אין דבר שמשמח אותי יותר מלגלות שיר שלא הכרתי, ולהתאהב בו. זה קרה לי לאחרונה, כשצילמתי עם עדי כהן מופע בזום לקהילה היהודית בארצות הברית, וההפקה ביקשה מאיתנו לבצע שיר שלא הכרתי לכבוד השנה האזרחית החדשה – "השנה החדשה שלי". השיר מתחיל כך: "השנה החדשה שלי/ תהיה יותר טובה/ אני יודע/ היא תאיר לי את פניה/ הימים המתקרבים אליי/ ייתנו לי השראה/ וישמרו עליי לפני שאשתגע". את המילים המרגשות שכתב יואב גינאי, הלחין והקליט אוהד חיטמן.
השבוע נפגשתי עם אוהד המוכשר; הקלטנו וצילמנו גרסה משותפת לשיר הזה (ראו סרטון למעלה), ועל הדרך גם חגגנו את הזכייה של השיר "לעוף", שאותנו כתבנו יחד עם דורון מדלי, במקום הראשון במצעד שירי הפסטיגלים ופסטיבלי הילדים, ששודר בחנוכה בגלגלצ:
"'השנה החדשה שלי' הוא תמיד השיר האחרון בהופעה שלי", אמר לי אוהד. "לפניו אני תמיד אומר: 'נכון שנהוג לשיר שיר כזה בראש השנה או בתחילת שנת הלימודים, אבל כמה שזו קלישאה, אתה יכול לבחור בכל רגע נתון שעכשיו מתחילה שנה חדשה, וזו מהות השיר'".
במקרה של אוהד, הרגע הזה הגיע באפריל האחרון. "בערך שבוע אחרי שהתחיל הסגר הראשון, הבנתי שלא יעזור לי לבכות על מה שקרה. אמרתי לעצמי שזאת לא תקופה שאני יכול לדוג בה דגים ולקצור פירות, אבל זאת תקופה שאני יכול לפזר בה מלא זרעים ולפזר מלא חכות ליום שאחרי. אז בזמן הקורונה אני מפתח שישה מחזות זמר בו זמנית, שלושה מהם כבר ממש בשלבים מתקדמים. אני מרגיש שאני מוכן ליום שאחרי, וזה מדהים".
ואיך מסתדרים בינתיים כלכלית?
"כלכלית אני מהאמנים ששורדים את התקופה, כי אני רב-תחומי ויכול לשים דגש על דברים אחרים: אני מלמד מוזיקה באופן פרטי, מלמד גם ברימון, נותן הרצאות, מעביר בזום סדנאות וכיתות אמן בארץ ובחו"ל. עכשיו גם כתבתי והלחנתי לפסטיגל את נאמבר הפתיחה. אני יכול להגיד ששרדתי יפה. הבאסה היא שהייתי אמור לא רק לשרוד, אלא להגיע להרבה יותר. ב-2020 תוכננו לי כמה דברים גדולים, כמו ההפקה הבינלאומית הראשונה של 'בילי שוורץ', המחזמר שכתבתי, שתוכננה לעלות במונטריאול".
בתקופה הזו הוא השקיע הרבה גם במשפחתו – בעלו רן הרוש ותאומיהם אווה וברי (חמש וחצי). "לא רציתי שהילדים יהיו כל היום בסמארטפון", הוא אומר, "אז בהתחלה השקעתי בלי סוף: קמתי בבוקר ועשיתי לילדים חוגים – אותיות, מספרים, חוברות לפסח, שיעורי יצירה כמו בתיה עוזיאל. אחר כך השקעתי קצת פחות, כי נכנעתי לסמארטפון, אבל עכשיו אני רואה את הפירות. אחרי שלימדתי אותם אותיות ומספרים, ברי כבר קורא ספרים, למרות שהם רק בגן חובה. גם גיליתי שלאווה יש כישרון מוזיקלי. אני אשמיע לך איך היא שרה. היא כוכבת".
בשלב הזה אוהד שולף את הסמארטפון ומשוויץ בסרטונים של אווה. "אני אגיד לך משהו שאולי תופתע לשמוע: ילדים של גייז הם מאוד מוצלחים. הם גדלים להיות יותר ליברלים, יותר סובלנים. ברי ואווה הם ילדים עם ביטחון עצמי מטורף, שמיד ניגשים לכל מי שהם מכירים, מדברים ומחבקים. זה מרגש אותי. בתחילת השנה, לדוגמה, אווה סיפרה לי שיש ילדה בגן שלה שקשה לה, והילדים האחרים לא משחקים איתה, אז היא החליטה שהילדה הזו תהיה כמו אחות גדולה שלה ותשחק איתה, ובאמת, היא אימצה אותה, והן הפכו להיות חברות טובות. זה מבחינתי ההישג הכי גדול שלי ושל רן כהורים. באותה מידה, אני לא מתכחש לזה שיש מחסור של דמות נשית בחיים שלה. אנחנו הפנמנו את זה, ואנחנו מאוד אוהבים שיש דמויות נשיות בסביבה, כמו אמא שלי, דודות וגם מיכל אמדורסקי, שאווה חברה טובה של הבת שלה, והיא נורא אוהבת לשחק איתה ולעשות לה איפור ושיער. אנחנו לא מונעים מאווה את הגישה לנשיות".
בגן של אווה וברי לומדים גם הילדים של השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, ובן זוגו, שגרים ממש בדירה ממול. "יש לנו יחסי שכנות טובה", אומר אוהד. "אנחנו מכבדים אחד את השני, עוזרים אחד לשני, למרות שאני ממש לא מסכים איתו. זה כבר הפך להומור פנימי בינינו. נגיד, כשאנחנו הולכים להפגנות ורואים את בן הזוג שלו, אנחנו שואלים אותו אם הוא בא איתנו, או אם הם יכולים לשמור על הילדים בזמן שאנחנו מפגינים. אני אגיד לך מה מפריע לי אצלו: מצד אחד, הוא נאבק בבג"ץ, אבל מצד שני, בזכות אותו בג"ץ הוא יכול להיות היום אבא לתאומים בפונדקאות. כשאתה מיעוט, אתה לא יכול להיות נגד מיעוטים. אני לא נגד הדת; יש לי מלא חברים דתיים ואפילו כמה חרדים, אבל מאז שהפכתי להורה גאה, אני פחות סובלני כלפי אנשים שאינם סובלנים כלפיי. גם אין לי בעיה לעשות שיימינג לאנשים שכותבים עליי טוקבקים מבחילים רק מהסיבה שאני הורה גאה. הילדים שלי לעולם לא יהיו סוג ב', ואף אחד לא יגיד שהם לא ראויים".
גם בנושא ההתעלמות מעולם התרבות יש לאוהד ביקורת כלפי הממשלה שבה חבר השכן שלו. "יש פה החלטות פוליטיות. אין שום סיבה שנתב"ג ייפתח, ואולם תיאטרון לא. אני לא חושב שנתניהו נגד התרבות, אבל אני כן חושב שאנשי התרבות הם לא הקהל שלו, אז אין לו סיבה להתחנף אלינו. לפני כמה חודשים עשיתי מופע התרמה במסגרת 'צו שמונה לפועלי התרבות' עם טלי אורן ומיקי קם, ואחרי המופע במאי מפורסם שאל אותי אם אני אוכל להעביר לו את הכסף, כי הוא גונב מהסופרמרקט כדי לאכול. יש לו כסף או לחשמל ומים או לתרופות. הלב נקרע".
בשבוע שעבר הייתה לו עוד סיבה לכאב גדול, עם מותו של יעקב אגמון ז"ל, שאיתו היה לו קשר מיוחד. "את גילה (אלמגור, אלמנתו של אגמון – ל"ל) זכיתי להכיר כשהיא הייתה בת 70, ויואב גינאי ואני כתבנו לה מופע שלם – 'עומדת ברוח', שעלה בפסטיבל ישראל. נוצרה בינינו חברות אמיתית עם הרבה שיחות נפש. היא תמיד יודעת להגיד בדיוק את המילה החכמה הנכונה, וקיבלתי ממנה השראה כבן אדם, מעבר לאמנית שהיא. נדהמתי מזה שבכל הזדמנות היא מתנדבת למען ילדים חולי סרטן. כשרן ואני התחתנו, היא ויענקלה הגיעו לחתונה ואחר כך ליוו אותנו לכל אורך תהליך הפונדקאות, ואחרי שהילדים נולדו, הם תמיד קנו להם מתנות, והיינו עושים יחד ארוחות שישי, הדלקת נר בחנוכה. הם נהיו ממש חלק מהמשפחה. עכשיו אני עצוב מאוד. למרות שיענקלה היה בן 91, הראש שלו היה עדיין צלול. הוא היה חכם ברמות שאתה לא מאמין, אבל היה לו גם צד ילדותי, והילדים היו מאוהבים בו. כשהיינו באים אליהם, הילדים תמיד היו רבים ביניהם, מי יישב על יענקלה. בהלוויה ראיתי את גילה במלוא גדולתה. גם ברגע הכי קשה בחיים שלה היא לא שכחה להודות לכל מי שהיה שם".
ננסה לסיים בנימה אופטימית. בשנה החדשה שלך מתוכנן אלבום חדש?
"בכנות, זה פחות בוער בי כרגע. יותר בוער בי לכבוש את ברודוויי. אני אוהב את עולם המחזמר, כי שם אף אחד לא יכול להגיד לי שאני יותר מדי תיאטרלי. בשבוע שעבר הופעתי בפרויקט האקווריום במרכז ענב, וזאת הייתה אחת החוויות המכוננות שהיו לי בחיים: שרתי שירים מתוך מחזות זמר בעבודה, בזמן שבחוץ עמדו 150 איש עם מטריות בגשם. הרגשתי אנרגיה מטורפת. אם לפני כמה שנים דמיינתי הופעה שלי עם הפילהרמונית, אני עדיין מפנטז על הופעה כזו, אבל עם כותרת אחרת: 'שירי מחזות זמר של אוהד חיטמן'".
"יש שלושה פרויקטים שאני עובדת עליהם מאוד חזק: כלים, כביסה ואוכל". הקליקו על התמונה:
