לשימוש הבלוג בלבד

"אני מסיימת 'מחשב למתחילים' פעם שנייה. ארביץ את זה פעם שלישית"

בגיל 88 נחושה נעמי פולני לפתח מיומנות טכנולוגית, "אבל אני לא מכינה שיעורים, כי התוכנית ברדיו טורפת לי את כל הזמן". למרות הכול, בקורס מפנקים אותה. פרק ט"ו

דליה גוטמןפורסם: 18.01.16 00:08
נעמי מול המחשב בביתה שבמושבה כינרת. "כבר אמרתי להם: 'כל זמן שתפתחו שנה חדשה של 'מחשב למתחילים', אני בפנים'" (צילום: אלעד גרשגורן)
נעמי מול המחשב בביתה שבמושבה כינרת. "כבר אמרתי להם: 'כל זמן שתפתחו שנה חדשה של 'מחשב למתחילים', אני בפנים'" (צילום: אלעד גרשגורן)

הבלוג פוסט פלמ"חניקי מציג מדי שבוע שיחות עם אחת הדמויות המרתקות בתרבות הישראלית: נעמי פולני, שהחלה את דרכה בצ'יזבטרון, הרכב הבידור של הפלמ"ח, ומזוהה במיוחד כבמאית של להקה מיתולוגית אחרת - התרנגולים. פולני, בת 88, גרה במושבה כינרת ועורכת מדי יום שישי תוכנית המשודרת ברדיו ללא הפסקה (103FM). את השיחות עימה קיימה חברתה דליה גוטמן, שהייתה עורכת ומפיקה בכירה ברשות השידור.

 

היום אני עייפה באופן יסודי. עייפות כבדה, כבדה. תשושה באופן יוצא מהכלל. זזה בקושי. הרבה שנים חיפשתי את המדחום. היום ניגשתי למגירה ששם הוא היה צריך להיות, והנה הוא.

 

אתמול התאמצתי והלכתי לשיעור של לימודי המחשב. הם כל כך מפנקים אותי שם. כשרואים שאני הולכת, מיד מוגשות לי שתיים-שלוש זרועות ומשמשות לי למשענת. ממש אַנְגָזֶ'ה. הם לא יודעים מה זה אַנְגָזֶ'ה. רק בתל אביב הישנה שולבו ב"מילון המילים" כמה מילים לועזיות כמו שוֹפֶר (נהג), בַּלְקוֹן, אַנְגָזֶ'ה ועוד. אבל המילים האלה לא מתאימות ליום העבודה של החלוץ בעמק הירדן.

 

ביום חמישי יהיה השיעור האחרון של לימודי המחשב. אני לא מכינה שיעורי בית, כי התוכנית הזאת ברדיו טורפת לי את כל הזמן. אבל אי אפשר ללמוד בלי להכין שיעורים, לכן אני מסיימת עכשיו פעם שנייה את השנה של "מחשב למתחילים", ואני כבר אמרתי להם: "כל זמן שתפתחו שנה חדשה של 'מחשב למתחילים', אני בפנים". אז זהו, כנראה שגם בשנה הבאה ארביץ את זה.

 

עכשיו, יפתי, אני הולכת לנוח, כי מגיע לי, אחרי העמל שהשקעתי בשיחה איתך.

 

>> איך הגיבו החברים של נעמי כשהיא התחילה ללמוד מחשב?

 

נעמי בילדותה. "ספגתי את המתנות האלה באיפוק אצילי, בהכנעה ובתודה"
    נעמי בילדותה. "ספגתי את המתנות האלה באיפוק אצילי, בהכנעה ובתודה"

     

    אמרת תודה לדודה תחיה?

     

    שלא תחשבי. זאת מטלה שמעיקה עליי כל השבוע, ללא ספק. אחרי שאני מדברת איתך, יש לי חופש של יום, ומיד אני חוזרת למעמסה. טוב, כאילו אין ברירה. את אומרת שאת מחכה לזה ושהחברים שלך מחכים לזה. מה שמאיץ בי להיענות זה החשש לאכזב באין השיחה שלנו.

     

    עכשיו הקשיבי. מה דעתך, אולי נדבר הפעם על המתנות של אז, כשתל אביב הייתה קטנה, וגם אנחנו, הילדים?

     

    יש לי שלושה סיפורים, אבל היום אספר רק שניים כדי לא לייגע ולא להתייגע.

     

    מתנות. מה זה מתנות לילדים רכים? היו דודות שמצפונן הִנחה אותן להביא אך ורק מתנות פרקטיות. כאלה היו לי שתיים. מה זה פרקטי? דודה ניוטה הייתה מגוונת: אם הביאה בשנה אחת פיג'מה, בשנה שאחריה היא תביא לי שתי גופיות עם שרוול קצר ואחת עם שרוול ארוך.

     

    מה דעתך, אולי נדבר הפעם על המתנות של אז, כשתל אביב הייתה קטנה, וגם אנחנו, הילדים? יש לי שלושה סיפורים, אבל היום אספר רק שניים כדי לא לייגע ולא להתייגע

    דודה תחיה הייתה מביאה ליום ההולדת שלושה זוגות גרבי צמר חמימות, ובשנה שאחריה היא הביאה טרנינג. פעם היא הביאה לי ליום ההולדת מגבת גדולה עם כובע רחצה, ואמא הייתה שואלת: "אמרת תודה לדודה תחיה?"

     

    ספגתי את המתנות הללו באיפוק אצילי, בהכנעה ובתודה, עד שיום אחד אמרתי לאמא שלי: "אלה לא מתנות לי. אלה מתנות לך - להורים - ולא לילדים". אמרתי ונרגעתי, אבל שמחה כלל לא טעמתי.

     

    עכשיו סיפור על בלון. יום אחד אבא שלי חוזר הביתה מהעבודה ומחזיק בידו בלון קשור בחוט: "הבאתי לך מתנה מדוד יוסף". דוד, זה לא בגלל קרבת משפחה. לא. פשוט כך קראנו לו. זה הסַפָּר שלנו מרחוב הרצל. שמחתי. יופי של בלון, ורוד כזה, חיוור. קפצתי החוצה לרחוב שמחה ועליזה.

     

    אז, בתל אביב הקטנה, הרחוב היה לנו מגרש משחקים. הגיע שמעון ומבקש את הבלון. אני לא רוצה, והוא כן, אני לא - ובסוף יצא כן. הוא משחק לו, וכמובן, פתאום הבלון פוף, מתפוצץ. אוי, אוי, אוי. ושמעון אומר לי: "בואי אל אמא שלי, והיא תתקן לנו את הבלון". אני לא האמנתי, אבל הייתי קטנטונת והתביישתי להתגלות כספקנית. הלכתי איתו.

     

    היה להם בית, קובייה קטנה בחצר של אדון אברבוך מהמכולת. הם היו עניים. אז אמא של שמעון לקחה חוט ומחט, רכנה ותפרה את הבלון. לקחתי את הבלון המתוקן, אמרתי תודה ויצאתי. עצובה. כמובן שהבלון שלי לא המריא יותר.

     

    זהו. סיימנו להיום. אני מסתכלת על מה שסיפרתי לך, ואני נוכחת שדיברתי רק על אכזבות. איפה השמחות? והיו הרבה כאלה. אז בפעם הבאה אני מבטיחה לספר רק על השמחות. כמעט. והיו, והיו.

     

    >> מי היה בן הדוד האהוב ביותר על נעמי בילדותה?

     

    לסיום: נעמי מבצעת עם חברות את "שיר השומרות" של חיים חפר וסשה ארגוב במופע מחווה לחפר שנערך לפני ארבע שנים בדגניה ב'

     

    >> ואם עוד לא ראיתם אותה עושה הפתעה ליענקלה רוטבליט ושרה לו את "בנימין זאב" - זה הזמן

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    דליה גוטמן היא בעלת הבלוג פוסט פלמ"חניקי, הכולל שיחות שהיא מקיימת עם המוזיקאית והבמאית-כוריאוגרפית נעמי פולני, מי שהחלה את דרכה כזמרת ושחקנית בצ'יזבטרון, להקת הבידור של הפלמ"ח, ומזוהה במיוחד כבמאית של הרכב מיתולוגי אחר – התרנגולים.

    נעמי פולני נולדה ב-1927, גרה במושבה כינרת ואם לשניים, יותם ואיה, מנישואיה לזמר ליאור ייני. היא משוחחת עם גוטמן מדי יום שישי, לקראת שידור של תוכנית בעריכתה ברדיו ללא הפסקה.

    דליה גוטמן הייתה מפיקה בכירה ברשות השידור. בין השאר, ערכה והפיקה מופעי הוקרה לכמה מהאייקונים הגדולים של התרבות הישראלית, בהם נעמי שמר, חיים חפר, אלכסנדר פן, משה וילנסקי ואברהם שלונסקי. היא אם לבת, נועה, שאביה הוא הסופר יעקב שבתאי. שיחותיה עם פולני התפרסמו לראשונה בעמוד הפייסבוק שלה.