל את הסיור בין מרבית אתריה אפשר לעשות ברגל. לאורך 900 שנות קיומה של העיר, נבנו והוחרבו רבים מבתיה, אך עדיין ניתן להתרשם ממסורת הבנייה המפוארת בה, ובמיוחד מזו המודרנית עליה ראוי להתעכב.

 

עוד בסדרה "אדריכלים בוחרים עיר":

בודפשט | ג'איפור

 

הפולנים, בדומה לאדריכלים הישראלים, עברו מעיצוב סגפני - תרבותית וחברתית - לאדריכלות ראוותנית, מונעת בכסף, שנועדה בעיקר לקדם תאגידים ואינטרסים. כמו בישראל, חלק מהמורשת האדריכלית נדרס וחלק נשמר, או משוחזר, באופן מצועצע עד כדי גיחוך; וגם שם גדל והולך הפער בין המעמדות החברתיים.

 

מבט מרחוק על נוף  המגדלים המתפתח של ורשה. הפולנים, בדומה לישראלים, עברו מעיצוב סגפני לאדריכלות ראוותנית, מונעת בכסף (צילום: Shutterstock)
    מבט מרחוק על נוף המגדלים המתפתח של ורשה. הפולנים, בדומה לישראלים, עברו מעיצוב סגפני לאדריכלות ראוותנית, מונעת בכסף(צילום: Shutterstock)

     

    עם זאת, דווקא בתחום המגורים יש מה ללמוד מהפולנים, ובעיקר בהתמודדות שלהם עם בתים ומתחמים ותיקים. קריסת השלטון הקומוניסטי, בתחילת שנות

    ה-90 של המאה שעברה, הובילה בפולין להידרדרות חברתית, כלכלית ופיזית, אך הפולנים לא שקעו בה. הם חזרו למודלים סוציאליסטיים, כמו לשיטת הקואופרטיב, והשכילו לשכלל, לעדכן ולהחיל אותה על ניהול בניינים שבבעלותם. כך נוצר מצב שסביבות מגורים של תושבים מעוטי יכולת שהופקרו בידי חברות ניהול כושלות או ועדי בתים חלשים - סביבות שחלק מהדירות בהן בנות 15 מטרים רבועים בלבד - הפכו למטופחות, בטוחות ומבוקשות.

     

     

    הסיור המוצע כאן מתמקד במנעד שבין ישן לחדש, בין ידוע לאנונימי, עם נגיעה במורשת היהודית של העיר. הוא מאפשר להתחקות בקצרה אחר תולדות האדריכלות המקומית ולהתרשם מהדרך בה חיים בעיר, שנהרסה כמעט עד היסוד במלחמת העולם השנייה, ועדיין סוחבת את הפצע.

     

     

    ארמון התרבות והמדע (Pałac Kultury i Nauki)

     

    "המתנה" שהעניק השלטון הקומוניסטי לעם הפולני, ארמון התרבות והמדע, נותר הבניין הבולט ביותר בעיר גם 61 שנה לאחר חנוכתו. גובהו 237 מטרים (כולל האנטנה), ולפי החוק אסור לבנות בעיר בניין גבוה ממנו.

     

    ארמון התרבות והמדע תוכנן על ידי האדריכל הרוסי לב רודנב. אסור לבנות בניין גבוה ממנו בעיר (צילום: מיכאל יעקובסון)
      ארמון התרבות והמדע תוכנן על ידי האדריכל הרוסי לב רודנב. אסור לבנות בניין גבוה ממנו בעיר(צילום: מיכאל יעקובסון)

       

      הבניין הגדול עוצב על פי תפישת עולמו האסתטית של יוזף סטאלין, שדגל בסוג של קלסיציזם מעוטר בפיסול ריאליסטי, שנועד לחנך את העם. לתכנון הבניין הוזמן האדריכל הרוסי לב רודנב (Rudnev), שהתמחה בתכנון מבנים כאלה ברחבי האימפריה הקומוניסטית, ואת הבנייה ביצעו פועלים רוסים. סטאלין מת שנתיים לפני השלמת הפרויקט, והודות לכך נמחק שמו מחזית הבניין. פסל גדול של דמותו, שכבר הוצב בכניסה הראשית, סולק.

       

      הביקור בבניין הוא חוויה מרשימה בזכות מגוון האולמות המצויים בקומות התחתונות, ומעוצבים כמו ארמונות קלאסיים עם ציורי קיר, נברשות, עבודות עץ, מראות וריהוט כבד ועשיר, שמטרתם היתה להציג את עוצמת השלטון.

       

      התקרה באחד מאולמות הארמון. חלק מהעיטורים נעקרו בהוראת האדריכל מארמונות אחרים והובאו לכאן (צילום: מיכאל יעקובסון)
        התקרה באחד מאולמות הארמון. חלק מהעיטורים נעקרו בהוראת האדריכל מארמונות אחרים והובאו לכאן(צילום: מיכאל יעקובסון)

         

        הריהוט הכבד והנברשות נועדו להציג את עוצמת השלטון (צילום: מיכאל יעקובסון)
          הריהוט הכבד והנברשות נועדו להציג את עוצמת השלטון(צילום: מיכאל יעקובסון)

           

          מקורם של חלק מהעיטורים בבניינים וארמונות אחרים ברחבי פולין, שנעקרו בהוראת האדריכל ממקומם, הובאו לוורשה ושולבו בבניין. הכניסה לאולמות חופשית. כיום מאכלס הבניין גם בתי קולנוע, תיאטראות, בר אופנתי ואולמות מופעים. גדולי המוזיקאים הופיעו באולם המרכזי, גם בתקופת השלטון הקומוניסטי. והופעות, כמו אלה של "רולינג סטונס" ב-1967 ולאונרד כהן ב-1985, לוו בתסיסה חברתית נגד השלטון. כהן הקדיש בהופעה את שיר הפרטיזן לרוחות העבר המנשבות בפולין, "לנשמות הלא שקטות...".

           

           

          לעומתם, דיוויד בואי היה מזועזע מביקורו בוורשה, באמצע שנות ה-70, והעדיף שלא להופיע בעיר. את תחושותיו תרגם לאחת מיצירותיו המצמררות ביותר.

           

          את קומות המגדל הגבוה של הארמון תופס אגף משרדים סתמי ולא מעניין, אך מומלץ לעלות לראש המגדל, בתשלום סמלי, ולתצפת על העיר. מלמעלה נראה המערך העירוני הנפרש סביב - רחובות, ככרות, גנים ותשתיות, וניתן להשקיף על רחבות המסדרים העצומות המקיפות את הבניין. עד היום הרשויות אינן יודעות כיצד להתמודד עם הרחבות האלה שנותרו ברובן חשופות, ורק חלקן משמש כגן עירוני עם מזרקות.

           

           

          בנק פ.ק.או (PKO Rotunda)

           

          בבניין העגול, שנראה כמו מועדון הקולוסאום בכיכר אתרים בתל אביב, לא רוקדים אלא עוסקים בכסף. זהו סניף של בנק PKO. תכנן אותו האדריכל הפולני יז'י יעקובוביץ (Jakubowicz), וכבר מעת השלמתו ב-1966 הוא הפך לנקודת ציון עירונית. המבנה מורכב משתי פלטות בטון חשוף - תחתונה ועליונה - ומסך זכוכית עוטף את כל שטח החזית. הגג, כמו בקולוסאום התל אביבי, בנוי בצורת אקורדיון או ניר מקופל, וניתן לראות אותו היטב מתצפית גבוהה, למשל ממגדל ארמון התרבות והמדע.

           

          הגג של סניף הבנק, נראה כמו גג הקולוסאום בתל אביב (צילום: מיכאל יעקובסון)
            הגג של סניף הבנק, נראה כמו גג הקולוסאום בתל אביב(צילום: מיכאל יעקובסון)

             

            ב-1979 אירע במבנה פיצוץ בעקבות התלקחות בלון גז. רוב הבניין נהרס ורבים נהרגו ונפצעו. לזכרם, הוצבו על חלק מהחזית סיפור האירוע ותצלומים. למרות ייחודו של המבנה העגול, הרשויות כבר נתנו אישור להריסתו לטובת בניין חדש. בסמוך אליו ניצב אחד ממרכזי הקניות המצליחים בעיר, בבניין סתמי.

             

            התחנה המרכזית (Warszawa Centralna)

             

            בניית התחנה המרכזית של ורשה החלה כבר ב-1939, רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה היא נשרפה ונהרסה. אחרי המלחמה הכריזו הרשויות על תחרות אדריכלים חדשה לתכנונה, ובה זכו פיוטר שימניאק (Szymaniak) וארסניוש רומנוביץ (Romanowicz), שיצרו את אחד משיאי הברוטליזם של פולין בשנות ה-70.

             

            בניין התחנה מעוצב בצורה המזכירה סככה, אלא שזהו גג בטון עצום בגודלו הנראה כמרחף באוויר. מאולם הנוסעים הגבוה והרחב, הממוקם במפלס הרחוב, יורדות מדרגות אל מסופי הרכבות במפלסים השונים. קירות המסופים מעוטרים בעבודות פסיפס של אמנים שונים.

             

            התחנה המרכזית היא אחד משיאי הברוטליזם של פולין בשנות ה-70. גג הבטון נראה כמרחף באוויר (צילום: מיכאל יעקובסון)
              התחנה המרכזית היא אחד משיאי הברוטליזם של פולין בשנות ה-70. גג הבטון נראה כמרחף באוויר(צילום: מיכאל יעקובסון)

               

              כמו במקרה של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, גם כאן התארכה הבנייה על פני כמה עשורים. ב-1976 נחנכה לבסוף התחנה, אחרי שתושבי העיר, גברים ונשים, נדרשו לנדב את זמנם ולהשתתף במלאכת הבנייה.

               

              בשונה מתל אביב, כאן היוזמה להקמת התחנה הייתה ציבורית ולא פרטית, לכן הבניין לא מתבסס בעיקרו על מסחר, אלא ממוקד בתחבורה ציבורית, הכוללת מסופי אוטובוסים ומסופים תת-קרקעיים של רכבת תחתית עירונית ורכבת ארצית.

               

              מסופי  הרכבות התת קרקעיים. התחנה ממוקדת בתחבורה ציבורית ולא במסחר  (צילום: מיכאל יעקובסון)
                מסופי הרכבות התת קרקעיים. התחנה ממוקדת בתחבורה ציבורית ולא במסחר (צילום: מיכאל יעקובסון)

                 

                התחנה תוססת ומהווה מוקד תחבורתי ראשי בפולין. איכויותיה האדריכליות נשמרות בקפידה, לא מעט הודות למאבק שניהלו בעשור שעבר אדריכלים ואינטלקטואלים מקומיים, שהצליחו למנוע את מחיקתה. שני האדריכלים שתכננו אותה, תכננו וביצעו מאוחר יותר שורה של תחנות רכבת נוספות בעיר (ראו בהמשך).

