עם ראשי עיר שמסתבכים עם החוק, בית המשפט של חדרה צמוד לעירייה

בעיר שהזניחה את המרכז שלה במשך שנים, חנוכת בית משפט גדול ומודרני היא בשורה לתושבים. ביקור ראשון בבניין החדש, שינצל את אור השמש לאספקת חשמל עצמית

מיכאל יעקובסון

|

22.07.20 | 08:58

החזית הראשית של בית המשפט החדש של חדרה, בתכנון האדריכל אמנון רכטר. משמאל: בית המשפט הישן שייהרס (צילום: דור נבו)
החזית הראשית של בית המשפט החדש של חדרה, בתכנון האדריכל אמנון רכטר. משמאל: בית המשפט הישן שייהרס (צילום: דור נבו)
שלושה עמודים דקים מבטון חשוף מתנשאים לכל גובה הבניין ונושאים את המצללה העליונה (צילום: דור נבו)
שלושה עמודים דקים מבטון חשוף מתנשאים לכל גובה הבניין ונושאים את המצללה העליונה (צילום: דור נבו)
לוחות פלדה דקיקים מרכיבים את גרם המדרגות הקושר בין הקומות, בגוון כהה במיוחד שמזכיר את גלימות השופטים (צילום: דור נבו)
לוחות פלדה דקיקים מרכיבים את גרם המדרגות הקושר בין הקומות, בגוון כהה במיוחד שמזכיר את גלימות השופטים (צילום: דור נבו)
אחד מ-23 אולמות המשפט. חלקם, כמוהו, נהנים ממסך זכוכית שתופס את כל חזית האולם ומרכך את האווירה הטעונה באור שמש טבעי (צילום: דור נבו)
אחד מ-23 אולמות המשפט. חלקם, כמוהו, נהנים ממסך זכוכית שתופס את כל חזית האולם ומרכך את האווירה הטעונה באור שמש טבעי (צילום: דור נבו)
באזכור לשלושת עמודי הבטון בחוץ, הספסלים עוצבו במיוחד על ידי משרד האדריכלים (צילום: דור נבו)
באזכור לשלושת עמודי הבטון בחוץ, הספסלים עוצבו במיוחד על ידי משרד האדריכלים (צילום: דור נבו)
אחד מתשעת תאי המעצר שנמצאים במרתף. מכאן עולים העצירים במעליות לאולמות המשפט (צילום: דור נבו)
אחד מתשעת תאי המעצר שנמצאים במרתף. מכאן עולים העצירים במעליות לאולמות המשפט (צילום: דור נבו)
ומכאן לשיא הגובה: תאים פוטו-וולטאיים יותקנו על גבי המצללה כדי לספק חשמל לבניין ולהפוך אותו למאופס-אנרגיה (צילום: דור נבו)
ומכאן לשיא הגובה: תאים פוטו-וולטאיים יותקנו על גבי המצללה כדי לספק חשמל לבניין ולהפוך אותו למאופס-אנרגיה (צילום: דור נבו)

אפשר כמעט לדלג באוויר מחלון לשכת ראש העירייה של חדרה לחלון של בית המשפט הצמוד, ואולי זה לא במקרה. זה שלושה עשורים שבלשכת ראש העירייה מתחלפים בזה אחר זה אנשים שמסתבכים עם החוק. שלושת האחרונים גם הספיקו לבלות במעצרים; אחד נשלח לבית הכלא, שני שילם קנס כבד לעירייה, וזה הנוכחי הורחק לתקופה ארוכה מלשכתו.

 

ראש העירייה הקודם, חיים אביטן, הזניח ודירדר את מרכז העיר. באופן אירוני, מפלגת השלטון קידמה דווקא אותו לתפקיד יו"ר הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית. ראש העירייה הנוכחי, צבי (צביקה) גנדלמן, שניהל קולנוע לפני שנבחר לראשות העירייה, נעצר לפני כשנתיים בחשד לעבירות שוחד בחירות, מרמה והפרת אמונים. הוא הורחק מהעירייה לתקופה, ולבסוף חזר אליה. כעת, מחלון לשכתו, הוא יכול לצפות על בניין בית המשפט שנחנך שם השבוע.

 

צביקה גנדלמן, ילגלגו שבחדרה יש ראשי עיר שנוטים להסתבך עם החוק, ומכאן הקירבה בין שני הבניינים.

 

"אז שילגלגו. בסוף, מבחן העשייה והביצוע הוא הקובע".

 

אז מה היה בעשייה שהותרת בו את חותמך?

 

"הדבר הראשון הוא בניית 'אנרבוקס', שהוא היכל האירועים והספורט החדש עם 3,000 מקומות, ואותו חנכנו בהופעה של שלמה ארצי; פיתוח מערב חדרה מהאנרג'י פארק, דרך הטיילת שמלון ראשון כבר עובד בה; וגולת הכותרת היא שכונת רובע הים, שהתוכנית שלה כבר מופקדת ומתוכננים בה עשרת אלפים יחידות דיור, 1,500 חדרי מלון, מרינה וטיילת שתחבר בין אולגה ועד שפך נחל חדרה".

 

צבי גנדלמן, ראש עיריית חדרה. יכול לצפות מחלונו על בית המשפט הסמוך (צילום: צביקה טישלר)
    צבי גנדלמן, ראש עיריית חדרה. יכול לצפות מחלונו על בית המשפט הסמוך(צילום: צביקה טישלר)

     

    להציל את מרכז העיר המוזנח

     

    חדרה היא העיר הגדולה שבאמצע הדרך. סוגרת את רצועת גדרה-חדרה, קרובה למדי לתל אביב ולחיפה, ויושבת על פוטנציאל עצום שאמור למשוך אליה תושבים שלא יכולים להרשות לעצמם לגור באזור תל אביב: תחנת רכבת (היו שתיים), חוף ים משובח, אתרי טבע ומורשת של מושבה ותיקה, ואפילו תוכנית לשדה תעופה קטן במקום זה שנמצא בהרצליה. רק שיש גם תחנת כוח ענקית עם עשן נצחי ("חדרה עיר עם אנרגיה"), מרכז עיר מוזנח ותוספת טרייה ומכוערת של קניון בכניסה הראשית מכביש החוף, כתרומה נוספת להזנחת מרכז העיר והעסקים בו.

     

    כחלק ממגמה להציל את מרכז העיר, הוקם בית המשפט החדש ברחוב הלל יפה. הוא מחליף מבנה משנות ה-60 שהיה צר מלהכיל את גידול האוכלוסין, לא כל שכן את עורכי הדין המתרבים שצמאים לפרנסה. זהו שלב נוסף בפרויקט פינוי-בינוי, שמטרתו להרוס את המרכז האזרחי של חדרה ולהקים תחתיו שדרה של גורדי שחקים. מדובר בשיטה קלה שברוב המקרים אינה מבטיחה הצלחה, אלא מוחקת ובונה משהו חדש, בלי מאמץ ליצור המשכיות ואווירה מקומית.

     

    במסגרת הפרויקט הורסים את בניין העירייה הישן ובית המשפט הוותיק, ששניהם תוכננו בעיצוב דומה. במקום בית המשפט הישן מבטיחים שטח ציבורי פתוח, אך מומלץ לא לעצור את הנשימה עדיין: תמיד ייתכן, כי בסופו של דבר תמוקם שם כניסה לחניון תת-קרקעי.

     

    ספסלים בכניסה (צילום: דור נבו)
      ספסלים בכניסה(צילום: דור נבו)

      מבט ממסכי הזכוכית בפנים (צילום: דור נבו)
        מבט ממסכי הזכוכית בפנים(צילום: דור נבו)

        4 מיקומים שונים בעיר מתרכזים כעת תחת קורת גג אחת (צילום: דור נבו)
          4 מיקומים שונים בעיר מתרכזים כעת תחת קורת גג אחת(צילום: דור נבו)

           

          הקלה ניכרת לתושבים

           

          בית המשפט החדש נבנה על מגרש של שני דונם, ומכיל 16 אלף מטרים רבועים בנויים. ארבע קומות חפורות באדמה נועדו לחניית מכוניות ולתשעה תאי מעצר, שבהם שוהים העצורים שמובאים לדיון בעניינם. מעל האדמה נבנו ארבע קומות, המאכלסות 23 אולמות משפט ו-25 לשכות שופטים. זו הקלה ניכרת בחייהם של התושבים, השופטים ועורכי הדין: מעכשיו, מרוכזים תחת קורת גג אחת בתי משפט שונים שפעלו בארבעה מיקומים שונים בחדרה, ושפוקדים אותם כאלף איש מדי יום. משמונה וחצי בבוקר ועד שש וחצי בערב, יתקיימו כאן הליכים משפטיים של תעבורה, פלילים, תביעות אזרחיות, נוער, ענייני משפחה, תביעות קטנות ועניינים מקומיים.

           

          כמו פרויקטים ממשלתיים רבים, גם הפרויקט הזה תוכנן, בוצע ומופעל על ידי חברה שזכתה במכרז. כאן מדובר ב"סולל בונה", שהשקיעה כאן כ-100 מיליון שקלים ותנהל את הפרויקט במשך 22 שנה, ואז תעבירו לידי המדינה. בשיטה דומה נבנו ופועלים פרויקטים עצומים כמו עיר הבה"דים בנגב, המכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש ותחנת האנרגיה השאובה בגלבוע.

           

          חזית לכיכר

           

          עורפו של הבניין פונה לרחוב הלל יפה, והוא גם דל בפתחים בגלל האילוץ האקלימי של חזית דרומית: אלה שבקומת הקרקע חסומים בתריסים ומובילים לחניון התת-קרקעי, ואלה שבקומות העליונות קטנים, מועטים יחסית ופונים אל לשכות השופטים.

           

          החזית הראשית פונה בעיקר צפונה, שם ממוקמת הכיכר האזרחית החוצצת בין בית המשפט לבניין העירייה, וחלקה הנכבד הורכב ממסכי זכוכית וממסגרות אלומיניום בגוון חום-חלודה הבולטים על רקע האבן הלבנה שמחפה את החזית. מסכי הזכוכית מוגנים מקרני שמש ישירות באמצעות מצללה גדולה, הנמתחת מהגג ומסוככת על רחבה פתוחה ורחבת ידיים (700 מ"ר) שנעטפת על ידי הבניין בצורת האות ר'.

           

          בהחלטה להיות נדיבים לעיר, יש מגרעת בבניין שהופכת למרחב ציבורי (תוכנית: אדריכל אמנון רכטר-רכטר אדריכלים)
            בהחלטה להיות נדיבים לעיר, יש מגרעת בבניין שהופכת למרחב ציבורי(תוכנית: אדריכל אמנון רכטר-רכטר אדריכלים)

            5 קומות מעל 4 קומות תת-קרקעיות (חתך: אדריכל אמנון רכטר-רכטר אדריכלים)
              5 קומות מעל 4 קומות תת-קרקעיות(חתך: אדריכל אמנון רכטר-רכטר אדריכלים)

              עמודי הבטון הדקיקים, סימן היכר של רכטר (צילום: דור נבו)
                עמודי הבטון הדקיקים, סימן היכר של רכטר(צילום: דור נבו)

                הרחבה הבוהקת הודות לאבן הלבנה (צילום: דור נבו)
                  הרחבה הבוהקת הודות לאבן הלבנה(צילום: דור נבו)

                  העורף פונה לרחוב הלל יפה, עם חריצי חלונות לא מזמינים (צילום: דור נבו)
                    העורף פונה לרחוב הלל יפה, עם חריצי חלונות לא מזמינים(צילום: דור נבו)

                     

                    בחדרה מתגאים בשני גני ילדים "מאופסי-אנרגיה", מהראשונים שנבנו בארץ (בתכנון האדריכלית היידי ארד, 2016). כמו בגני הילדים, גם בית המשפט החדש תוכנן בסיוע יועצי "אלפא פרויקטים ירוקים" כך שיהיה מאופס אנרגיה, כלומר יספק לעצמו את החשמל באמצעות תאים פוטו-וולטאיים שיותקנו על המצללה.

                     

                    בפינת המצללה הנגדית ניצבים שלושה עמודי בטון חשוף דקים, המתנשאים לכל גובה הבניין (23 מטרים) ונושאים את המצללה הבולטת למרחוק. עמודים בולטים הם מוטיב חוזר בעבודותיו של האדריכל אמנון רכטר, שמשרדו תכנן את בית המשפט החדש, ואפשר למצוא אותם בפרויקטים קודמים שלו כמו תיאטרון הקאמרי בתל אביב, היכל התרבות ביבנה ומלון הרלינגטון באשקלון (לשעבר הולידיי אין).

                     

                    "רצינו שהבניין יהיה נדיב לסביבה", מסביר רכטר, "ושאלנו את עצמנו מה לעשות כדי שהבניין יהיה נדיב". כמי שנשם תיאטרון ואדריכלות מיום שנולד (אמנון הוא בנם של השחקנית חנה מרון והאדריכל יעקב רכטר), הוא מדגיש כי "פה זה לא תיאטרון הקאמרי שאנשים באים להתרגש מ'המלט', אלא הם באים לבית משפט, לסיטואציה מלחיצה, והתופעות האנושיות כאן קשות ומורכבות".

                     

                    בחצר המקורה, הפתוחה אל הרחוב ועולה לעבר הכניסה, מצא רכטר פתרון רגוע שיהיה נדיב כלפי המשתמשים וכלפי העיר: לגרוע מהמבנה שטח לטובת חלל ציבורי, "כזה שאנחנו קוראים לו 'חדר מגורים ציבורי'".

                     

                    שילבת בבית המשפט מרכיב שמאפיין את רוח המקום של חדרה, אם בכלל הצלחת לזהות משהו כזה?

                     

                    "אין פה משהו מחדרה, וגם לא בבתי המשפט האחרים שתכננתי, אבל כן יש בו התייחסות למבט האנושי. אם תשים לב להתרחשות בבית המשפט, אתה תראה שאנשים מסתכלים כל הזמן אחד על השני – השופט על העציר, הקהל על השופט, המשמר על הקהל. יש משהו במתח הזה שהוא כמו בתיאטרון, כולם מסתכלים על כולם. קשרי המבט ממוסגרים, וזה עובר כחוט השני בעבודות שלי כחלק מהמהות של בית משפט".

                     

                    מסכי הזכוכית מאפשרים להשקיף על המעברים שמקשרים בין הקומות והמסדרונות, והתנועה של המוני האנשים שבאים ויוצאים מהדיונים יוצרת תחושת כוורת. בקומת הקרקע נמצאים בית המשפט לנוער, קפטריה ומשרדי מינהלה; בקומה הראשונה מצויות המזכירויות וקבלת קהל; ובשלוש הקומות העליונות מרוכזים אולמות המשפט ולשכות השופטים. שטחם של אולמות המשפט נע בין 38 מ"ר בבית משפט אזרחי ל-55 מ"ר בבית משפט פלילי ותעבורה, והאולמות המרשימים הם אלה שפונים לכיכר ונהנים ממסך זכוכית התופס את כל חזית האולם. אולמות אלה שטופי אור טבעי נעים, שמרכך במשהו את האווירה הטעונה והלחוצה שכרוכה בסיטואציה.

                     

                    בניגוד לבתי משפט רבים במדינה, שבהם האולמות ולשכות השופטים הם צמודים, כאן יש הפרדה. "המדיניות היא שאין אולם בטאבו לשופט", מספר רכטר, "אלא מתקיים מעין משחק כסאות, ובכל האולמות יושבים בדין כל השופטים".

                     

                    גם אם השופטים נמנעים מלשוטט באזורים הציבוריים שמשמשים את המבקרים, משהו מנוכחותם נמצא בסמוך לכניסה. זהו קיר קרמיקה צבעוני שמציג עץ מלבלב על רקע שמיים כחולים, מעשה ידיה ותרומתה של השופטת רקפת סגל מוהר.

                     

                    במקום עבודות אמנות מקצועיות, הוחלט לאמץ את תרומתה של השופטת רקפת סגל מוהר (צילום: דור נבו)
                      במקום עבודות אמנות מקצועיות, הוחלט לאמץ את תרומתה של השופטת רקפת סגל מוהר(צילום: דור נבו)

                      אחד מאולמות המשפט. בהיר, נקי ושטוף שמש (צילום: דור נבו)
                        אחד מאולמות המשפט. בהיר, נקי ושטוף שמש(צילום: דור נבו)

                        אין כאן לשכה ואולם מתואמים לכל שופט, אלא משחק כסאות (צילום: דור נבו)
                          אין כאן לשכה ואולם מתואמים לכל שופט, אלא משחק כסאות(צילום: דור נבו)

                          גרם המדרגות הכהה (צילום: דור נבו)
                            גרם המדרגות הכהה(צילום: דור נבו)

                             

                            העבודה הצבעונית, הנאיבית והקלילה חריגה לאופיו של הבניין. גם אם היא תעורר אמפתיה וחיוך בקרב המבקרים, מוטב שרשות בתי המשפט תעשה לה נוהל עבודה של השקעה בעבודות אמנות מקצועיות, כפי שעשתה בבית משפט השלום בתל אביב, שם שולבו בקירות ובחצר עבודות שנוצרו במיוחד בידי אמנים מהשורה הראשונה. כשם שאיש אינו מתחרה ביכולתם ובניסיונם של השופטים באולם המשפט, כדאי למנוע מהם גלישה אל מחוזות ששייכים לאנשי מקצוע.

                             

                            תשומת לב לפרטים

                             

                            מבלי להתעכב ליד אותו עץ פרחוני, רכטר מזדרז לעלות לאולמות בית המשפט בקומות העליונות. הוא נעצר ומתבונן מבעד למסך הזכוכית, השוטף באור השמש את המסדרונות והמעברים. "הכוונה בעיצוב הייתה לפרק את הפחד והאימה מפני הדין", הוא מפרט. "לכן השתמשנו בגוונים בהירים, קירות מטויחים בלבן וברהיטי עץ. אלה חומרים ואמצעים פשוטים, ללא סימני עושר וכבדות".

                             

                            יש כאן פרטים קטנים שהאדריכלים הקדישו להם מחשבה. כך, למשל, במסדרונות מוצבים ספסלי עץ לממתינים. ספסלים אלה עוצבו במיוחד לבית המשפט הזה, ובהם שולב אזכור לשלושת עמודי הבטון המיתמרים בחוץ. רכטר מצביע על דלתות העץ הסוגרות על אולמות המשפט, עם ידית פיסולית המעוצבת בקו רך ומעוגל שחוזר ומופיע גם במבנים אחרים שתכנן.

                             

                             

                            ידית פיסולית לאולם המשפט (צילום: דור נבו)
                              ידית פיסולית לאולם המשפט(צילום: דור נבו)

                               

                              אמנון רכטר וסשה אונטמן, האדריכלית האחראית במשרדו על הפרויקט, מצטלמים לקראת פתיחת בית המשפט בחדרה (צילום: מיכאל יעקובסון)
                                אמנון רכטר וסשה אונטמן, האדריכלית האחראית במשרדו על הפרויקט, מצטלמים לקראת פתיחת בית המשפט בחדרה(צילום: מיכאל יעקובסון)

                                ריהוט בהיר וקליל במתכוון (צילום: דור נבו)
                                  ריהוט בהיר וקליל במתכוון(צילום: דור נבו)

                                  מסדרון של אחת הקומות (צילום: דור נבו)
                                    מסדרון של אחת הקומות(צילום: דור נבו)

                                    מבט החוצה (צילום: דור נבו)
                                      מבט החוצה(צילום: דור נבו)

                                      זה ייראה פחות מבריק ונוצץ כשיתחילו להגיע העצירים (צילום: דור נבו)
                                        זה ייראה פחות מבריק ונוצץ כשיתחילו להגיע העצירים(צילום: דור נבו)

                                        תאים תת-קרקעיים של העצירים לקראת דיונים (צילום: דור נבו)
                                          תאים תת-קרקעיים של העצירים לקראת דיונים(צילום: דור נבו)

                                           

                                          הוא גאה גם בגרם מדרגות ארוך הקושר בין הקומות. המדרגות מורכבות מלוחות פלדה דקיקים, ובניגוד לגווני הלבן והאפור השולטים בבניין, אלה צבועים בגוון כהה במיוחד, בדומה לגלימות השופטים. המדרגות מלוות את קיר המסך הפונה לחצר המקורה, חוצות את המסדרונות ומעניקות למטפסים וליורדים מבט נוסף על ההמולה בבניין, כזה שאותו יחמיצו אם יעדיפו את אופציית המעלית.

                                           

                                          כמו בכל בית משפט מודרני, האדריכלים נדרשו לתכנן שלושה מערכי תנועה נפרדים: לקהל - שחשוף לכל; לעצורים, שעולים במעליות מתאי המעצר במרתף החשוך אל אולמות המשפט מבלי להתערב בקהל ובשופטים; ולשופטים, שצועדים בין אולמות המשפט לאזור הלשכות שלהם, שכולל גם ספרייה, חדרי ישיבות, מטבחונים וחדרי הסבה מרווחים. ההפרדה הזו לא הייתה בבית המשפט הקודם, שהצטופף והלך עם השנים טלאי על טלאי, וכאן היא מתקיימת.

                                           

                                          לאמנון רכטר זו אינה התנסות ראשונה בבתי משפט. לפני שנים ספורות השלים את הקמתו של מגדל בית המשפט המחוזי בתל אביב, הצמוד לבית המשפט שתכנן אביו יעקב רכטר (במסגרת משרד רכטר-זרחי-פרי) בתחילת שנות ה-60. בשעתו השתתף הבן גם בתכנון בית המשפט בעכו, צמוד לחומות העיר העתיקה, כאשר השתלב במשרדו של אביו. בימים אלה משלים משרדו את תכנונם של שני בתי משפט השלום בטבריה ובצפת, שאמורים להיחנך בסוף 2021.

                                           

                                          • צוות התכנון במשרד אמנון רכטר אדריכלים: ראש צוות תכנון ומנכ״ל - רוי גורדון; אדריכלית אחראית סשה אונטמן; דנה גורדון, חן צירינסקי.
                                          • מנהל הפרויקט: יעקב שקד

                                           

                                          ואיך נראה בית המשפט הענקי שנחנך לאחרונה בבת ים?

                                           

                                          לחצו על התצלום לביקור בבניין העצום (צילום: דור נבו)
                                          לחצו על התצלום לביקור בבניין העצום (צילום: דור נבו)

                                           

                                           
                                          הצג:
                                          אזהרה:
                                          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד