כל אחד מאתנו חש בשנה האחרונה בדידות וכמיהה למגע עם קרובים אהובים. ''דואט'' היא סדרה של אביזרים צבעוניים וחמודים, שמאפשרים לחוש מגע בלי להפר את כללי הריחוק החברתי. זהו פרויקט הגמר של נעה אילן במסלול ''אודות עיצוב'' בתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי של בצלאל. בהמשך השנה הוא יוצג בביאנלה לעיצוב של לונדון, שמתוכננת להיפתח ב-1 ביוני ותוקדש לעיצוב בעת משבר.
ביומיום אילן היא מעצבת פנים (nm designs) המתמקדת בעיצוב חללים מסחריים. היא גם מאיירת שמתמחה באיורים למאמרים מדעיים, חברה בקבוצת ''מדע גדול בקטנה'', קרמיקאית וחובבת כלבים. בשבוע האיור בשנה שעברה הציגה שתי תערוכות, ובמוזיאון העיצוב חולון הציגה, בתערוכת העשור Extreme, את הפרויקט50% אנושי, בו הציעה, כחלופה לקבורה המסורתית, לשלב את אפרו של האדם האהוב שנפטר בעבודת אמנות (או אמנות שימושית), שממשיכה ללוות את קרוביו בחייהם.
כבר כמה שנים שאילן בוחנת תקשורת בין אישית, יחסים, אינטימיות ומגע, במיוחד לנוכח המקום המרכזי שתופסת בחיינו תקשורת דרך מסכים – אולי משום שהיא עצמה חוותה קושי לפתח אינטימיות בעולם הדיגיטלי, שבו הולכים לאיבוד המגע, מחוות הגוף, הטונציה, הגינונים והריחות, שלהם תפקיד חשוב ביצירת קרבה.
"ואז הגיעה הקורונה והכל התהפך. פתאום המציאות הפכה להיות כזו שאנחנו רק מודים על זה שיש לנו את התקשורת הדיגיטלית, וכל יתרונותיה בלטו'', היא מסבירה. כשהתבהר עד כמה המגע הוא בסיסי לתחושת השלומות (wellness) שלנו, עד כמה אנחנו זקוקים לחיבוק, ליטוף או אפילו טפיחה, ומה המחיר של היעדרם – ''תשומת הלב שלי רוכזה בהשפעתו של האיסור לגעת במציאות".
מילון המגע המאויר
בעיצומו של הסגר הראשון הפיצה אילן ברשתות החברתיות שאלון וביקשה מאנשים לספר לאיזה מגע הם הכי מתגעגעים, על איזה מגע שממשיך להתקיים גם בימי הריחוק החברתי הם מודים, והזמינה אותם לשתף בסוגי מגע ייחודיים שלהם. "אנשים ענו בשמחה, מכל הגילאים ומכל המצבים האישיים – נשואים, רווקים, כאלה שבזוגיות וכאלו שלא, בעלי משפחות וכאלה שחיים לבד".
מהשאלונים הללו נולד מילון המגע המאויר. אילן מיפתה את סוגי המגע שאנשים חלקו, והיא עובדת על אתר שיהיה מעין ארכיון צומח של סוגי מגע שונים. כל אחד מסוגי המגע שבו, ואלה שיתווספו לו, יופיע בליווי איור שלה ובסיפור של מי שחלק אותו.
"כשנגמר הסגר ויצאנו לרחובות פגשתי חברה אחרי חודשיים שלא התראינו. היא ממש פחדה מהקורונה, מאוד נזהרה והקפידה על ההנחיות באדיקות. היא בדיוק עברה לדירה חדשה והרגישה בודדה ומוצפת רגשית, והכי רצתה חיבוק חברי – אבל שמרה בקפדנות על הריחוק החברתי. ואז עלה לי רעיון. הוצאתי מהתיק חבל, זרקתי לה אותו והתחלנו למשוך. זה היה רגע מפתיע ומאוד מרגש, כי פתאום גילינו שאנחנו יכולות להרגיש זו את זו דרך החבל.
"שם נפל לי האסימון. הבנתי שיש אפשרות לגשר על תחושת הבדידות הפיזית, והיה לי ברור שבפרויקט הגמר אתמקד בעיצוב אובייקטים שמתווכים מגע ועוזרים לנו להרגיש זה את זה באופן פיזי, ממרחק בטוח".
בתיק יד סטנדרטי
"דואט" – בהנחייתה של ליאורה רוזין – מציג סדרת אובייקטים אינטראקטיביים, המתווכים סוגים שונים של מגע ומעודדים צורות אינטימיות חדשות, תוך שמירה על כללי הריחוק החברתי של שני מטרים. האובייקטים נועדו לעורר ולהעצים את תחושת המגע, והם מאפשרים למשתמשים להתאים את עוצמת המגע והאינטימיות שהם מבקשים לעצמם.
בתחילת התהליך חשבה אילן לעצב אובייקטים גדולים, אותם ייעדה למרחב הציבורי, אבל עד מהרה התכנסה לעיצוב אביזרים שניתן יהיה לשאת בתיק יד סטנדרטי. כשהיא שואבת השראה מעולם הקורונה הסטרילי והרפואי ומעולם המשחקים הצבעוני והשמח, עיצבה חמישה אביזרים שמאפשרים סוגי מגע שונים:
הנעה לפעולה ולפעילות
בימים אלה עלתה לרשת תערוכת בוגרי מחזור 2020 של התוכנית לתואר שני בעיצוב של בצלאל, והיא מלווה בשבוע הרצאות מרחיבות אופקים (עד 31 לחודש).
שדה העיצוב מתפתח בשנים האחרונות לזירות חדשות ומגוונות, כמו הממשקים שבין אזרחים למדינות ומוסדות ציבוריים, מהפכת החקלאות והמזון הטכנולוגית, הזדקנות האוכלוסייה והעצמת השלומות שלנו בעידן המסכים. באתגרים אלה עוסקים רבים מפרויקטי הגמר של התוכנית במסגרת שלושת מסלוליה: ניהול עיצוב, עיצוב וטכנולוגיה ואודות עיצוב.
הנה כמה דוגמאות לנושאי המחקר של הבוגרים (מי שירצה להרחיב ימצא את מבוקשו באתר הבוגרים): חוויה חושית בחנות הדיגיטלית (נגה ברמן), אמפתיה בתקשורת דיגיטלית כתובה (אבי קפלן), הנעה לפעילות גופנית: עיצוב התנהגותי בתנאי אי ודאות (גדי ליסק), UN APATHY MOVEMENT – כלי שמניע לפעולה מתוך מצבי אפתיה בהם אנו שוקעים בסביבת מחשב העבודה שלנו (בילי רגב), הזדקנות מוצלחת (מעין פסח), חקלאות אורגנית ביתית, עירונית ומבוזרת (יאיר פוקס), שילוב צרכנים בתהליכים חקלאיים (ניצן חורגין), אינטליגנציה חומרית בבית הספר של המאה ה-21 (שירה שובל), הכנה של מטופלים טרום ופוסט ניתוח (אדיבה ביגל-פייזר), כלים לטיוב מערכת היחסים בין רופאים ומטופלים בעידן משתנה (מיכל חן שכנאי), העצמת בני נוער באמצעות תרגול גיוון והשראה (גילי יגר), מדיניות משתפת ציבור (שני ליימן) ושותפות מקומית – אזרחות פעילה בתהליכי התחדשות עירונית (דנה בויטלר דיין).