                 

                קניון טרסות הזהב (Złote Tarasy)

                 

                הקניון המצליח, שמאכלס מותגים בינלאומיים מוכרים ורשתות אירופאיות שלא ניתן למצוא בישראל, פתח את שעריו ב-2007, וסימן את התחדשותו של כל האזור הסמוך לתחנה המרכזית. את שמו, "טרסות הזהב", קיבל בזכות עיצוב מפלסי המסחר שלו הפונים, כמו מרפסות, לאולם גדול המתנשא לכל גובה הבניין, ומקורה בתקרת זכוכית גלית ומרהיבה. הזהב קרוי על שם הרחוב בו הוא ממוקם, ואולי גם על שם ההון שצוברים פה בעלי העסקים.

                 

                מימין: אזורי הקניות והבילוי בקניון. משמאל: מבט מבחוץ על תקרת הזכוכית הגלית והמרהיבה (צילום: מיכאל יעקובסון)
                  מימין: אזורי הקניות והבילוי בקניון. משמאל: מבט מבחוץ על תקרת הזכוכית הגלית והמרהיבה(צילום: מיכאל יעקובסון)
                   

                   

                  את המבנה תכנן האדריכל האמריקאי ג'ון אדמס ג'רדה (Adams Jerde), שהתמחה בתכנון מרכזים מסחריים ראוותניים, ובהם בין השאר, הקניון הגדול בארה"ב, Mall of America, ושדרת החנויות Fremont Street ומלון בלאג'יו בלאס וגאס.

                   

                  המגדל של ליבסקינד (Złota 44)

                   

                  מגדל המגורים Złota 44, הקרוי כך על שם כתובתו, מתנשא לגובה 192 מטרים, ב-52 קומות. תכנן אותו האדריכל דניאל ליבסקינד (יליד פולין, שגדל בישראל וחי כיום בארה"ב). הקמת המגדל החלה לפני יותר מעשור, אך קשיים שונים - התנגדויות, תזרים מזומנים והיעדר ביקוש - הביאו לדחיית השלמתו; וכיום, למרות נסיונות שיווק, אכלוסו עדיין לא הושלם.

                   

                  המגדל של ליבסקינד. למרות מאמצי השיווק, האכלוס נתקל בקשיים  (צילום: מיכאל יעקובסון)
                    המגדל של ליבסקינד. למרות מאמצי השיווק, האכלוס נתקל בקשיים (צילום: מיכאל יעקובסון)

                     

                    זהו תמרור אזהרה למקבלי ההחלטות בירושלים, שבחרו לאשר את תוכניתו של ליבסקינד לבניית מגדל הפירמידה, השנוי במחלוקת, בלב העיר. בניין אחר בתכנונו, בארץ, הוא אולם הכנסים ע"ש וואהל באוניברסיטת בר אילן.

                     

                     

                    מלון אינטרקונטיננטל (Intercontinental Warszawa)

                     

                    מגדל הזכוכית הירקרק של מלון אינטרקונטיננטל, שנחנך ב-2003, הוא דוגמה לתוצאה של אחד מחוקי הבנייה הפולניים - חוק המחייב זכות שמש של לפחות שעה וחצי ביום לכל דירה במרכז העיר (מחוץ למרכז, הדרישה עולה לשלוש שעות ביום). מאחר שהבניין שמאחורי מגדל בית המלון זכאי לשעות השמש שלו, נאלץ מתכנן המגדל לבטל חלק מחדרי המלון, ולפעור במבנה חלל מוזר וגבוה, המסתיים בקצהו ברגל צרה, שעליה נשענות הקומות העליונות.

                     

                    החלל הפעור מאפשר כניסת אור שמש לבניין שמאחור  (צילום: מיכאל יעקובסון)
                      החלל הפעור מאפשר כניסת אור שמש לבניין שמאחור (צילום: מיכאל יעקובסון)

                       

                      היחלשות מנגנוני התכנון והפיקוח בשנים האחרונות, עודדה את בעלי המגדל לקדם תוכנית לסגירת החלל המשונה ובניית החדרים שהפסידו. לעת עתה, החלל ריק, ובראש המגדל פועלת בריכת השחייה הגבוהה באירופה.

                       

                      שיכון שער הברזל (Osiedle Za Żelazną Bramą)

                       

                      האזור המכונה "שיכון שער הברזל" משמר בשמו זכר של מבנה שער שניצב במקום עד מלחמת העולם השנייה ונהרס. האזור, כמו חלקים רבים בעיר, נפגע קשות במלחמה, והרשויות נאלצו לפנות את ההריסות, ולהכריז על תחרות אדריכלים לתכנון שכונה חדשה.

                       

                      ההצעה הזוכה של קבוצת אדריכלים מקומיים עוצבה בהשראת מבני המגורים המשותפים, שתכנן האדריכל השוויצרי-צרפתי לה קורבוזיה, בצרפת ובגרמניה: 19 בלוקים כמעט זהים, המתנשאים לגובה 15 קומות. המבנים מרוחקים יחסית זה מזה, ובשטחים הפנויים ביניהם פזורים מוסדות ציבור, מגרשי חניה וגינות רחבות.

                       

                      שיכון שער הברזל. אזור שנחשב למשכנות עוני הפך למבוקש (צילום: מיכאל יעקובסון)
                        שיכון שער הברזל. אזור שנחשב למשכנות עוני הפך למבוקש(צילום: מיכאל יעקובסון)

                         

                        בניית השכונה הושלמה ב-1972, וברוחו של לה קורבוזיה, שולבו בבניינים גם חדרים להתכנסות דיירים, שטחי מסחר וגני ילדים. בכל בניין דחוסות כ-300 עד 400 דירות זעירות יחסית, בנות שני חדרים, ובהן מתגוררת בעיקר אוכלוסייה חלשה. למרות זאת, הבניינים מתוחזקים היטב, הסביבה מטופחת ובכניסה לכל בניין יושב שומר, המונע כניסת זרים.

                         

                        בכל בניין דחוסות מאות דירות זעירות יחסית, אך הבניינים מתוחזקים היטב (צילום: מיכאל יעקובסון)
                          בכל בניין דחוסות מאות דירות זעירות יחסית, אך הבניינים מתוחזקים היטב(צילום: מיכאל יעקובסון)

                           

                          זו אחת הדוגמאות להצלחת שיטת הקואופרטיב המעודכנת. ריבוי הדיירים מוזיל את עלויות האחזקה המשותפות; ובנוסף, שטח פנוי בסביבת המתחם נמכר בחלקו ליזמים ונבנו עליו מגדלי משרדים, והקואופרטיב עצמו יזם והקים פרויקטים להשכרה, המזרימים לו הכנסות קבועות. הבנייה החדשה חיזקה את מעמדו של האזור, ואיתה עלה גם הביקוש לדירות באותם בלוקים, שעד לפני כמה שנים נחשבו למשכנות עוני.

                           

                          בית הכנסת נוז'יק (Nożyk Synagogue)

                           

                          זהו בית הכנסת היחידי שנותר בקהילה היהודית של ורשה, והוא שוכן סמוך לשיכון "שער הברזל". בזמן מלחמת העולם השנייה הוא שימש כאורוות סוסים וכך שרד. בסיומה, חזר לידי היהודים, ועד היום הוא ממשיך לפעול בייעודו המקורי.

                           

                           

                          בתקופת המלחמה שימש בית הכנסת כאורוות סוסים, בסיומה חזר לידי היהודים (צילום: Emmanuel Dyan, cc)
                            בתקופת המלחמה שימש בית הכנסת כאורוות סוסים, בסיומה חזר לידי היהודים(צילום: Emmanuel Dyan, cc)

                             

                            בית אתגר קרת (Dom Keret)

                             

                            בנייתו של "הבית הצר ביותר בעולם", הקרוי על שמו של הסופר הישראלי אתגר קרת, הושלמה ב-2012. הרעיון להקמת הבניין נבע מחיבתו של האדריכל יעקוב שצ'נסני (Jacub Szczęsny) לסיפוריו הקצרים של קרת, בעצמו צאצא למשפחה ורשאית. כמחווה לאורכם (הקצר) של הסיפורים בחר האדריכל לנצל, באופן כמעט לא הגיוני, מרווח צר בין שני בנייני מגורים, בשטח שהיה בעבר הגטו היהודי בעיר.

                             

                            אל תוך המרווח הזה דחף מבנה, שרוחבו מגיע ל-1.52 מטרים, והוא מתנשא לגובה שלוש קומות: בקומת הקרקע יש חצר, בקומה האמצעית מטבח, פינת אוכל וחדר רחצה, ובקומה העליונה פינות שינה ועבודה. בשל ממדיו, יכולים לבקר בבית, ביחד, לכל היותר שלושה אנשים ומדריך, ורק אדם אחד יכול להתגורר בו. הדייר הראשון היה כמובן קרת בעצמו, שהותיר בפינת העבודה תצוגת ספרים ותמונות.

                             

                            פינת השינה בבית אתגר קרת. ביקוש מטורף לשהות בבית (צילום: מיכאל יעקובסון)
                              פינת השינה בבית אתגר קרת. ביקוש מטורף לשהות בבית(צילום: מיכאל יעקובסון)

                               

                              הבית, שקירותיו מורכבים מחומר קל, ניצב במסלול התיירות בעיר וקולות הקבוצות המתקבצות בחזיתו נשמעים היטב בתוכו. חוץ מאקוסטיקה גרועה, אין גם אפשרות להאפיל את חדר השינה אם רוצים לנמנם בשעות היום.

                               

                              את הקמת הבית הובילה הקרן הפולנית לאמנות מודרנית במימון גופים שונים, והוא מארח יוצרים לתקופות קצרות. הביקוש לשהייה בו מטורף (רק ב-2015 הגיעו לקרן יותר מ-800 פניות). כיוון שהפך לאטרקציה, נדחתה ל-2020 הכוונה המקורית לפרק אותו השנה ולהרכיב מחדש במקום אחר.

                               

                              מוזיאון פולין לתולדות יהודי פולין

                              (Polin Muzeum Historii Zydow Polskich)

                               

                              מוזיאון "פולין" לתולדות יהודי פולין ניצב במרכז כיכר גדולה ברובע מוראנוב (Muranów), היכן שבעבר שכן גטו ורשה. אחת מפאותיה של הכיכר היא על רחוב זמנהופה ואחרת על רחוב אנילביצ'ה (שני רחובות הקרויים על שמם של יהודים בולטים שפעלו בעיר – זמנהוף, רופא ויוצר שפת האספרנטו, ואנילביץ', ממנהיגי מרד גטו ורשה).

                               

                              המוזיאון שנפתח ב-2013 הפך לאטרקציה מרכזית בעיר והוא מושך אליו קהל רחב, לאו דווקא יהודי. המוזיאון נועד בעיקרו להציג את תרומתה של הקהילה היהודית לפולין בתחומים שונים (ספרות, תיאטרון, קולנוע, תקשורת ועוד), אך לא אדריכלות, למרות תרומתם החשובה של אדריכלים יהודים ילידי פולין לתחום.

                               

                              הכניסה לבניין המוזיאון, הנראה כקופסת זכוכית, מעניקה תחושה של היבלעות (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                הכניסה לבניין המוזיאון, הנראה כקופסת זכוכית, מעניקה תחושה של היבלעות(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                 

                                את בניין המוזיאון, הנראה כמו קופסת זכוכית, תכננו האדריכלים הפינים ריינר מהלמקי (Mahlamäki) ואילמרי להדלמה (Lahdelma), שזכו בתחרות אדריכלים בינלאומית.

