מוזיאון העיצוב חולון חוגג עשור, והתערוכה החדשה שבחר להציג היא הזדמנות מצוינת לבחון את המגמות והשינויים שעבר עולם העיצוב בעשר השנים הללו. ''מעיצוב טוב לעיצוב למען הטוב'', מתמצתת השבוע מיה דבש, האוצרת הראשית של המוזיאון.
תערוכת הבכורה של המוזיאון - The State Of Things - נפתחה במרץ 2010 והציגה עבודות של כמאה מעצבים – רובן ככולן חפצים פיזיים – שבחנו את תהליכי העבודה של הדור הצעיר: הנושאים שמעסיקים אותו, מהלכי הפיתוח הרעיוניים, הטכנולוגיים והחומריים שמושכים אותו, ואופניי הייצור (כמו הדפסה תלת ממדית), שרבים מהם היו חדשניים באותה עת. מאז עבר שדה העיצוב שינויים מפליגים, אומרים האוצרים, המונעים רובם ככולם מההתמודדות עם מצבי הקיצון הפוקדים אותנו ואת הכדור שעליו אנחנו חיים. את השינויים הללו מבקשת State of Extremes, במחווה לתערוכת הפתיחה, להאיר.
את "אקסטרים" אוצרים אריק צ'ן, מיה דבש ואזינטה פלנטנגה. צ'ן נמנה עם צוות אוצרי תערוכת הפתיחה, ונחשב לאחד הקולות החשובים היום בעולם העיצוב. הוא אף אצר את יריד הדיזיין-ארט הבינלאומי ''דיזיין מיאמי'', שהתקיים בשבוע שעבר. "צ'ן אומנם נולד בארצות הברית למשפחה סינית'', אומרת דבש, ''אבל הוא מתגורר הרבה שנים בשנחאי, ויש לו נקודת מבט רחבה ומכלילה על עולם העיצוב". פלנטנגה ההולנדית למדה סינולוגיה והיסטוריה של האמנות והעיצוב, הייתה שותפה ליצירת תערוכות רבות בהולנד, וכיום היא מתגוררת בשנחאי, מרצה ואוצרת. לפני הכל, הבחירה בשניים משקפת את מאזן הכוחות העולמי המשתנה, עם נוכחות הולכת וגדלה של מעצבים ואמנים מסין ומהמזרח כולו.
"אקסטרים" מצביעה על עיסוק גובר בנושאים פוליטיים וחברתיים. עולם העיצוב "רותם את כישוריו לא רק ליצור אובייקטים 'טובים', אלא כדי להביע ביקורת ולהניע תהליכים משמעותיים בעלי ערך חברתי", במילותיה של דבש. להבדיל מ"מצב הדברים", שעסקה בחפץ כמייצג ערכים של "עיצוב טוב", "אקסטרים" מתמקדת פחות בטוב האסתטי, ודנה יותר בטוב הערכי, ובמעבר של מעצבים מעיסוק באובייקט לפעולה או לקריאה לפעולה.
רבות מהעבודות מייצגות את העיצוב הביקורתי והספקולטיווי. שני הזרמים הללו, מסבירה דבש, תופסים מקום גדל והולך בזירה הבינלאומית, ומקנים חשיבות לחיפוש ולגילוי, ולאו דווקא לפתרון בעיות ו"עיצוב טוב". הראשון מאפשר למעצב "להרהר, להעיר ולבקר סיטואציות תרבותיות, כלכליות ופוליטיות, ולהציע אלטרנטיבות. מטרתו היא לפתוח את הצופה לעולם של רעיונות יותר מאשר של אובייקטים". השני מתבונן בתרחישים פוטנציאליים כדי לעורר חשיבה מקורית ולחולל שינוי תפיסתי והתנהגותי.
"הקיום האנושי נדמה סוער ובלתי יציב מאי פעם", קובע צ'ן, ''אנחנו חיים בהלך רוח של קיצוניות, המתאפיין בהחמרה של האתגרים איתם אנו מתמודדים, שמהם איננו יכולים להימלט. התערוכה מתמקדת בכוחם של מעצבים לחשוף את מצבי הקיצון, לבקר אותם או להציע להם חלופות, למתן (וכן, לפעמים גם להחריף) אותם. אין ספק שמצבי קיצון יכולים להיות גם חיוביים – לדוגמה, כאשר הם מביאים להישגים אנושיים נשגבים. עם זאת, בעידן הנוכחי מצבים כאלו הם ברובם בעלי השפעה הרסנית המשתלטת על כדור הארץ, פוגמת במרקם החברתי של תרבויות שלמות ופוגעת ביכולת הפעולה האישית שלנו .במידה רבה, אם כך", מסיים צ'ן, "התערוכה היא קריאה להתמתנות".
מתוך עשרות הפרויקטים המוצגים בתערוכה, בחרנו כמה העוסקים בשינויי האקלים ובהפרת האיזון האקולוגי על כדור הארץ, המתרחש בעקבותיהם.
Trash Isles
כל הנחלים זורמים לים, אבל לצערנו לא רק הם. הררי פלסטיק נערמים בימים, ושטחם של אלו המשייטים רק באוקיינוס השקט כבר הגיע לגודלה של צרפת. תחזיות צופות שעד שנת 2050 ישוטו בימים יותר חפצי פלסטיק משומשים מדגים.
כדי לעורר מודעות לגודל הבעיה השיקו חברת התוכן לצעירים LADbible Group ומשרד הפרסום האנגלי AMV קמפיין שנועד להניע צעירים לקחת אחריות חברתית וסביבתית, לפעול ולהשפיע. הקמפיין "העניק" לאיי האשפה הצפים מעמד של מדינה חדשה, על סמליה: דגל, מטבע ודרכון. אזרח הכבוד הראשון שלה היה סגן נשיא ארצות הברית לשעבר אל גור, שהוא אחד הלוחמים להעלאת המודעות לאתגרים האקולוגיים שבפתחנו.
במשך 60 הימים הראשונים לצאתו הצליח קמפיין איי האשפה להגיע לכ-250 מיליון איש ברחבי העולם, לזכות להתייחסות באו"ם, ולסייע בהצבת ההתנהלות שלנו עם פלסטיק במרכז הדיון הציבורי בנושאים האקולוגיים.
Algae Lab
הפלסטיק לא רק נערם כהרי אשפה שאינה מתכלה, הוא גם מיוצר מנפט – המזהם העיקרי של האטמוספירה. כדי להפחית את כמות גזי החממה הנפלטים בתהליכי ההפקה והשימוש בדלק מאובנים לסוגיו, נעשים ניסיונות מגוונים להחליף את הפלסטיק בחומר דומה בתכונותיו, שאינו מזיק לסביבה. אחד הפופולריים בכיוון הזה הוא האצות. ככל הצמחים, האצות קולטות את גז ה-CO2 הרעיל שבאוויר בתהליך הפוטוסינתזה, ובסופו הן משחררות לאוויר חמצן.
אריק קלרנביק ומרטה דרוס, שני מעצבים הולנדיים צעירים בוגרי אקדמיית איינדהובן, בשיתוף אטלייה לומה הצרפתי, הצליחו לגדל, לייבש ולעבד אצות לביופולימר, שממנו הדפיסו בתלת ממד שלל כלים דקורטיביים.
oho!o
מוצר אחר המיוצר מאצות וצמחים אחרים הוא "אוהו" (Ooho!), אריזות לנוזלים, שהן כלי קיבול אכילים ומתכלים. אם תבחרו לא לאכול אותן, הן יתכלו באופן טבעי תוך ארבעה עד שישה שבועות, והאצות מהן הן מיוצרות הן מהמשאבים המתחדשים ביותר בטבע, עם קצב גידול של מילימטר ליום. הן אינן דורשות מים טריים או דשן, ותורמות באופן פעיל להורדת רמת החומציות באוקיינוסים.
חברת הסטארט-אפ שמייצרת את "אוהו" צמחה מרעיון שפיתחו שני סטודנטים – רודריגו גרסיה גונזלס ופייר פאסלייה – בעת לימודיהם במסלול לחדשנות בעיצוב והנדסה באימפריאל קולג' וברויאל קולג' הלונדוניים.
Department of Seaweed
ד"ר ג'וליה לוהמן הקימה את ''מחלקת האצות'' לפני שש שנים, כשהייתה אורחת בתוכנית שהות-אמן במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון. המטרה הייתה לייסד קבוצת עבודה שחבריה מגיעים מתחומי ידע מגוונים – מדע, עיצוב, אמנות – ומעוניינים לחקור את פוטנציאל צמחי הים כתחליף עתידי לחומרים פלסטיים.
צפו בתהליך העבודה:
יחד עם ויולן בואה ובשיתוף גו'ן ליסטר בחנה טכניקות שונות – אריגה, אוריגמי, כובענות ומרקטרי (טכניקה קלאסית לעיצוב בעץ, המבוססת על שילוב ושיבוץ מרקמים מסוגי עץ שונים) כדי להבין טוב יותר את השימושים הפוטנציאליים האפשריים בחומר המבטיח.
Just Spirolina
המיזם "רק ספירולינה" הוקם מתוך שאיפתם של תלמידי הגימנסיה הרצליה לסייע במשהו לילדים בעולם הסובלים מתת תזונה. הספירולינה היא אצה מיקרוסקופית, מזון-על עשיר במרכיבי תזונה חיוניים, ונדרשים רק חמישה עד עשרה גרם ממנה ביום כדי לסייע לאדם להתאושש ממצב של תת תזונה.
"רק ספירולינה" היא רשת להעברת ידע על שיטות גידול חדשניות, ועם זאת מאוד פשוטות, של ספירולינה. נכון להיום המיזם מוכר מטעם ארגון המזון העולמי, והוא משתף פעולה עם גורמים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בקניה, ברואנדה, בדרום אפריקה ובאתיופיה.
XCoral
התחממות האוקיינוסים מובילה למותן ולהתפוררותן של שוניות האלמוגים, תהליך שיוביל להכחדת המערכת האקולוגית התת-ימית העשירה המתקיימת בזכותן. האיום על שוניות האלמוגים מעמיד בסכנה את קיומם של מאות ואלפי מיני צמחים ובעלי חיים ימיים הנסמכים על השונית למזון, להגנה ולהתרבות.
מדובר בכרבע ממיני היצורים החיים בימים, אומר פרופ' עזרי טרזי, ראש המסלול לעיצוב תעשייתי בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, "והנתון המדכא הוא שאם לא ייעשה דבר, בעוד 20 שנה למעלה מ-90% משוניות האלמוגים על כדור הארץ ייעלמו".
"לנו יש מזל. ריף האלמוגים הצפוני ביותר על כדור הארץ נמצא אצלנו, באילת", הוא מסביר. ומכיוון שטרזי הוא גם צוללן חובב, והנושא קרוב ללבו, הוא ביקש לחקור האם וכיצד ניתן בעזרת כלים עיצוביים לשקם אלמוגים, ואף לבנות שוניות מלאכותיות.
במסגרת מעבדת הדיזיין טק שהקים בטכניון, ביחד עם חיים פרנס (מעצב וחבר לצלילה) עופר ברמן (עוזר המחקר) וצוות המעבדה, שיתף טרזי פעולה עם הביולוגים הימיים פרופ' נדב ששר (אונ' בן גוריון), פרופ' אורן לוי (אונ' מבר-אילן), צוותי מעבדותיהם והמכון למדעי הים באילת.
אחרי ניסויים רבים, שבמהלכם נסרקו שוניות כדי לנתח את צורתן ומבנן והן שוכפלו בעזרת טכנולוגיות וחומרים מגוונים, נבחרה הטרקוטה – חומר קרמי נקבובי שקולט אצות במהירות, וניתן ליצור בעזרתו צורות מורכבות באמצעות מדפסת תלת ממד.
כ-30 אלמוגי טרקוטה הודפסו והושחלו על שלושה מוטות ברזל, שעוגנו בעומק 12 מטרים בקרקעית שטוחה וחולית בסמוך לריף הדולפינים באזור חוף קצא"א. עמודי האלמוגים הוצבו במכוון במרחק ניכר מהשונית הטבעית, כדי לבדוק האם יצליחו למשוך דגים ושאר יצורים ימיים. על אף שהניסוי רק בתחילתו, כבר כעבור שבועות ספורים ניתן היה לראות שהשונית המלאכותית כוסתה אצות, ודגים קטנים שוהים בקרבתה.
Air-Ink
במעבדות גרביקי (שיצאו ממעבדת המדיה של MIT), מבקשים להפוך את פליטת גזי החממה למשאב בעל ערך לשימוש בתעשייה. פרויקט הדגל של גרביקי מייצר סוגי דיו וצבע המיועדים לעולם הגרפיקה, האמנות וההדפסה על אריזות ובגדים, ומיוצרים מפליטת רכבים. אדי הפליטה נאספים בעזרת מכשיר מבוסס פטנט בשם Kaalink, המורכב על פתח האגזוז, והופך את הפחמן לדיו עמיד במים.
Sky Blue
יג'ין אוהו בחר לשקף את המחיר הסביבתי הכבד שגובה ההתפתחות הכלכלית המואצת בסין דרך מסורתה האמנותית. הוא עיצב סדרת אגרטלים מחרסינת "רו", המתאפיינת בגלזורה כחולה שצבעה מייצג במסורת האמנות הסינית את "תכול השמים". אלא שהשמיים בערי סין היום הרבה פחות תכול, וגווניהם המשתנים של גלזורות הכדים מייצגים את רמת חלקיקי PM2.5 שבאוויר (אותם חלקיקים זעירים שמעכירים את צלילות האוויר ויכולים לגרום לאסתמה, מחלות לב ותופעות אלרגיות שונות הקשורות למערכת הנשימה), כפי שנמדדו במרכז הניטור הסביבתי של בייג'ינג.
Insectology: Food For Buzz
אוכלוסיית העולם גדלה, הערים מתרחבות, ושטחי הבר הולכים ומצטמצמים. את הצמחייה מחליף ג'ונגל האספלט והבטון. באין צמחייה, אין מזון לחרקים, ואוכלוסייתם קטנה. אלא שבלי חרקים אין האבקה, ובלי האבקה אין צמיחה חדשה, ובלי צמיחה חדשה אין מזון למאכל.
איך נאפשר לאוכלוסיית החרקים לשגשג גם בסביבות עירוניות? איך נוכל להרגיל את הדבורים, הזבובים, הפרפרים והעשים לקבל אוכל בדרך שלא הכירו בעבר? אלו השאלות שהנחו את מטילדה בואלהאוור בעיצוב פרויקט "אוכל למזמזמים".
בעזרת מהנדסים ומדענים היא יצרה פרחים מלאכותיים מפוליאסטר, פליז וניילון בהדפסה תלת-ממדית, שצורתם מותאמת לאנטומיה של החרקים וללשונותיהם, וצבעיהם וריחותיהם מושכים אליהם את המזמזמים. במקום הצוף הטבעי מכילים הפרחים החדשים מאגרי סוכר שנמהלו במי גשם, וכך הם מספקים לחרקים את מזונם. הפרחים עצמם אינם דורשים טיפול, וניתן למקום אותם בכל מקום במרחב העירוני.
המשך יבוא
נסיים במיצב שהוכן במיוחד לתערוכה, במטרה להמחיש את מאפייני הצבע הלבן הקריר ביותר. את הצבע החדשני פיתח סטודיו UN – משרד אדריכלות ועיצוב פורץ דרך, בראשות בן ון-ברקל וקרולין בוס ההולנדיים – ובסיוע חברת הצבעים התעשייתיים "מונופל צבעים".
"הלבן הקריר ביותר" נועד להגן על מבנים עירוניים מפני קרינת השמש, ועל-ידי כך להקטין את ההתחממות המוגברת בערים. המיצב צבוע בחלקו בלבן הקריר ביותר, ובעזרת מצלמה תרמית הוא ממחיש את הבדלי הטמפרטורה שבסביבתו.
