איך הגבת?
"בכיתי והוא ניסה לחזק אותי. הוא אמר לי, 'המחלה חזרה, אנחנו מתחילים להילחם עכשיו׳. הלכנו יחד לרופא כדי להבין איפה עדיף לו להתנתח. שנינו היינו אופטימיים והאמנו שנספיק ללוות את אוליבר יחד לכיתה א׳ בשנת 2021. עוד לא נפל לי האסימון שהוא הולך למות. את זה התחלתי לעכל באיחור״.
מפגש בדיזנגוף סנטר
אירה אפל (לשעבר זטניקוב), זוגתו לשעבר של גל אפל ז"ל, שנפטר בחודש שעבר בגיל 46, ואם בנו אוליבר (ארבע ועשרה חודשים), נושאת את שמו אף שמעולם לא נישאו. היא בת 39, נולדה בבודפשט לאדריכלית ולאיש צבא, הבכורה מבין שניים. מגיל שנתיים גדלה ברוסיה. בגיל 14 נשלחה על ידי הוריה לתוכנית נעל"ה (נוער עולה ללא הורים), ועם חבריה לקבוצה התגוררה בקיבוץ מזרע ולמדה בתיכון
״העמקים״. בצבא שירתה כחיילת בודדה ביחידת "עוקץ" ואחר כך למדה, בעזרת מלגות, ממשל ודיפלומטיה במרכז הבינתחומי בהרצליה. היא נסעה מקיבוץ מזרע ארבע פעמים בשבוע ללימודים, ולפרנסתה עבדה בכפר־תבור וברפת של מזרע. בסיום לימודיה עברה לתל־אביב וחיה בזוגיות בת שלוש שנים עם בן זוגה דאז.
את גל אפל, מהמלבישים הבולטים בתעשיית האופנה והטלוויזיה, פעיל בעמותת ״חלאסרטן״ ודובר שלה, הכירה בשנת 2013. אפל ז"ל לא היה רק סטייליסט שהלביש כוכבים כמו אייל גולן, עידן יניב, להקת משינה, המנחים והמתמודדים של "כוכב נולד", אלא גם "כוכב רוק" בעצמו. היה לו גרוב, והיה לו קול דרמטי, והגובה שלו - 186 ס"מ מכוסים קעקועים גדולים – תרם לנוכחותו. תוסיפו לזה ראש יצירתי, כריזמה ויכולת לומר לאנשים בכנות בדיוק את מה שהוא חושב על הבגדים שלהם, ותבינו איך הפך לשופט בריאליטי "פרויקט מסלול", קיבל תוכנית רדיו, הקים עם הצלם רון קדמי בית ספר לסטיילינג וטרף את החיים.
הוא נולד בגבעתיים, בן הזקונים (מבין שלושה) של חבר אגד וניצולת שואה שנפטרה מסרטן ב־2006. אחרי הצבא חי שנתיים בניו־יורק, עף על העיר ועל האופנה שלה, ושב ארצה בגיל 25 כדי ללמוד עיצוב אופנה בשנקר. כשעוד היה במיונים, סבל מכאבי בטן, אובחן כחולה בסרטן המעי הגס ועבר כימותרפיה. במהלך החלמתו תמכו בו תמיד חמישה חברי ילדות שליוו אותו כל השנים.
אפל עבד בסטודיו של מעצב התלבושות דני בר־שי, שם הכיר את ליאת אשורי, שעבדה גם היא במקום. השניים התאהבו, עברו להתגורר יחד בלופט מעוצב בפלורנטין, והפכו לפאואר קאפל עם "גאלא", חברת שירותי הסטיילינג שהקימו לאחר שפרשו מהסטודיו של בר־שי. אחרי שבע שנים יחד, מתוכן שבעה חודשי נישואים, התגרשו. אפל לא נשאר לבד זמן רב והכיר את המעצבת נוגה פלוטניק, שעמה התגורר שלוש שנים. אחרי פרידתם יצא עם סוכנת הדוגמנות אלינור שחר וגידל איתה את בנה מקשר קודם. היו לו גם קשרים רומנטיים עם נטלי כבסה מ"הישרדות" ועם אחרות. לפני כעשור הקים חנות אופנה לגברים שנקראה DUST ונסגרה כעבור שנתיים. כשהיה אפל בן 37 חזר הסרטן במעי הגס וגם בבלוטות הלימפה, וכפי שהעיד בריאיון, מאז לא חזר לעצמו.
אירה וגל נפגשו לראשונה בחנות קסטרו בדיזנגוף סנטר בשעת צהריים מאוחרת. היא הייתה בת 32, רווקה, ועבדה בסחר בינלאומי של פירות וירקות עבור חברה פרטית שמכרה לשווקים בחו"ל. "נכנסתי להתאוורר אחרי פגישה שהייתה לי בסביבה, ורציתי לשטוף את העיניים בבגדים", היא נזכרת, "לעשות פאוזה באמצע היום, בלי מטרה לקנות משהו או לצאת משם עם האבא של הילד שלי (צוחקת). גל חיפש שם בגדים לאחד הפרויקטים שלו, ונגענו בבגד יחד. הוא שאל, 'את רוצה את הבגד הזה?', והחיוך שלו כבש אותי. אמרתי 'לא', והתחלנו בסמול טוק. החזות הגברית שלו עם הגובה והקעקועים הייתה מנוגדת לחיוך שלו. ברגע שהוא חייך ופנה בעדינות ובנימוס עם כל הצ'ארמיות שלו, זה עשה לי משהו".
מה ידעת עליו?
"אני גרה בישראל ויש לי אינטרנט ואני קוראת עיתונים. ידעתי שהוא איזה מלביש, אבל לא ידעתי שהוא מלביש את אייל גולן או פרטים כאלה".
איך הקשר ביניכם עלה על פסים רציניים?
"באחד הערבים באתי אליו, והוא אמר לי שחבר שלו יקפוץ לבקר אותנו. בשלב ההוא הקשר לא היה רשמי אלא רק שלנו ובינינו. מי שהגיע היה רון קדמי הצלם, שגר אז בעין־הוד. הוא הסתכל עליי ועל גל ואמר, טוב, תגידו לי מתי לשריין את הבית לחתונה. הסתכלנו אחד על השנייה, ויחד חשבנו, 'זה זה, בא לנו להיות יחד'. תוך זמן קצר די עברתי לגור אצלו בגבעתיים".
ידעת שהוא מחלים מסרטן בפעם השנייה?
"בהתחלה לא ידעתי את כל הסיפור, שבעצם באותה תקופה הוא סיים את הטיפולים והוא מחלים, אבל הוא סיפר לי בהמשך. הוא היה מאוד חלש".
נבהלת?
"לא. אני רוסייה, אני לא נבהלת מכלום (צוחקת). אם תשאלי אותי על סיפור האהבה שלנו, זו הייתה אהבה ממבט ראשון. היום אני יודעת מה זה אומר", היא אומרת ופורצת בבכי.
"לא טסנו, זה לא הפריע לי"
זמן קצר לאחר שעברה להתגורר עם אפל בגבעתיים, הקימה אירה עסק עצמאי, פרש גט בע"מ (חברה שאינה פעילה כיום) לייצוא ירקות ופירות לרוסיה. ״זה עולם מאוד גברי, אין כמעט נשים בתחום. ביזנס שמגלגל המון כסף ברווחיות קטנה, והיו המון אתגרים מסביב, ענייני מכס שתקעו מכולה, וקרה שהייתי צריכה לעלות תוך כמה שעות על טיסה״. לפני כשנה חזרה להיות שכירה בעקבות שינויים בביזנס במוסקבה ("רשת סופרמרקטים גדולה, הלקוח הכי גדול שלי, נמכרה שנה קודם לבעלים חדשים״). היום היא מנהלת קטגוריית פירות וירקות מצוננים בשופרסל.
תחום בלי גלאם, בניגוד למה שגל עסק בו.
"אני לא מגיעה מעולם האופנה והסלבס, ופחות מעניינת אותי הרכילות של הביצה. יותר מעניין אותי לקרוא עיתוני כלכלה, לדעת מה קורה בעולם העסקים. הרבה מפורסמים היו מגיעים אלינו הביתה, כי גל היה מלביש אותם, אבל לא התלהבתי מאף סלב. כן נהניתי לנסוע איתו להופעות של לקוחות. דודו טסה, משינה, ילדי החוץ. לפני שנתיים נסענו על האופנוע לקיסריה להופעה של משינה. זה היה לילה כל כך רומנטי. ישבנו בשורות הראשונות, יובל שר ׳אהובתי׳, גל לא הוריד את העיניים ממני, אלה היו רגעי אושר".
קיבלת ממנו עצות לסטיילינג?
"כל הזמן אמרתי לו שהסנדלר הולך יחף", היא צוחקת. "הוא אף פעם לא הסכים ללכת איתי לקניות. הייתי שואלת אותו מה ללבוש, והמשפט הקבוע שלו היה ׳את לא צריכה אותי, את יודעת יותר טוב ממני׳. הוא פרגן לטעם שלי ואהב את הגוף שלי. היה לוקח לי בגדים לצילומים שלו, ואומר, ׳אל תדאגי זה יחזור אלייך אחרי ניקוי יבש׳".
כמה המחלה הייתה חלק מהזוגיות שלכם?
"היא הייתה שם כל הזמן. לא תמיד היה אפשר לצאת לארוחת ערב בחוץ, כי זה תמיד היה תלוי באיך הוא מרגיש. זה היה כל הזמן נוכח גם בזה שהוא היה הרבה בבית, כי הוא כבר לא יכול היה לקחת עבודות גדולות על עצמו אלא רק עבודות של חצי יום. אני הקמתי את העסק שלי, והוא התחיל את השותפות עם רון קדמי בבית הספר לסטיילינג, למרות שהיה לו קשה פיזית.
"לא יכולנו לטוס לחו״ל בגלל מצבו הבריאותי. אף פעם לא טסנו יחד, אבל זה לא הפריע לי. החלום שלו היה לקחת אותי לפסטיבל ברנינגמן, אבל זה לא היה מציאותי. לכן נהנינו מחיי הלילה בתל־אביב, גל היה רוק סטאר עד יומו האחרון. לא בחרתי אם להתאהב בו או לא, היה לי ברור שאני שם. מכיוון שהמדינה לא מספיק תומכת בחולי סרטן צעירים, רציתי שהוא יתעסק בלהבריא. הוא היה עסוק בנתינה מעצמו לעמותת חלאסרטן. הוא היה אדם מדהים בנתינה שלו".
הקשר שלכם לא תמיד התנהל על מי מנוחות. בשנה האחרונה לא גרתם יחד.
"אם היו נקודות משבר או ׳קצרים׳ בינינו? המון. לא הכל היה מושלם. לא ידענו לפתור את הריבים. גל רצה שנצא יחד למסיבה עד הבוקר ביום חמישי, למשל, ואני הייתי רומזת שבא לי ארוחת ערב שקטה, והוא היה נעלב ונסגר. רבנו כשהוא היה משנה פתאום את לוחות הזמנים שקבענו, ואני כבר עשיתי תוכניות. זה היה יכול להוציא אותי משלוותי כי אני אדם מאורגן, והייתי נטרפת מזה. אני בוחרת לזכור רק את הדברים הטובים. האם אמרתי לו, אני לא יכולה יותר בגלל המחלה? אף פעם לא. ברגע שנודע על הסרטן בראש, פתאום למדנו לריב. הוא היה הג׳נטלמן הכי גדול שהכרתי בחיי ונתן לי להרגיש שאני במקום הנכון".
"כן. אנשים אמרו לי, הוא עבר כמה סבבי כימותרפיה, הוא בטח לא יכול להביא ילדים. אף פעם לא שאלתי אותו על זה, והתשובה שלי הייתה, ׳אנחנו נמצא דרך׳".
"ידענו שלגל יש דד־ליין"
הדרך אכן נמצאה. "כשנתיים אחרי שהכרנו, גל אמר 'הלכתי לעשות בדיקות, אני יכול לעשות ילדים', והניח את תוצאות הבדיקות על השולחן. לא ביקשתי ממנו לעשות את זה. הוא לא אמר לי שום דבר לפני כן. ישבתי בסלון והוא אמר 'בואי נעשה ילד'. שמחתי שזה בא ממנו. אחרי חודשיים, כשבדיקת ההיריון יצאה חיובית, היה אושר גדול. כשגילינו שזה בן שמחתי, היה לי חשוב להביא לו בן, שיהיה דומה לו וימשיך את שמו".
איך עברתם את חודשי ההיריון?
״כשהייתי בהיריון גל היה מאוד חלש ובמשקל מאוד נמוך. הרופאים אמרו שהוא יכול להעלות במשקל באמצעות הזנה תוך ורידית שבה מחוברים 12 שעות ביום לשקית נוזלים. גל לא היה מוכן לזה בהתחלה, אך ברגע שנכנסתי להיריון הוא אמר, ׳אני רוצה להיות חזק ולעלות במשקל כי אני מבין שאני הולך להיות אבא׳. וזה לא היה קל. הוא היה צריך להתאשפז ליומיים כדי להתקין את החיבור, ואני קיבלתי הכשרה איך לחבר אותו לצינור באופן סטרילי ואיך לנתק אותו".
איך הוא הרגיש?
"הוא העלה במשקל, התחזק לקראת הלידה, וכל הזמן החמיא לי שאני נראית מהמם. הביטחון שקיבלתי ממנו שהוא אוהב את אירה, זה נתן לי כל כך הרבה. בחרתי לראות את הטוב, את הפרחים שהיה מביא לי קבוע, את הדלת שהיה פותח לי באוטו, ההודעות, מכתבי האהבה, הנימוס שלו".
אוליבר אפל נולד בינואר 2016. ילד יפה תואר שדומה לאביו. "גל היה בבית הספר לסטיילינג, ולי בדיוק התחילו הצירים. אמרתי לו, אני אכנס להתקלח, ואתה תגיע בזמנך החופשי. תוך רבע שעה הוא היה בבית. יצאנו לאיכילוב, ומאותו הרגע הוא לא עזב לי את היד. ילדתי בלי אפידורל. גל היה איתי בכל הצירים ותמך. יש לי כוח סבל, אני רוסייה, היו שתי צעקות חזקות, אבל רוב הזמן הייתי מאופקת״.
את הברית עשו בבית עם משפחה מצומצמת. "אבא שלו והחברים שלנו הגיעו, ממש מספר חד־ספרתי של אנשים", היא מדגישה. את השם המיוחד בחרו יחד. "אוליבר זה שלום, עץ הזית, והוא באמת ילד כזה. דיברנו על זה שהוא לקח רק את הדברים הטובים של כל אחד מאיתנו". שלושה חודשים אחרי הולדתו חגגו במסיבה גדולה בפאב "טיילור מייד" בתל־אביב. "הזמנו את כל החברים מחיי הלילה שגל כל כך אהב, וזה היה כיף, מסיבת ברית וחתונה בלתי נשכחת".
בעצם לא מיסדתם את הקשר באופן רשמי.
"גל היה אומר לי, 'אני לא רוצה שנתחתן ברבנות, אבל חשוב לי שתיקחי את שם המשפחה שלי כדי שהילד, את ואני נהיה משפחה. אני לא רוצה לעבור שוב את הטקס הדתי הזה".
התאכזבת?
"לפני שהכרתי אותו עברתי גיור אורתודוקסי כדי שאף פעם לא ישאלו אותי אם אמא או אבא שלי יהודים. ראיתי שיש אישיו כזה בישראל, ידעתי שיהיו לי ילדים, ורציתי שאותם אף פעם לא ישאלו. כשסיפרתי את זה לגל, זה הצחיק אותו, כי הוא מאוד ליברלי ומקבל את כולם. הוא לא היה אוהב אותי פחות אם לא הייתי מתגיירת".
איזה אבא הוא היה?
"אוליבר הוציא ממנו רגשות שרק ילד יכול להוציא מאבא או מאמא. היום כשאני קמה בבוקר ואני אומרת, רגע, איך אני אתחיל את היום, אוליבר רץ אליי וצועק, ׳אמא, בוקר טוב׳, עם החיוך של גל, ואני יכולה להתחיל את היום, זה מושך אותי למעלה. זה מה שאוליבר עשה למצב של גל. הוא חי בשביל אוליבר. התחלנו להיות הורים, וגילינו שאנחנו באותו תדר על העשרונית בהורות שלנו ובאיך אנחנו רואים את החינוך ואת החוקים והגבולות שילד צריך. אחרי שאוליבר נולד יצאנו פחות בלילות, ולרוב היינו מבלים שלושתנו אחר הצהריים ב׳קנטינה׳, אוכלים, שותים, נהנים מהביחד. ידענו שלגל יש דד־ליין בחיים האלה, ולכן ידענו להעריך את הרגעים האלה. הוא היה אבא למופת שלא הפסיד אף חגיגה או טיול בגן, היה לוקח אותו לספארי וצופה איתו בנשיונל ג'יאוגרפיק. אבא נוכח. בכל פעם שאמרו שהוא ילד רוסי מנומס, גל אמר, זה הכל מהאמא, ואני יכולה לומר, זה מהאבא. גל היה בדיוק כמו שאבא צריך להיות. הוא תמך בכל החלטה שהייתי רוצה לעשות בנוגע לאוליבר, יכולתי לסמוך עליו במאה אחוז, והיום אצטרך להתמודד עם אתגר גדול כאם חד־הורית״.
משחק כדורגל בהוספיס
בינואר האחרון אובחן גל אפל שוב, בשלישית. הבדיקות הצביעו על גידול סרטני בראשו. אחרי שנותח עבר כימותרפיה והקרנות. ״כבר גרנו בנפרד, והיינו טובים יותר, גם אחד כלפי השני וגם כהורים. שמרנו על אוליבר מהתמודדויות קשות ביומיום שלו. גל היה אצלנו המון. היינו מבלים המון כמשפחה ולוקחים את אוליבר יחד מהגן. הבית שלנו היה הבית שלו. אם הייתה לו חצי שעה ביום שהוא הרגיש קצת טוב, הוא היה לוקח מונית ומגיע לשתות איתנו קפה לפני הגן או אחר הצהריים. למרות שגל היה חולה וחלש פיזית הוא תמיד היה חזק בשביל הילד שלו, אבל גם בשבילי. הוא היה החבר הכי טוב שלי, המאהב הכי טוב שלי, והיו לנו הבעיות שיש לפעמים לבני זוג". בחודשיים האחרונים לחייו, היא מספרת, הייתה לצדו בבית החולים לצד חברי הילדות שהיו שם איתו במשמרות. "החברים האלה עוזרים לי המון היום", היא אומרת.
מתי אוליבר ראה את אביו בפעם האחרונה?
"ביקרנו בהוספיס של תל־השומר על בסיס יומיומי, בפעם האחרונה הוא היה שם שבועיים לפני מותו. הוא היה מגיע עם בגדי הכדורגל, גל היה מוסר לו את הכדור עם היד, והם היו משחקים. אחר כך כבר היה טראומטי מדי להביא אותו כי גל היה מונשם ומורדם".
את זוכרת את השיחות האחרונות שלכם?
"לפני שהוא נכנס לבית חולים, וידענו שאולי לא יצא משם, גל כתב לי, 'את חזקה וצעירה ומוכשרת ואתם תבנו לכם חיים טובים ובריאים. לא משנה לאיזה עולם יזרקו את הנשמה שלי, אני לעולם לא אפסיק לחפש אתכם. "גל כל הזמן אמר שיחזור לו הסרטן אחרי גיל 50. אמא שלו גם נפטרה מסרטן. לא הסכמתי לדבר על זה. אמרתי לו, יש עוד זמן. הוא ידע שזה יגיע, אבל לא כל כך מהר".
את יום הולדתו ה־46 של גל אפל חגגו לו במחלקה האונקולוגית ב־18 באוגוסט האחרון. הוא נפטר חודשיים לאחר מכן, ב־17 באוקטובר. בשבת שאחרי השבעה נאספו חברי הילדות, לצד אירה ואוליבר, למפגש פרידה.
למה בחרת לשבת שבעה בביתך ולא עם אביו, אחיו ואחותו?
"האור של גל בחיים היה אוליבר, ואני רואה לנגד עיניי רק את הילד שלי, שהתייתם בגיל ארבע ועשרה חודשים. הגעתי לפה לבד, ומגיל 14 אני מגדלת את עצמי. תמיד באו אנשים לחיים שלי והלכו, ואני רוצה להיות קרובה לבן שלי. רציתי שהוא יראה אותי כשהוא חוזר מהגן. מלבד זאת, אני לא נמצאת בקשר חזק עם משפחתו, והבית שלי הוא הביטחון שלי. זה המבצר שלנו, ושם, בשבוע הזה, הרגשתי את גל הכי קרוב אליי".
אוליבר שואל איפה הוא?
"הוא גדל לתוך זה שאבא חולה. בתקופה האחרונה הסברתי לו שיש אנשים שמבריאים מהמחלה ויש שלא, ואוליבר יודע שאבא לא יחזור. אני לא חושבת שבגיל שלו הוא מבין מה המשמעות של מת, אבל תמיד אני אומרת לו שאבא מסתכל עלינו מלמעלה, והוא איתנו בלב תמיד".
היססת מאוד לפני החשיפה בכתבה הזו. למה בסופו של דבר הסכמת להתראיין?
״רק כדי שיום אחד אוליבר יקרא את הכתבה וידע שלמרות שאבא נפטר בגיל צעיר הוא נולד להורים שכל כך רצו אותו. גל נתן לי את המתנה הכי גדולה שאישה יכולה לבקש. בכל בוקר אני מסתכלת על אוליבר אוכל עם סכין ומזלג, ואני שואלת, מי לימד אותך לאכול כל כך יפה? הוא עונה, ׳אמא, את יודעת, זה אבא׳. המחשבה שאכניס את הילד שלי לבד לשער בית הספר היא קשה, אבל אני יודעת שגל יהיה איתנו שם, גם אם לא פיזית״.