                                 

                                הכניסה לבניין נעשית מבעד לפתח המעניק למבקרים תחושה של היבלעות בקופסה, כרמז לפצע הפתוח של שואת היהודים. חזיתות הבניין מורכבות מלוחות זכוכית עליהן מודפסת המלה "פולין" בעברית ופולנית. את הלוחות עיצבה קלמנטינה ינקוביץ', מעצבת ישראלית, שמחלקת את זמנה בין ורשה ולונדון.

                                 

                                תצוגת המוזיאון דחוסה לשרשרת של חדרים המעוצבים בקפידה, עם כל החידושים הטכנולוגיים, וניתן בקלות להעביר כאן שלוש-ארבע שעות.

                                 

                                 

                                גולת הכותרת של התצוגה: בית כנסת עתיק מעץ שפורק מאתרו המקורי והורכב מחדש במוזיאון (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                  גולת הכותרת של התצוגה: בית כנסת עתיק מעץ שפורק מאתרו המקורי והורכב מחדש במוזיאון(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                   

                                  ציורי הקיר המרהיבים בבית הכנסת המשוחזר  (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                    ציורי הקיר המרהיבים בבית הכנסת המשוחזר (צילום: מיכאל יעקובסון)

                                     

                                    המרכיב המרהיב ביותר הוא בניין בית כנסת עתיק מעץ, שפורק מאתרו המקורי, והורכב מחדש בתוך המוזיאון. לבד מהתרשמות משלד הבניין העתיק, ניתן להתרשם מציורי הקיר הצבעוניים המעטרים את תקרת האולם. המסר שנושא המוזיאון, בהכרה שהוא מעניק לקבוצת אוכלוסייה שתרמה לחברה, רלוונטי וראוי ללימוד גם לחברה הישראלית.

                                     

                                    המסר של המוזיאון ראוי להילמד גם בישראל  (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                      המסר של המוזיאון ראוי להילמד גם בישראל (צילום: מיכאל יעקובסון)

                                       

                                      רובע מוראנוב (Muranów), שבו שוכן המוזיאון, קרוי על שם ארמון שעמד כאן והיה בבעלותו של אדריכל ונציאני. הליכה ברחובות יכולה, על פניו, להיות סתמית, אך לוחות זיכרון הפזורים ברחבי השכונה מזכירים את הדיירים והאירועים שפקדו את המקום באמצע המאה הקודמת.

                                       

                                      כאן היה הגטו היהודי, שאת תושביו ובתיו חיסלו הנאצים בימיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה, החליטו הפולנים להשטיח את הקרקע באזור החרב ולבנות במהירות על ההריסות.

                                       

                                      עבודות תשתית ברובע שבו היה הגטו היהודי. הבנייה המהירה כיסתה על ההסטוריה. בכל חפירה מוצאים שרידים (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                        עבודות תשתית ברובע שבו היה הגטו היהודי. הבנייה המהירה כיסתה על ההסטוריה. בכל חפירה מוצאים שרידים(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                         

                                        כך קברו את ההיסטוריה, שנחשפת מאז בכל חפירה פשוטה לתיקון תשתיות - בלוקים, שברי בתים וחפצים שונים נחשפים כאן, ואם נקלעים לאזור עבודות, אפשר לצפות במחזה המוזר בדממה.

                                         

                                        הרובע העתיק (Stare Miasto w Warszawie)

                                         

                                        שחזור הרובע העתיק של ורשה היה לאחד מפרויקטי השימור פורצי הדרך והשנויים במחלוקת שבוצעו בעולם באמצע המאה שעברה. הישג זה זיכה את הרובע בתואר "אתר מורשת עולמי" של אונסק"ו (ארגון האו"ם למדע, תרבות וחינוך).

                                         

                                        שחזור הרובע העתיק הפך אותו לאתר מורשת עולמי של אונסק"ו (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                          שחזור הרובע העתיק הפך אותו לאתר מורשת עולמי של אונסק"ו(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                           

                                          הרובע, שהוקם החל מהמאה ה-13, נהרס כמעט עד היסוד במלחמת העולם השנייה, ומלאכת השחזור התבססה בעיקרה על תצלומים ורישומי חזיתות שערכו סטודנטים לאדריכלות לפני המלחמה, והצליחו לשרוד.

                                           

                                          ברובע המשוחזר חודשו החזיתות המקוריות, אך חלוקת המפלסים הפנימיים בדירות שונתה (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                            ברובע המשוחזר חודשו החזיתות המקוריות, אך חלוקת המפלסים הפנימיים בדירות שונתה(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                             

                                            מתכנני השחזור היו נאמנים למקור בחזיתות, אך בתוך הבניינים עצמם חויבו לחוקי התכנון ודרישות הדיור הציבורי באותה עת. כך יצא שחלוקת המפלסים הפנימית שונה ממפלסי המקור, וניתן לראות, למשל, תקרה חוצה חלון, והדירות שיועדו למגורים קטנות בהשוואה לדירות המקוריות ברובע.

                                             

                                            בניין משרדים בתכנון נורמן פוסטר (Metropolitan)

                                             

                                            במקום שבו ניצב בעבר ארמון מלכי פולין, ולאחר מכן בניין המטכ"ל של צבא פולין, בסמוך לאנדרטת החייל האלמוני, ניצב, מאז 2003, "מטרופוליטן" - בניין משרדים, שתכנן משרדו של האדריכל הבריטי זוכה פרס פריצקר, נורמן פוסטר.

                                             

                                            בניין המשרדים העכשווי סמוך לאנדרטת החייל האלמוני. בחצר הפנימית מזרקה וספסלים (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                              בניין המשרדים העכשווי סמוך לאנדרטת החייל האלמוני. בחצר הפנימית מזרקה וספסלים(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                               

                                              בשונה מהבינוי ההיסטורי המקיף את הבניין, עיצב פוסטר את הבניין החדש באופן עכשווי ככל הניתן – חומרית וצורנית. בחצר הפנימית העגולה של הבניין, שאליה ניתן להיכנס באופן חופשי, משולבים מזרקת מים, עצים וספסלים.

                                               

                                              ספריית האוניברסיטה של ורשה (University of Warsaw Library)

                                               

                                              שיאו של הקמפוס העירוני של אוניברסיטת ורשה, בשונה מהמתחמים הסגורים המאפיינים את הקמפוסים בישראל, הוא בניין הספרייה שלו, המהווה אולי את אחד משיאי האדריכלות בעיר, ומצליח לשלב בין מרחב למידה למרחב של פנאי ונופש. הבניין, שנחנך ב-1998, היה לפרויקט הדגל של שחרור פולין משלטון הדיכוי הקומוניסטי, וייצג הרבה יותר מספרייה אקדמית. לחנוכתו הוזמן האפיפיור.

                                               

                                              מדפי הספרייה הישנה נצבעו סגול והוצבו בכניסה (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                                מדפי הספרייה הישנה נצבעו סגול והוצבו בכניסה(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                                 

                                                לכיוון הרחוב מפנה הבניין לוחות ענק, שעליהם מוצגים טקסטים נבחרים מתרבויות משפיעות בעולם (כולל עברית, המיוצגת מציטוט מספר יחזקאל). בכניסה הציבו האדריכלים מארק בוז'ינסקי (Budzynski) וזביגנייב בדובסקי (Badowski), שתכננו את הפרויקט לאחר זכייה בתחרות, מדפי ספרייה ענקיים שלקחו מהספרייה הישנה וצבעו בסגול.

                                                 

                                                כשנכנסים אל תוך הספרייה מגלים רחוב פנימי שאליו פונות חזיתות האגפים, ויש בו גם בית קפה וחנויות ספרים. הרחוב הפנימי מקורה בתקרת זכוכית, כמו אולם העיון המרכזי המצוי בסמוך. הכניסה לאולמות העיון היא בתשלום ודורשת רישום מסובך, לכן מי שזמנו קצר רצוי כי יוותר ויפנה לגן הבוטאני המטפס לגג הספרייה ואליו הכניסה חופשית.

                                                 

                                                אולם הקריאה. רחוב פנימי אליו פונות חזיתות האגפים (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                                  אולם הקריאה. רחוב פנימי אליו פונות חזיתות האגפים(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                                   

                                                  את הגן, המשתרע על פני כעשרה דונם, עיצבה אדריכלית הנוף אירנה באיירסקה (Bajerska), והוא נפתח ב-2002. זהו גן בוטאני, שהכניסה אליו היא גם מהרחוב הפנימי בספרייה וגם מכיוון הרחוב שבחוץ. הגן מתחיל במפלס הרחוב, מטפס באיטיות על גג החניון וממשיך ומטפס על גג בניין הספרייה. בדרך עוברים סמוך לתעלות מים, המתפקדות כמרזבי השקייה, וכשממשיכים לעלות ניתן להשקיף מבעד למסכי זכוכית באולמות הספרייה.

                                                   

                                                  גן הגג מתחיל במפלס הרחוב ומטפס למעלה. בדרך עוברים סמוך לתעלות מים  (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                                    גן הגג מתחיל במפלס הרחוב ומטפס למעלה. בדרך עוברים סמוך לתעלות מים (צילום: מיכאל יעקובסון)

                                                     

                                                    בגג הבניין, משנה הגן המטופח את פניו. כאן משולבים מקומות שהייה נעימים ומרפסות תצפית על נהר הוויסלה הסמוך. בשונה מהטיפול שהעניקו הרשויות בתל אביב לנחל הירקון, בוורשה העדיפו להכריז על שפת הנהר כשמורת טבע, והגדה המזרחית שלו נותרה טבעית, למרות לחצים נדל"ניים.

                                                     

                                                    כנסיית אלכסנדר הקדוש (kościół św. Aleksandra)

                                                     

                                                    הכנסייה, שהיא העתק כמעט מדויק של הפנתיאון ברומא, ניצבת בכיכר שלושת הצלבים, הידועה לקוראי עברית הודות לספר "מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים", שכתב יוסף ז'מיאן לאחר השואה, ומספר על קבוצת ילדים יהודים שנמלטו מהגטו ומכרו כאן קופסאות גפרורים.

                                                     

                                                    אחרי שביקר ברומא, החליט אדריכל הכנסייה להעתיק את הפנתיאון לוורשה  (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                                      אחרי שביקר ברומא, החליט אדריכל הכנסייה להעתיק את הפנתיאון לוורשה (צילום: מיכאל יעקובסון)

                                                       

                                                      אדריכל הכנסייה, כריסטיאן פיוטר איגנר (Aigner), ביקר ברומא והחליט להעתיק לוורשה את מבנה הפנתיאון העתיק, שבמאה ה-3 היה מקדש אלילי ושרד עד היום. בניית הכנסייה הסתיימה ב-1825.

                                                       

                                                      בזמן המלחמה היא הופצצה ונהרסה, ואחריה, במסגרת עבודות השיקום והשחזור של מבנים שונים בעיר, הוחלט להשיבה למצבה המקורי – מבנה עגול עם כיפה מעוטרת ומבואת עמודים המתנשאת מעל הרחוב ומקושרת אליו במדרגות רחבות.

                                                       

                                                      תחנת הרכבת ורשבה פובישלה (Warszawa Powiśle)

                                                       

                                                      את תחנת הרכבת "ורשבה פובישלה" תכננו ב-1954 שני האדריכלים שתכננו את התחנה המרכזית של ורשה. אלא שכאן, לצד מסוף הרכבת, המתאפיין בסגנון ברוטליסטי, עיצבו השניים את חלקה התחתון והעליון של התחנה, המרוחקים זה מזה בכמה מאות מטרים, בסגנון המכונה גוגי סוציאליסטי (Socialist Googi). סגנון מודרני ומוחצן, שאפיין את הבנייה בדרום קליפורניה בשנות ה-50.

                                                       

                                                      מבנה התחנה העליון נבנה בסגון המכונה "גוגי סוציאליסטי", שאפיין את הבנייה בקליפורניה בשנות ה-50 (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                                        מבנה התחנה העליון נבנה בסגון המכונה "גוגי סוציאליסטי", שאפיין את הבנייה בקליפורניה בשנות ה-50(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                                         

                                                        גם במבנה התחנה התחתון הגג מושך תשומת לב ונשען על שלד נסתר (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                                          גם במבנה התחנה התחתון הגג מושך תשומת לב ונשען על שלד נסתר(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                                           

                                                          בשני הביתנים, העליון והתחתון, הודגש מבנה הגג, הנשען של שלד נסתר, מגן על באי התחנה משמש וגשם, אך בעיקר מושך תשומת לב.

                                                           

                                                          בעקבות שקיעת מערכת הרכבות בשנות ה-90, הבניין התחתון ננטש ונהרס בחלקו. לפני שנים ספורות, בסיוע מימון המונים, הצליחה קבוצה של יזמים צעירים לחדש את המבנה, תוך שמירה על ערכיו האדריכליים המקוריים, ולהסב אותו לבר שכונתי, שהפך את המקום לאתר בילוי מצליח.

                                                           

                                                           

                                                          מגדל הפטיש (PUMA Apartment Building)

                                                           

                                                          את מגדל המגורים בן 19 הקומות, שקומתו העליונה בולטת הצידה, תכנן האדריכל יאן בוגוסלאבסקי (Bogusławski), מבכירי האדריכלים הפולניים במאה שעברה, מי שתכנן גם את שחזורם של כמה מהמבנים החשובים בעיר העתיקה, בסגנון שונה לגמרי.

                                                           

                                                          במקור התגוררו במגדל אזרחים זרים בדירות קטנות בנות 45 עד 60 מטרים רבועים (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                                            במקור התגוררו במגדל אזרחים זרים בדירות קטנות בנות 45 עד 60 מטרים רבועים(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                                             

                                                            הבניין נבנה בסגנון ברוטליסטי, שיכול להיות ממותג כאן כסמל לדיכוי, ושיכן בעת חנוכתו ב-1976 אזרחים זרים, בדירות קטנות בנות 40 עד 65 מטרים רבועים. ורשאים טוענים שהבניין עוצב בהשראת צורת הפטיש, שהופיעה בסמל הקומוניזם ובדגל ברית המועצות.

                                                             

                                                            בקומה העליונה של הבניין פועל מיזם קולינרי/ מסעדה עם מרפסת תצפית המשקיפה על נהר ויסלה ועל מזרח העיר.

                                                             

                                                            האצטדיון הלאומי (PGE Narodowy)

                                                             

                                                            אצטדיון הכדורגל הלאומי שוכן סמוך לגדה המזרחית של נהר ויסלה, ונצפה מאזורים רבים בעיר. הוא תוכנן על ידי אדריכלים פולנים (JSK Architekci) וגרמנים (Gerkan, Marg & Partners), ונחנך ב-2012, עם כ-58 אלף מושבים, לקראת משחקי היורו שנערכו במדינה.

                                                             

                                                            אצטדיון הכדורגל הלאומי אירח את משחקי יורו 2012. הגג התלוי שלו מהווה הישג טכנולוגי מרשים (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                                              אצטדיון הכדורגל הלאומי אירח את משחקי יורו 2012. הגג התלוי שלו מהווה הישג טכנולוגי מרשים(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                                               

                                                              חזותו הייחודית נוצרה הודות לגג התלוי המקרה אותו ומהווה הישג טכנולוגי מרשים; ולמעטפת שלו הצבועוה באדום ולבן, צבעי דגל פולין. האצטדיון  מואר בלילות, מבחוץ, בתאורת לד צבעונית המבליטה אותו עוד יותר.

                                                               

                                                              חובבי מתקני ספורט יכולים לבקר באצטדיון בכל ימי השבוע ולהצטרף לאחד מהסיורים הנערכים בו גם באנגלית.

                                                               

                                                              הווילה ברחוב פרנקושקה (Francuska)

                                                               

                                                              רובע ססקה קפה (Saska Kępa) הוא הרובע היוקרתי ומהוותיקים בעיר. ניתן להתרשם בו מבתי מגורים שנבנו בין שתי מלחמות העולם, שרבים מהם עוצבו בסגנון הבינלאומי במשרדיהם של אדריכלים יהודים, שהיו בין מובילי האליטה התרבותית בוורשה. אחד מהם היה האדריכל לוסיאן קורנגולד, שתכנן רבים מהבתים בשכונה, והנאה בהם הוא זה הניצב ברחוב פרנקושקה מספר 2.

                                                               

                                                              הווילה וגרם המדרגות הלולייניות ששומרו בשלמותם (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                                                הווילה וגרם המדרגות הלולייניות ששומרו בשלמותם(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                                                 

                                                                המבנה נשמר בשלמותו ובאופן מחמיר, וכיום שוכן בו אחד ממשרדי האדריכלים המצליחים בפולין. מומלץ להתגבר על הבושה, לדפוק על דלת המשרד, לבקש להציץ פנימה, או לפחות להסתובב בגינה, שם יש מדרגות לולייניות כאלה שרק אדריכלי הסגנון הבינלאומי ידעו לעצב.

                                                                 

                                                                כנסיית סנט בובולה (kościół św. boboli)

                                                                 

                                                                בניית הכנסייה המרהיבה, הסמוכה אל הווילה ברחוב פרנקושקה 2, החלה עוד בשנות ה-30, אך מלחמת העולם השנייה עיכבה את ביצוע העבודות, שנמשכו רק לאחריה.

                                                                 

                                                                כדי לעדכן את העיצוב, הוחלט על תכנון חדש, והאדריכל יאן בוגוסלאבסקי (מתכנן "בית הפטיש"), שהתאושש משהייה ארוכה במחנה שבויים שבו היה כלוא במלחמה, הוזמן לערוך את התוכנית החדשה.

                                                                 

                                                                בניית הכנסייה המרהיבה החלה עוד בשנות ה-30. לאחר מלחמת העולם השנייה היא עוצבה מחדש  (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                                                  בניית הכנסייה המרהיבה החלה עוד בשנות ה-30. לאחר מלחמת העולם השנייה היא עוצבה מחדש (צילום: מיכאל יעקובסון)

                                                                   

                                                                  שלד הבניין מהווה חלק בלתי נפרד מעיצוב אולם התפילה, המייצג שליטה מלאה בשילוב של אור וצבע. זו יצירה שמעוררת התפעלות השמורה רק לכנסיות.

                                                                   

                                                                   

                                                                  שכונת המגורים פשיצ'ולק גרוחובסקי (Przyczółek Grochowski)

                                                                   

                                                                  ביקור בשכונת המגורים, שתכננו בני הזוג האדריכלים אוסקר וסופיה הנסן (Hansen) בשנות ה-60, מגלה שכונה מטופחת ומתוחזקת היטב, עם מערכות בקרה בכניסה וביציאה למניעת ונדליזם ופשיעה. השכונה, המרוחקת מעט ממרכז העיר, היא דוגמה לוורשה "האמיתית", שבה חיים האנשים "הרגילים", ודוגמה מובהקת למהפך משמעותי שמתחם מגורים יכול לעבור: עד לפני שנים אחדות נחשבה השכונה למאורת סמים, שהחיים בה בלתי נסבלים.

                                                                   

                                                                  המעבר הרציף בין בתי השכונה מספק הגנה מגשם ושלג. חוקי הקואופרטיב קובעים שאסור לדפוק שטיחים על המעקה (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                                                    המעבר הרציף בין בתי השכונה מספק הגנה מגשם ושלג. חוקי הקואופרטיב קובעים שאסור לדפוק שטיחים על המעקה(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                                                     

                                                                    הקמת קואופרטיב במודל עכשווי, שמנהל את השכונה, והגדרת פעולות מותרות ואסורות (למשל, איסור להכות שטיחים במסדרונות או על מעקות), הפכו את המקום לנעים ומבוקש, בדיוק כפי שחזו האדריכלים שתכננו אותה לפני יובל שנים. ייחודה של השכונה בהפרדה מוחלטת בין תנועת כלי רכב לתנועת הולכי רגל. היא בנויה כבלוקים המקיפים שטחים ציבוריים, שכוללים מבני ציבור, מסחר זעיר וגינות. במבני המגורים יש כ-2,330 דירות, שמאכלסות כ-7,000 תושבים.

                                                                     

                                                                    את הרעיון שאב הנסן, יליד פינלנד, מהאדריכל הנודע לה קורבוזיה (בדומה לאדריכלים ישראלים שניסו את הרעיון ביישובים ערד, באר שבע וקרית אונו). אך הוא פיתח את תפישת מורו למערכת המשכית של רחובות פנימיים, המאפשרים מעבר ממקום למקום דרך הבניינים, כהגנה מפני רוח, גשם ושלג (שמש אינה בעיה בפולין). בכניסה לשכונה מרכז מסחרי, המקושר אליה בגשר מרחף מעל מגרש חניה היקפי. המרכז לא נראה כנהנה מהשגשוג של השכונה, אך כל חובב אדריכלות ימצא בו ערכים עיצוביים ושימושיים.

                                                                     

                                                                    מפה סכמטית למיקום אתרי הסיור
                                                                      מפה סכמטית למיקום אתרי הסיור

                                                                       

                                                                      במפה: 1: ארמון התרבות והמדע. 2: בנק PKO. ה 3: התחנה המרכזית. 4: קניון טרסות הזהב, מגדל ליבסקינד ומלון אינטרקונטיננטל, הסמוכים זה לזה. 5: שיכון שער הברזל ובית הכנסת נוז'יק, הסמוכים זה לזה. 6: בית אתגר קרת. 7: מוזיאון יהודי פולין ברובע מוראנוב. 8: הרובע העתיק. 9: מטרופוליטן, בניין המשרדים בתכנון נורמן פוסטר. 10: ספריית האוניברסיטה עם גן הגג ותצפית על הנהר. 11: כנסיית אלכסנדר הקדוש בכיכר שלושת הצלבים. 12: תחנת הרכבת ורשבה פובישלה ומגדל הפטיש, הסמוכים זה לזה. 13: האיצטדיון הלאומי. 14: הווילה וכנסיית סנט בובולה. 15: שכונת המגורים... המרוחקת ממרכז העיר.

                                                                       

                                                                      הסיור בוורשה נערך באדיבות המכון הפולני

                                                                       

                                                                       
                                                                      הצג:
                                                                      כל התגובות לכתבה "ורשה של עבר ועתיד: מארמון קומוניסטי עד קניון קפיטליסטי "
                                                                      אזהרה:
                                                                      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד