שלוש דקות ו-19 שניות – זהו אורכו של "הללויה", השיר שנבחר השבוע להוביל את חגיגות ה-70 למדינה ושיושמע בו זמנית בעשרות מוקדים בארץ ובחו"ל בערב יום העצמאות. "פשוט ופשטני", הגדירה אותו פעם נעמי שמר, ואכן, שום דבר בו לא מסובך במיוחד: ארבעה בתים, אחד מהם משמש כפזמון וחוזר שלוש פעמים; מילים שוות לכל נפש; לחן קליט שאפשר לזמזם בשמיעה ראשונה.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- אנשי הטלוויזיה הבכירים שוויתרו על רייטינג לטובת סרטים ביתיים
אבל הסיפור שמאחורי "הללויה" רחוק מלהיות פשוט, וכדי להיכנס לכל ההסתעפויות שלו יידרשו שעות רבות ומייגעות, אם לא ימים שלמים. למעשה, השיר הקטן הזה יכול להחזיק לבדו ספר עב כרס - וגם כמה פסקי דין – כשהרוב יכלול ביטויים הרבה פחות מלבבים מ"הלב מלא בהמון תודה" ו"איזה עולם נפלא". ספר כזה יכלול, למשל, סיפור על זמרת שחטפה מכת חשמל באמצע הופעה; ותיאור של שופט ששם קץ לחייו; ותביעה של עקרת בית שרצתה להיות משוררת; ומקרה של חייל בצה"ל שהתרשל ונרדם במקום למלא את חובותיו הצבאיות. והענבלים הגדולים יהדהדו בהמון צלילים, ואיתנו הם יאמרו... לא, הענבלים לא יאמרו דבר. הם יתבלבלו לגמרי. וסוף הסיפור לא נראה באופק, שכן שרת התרבות מירי רגב ביקשה ממחברי השיר לכתוב לו בית חדש, כך שבימים הקרובים יידרשו הפזמונאית שמרית אור והמלחין קובי אשרת לשוב אל היצירה ששינתה את חייהם, לטוב ולרע, לסכם את 40 שנות "הללויה" ולחזור אל מה שהיה ומה שעוד לא היה.
"הללויה" באירוויזיון, 31.3.1979, בנייני האומה בירושלים:
היפנים אמרו לא
סאגת "הללויה" מתחילה עם ארבעה זמרים – שלומית אהרון, יובל דור, עמי מנדלמן וקיקי רוטשטיין – שהחל מאמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת הופיעו בהצלחה תחת השם "הכל עובר חביבי". לקראת פסטיבל הזמר 1978, ששימש מסגרת לבחירת השיר הישראלי לאירוויזיון, החליטו הארבעה להצטרף למרוץ ופנו לשמרית אור ולקובי אשרת בבקשה שיכתבו עבורם שיר מתאים. הרעיון היה לנצל את ההרמוניה הקולית המצוינת של ההרכב וליצור שיר שיבטא אותה. החבורה גם רצתה שיר שיתחיל בשקט ויתגבר בהדרגה, כמו השיר "שאנסון ד'אמור" של הלהקה האמריקאית מנהטן טראנספר, שבאותם ימים היה להיט גדול:
חבר הלהקה רוטשטיין נזכר השבוע שאשרת כתב את הלחן על הפסנתר בביתה של נעמי דביניק ז"ל, אמה של שלומית אהרון, כשארבעת חברי הלהקה נמצאים סביבו. במקביל, שמרית אור ישבה בביתה ושברה את הראש: מכיוון שתקנון האירוויזיון דרש שהשיר יושמע בעברית, היא רצתה שלפחות מילה אחת בו תהיה מוכרת לקהל זר. "מצאתי", התקשרה אור לאשרת לבסוף, והודיעה: "הללויה". התברר שהמילה הזו, עברית ובינלאומית גם יחד, התאימה בדיוק לצלילים הראשונים שהלחין אשרת. אחרי שכתיבת השיר הושלמה, נכנסה הלהקה לאולפן והקליטה סקיצה שלו, שאותה שלחה לוועדה שבחרה את שירי פסטיבל הזמר:
החבורה שמרה על אופטימיות: הזמרים והיוצרים היו בטוחים שיש להם שיר חזק, שלא רק יתקבל לפסטיבל, אלא גם יזכה ויגיע לאירוויזיון. כשנבחרו השירים, התברר שטעו: "הללויה" לא נכלל ברשימה. חברי הלהקה הפנו אצבע מאשימה לעבר מוזיקאי מפורסם שהיה חבר בוועדה. האיש, שנפטר לפני מספר שנים, ביקש לנסוע איתם לסיבוב הופעות בדרום אפריקה, אבל הם העדיפו מוזיקאי אחר, והחשד היה שהוא רצה לנקום באמצעות פסילת השיר. לימים התברר שאותו מוזיקאי אכן הגיב בשלילה כש"הללויה" הושמע בחדר הישיבות של הוועדה: הוא אמר שהשיר נשמע לו כמו "גוספל של הכושים בניו אורלינס", והסביר שלא ראוי ששיר בסגנון כזה יושמע בפסטיבל הזמר הישראלי. מכאן התפתחה בוועדה התנגדות ל"הללויה", שהובילה לפסילתו.
חברי הלהקה, ואיתם אור ואשרת, היו מתוסכלים: היה להם ביד שיר שהם האמינו בו ורצו לנצל את הפוטנציאל שלו. הם היו יכולים לחכות שנה ולהגיש אותו שוב לפסטיבל הבא, אבל המשימה הייתה קשה להם: הם ביקשו לחשוף את השיר במסגרות אחרות, אף שידעו כי אם יושמע פומבית ולו פעם אחת, תימנע ממנו האפשרות להגיע לפסטיבל בשנה הבאה, שכן התקנון חייב שהשירים יהיו חדשים לגמרי. מכיוון שהשיר סומן כבעל פוטנציאל בינלאומי, אשרת שלח אותו לפסטיבל בצ'ילה, בתקווה ששם הוא יקבל חשיפה הולמת. השיר לא התקבל. אחר כך שלח אותו לתחרות שירים ביפן, וגם משם הגיעה תשובה שלילית. בייאושה, החליטה הלהקה לבצע את השיר במופע שערכה בהיכל התרבות בתל אביב ושצולם לטלוויזיה. ההרכב ידע שבכך ייסתם הגולל על האפשרות שהוא יגיע לפסטיבל הזמר ולאירוויזיון, אבל הרצון לחשוף את השיר לקהל היה חזק מדי.
באותו מופע השתתפה תזמורת חיל האוויר, ואשרת הכין עבורה עיבוד מיוחד ל"הללויה". הפסנתרן היה משה לוי, לימים מפיק מוזיקה בכיר ואז חייל בסדיר. לוי היה זה שניגן את הפתיחה לשיר והוביל אותו לכל אורכו. החזרות התנהלו כסדרן; השיר נשמע טוב, וארבעת הזמרים היו בטוחים שהוא יוכל להצליח גם בלי פסטיבלים ותחרויות בארץ או בחו"ל. ואז, ביום המופע, התרחשה תקלה: לוי לא הגיע לחזרה הגנרלית. הוא פשוט נרדם. מכיוון שהתפקיד שלו היה חשוב במיוחד, הוחלט לא לקחת סיכון ולקחת פסנתרן אחר - אלא לבטל את ביצוע השיר במופע. "הללויה" נשאר במגירה, לא נחשף לציבור; אפשר היה להגיש אותו שוב לפסטיבל הזמר.
למי צלצלו הפעמונים
הפעם הושגה המטרה; השיר התקבל, אבל הצרות לא נגמרו. להפך. במהלך הופעה של הכל עובר חביבי בקולנוע שביט בחיפה, נפגעה שלומית אהרון ממכת חשמל ואיבדה את ההכרה. המופע הופסק, והזמרת הובהלה באמבולנס לבית חולים. היא אמנם החלימה בתוך זמן קצר, אבל הרגישה שאין לה עניין להיכנס למתח נוסף בתקופה הקרובה. כלומר, היא לא רוצה להשתתף בתחרויות, לא רוצה לשיר את "הללויה". אור ואשרת, ואיתם שלושת הגברים בהרכב, עשו הכל כדי לשכנע אותה לחזור בה מהחלטתה – ללא הועיל. אהרון פרשה מהתחרות, מה שאילץ את הלהקה כולה לוותר על השתתפותה.
אור ואשרת החליטו למצוא ל"הללויה" ביצוע אחר. הם פנו לירדנה ארזי והציעו שתבצע את השיר, אבל היא דחתה את הרעיון לטובת הצעה אחרת שקיבלה – להנחות את האירוויזיון בירושלים לצד דניאל פאר. הזמרת הבאה שקיבלה פנייה הייתה גלי עטרי, שעבדה עם אשרת עוד בתוכנית הטלוויזיה לילדים "ראש כרוב". עטרי נעתרה, ואליה צורפו שלושה זמרים אלמונים – שמוליק בילו, ראובן גבירץ ויהודה תמיר. לעיצוב התלבושות נבחרה דורין פרנקפורט, ועל ההעמדה הופקד דני ליטאי, במאי הלהקות הצבאיות. הרביעייה זכתה לשם "חלב ודבש", ביצעה את "הללויה" בפסטיבל הזמר 1979 וזכתה במקום הראשון בהפרש של שתי נקודות מהשיר "אין לי איש מלבדי" של צביקה פיק, המצליח בזמרי ישראל באותה תקופה.
לקראת האירוויזיון החליט אשרת להקליט את השיר שוב ולהכניס בסופו פעמון כנסייה בהנחה שזה ימצא חן באוזני הצופים הנוצרים באירופה. פעמון כזה היה בארץ רק בתזמורת הפילהרמונית. מנהל התזמורת לא שש להשאיל את הכלי היקר להקלטות, והסכים רק אחרי מסע שכנועים. הפעמון הובא במונית מיוחדת לאולפני טריטון בבני ברק, ומיד אחרי שהקליטו אותו, הוחזר למחסני התזמורת בתל אביב. כעבור זמן הגיע חיים רומנו לאולפן כדי להקליט את תפקידי הגיטרות. כשאשרת התיישב לשמוע את נגינתו, התברר לו שהגיטרות הוקלטו בטעות על הערוץ של הפעמון. הוא חזר למנהל התזמורת, ירד על הברכיים, ורק אחרי שהציע לשלם סכום כפול, קיבל את הפעמון להקלטה חוזרת.
מכשול נוסף הוצב במהלך החזרות לאירוויזיון: המארגנים מאיגוד השידור האירופי ישבו באולם עם שעון סטופר, גילו שהשיר הישראלי ארוך ב-19 שניות מהמותר, ואיימו לפסול אותו. שלושה ימים לפני התחרות נאלץ אשרת להכין גרסה חדשה, בת שלוש דקות בלבד. המתח היה רב. העצבים היו מרוטים. שעות אחדות לפני האירוויזיון הגיעו לשער של בנייני האומה שתי ילדות ירושלמיות ודרשו לפגוש את המשלחת הישראלית. הן סיפרו שסבתן הקשישה חלמה חלום, לפיו אם חברי הלהקה ייכנסו לבמה ברגל ימין, ואז יחזרו שש פעמים על הפסוק "ונח מצא חן בעיני ה'" (בראשית, ו', ח') – יזכו בתחרות. גלי עטרי ועמיתיה לא לקחו סיכון ועשו בדיוק מה שנאמר להם. שלומית אהרון ועמיתיה ישבו באותו ערב מול הטלוויזיה בבית וראו איך "הללויה" שלהם זוכה במקום הראשון באירוויזיון.
הללויה יריבו כולם
"הללויה" הצליח בכל אירופה: מקום ראשון בשוודיה, מקום ראשון בנורווגיה, מקום ראשון באירלנד, מקום ראשון בפינלנד, מקום שני בשווייץ, מקום רביעי בבלגיה, מקום חמישי בבריטניה, מקום שישי בהולנד. אבל במקביל להצלחה החלו סכסוכים ומאבקים.
הראשונה שקלקלה את המסיבה הייתה דליה קובלסקי, עקרת בית מגבעתיים, שפנתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב עם תביעה מעניינת: לטענתה, היא, ולא אחרת, כתבה את המילים של "הללויה". בכתב התביעה נאמר כי בנובמבר 1977 שלחה קובלסקי את השיר לאשרת, לא קיבלה מענה, וכעבור זמן שמעה אותו לפתע בפסטיבל הזמר כשהוא מיוחס לשמרית אור. אור, מצידה, טענה שהיא זו שחיברה את הטקסט, כינתה את טענותיה של קובלסקי "עלילות בדויות" ופתחה נגדה תיק פלילי על ניסיון להוצאת כספים במירמה. השופט קיבל את גרסתה, והתביעה נדחתה.
בשלב הבא התגלעו מתחים בין גלי עטרי לשלושת הגברים של חלב ודבש, והיא הודחה מההרכב לטובת לאה לופטין. בתגובה, הגישה עטרי תביעה נגד מפיק הלהקה, שלמה צח, שבה טענה כי הדחתה הייתה בניגוד לדין ובחוסר תום לב, שמה הטוב נפגע, והיא לא קיבלה את חלקה בכספים ששולמו עבור הופעותיה בחו"ל. המשפט התנהל במשך לא פחות מ-12 שנה, בין היתר משום שהשופט שדן בתביעה, אברהם מישר, התאבד בקפיצה מחלון ביתו לאחר שנודע לו כי חלה בסרטן. השופט יוסף חאג'-יחיא, שהחליף אותו, קיבל את טענות הזמרת ופסק לטובתה פיצויים בסך 800 אלף שקל. בעקבות זאת פנה צח לאשרת, הזכיר לו שהוא היה שותף להפקה ודרש ממנו להשתתף בתשלום הפיצויים. משסירב אשרת לעשות זאת, הגיש נגדו צח תביעה בסך 700 אלף שקל, והוטל צו עיקול על ביתו. הללויה יריבו כולם – אבל היו גם דברים טובים.
לפני כארבע שנים נולדה בתל אביב תינוקת בשם יולי, שהשיר "הללויה" הוא חלק מה-DNA שלה: אמה היא טליה דור, בתם של שלומית אהרון ויובל דור מהכל עובר חביבי, ואביה הוא ניתאי גבירץ, בנו של ראובן גבירץ מחלב ודבש. בני הזוג הכירו הרבה שנים אחרי ש"הללויה" טלטל את חיי הוריהם, ובתם הפעוטה עוד לא ממש מודעת ללהיט הענק שזורם במחזור הדם שלה, ושהשבוע קיבל מעמד ממלכתי. כשנשאלה טליה דור בראיון ל-Xnet איך הגיבו ההורים משני הצדדים לזוגיות שלה ושל גבירץ, השיבה: "אני חושבת שזה מאוד שעשע אותם. הם נפגשים פה ושם, בעיקר בימי הולדת של יולי, אבל הם לא כל כך דרמטיים סביב כל מה שהיה באותה תקופה. אני הכי נרגשת בכל הסיפור הזה, כי אני חושבת שזה מדהים שניתאי ואני התחברנו. עברנו מסלול חיים כל כך דומה בהמון מובנים. אני מקווה שמתישהו כולם יתאחדו וישירו יחד את 'הללויה'".
______________________________________________________
האיש הזה קשור ללהיט ענק אחר. הקליקו על התמונה:
