שלומית אהרון: "כשאומרים לי 70, זה מוזר. בתוכי אין לי תחושת גיל בכלל"

הייתי הילד הכי ביישן בכיתה, ואני זוכר את ההלם המוחלט שהיה על פניה של המורה טובה בכיתה ב', כשהיא שאלה מי רוצה להופיע בטקס סוף השנה, ואני הצבעתי. היא לא הצליחה להבין איך הילד המופנם, שבקושי הוציא מילה כל השנה, פתאום רוצה לשיר מול כל בית הספר. למעשה, גם היום זה עדיין ככה. בשבוע שעבר הופעתי יחד עם עדי כהן, הופעה קטנה בחצר. למחרת כתב לי בפייסבוק אחד הנוכחים שהוא מאוד נהנה מהמופע, שהוא שמח לראות אותנו משוחררים וזורמים עם הקהל, ושנראה לו שאחרי ההופעה הייתי קצת נבוך. כתבתי לו שאני תמיד ככה, ושרק כשאני על הבמה אני מקבל ביטחון, גם אם זו במה מאולתרת בחצר.

השבוע נפגשתי את שלומית אהרון, שהיא אחת הזמרות האהובות עליי, גם בזכות קולה ושיריה היפים וגם משום שהיא בדיוק כמוני. "זה היה לגמרי ככה גם אצלי", היא אמרה. "ממש שתי אישיויות. שנים רבות הייתי מאוד סגורה, ויחד עם זאת, שרתי והופעתי מילדות, מאז שאני זוכרת את עצמי. שרתי ברעד, בפחד ובחרדה, אבל גם באיזושהי ידיעה שאני צריכה להיות על במה ולשיר. כל השנים זרמתי עם שני הערוצים האלה. זה הלך ביחד באיזושהי צורה. אני מרגישה שהבמה עזרה לי מאוד להיפתח".

בשבוע שעבר שלומית הוציאה שיר חדש שנקרא "vovó" (סבתא בפורטוגזית), שיתוף פעולה נדיר שלה עם מתי כספי, שכתב והלחין. זהו אחד השירים היפים ביותר ששמעתי לאחרונה, והוא מלווה בקליפ מרגש של שלומית יחד עם הנכדה שלה יולי.

הנה הקליפ (ובראש הפוסט תוכלו לראות את שלומית ואותי מבצעים את השיר הזה אצלה בבית):

איך נולד שיתוף הפעולה שלך עם מתי כספי, ולמה דווקא עכשיו?

"הופעתי עם מתי ועם שלמה גרוניך בערב שלהם, 'מאחורי הצלילים', בתחילת שנות ה-70. זה היה פחות או יותר כשהשתחררתי מהצבא. מאז הוא הלך לקריירה שלו ואני לשלי, ומדי פעם היו לנו מפגשים חברתיים. ביולי האחרון חגגתי יום הולדת חשוב, גדול ועגול; מתי הגיע, אבל בגלל כל מיני אילוצי קורונה הוא לא יכול היה להיכנס. כשנפגשנו מאוחר יותר, אמרתי לו בחצי הומור: 'אתה חייב לי מתנה'. הוא אמר: 'חשבתי על מתנה. אני אתן לך שיר'. מכאן זה התחיל להתגלגל. הקלטנו אצלו בבית. מתי לקח על עצמו את כל ההפקה והעיבוד וגם ארגן את הנגנים".

מה תפס אותך בשיר הזה?

"מה שאני אוהבת בו, זה שבניגוד לשירים אחרים על אבא ואמא, הוא מתייחס יותר לאמא – פחות לילד שצריך את האמא, ויותר לצורך של האמא שזקוקה לחום ולאהבה. אנחנו לא תמיד שמים לב לזה, לדברים שאמא זקוקה להם. יש משפט מאוד יפה בשיר: 'הגורל פיזר חייה בליבם של ילדיה'. היא בעצם חיה דרך הילדים. זה חיבר אותי לאמא שלי, שעשתה את הנדודים שלה. אמא שלי הייתה זמרת ושחקנית בתיאטרון יידיש בפולין וגם בארץ. היה לה קול סופרן אופראי מדהים".

ואיך נוצר הקליפ עם נכדתך יולי?

"רצינו לצלם קליפ באולם צוותא בתל אביב, על הבמה, משהו צנוע, בלי קהל. הכל היה מאורגן לזה. אילן לווי ביים את הקליפ, ובמהלך הצילומים באו לבקר אותי בתי טליה, בן זוגה ניתאי גבירץ והבת שלהם יולי. אני הסתובבתי עם יולי בין הטייקים, וניתאי הלך אחרינו וצילם בספונטניות. אחר כך אילן וניתאי ערכו את הצילומים עם יולי ושלחו לי, ואני אמרתי: 'זה הקליפ. זאת הרוח שאני רוצה שתהיה'. זה היה לגמרי לא מכוון. לא ביימנו אותה, לא אמרנו לה מה לעשות. פשוט ביליתי איתה שם".

משמאל: הסבתא שלומית אהרון, הנכדה יולי גבירץ-דור והבת טליה דור. "פשוט ביליתי איתה"(צילום: אלבום פרטי)

יש עוד שירים שלך עם מתי כספי שמתוכננים לצאת בהמשך?

"יש עוד כמה דברים שאנחנו חושבים עליהם בעתיד. אנחנו זורמים עם זה. משהו נפתח פה. אנחנו מכירים שנים, אבל לפעמים צריך איזו קונסטלציה של כל מיני דברים שיתחברו ביחד, ועכשיו זה נוצר".

לאחרונה מתי התבטא בצורה מאוד תקיפה נגד הממשלה וכינה את ביבי "דיקטטור". מה חשבת על זה?

"כמו הרבה אנשים, אני מוצאת את עצמי מודאגת ממה שקורה בארץ – לא כל כך מעניין הקורונה, אלא מהעניין האנושי יותר, שיש הרבה בלבול, הרבה קיטוב ומלחמות אחד בשני, ואני לא בדיוק מרגישה שמישהו מוביל אותנו לחיבוק, לאהבה ולאחדות. זה מדאיג אותי. למתי אין בעיה להגיד עד הסוף את מה שהוא חושב ומרגיש, גם מתוך דאגה. הוא אמר את הדברים האלה כשסגרו את הספרייה הלאומית: זה היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתו. אחרי שההתייחסות לתרבות ולאמנות הייתה כל כך לא נעימה, אתה מגיע לבסיס, לשמירה על התרבות שלנו, וגם את זה סוגרים. זה מה שהוא חושב. קטונתי מלהגיד מי אשם, ואם אנשים עושים את זה בזדון".

מתי כספי. "אין לו בעיה להגיד עד הסוף את מה שהוא חושב"(צילום: יובל חן)

חגגת השנה יום הולדת עגול וגדול. איך את מרגישה עם הקידומת החדשה?

"כשאומרים לי את המספר 70, זה מוזר. בתוכי אין לי תחושת גיל בכלל. הפוקוס שלי הוא לא בגיל. אני כן מרגישה אותו כשאנשים מגיבים לי לגיל, כשאנשים שואלים אותי עליו, כמוך. ההתייחסות שלי לדברים היום היא ממקום יותר בוגר. אני לא מנסה להיות בגיל אחר. אני מנסה לזרום עם עצמי איך שאני. באופן טבעי, אני מנסה לשיר דברים שאני מרגישה היום, עם כל המטען שלי".

בתחילת הדרך הופעת בצמד עם יגאל בשן ז"ל. הייתם בקשר בשנים האחרונות? הוא שיתף אותך במצוקה שלו?

"יגאל ואני למדנו בתיכון רננים, שהיה כמו תלמה ילין של אז. התחלנו לשיר יחד בהפסקות, אני בביישנותי והוא עם הביטחון שלו, ובגיל 16 התחלנו להופיע יחד באופן מקצועי. חווינו יחד את כל ההתרגשויות הראשונות של המקצוע. בשנים האחרונות נפגשנו ועשינו שיר משותף ליום הולדת של מיקי פלד, שהיה המפיק שלנו בעבר. הרגשנו נורא טוב עם החיבור הבוגר הזה אחרי שנים, והשתעשענו במחשבות, אולי לעשות משהו ביחד. לצערי, זה נגדע. הוא לא סיפר לי על המצוקה שלו. הוא לא סיפר כמעט לאף אחד. ראיתי בו איזושהי עצבות קלה, והוא היה מהורהר, אבל לא ייחסתי את זה למצוקה. הוא מאוד הסתיר את זה. בשלב מסוים הוא היה נעלם פתאום לענייניו, ועכשיו אני מבינה שהוא כנראה התכנס בעצמו. זה היה טרגי מאוד, וזה באמת חבל, כי הרגשתי שיש לו עוד המון מה לתת. אני לא יודעת בדיוק מה היה איתו, אבל זה מקצוע לא קל, ואתה צריך כוח נפשי כדי לעבור את כל התקופות – גם את ההצלחה, וגם את השפל, וגם כשאתה פיזית לא במיטבך. צריך להבין שזה גלים כאלה שבאים והולכים, ותמיד יש עוד עלייה. אני אומרת את זה לעצמי כל חיי: אתה עולה ויורד, נוסע ימינה ושמאלה, זה לא יציב, אבל אפשר גם ליהנות מזה". 

הקשיבו לשיר שהם הקליטו יחד:

בואי נחזור רגע לדרמת "הללויה". מה באמת קרה שם? מה גרם לך לוותר על השיר הזה?

"קרו כמה דברים ביחד. קודם כל, התחשמלתי. התחשמלתי ממש למוות באמצע הופעה. איבדתי את ההכרה, והיה צריך להנשים אותי. החזירו אותי לחיים בזכות קיקי (רוטשטיין – חבר להקת הכל עובר חביבי, וכיום מנהלה האישי – ל.ל), שאני חייבת לו את חיי: הוא ראה שנדבקתי לעמוד תאורה וצעק: 'לכבות את האורות'. ככה ניצלתי, בעצם. אז אחרי כל זה הייתי צריכה להתאושש. הייתי במוד של רצון לחשוב על החיים, להיות בפרטיות שלי ולהבריא מהחוויה הזאת. לא התאים לי ללכת לתחרות. גם בלהקה לא היינו בטוב בינינו: היו הרבה חילוקי דעות, הדברים התנהלו באיזושהי צורה שהפרידה, ואני הרגשתי שאני לא רוצה להמשיך בלהקה. זה לא שלא ראיתי את הפוטנציאל של 'הללויה'. בדיעבד, מכיוון שהוא כל כך הצליח, הדרמה הזאת עוררה את הצורך לשבת ביחד ולפתור בעיות. לכן המשכנו, וכעבור שנתיים הופענו באירוויזיון עם 'הלילה', שזאת הייתה בשבילנו מתנה. זה שיר שהולך איתנו עד היום, והוא אחד השירים האהובים שלנו. אז יצאו מזה גם דברים טובים".

לסיום , מה את מאחלת לעצמך לרגל חגיגות ה-70?

"מאחלת לעצמי עוד שירים עם מתי, ושהכל ייפתח, ושהתקופה הזאת תביא דברים טובים – שלא תסגור דברים, אלא תפתח דברים – ושתמיד אוכל, בכל גיל, עד סוף חיי, ליצור, לשיר ולהופיע".

מה עושה עכשיו בתה של אהרון, שהייתה התינוקת המפורסמת ביותר בארץ? הקליקו על התמונה:

"עכשיו אני מכירה את המקומות הכי חזקים והכי אפלים שלי". הקליקו על התמונה (צילום: יריב כץ)