השר הציע להחזיר שטחים, והמשורר כתב שיר זועם שהקליט מתי כספי

תוכניתו של יגאל אלון בנוגע לשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים עוררה פולמוס ציבורי שהיום הוא אקטואלי במיוחד. בעקבותיה כתב משה טבנקין את "ביום מסה"

עופרה עופר אורןפורסם: 21.06.20 01:26
יגאל אלון. קרע בתנועת העבודה בעקבות התוכנית שלו (צילום: דוד רובינגר)
יגאל אלון. קרע בתנועת העבודה בעקבות התוכנית שלו (צילום: דוד רובינגר)
משה טבנקין (מימין) ומתי כספי. במקום הזה יש רק אבנים, ושום דבר לא צומח בו (צילומים: ארכיון משפחתי, יובל חן)
משה טבנקין (מימין) ומתי כספי. במקום הזה יש רק אבנים, ושום דבר לא צומח בו (צילומים: ארכיון משפחתי, יובל חן)

יולי 1967. חודש חלף מאז שהסתיימה מלחמת ששת הימים, המלחמה שבעקבותיה שילשה מדינת ישראל את שטחה, והתעוררה השאלה מה יהיה עתיד השטחים שנכבשו, אלה שכונו אז "השטחים המוחזקים" או "השטחים המשוחררים". יגאל אלון, שר החוץ בממשלת לוי אשכול, הגיש לראש הממשלה תוכנית מדינית מפורטת, "תוכנית אלון", ובה שרטט מפה שקבעה כיצד יחלקו את שטחי הגדה המערבית: את חלקם המזרחי, לאורך הירדן, ייעד לסיפוח למדינת ישראל, ואת חלקם המערבי, הגובל בקו הירוק, ביקש להחזיר לירדן או להביא לכינון של ישות עצמאית פלסטינית, בהתאם לבחירתם ולהחלטתם של תושבי אותו שטח.

 

התוכנית אמנם לא התממשה, ואפילו לא הועמדה להצבעה, אבל די היה בהצעה כדי להביא לקרע בקרב חברי תנועת העבודה. אלה מהם שדגלו באידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה, חברו לאישי ציבור מהימין והקימו את התנועה למען ארץ ישראל השלמה. הם קראו ליישב את כל השטחים הכבושים, לא רק בגדה המערבית אלא גם בחבל עזה, בחצי האי סיני וברמת הגולן.

 

אחד מחברי התנועה החדשה היה המשורר משה טבנקין, יליד המושבה כנרת, שעבר בגיל חמש לקיבוץ עין חרוד וחי שם עד מותו. טבנקין, איש תנועת העבודה, התנגד נחרצות לתוכנית אלון וכעס על החלטתו של הקיבוץ המאוחד לקבל אותה. בעקבות זאת הוא כתב את השיר "ביום מסה", שמתי כספי הלחין והקליט לאלבום הסולו הראשון שלו, שראה אור ב-1974:

 

בבגוד באדם דרכו –

מארבע רוחות העולם

רגליו יוליכוהו שולל –

 

אל מחוז אין בו חפץ

 

מערה יער – אטום.

שחללו – בלוי

שעיגולו – חתום.

שעפרו – קלוי.

 

שאין בו אבן על אבן

 

שאין בו ענף לקושש.

שאין בו פחמי כיריים.

אין בו לחם.

אין אש

אין מים.

 

שבו יש

מלוא חופניים

רק אפר.

 

 

בשיר טבנקין זועם ומתאבל. הוא חש שהדרך בגדה באדם והוליכה אותו שולל: התנועה שאליה השתייך, שהוא הזדהה עם דרכה, שהייתה כור מחצבתו, מוליכה אותו לפתע אל מקום אחר ולא רצוי, "אל מחוז אין בו חפץ"; מקום שהוא אטום, בלוי, חתום. "עפרו קלוי" – כלומר, אדמתו שרופה, ונראה שאי-אפשר יהיה עוד לעבד אותה ולהוציא לחם מהארץ. במקום שאליו נקלע בניגוד לרצונו, אין מים מרווים, וכבר אין בו אפילו אש שתוכל לשמש לחימום ולבישול. זהו מקום עקר ומחוסל, ואפשר למצוא בו רק אפר. מה שהיה בו, נשרף והתכלה.

 

זהו שיר כאוב מאוד של אדם שנראה כמי שמרגיש כי נאלץ להתפכח מחלום, שכן הגיע למקום שיש בו רק אבנים, ושום דבר אינו צומח בו. המילה "מסה", המופיעה בשמו של השיר, מעלה על הדעת את פסוק ז' בפרק י"ז בספר שמות: "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם-אָיִן". בני ישראל, שצמאו במדבר, זעמו על משה ותבעו ממנו מים. משה זעק אל האל בבקשת עזרה: "וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל- ה' לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה; עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי". האל הורה לו כיצד לנהוג: "וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם". פירוש המילה "מסה" נובע אם כן מהמילה "ניסיון" – אותו ניסיון שבו העמידו בני ישראל את מנהיגם, ושבמהלכו רבו איתו ועם האל. כך הרגיש כנראה גם משה טבנקין, ואולי הוא אפילו הזדהה עם כאבו של משה רבנו, שאת שמו נשא.

 

53 שנים חלפו מאז שהחל הפולמוס הציבורי הסוער סביב עתידם של השטחים בגדה המערבית, ולאחרונה הוא התעצם שוב, עם התוכנית לספח אותם. משה טבנקין הלך לעולמו ב-1979; לא נוכל לדעת אם הוא היה תומך בסיפוח או מתנגד לו.

 

 

    "המוות של אבי, במלחמת ששת הימים, הוא חלק ממני". הקליקו על התמונה:

     

    נעמה מגרי"ל עם אביה שלמה ז"ל, שנהרג בגבעת התחמושת. הקליקו על התמונה (צילום: אלבום פרטי)
    נעמה מגרי"ל עם אביה שלמה ז"ל, שנהרג בגבעת התחמושת. הקליקו על התמונה (צילום: אלבום פרטי)

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עופרה עופר אורן
    |
    |
    נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וספר שירה אחד, "מה המים יודעים על צמא", וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים